בכל מקרה תחשוב על הטוויסט הסופי והעלילה של הסיפור כבר עכשיו- שתדע לעשות רמזים/מוטיבים נסתרים, [רמזים להמשך העלילה- שמשתלבים בסיטואציה הרגעית באופן מפליא.] וגם רמזים/מוטיבים גלויים, [הקורא מבין שהרמזים האלה מרמזים על המשך העלילה.]
למשל:
מוטיב גלוי- הקטע שלמעלה כתבתי לך- קטע לחיצירת מתח + רמז גלויי.
מוטיב נסתר- כמו שקורה הרבה בספרים של דן בראון- ביחוד במלאכים ושדים וצופן דה וינצ'י- שהכל מתקשר בצורה מפליאה, למשל הדברים הנסתרים בסעודה האחרונה- מתאימים בדיוק למה שוקרה בציור המדונה בין הסלעים- שבו הושאר המפתח לסופי, דבעצם הוא זה שיעזוא לה לגלות א הדברים על הסעודה האחרונה-
או כמו שסופי עושה קישור מהיר, שהיא חושבת שהוא לא נכון- ובסוף מסתבר שהוא נכון- שהיא עושה קישור על הקטע שחברי המסדר נשבעו להגן על השושלת של ישו.. ג'ק סונייר היה סבא שלה- אבל לפני התאונה היא אפעם לא פגשה אותו, הוא אפעם לא דיבר על המשפחה שלה, "סבא" שלה היה חבר במסדר- הוא תמיד ניזה להשאר בקשר, והכינוי חיבה שלה שסבא שלה נתן לה מהילדות: "הנסיכה סופי", שבעצם כשהיא מגלה את המפתח ל"קופסת הסודות", אז הוא אומר שזה השם הסודי שלה- שבעצם זה מסדר ציון.
הכל מתקשר בצורה מפליאה.
כדאי לך לקרוא תספרים שלו- הלב שלך יחסיר פעימה!
זה מה שצריך להיות בסיפור טוב.
הרמזים שמפוזרים לאורך כל היצירה- שבסוף באיםעליך בבום- ואז אתה קורא את הכל מהתחלה, וקולט את הרמזים.
זה ה שעושה סיפור טוב