נושא: עולם אחר-פרק 40 פרק אחרון !

בגלל שהתיאוריות שלך גורמות לי לרצות לבלבל ולמתוח אתכם עוד יותר ..

מתי הפרק הבא?

בקרוב , אין לי יום מדויק .

בגלל שאני יוצא לטיול אני אפרסם פרק לפני זה D:
תהנו D:

פרק 12 : אוקספורד

בעולם החי , ישנם דברים מדהימים ,דברים עוצרי נשימה שיכולים לגרום לנו לשאול "מאין הם מגיעים?"
שאלות שאולי אין להן תשובה ברורה או חד משמעית אך הן שאלות חשובות שהתשובה אליהם צריכה להגיע בהקדם ,ולא הסקרנות תהרוג אותנו .
דוגמא לדבר מדהים , הוא "תאומים" .
כשעובר נולד הוא הופך להיות תינוק ,אחרי התפתחות ותהליך שלם בתוך בטנה של האם.
תהליך ארוך ומסובך שיכול ליצור זעזוע קל אצל האימא אבל תאומים היא תופעה לא נדירה בימינו .
לתאומים לא אותם תכונות ,לרוב הם נראים אותו דבר ,ויש להם תכונות משותפות בחיצוניות , אך בפנימיות אף אחד לא יכול לדעת עליהם כלום והם שונים

האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,על שפת החוף , שעות הערב

"רגע ,אבל איך קוראים לך ?" שואל לוק
הבחור עוצר ומסובב את ראשו בעדינות ואומר ללוק
"ריצ'רד" עונה הבחור ללוק ומחייך קלות
"ריצ'רד?" שואל לוק
"כן ,ציפית לשם אחר ?" שואל את לוק כבדיחה
"לא זה סתם , עזוב" אומר לוק וקם מן החול ומתנער
"בוא נקים מחנה ,הלילה כבר הגיע ואני רוצה שננוח" אומר ריצ'רד ללוק
"אין בעיה" אומר לוק ושמח לשמוע את החדשות הללו

אנגליה,שנת 1999 ,ה14 במאי ,אורנבריסטת אוקספורד -פלאשבק

במקום שבו התלמידים הכי גאונים נמצאים , אורנברסיטת אוקספורד ,כל תלמיד והמומחיות שלו ,מגיע ומעשיר את הידע שלו
"ריצ'רד!" צועק סקוט מאחד מסדרונות בית הספר כאשר רץ ונתקל באחד התלמידות ומפיל לעצמו את כל המחברות
"שיט ! שיט!" צועק סקוט כאשר מרים את כל ניירותיו
ריצ'רד ממהר אליו ומחייך "מה החיפזון הזה?" שואל ריצ'רד את סקוט
סקוט היה בחור בלונדיני עם עיניים ירוקות ,בחור יפה תואר, בתיכון הוא היה נורא פופולארי והיה חלק מ"החברה" אבל הוא עבר ללימודים אינטנסיביים
והחל ללמוד בצורה עדוקה סביב השעון .
באורנברסיטה הכיר סקוט את ריצ'רד , ששניהם חברים טובים .
"מה החיפזון הזה?" שואל ריצ'רד את סקוט
סקוט מתנשף כמה פעמים ואומר "אני צריך ממך עזרה בספרדית" אומר סקוט ומראה פרצוף של רחמים
"במה תצטרך עזרה?" שואל ריצ'רד
"אתה היחיד שיודע את השפה בכל בית הספר" אומר סקוט
"בשביל זה אתה לומד ספרדית סקוט" אומר לו ריצ'רד
"אני לומד בדיוק כמו עוד מאה תלמידים באוקספורד!" אומר סקוט
ריצ'רד מראה פני היסוס
"אתה היחיד שיודע את השפה ללא השיעורים הללו" אומר סקוט
"אני יודע קצת יותר מרק ספרדית" אומר ריצ'רד
"אני יודע שאתה גאון שפות , אני זקוק לעזרתך חבר" אומר סקוט
ריצ'רד חושב קצת ואז אומר "בתנאי אחד"
"מה , אני אעשה הכל?" שואל סקוט
"הערב ,אני בוחר במה צופים בטלוויזיה" אומר ריצ'רד כאשר השניים מתקדמים לכיתת התגבורים וצוחקים
ריצ'רד וסקוט הם שותפים לחדר, הם עושים כמעט הכל ביחד ,בזמן האחרון בתקופת ההשתלמויות והמבחנים , הם פחות או יותר לא מבלים כמו
שעשו ביחד בעבר .

האי סול ,שנת 2012 ,ה30 ליוני ,שעת לילה ,המקלט

"כבר הגענו" אומר לי ריצ'רד ומניף את ידו כאשר אני רואה עמק קטן מתחתינו שבו נמצא מקום מחייה גדול של אנשים ,ויש שם עשרות אנשים שחיים שם
בשגרתם .
"מה זה המקום הזה?" אני שואל אותו
"זה המקלט" אומר לי ריצ'רד
"המקלט? למה הוא משמש?" אני שואל אותו בסקרנות רבה כאשר מגרד באפי
"כמו שהוא נשמע לך ,המקום המוגן והבטוח" אומר לי ריצ'רד ומחייך
"עכשיו בוא אחריי" אומר לי ומתחיל לרדת את הירידה התלולה לעבר העמק , המקום שלו הוא קורא המקלט , המקום המוגן והבטוח שאליו הלכתי
במשך שעות של הליכה , ועכשיו האמת הולכת להיחשף.
אנו יורדים באיטיות ומגיעים לכפר ,אני רואה שם אנשים שחיים בשגרתם ,ילדים ששומעים סיפור סביב מדורה , כאשר זקן אחד מספר להם אותו
"ואז האריה קפץ על הזברה ,וטרף אותה !" מספר הזקן
"אימאל'ה! אימאל'ה!" צועקים הילדים מרוב פחד ומתחבקים כאשר מפחדים מן הסיפור
"מת'יו בחייך , אל תספר להם את הסיפור הזה!" אומר ריצ'רד וטופח למת'יו על השכם.
"נו באמת ,הם אוהבים את הסיפורים שלי" אומר מת'יו וצוחק צחוק של זקנים
"וזה נראה לי הספיק" אומר אחד הילדים והולך לישון כאשר כל הילדים אחריו .
"נו אז מה היה כל כך דחוף שעזבת את המקלט?" שואל מת'יו כאשר נוגע ומלטף את זקנו הלבן והארוך
ריצ'רד מצביע עליי ואומר "מצאתי אותו" אומר למת'יו.
מת'יו מסתובב ורואה אותי , הוא מסתכל עליי כאילו הוא ראה רוח רפאים ,מעולם לא הביטו בי ככה ,הרגשתי קצת מאוים אבל מצד שני , הרגשתי בטוח.

אנגליה,שנת 2000 ,ה20 בינואר ,אורנבריסטת אוקספורד -פלאשבק

"והוא רץ עם הכדור ,הוא עובר עוד שחקן ,השוער לא יכול לעצור אותו ! וזה גול!!!" שדרן הטלוויזיה קרע את קולו כאשר צעק אחרי שראו את המהלך
המדהים של דיווויד בקהאם עם הכדור ,במשחק הגמר של מנצ'סטר יונייטד נגד קבוצה יריבה.
ריצ'רד וסקוט קפצו מאושר ,שניהם שמחו שהמשחק הזה נגמר לטובת מנצ'סטר.
"משחק ענק!" צועק סקוט בחדר כאשר מתלהב ומחזיק את בקבוק הבירה ביד הימנית
"מהלך ענקי" אומר ריצ'רד כאשר מסכים עם סקוט
"סוף סוף נגמרה תקופת המבחנים אה?" שואל סקוט
"כן אני ממש שמח שזה נגמר" אומר ריצ'רד ומפצח גרעינים
"בא לי שנחגוג את זה איך שהוא" אומר סקוט
"מה שניסע להירגע?" שואל ריצ'רד
"כן , בא לי להשתחרר קצת" אומר סקוט
"לאן ניסע?" שואל ריצ'רד
"בוא ניסע למצרים" אומר סקוט

המשך יבוא...

פרק טוב,אבל יש לך בעיה בהקדמה:
תאומים לא חושבים ומרגישים אותו דבר,אני אח תאום ואני ואחותי אף פעם לא חושבים אותו דבר,אני חושב מה שבנים חושבים והיא..אין לי מושג..
כנ"ל גם לגבי ההרגשות.
תתקן כי זה ממש לא נכון.

רציתי לכתוב כמה שהם דומים במראה אך שונים באופי
חחח

תיקנתי

פרק נחמד,עדיין לא הבנתי איך יש 2 ריצ'רד

תחכה קצת ואז תדע.

קצת מאוכזבת מהפרק והרבה מופתעת
הפתעתה אותי חשבתי משהו אחד ונראה לי שאתה עושה משהו אחר
למה יש לי הרגשה של שכפולים או משהו כזה? או סתם רובוטים שמשתלטים על המקום ?!xd
בקיצור פרק יפה מחכה להבא

חח תיאוריה מעניינת .
אבל זה לא זה.

עוד פעם אתה מעתיק מהאי,הפעם מבלו?

מה העתקתי מבלו ?

את העיניים של הכפילים,מה אז איך יש שני ריצ'רד באותו מקום,אותו זמן?

כבר אמרתי לך שזה יתברר לך בקרוב .

מתי בקרוב?