נושא: עולם אחר-פרק 40 פרק אחרון !

O.K

פרק 4:אג'הל

לפעמים ,ישנם אי הבנות מסוימות שגורמים לתוצאות הרסניות , ואולי אף יותר מכך .
יש דברים שנגרמים אחרי השלמת המשפט "אל תסתכל על הקנקן אלא במה שיש בו" .אנשים בוחרים לפי מראה חיצוני, דבר שפוגע בזכותנו להיות חופשיים
ולהיות "אנחנו" בקיצור.
הדבר הזה, הוא דבר שעושים דיי הרבה, בעיקר במצב שלנו בעבר.

שנת 2012, 28 ביוני ,קהיר שבמצרים,ליד הפירמידות.

אז ירדנו מהמטוס שעצר אותנו ממש באמצע ים החולות ,הוא עצר אותנו בין שני פירמידות ,ענקיות, גובהן ורוחבן היה ענקי בצורה מופלאה ,בחיים
לא ראיתי פירמידה במציאות ,והדבר הזה ,כמה שהוא מדהים ,גרם לי לרצות להישאר שם.
אנחנו מגיעים במהירות לפירמידה הימנית ואז אנחנו שומעים קולות של טעינת רובים ,הסתובבנו באיטיות והבחנו בהם
"תרימו ידיים!"
חבורה של עשרה בחורים לבושי רעלה וצעיפים על הפנים עם מבטא . עומדים מולנו ומכוונים עלינו נשק..
"תרימו ידיים אמרתי!" צועק אחד מהם ואנחנו עומדים בהלם ללא כל ניסיון לנסות לזוז, כי אם ננסה, נחטוף כדור.
"עצור עצור!" אומר ליאור ומנסה להרגיע את מי שנראה כנראה המנהיג שלהם
"מה שמך?" שואל ליאו את אותו הבחור
"למה אתה זקוק לשמי?" שואל
"אני חושב שאני מכיר את אבא שלך" אומר לו ליאו
"שמי מנקוט" אומר הבחור ומוריד את האחיזה הנוקשה שנתן ברובה ועובר לאחיזה קלה יותר.
"מנקוט ,איך גדלת " אומר ליאו
"הכרתי את אבא שלך ,אג'הל" אומר ליאו
"שו איסמכ?" שואל בערבית אחד האחרים שעמדו ליד מנקוט, שזה בעצם "מה שמו?"
"שמי ליאו, ליאו דיכפר ,אני חוקר" אומר לו כאשר מתגונן עם ידיו באוויר ומראה סימני תמימות לעיני מנקוט.
"אהם לבאן!" צועק מנקוט לשאר חבריו והם מגיעים אלינו ואוחזים בנו בכוח
"מה הוא אמר?" שואל לוק
רפאל הביט בו ואמר "הוא אמר להם לקחת אותנו" .


שנת 2012, 28 ביוני ,קהיר שבמצרים,מחנה אג'הל,לקראת הערב.

הגענו ועוד כשעה קלה עומדת לשקוע השמש, השעה הזאת ביום היא השעה הכי יפה שיש ביום ,בעיקר כשאתה במדבר והשמש חשופה אליך והיא כולה
שלך.
"איפה אנחנו?" שואל ליאו את מנקוט כאשר מתבונן סביבנו .
ואז ראינו את זה ,כולנו הבחנו במחנה העצום שהיה להם , אוהלי איגלו בגדלים שונים ,ומאחוריהם בצורת קשת עמדו אוהלי סכך עצומים ומאהלים שלמים
של האנשים שלהם.קראו להם "אנשי אג'הל".
"אהם לבאן טומא סרג'ן" אמר מנקוט לשאר האנשים והם הובילו אותנו לאוהל הכי גדול שיש במחנה.
"מה הוא אמר?" שאלה קייט
ליאו אמר "קחו אותם לכלא".
האנשים האלה הובילו אותנו לאוהל הגדול וישר הבחנו שיש שם סורגים ,את דחפו כל אחד מאיתנו לאחד מהסורגים שנהיה לבד, את ליאו ורפאל הם
כלאו ביחד כי לא היה עוד תא .ואז כולם יצאו והשאירו אותנו לבד.
"מה עשינו להם?" שואל לוק
"לא עשינו להם כלום ,זה פשוט שטח עם הסגר ,סגור לתיירים ולמבקרים".אומר רפאל
"אני לא מאמין שזה קרה לנו" אני אומר
"אין ממה לחשוש ,הם ישחררו אותנו בקרוב" אומר ליאו
"איך אתה כל כך בטוח?" שואלת קייט
ואז נכנס מנקוט ביחד עם עוד איזה בחור אחד כהה, אך הוא לא היה ממוצא ערבי, הוא לבש חלוק לבן,והיו לו משקפיים ותלתלים אפורים .
"שלום לכם" הוא אמר וחייך
"שמי ונקטרמן רמאקרישנן" אומר לנו .
"אתה יכול לחזור על זה?" שאל לוק והתבדח איתו.
"אתם יכולים לקרוא לי ונקטר" אומר ונקטרמן.
"במה אנו יכולים לעזור לך ?" שואל סבי את ונקטר.
"אתם בעצם ניסיתם להיכנס לתוך פירמידות אג'הל, דבר שאני לא יכול לאפשר" אומר לנו ונקטר.
"מדוע לא?" שואל ליאו את ונקטר
"כי מי שנכנס לפירימידות הללו ,סביר להניח שלא ייצא " אומר ברצינות רבה.
"אז פשוט נוותר על המסע שלנו?" שואלת קייט בעצבים
"חוששני שאת המסע שלכם תעשו במקום אחר, ולא בפירמידות הללו" אומר ונקטר
"אבל מה כל כך מיוחד בפירמידות האלו?" שואל לוק ."כנראה שאם זה גרם למאות מדענים וביולוגים כמוני לא לחזור משם זה סימן" אומר ונקטר.

אני לא יודע מה קרה שם ,אבל משהו בונקטרמן היה משכנע מאוד ,ידעתי שאם ניכנס לתוך הפירמידות האלו יהיה סיכון כלשהו ,שאולי אנחנו לא יכולים
לקחת ,כי אם ניקח את סיכון זה ,זה יכול לעלות לנו בחיינו.
אנשי אג'הל שחררו אותנו ונתנו לנו מקום לינה באחד האוהלים הגדולים ,שם היו פזורים מזרנים ושמיכות שבהם נוכל לישון ,מהר מאוד נרדמנו.
אני , לוק וקייט.

~מחוץ לאוהל הלינה ~

"אז מאיפה אתה מכיר את אג'הל?" שואל רפאל את ליאו בסקרנות רבה כאשר השניים יושבים בחוץ ומארגנים תיקים .
"שששש, אל תצעק ,כל המחנה ישן ,אנחנו לא רוצים להעיר אותם" אומר ליאו.
"תענה לי על השאלה" שואל רפאל בלחש
"הוא ואני עשינו כאן מחקר לפני 30 שנה, זה המחקר הכי גדול שקיים ,והתוצאות של המחקר היו הרסניות ,שאם הן היו מודלפות לתקשורת ,כולם אבל
כולם היו מגיעים לפירמידות הללו, סמוך עליי" אומר ליאו
"ועכשיו מה?" שואל רפאל
"עכשיו ,אנחנו נברח ,וניכנס לתוך הפירמידות ,לפני שיהיה מאוחר מדי" אומר ליאו
"בשביל מה אנחנו ממהרים כל כך?" שואל רפאל
"אנחנו ממהרים כי הזמן שלך ושלי, אוזל, ואם לא נצא עכשיו, כל המסע הזה היה לחינם" אומר ליאו
"מה עם הילדים?" שואל רפאל
"ונקטר ישמור עליהם, אל תדאג ,ועכשיו בוא ,יש לנו צעידה רבה לכיוון הפירמידות" אומר ליאו.
הם מתחילים ללכת לכיוון האפלה של המדבר וליאו אומר לרפאל "אני מאוד שמח שבאת איתי חבר" אומר לו בחיוך וטופח לו על השכם.
"בכיף חבר ,אני יודע שאם אני הייתי חולה במחלה סופנית ,אתה גם היית בא איתי" אומר רפאל והשניים צוחקים.

המשך יבוא...


שימו לב -ונקטרמן הוא בן אדם אמיתי.
בכדי לקרוא עליו קצת ,היכנסו לפה.

פרק מוזר ומדהים בוא זמנית,לא כול כך הבנתי מה הקטע עם המחלה הסופנית

פרק טוב.
תמשיך כך!

תודה רבה לשניכם.
עומר -רפאל אומר לליאו בעצם ,שאם הוא היה חולה במחלה סופנית , ליאו היה עושה אותו דבר.
זה אומר שליאו חולה , אנחנו לא יודעים במה ,אנחנו רק יודעים שהמסע הזה יכול להציל את חייו.

פרק מגניב ומעניין תמשיך כך

תודה רבה לך D:

מתי הפרק הבא?

אני מצפה שיהיו לפחות עוד 2 תגובות .
אם לא אז מחר עוד פרק D:

אוף,השארת אותי במתח!

פרק ממש ממש יפה ומותח!
מחכים לפרק הבא!

פרק מצוין וסופו מותח
כתבת פעם אחת במקום ליאו ליאור

פרקים יפים וטובים.
אתה כותב ממש יפה.
ובפרק 3- הייתה יכול לכתוב מצרים,
לא ערבים ולא בדואים.

תודה רבה לכם .
מחר הפרק הבא.

היום הוא המחר של אתמול,מכיר את המשפט הזה ארווין?
במילים אחרות,קדימה הפרק הבא!