פרק 5:לבד
לפעמים יש את הרגעים האלו ,שאתם מרגישים שהכל מוקף סביבכם ברשע, לרגע אחד אתה מרגיש מוגן כי יש לצידך בן אדם שקרוב אליך ושהוא בעצם
סוג של "מגונן" עליך עם העובדה שהוא נמצא לידך ,ברגע שהוא לא לידך אתה מרגיש פגיע ופגוע.
ההרגשה הזאת ,היא תחושה של "לבד" וסוג של בדידות אכזרית שמקיפה אותך ברגע אחד בלי לחשוב.כמה חבל שזה כך.
שנת 2012 ,29 ביוני ,קהיר שמצרים ,מחנה אג'הל, בוקר.
זה היה עוד בוקר יפה ,מכירים את זה שאתם ישנים מחוץ לבית? בהתחלה יש לכם תחושה שאתם עדיין בבית ואז אתם פוקחים את העיניים בבהלה
ומגלים מקום אחר ,מקום שונה.
זה קרה ,קמתי וראיתי שאנחנו במחנה ,"בוקר טוב" אמרתי ללוק ולקייט.
"בוקר מבורך" אמר לוק והתעורר בפיהוק רחב.
הבחנתי שאנחנו לבד באוהל "היי איפה סבא שלי וליאו?" שאלתי את חבריי
קייט הביטה מסביבה והבחינה שאני צודק ושהם חסרים.
"זה מוזר.. הייתי בטוחה שהם ישנו איתנו" אומרת קייט
"היית בטוחה ואת צודקת" אומרת לוק "קמתי באמצע הלילה וראיתי אותם ישנים.
לוק לוקח את השמיכות שלהם ומוריד אותם ורואה שמתחתיהם יש כריות .
"כריות?!" שואלת קייט
"לאן הם הלכו?" שואל לוק
לאוהל נכנס ונקטרמן בשריקה עליזה של בוקר טוב ואמר לנו "בוקר טוב ידידיי" והביט באוהל
"מה קרה?" הוא שואל
"הם נעלמו!" אומר לוק
ונקטר פותח את עיניו בהלם ומבין שהנורא מכל קרה ,שני החברים יצאו לפירמידות וזה יכול להיות הדבר הכי מסוכן שקרה איי פעם במחנה הזה .
"לקום כולם!" צועק ונקטר באמצע המחנה ומורה למנקוט לעשות משהו.
"תשלח יחידה של מספר אנשים לפירמידות ,צריכים לעצור אותם לפני שהם יכנסו לאזור האסור" אומר ונקטר
"אין בעיה!" אומר מנקוט ועושה את מה שצווה עליו.
שנת 2012 ,29 ביוני ,קהיר שמצרים ,מחנה אג'הל, כעבור מספר שעות.
עבר זמן רב ,מספר שעות שלמות שהיחידה ששלחו לא חזרה ,וביינתים ישבנו וחיכינו ולא ידענו במה להעסיק את עצמנו.
"חייבים ללכת בעקבותיהם" אומרת קייט
"זה יכול להיות מסוכן ,שמעת את ונקטר, אי אפשר להיכנס לפירמידות אג'הל" אומר לוק
"זה אמנם מסוכן ,אבל זה כל היופי במסע הזה, הסיכון , האפשרות שבגללנו אחד הסבים שלנו יפצע או שיקרה לו משהו מונח על כתפינו." אני אומר.
"ילדים" אומר ונקטר ומתקרב אלינו ומתיישב בנחת לידנו.
"האם אני יכול לעזור לכם איכשהו, בזמן שרפאל וליאו לא נמצאים ?" שואל ונקטר בתמימות
"כן" אומרת קייט ואני ולוק מביטים בה בחשד ולא מבינים איזו עזרה אנחנו צריכים.
"אנחנו צריכים שתספר לנו מה יש בתוך הפירמידה".
ונקטרמן מחייך קלות ויודע שאסור לו לספר לנו שום דבר, אך הייתה לו הרגשה, תחושה משונה שהוא כן חייב לעשות משהו בנידון .
"הפירמידות האלה ,הן הפירמידות העתיקות ביותר במצרים,פירמידות אג'הל." אומר ונקטר בתור התחלה ואז מתיישב עמנו ומדבר.
"בפירמידות האלה יש שני דברים ,בפירמידה אחת יש ממצאים ארכיאולוגים עתיקים ששייכים לאבות אבותיהם של המצרים הקדמונים, הפירמידה עם
הממצאים הארכיאולוגים הייתה שייכת לפרעה בכבודו ובעצמו, והוא האיש שבנה אותה.
"ומה יש בפירמידה השנייה?" אני שואל
"הפירמידה השנייה מכילה את 'הפתח'." אומר ונקטר
"פתח? איזה פתח?" שואל לוק
"סבלנות ידידי, אספר הכל" אומר ונקטר
"בפירמידה השנייה יש פתח ובתוכו משהו ,מסוכן, אכזרי, שכל מי שנכנס לתוכו לא יכול לצאת" אומר ונקטר
"אבל מה יש שם?" שואלת קייט
"אם הייתי נכנס לשם , לא הייתי יכול לספר לכם זאת עכשיו" אומר ונקטר ומחייך
"בתוך הפתח הזה ,מה שזה לא יהיה ,הפתח משמש כשער לעולם שיש בצד השני" אומר ונקטר
"איזה עולם? מה יש בו?" אני שואל
"אני וחבריי המדענים שנמצאים עכשיו בתוך הפירמידה היינו סבורים שהפתח משמש לכניסה למצרים העתיקה!" אומר ונקטר
"הייתם סבורים?" שואלת קייט
"כל חבריי ומשלחת המדענים שנכנסו כבר נמצאים שם 7 שנים" אומר ונקטר
"זה אומר שאם הסבים שלנו יכנסו לפתח הם לא יצאו ממנו לעולם?" אני שואל
"זה בדיוק מה שזה אומר" אומר ונקטר ומנסה להגיע לשלבי סיום השיחה
"ומניין לך שמה שנמצא מאחורי הפתח הוא אכן מצרים העתיקה?" שואל לוק
"זה בדיוק העניין ,אני לא יכול להוכיח את זה".אומר ונקטר
"אז אולי.. הם לא חזרו משם כי זו לא מצרים העתיקה!" אומרת קייט.
בהתחלה לא הבנו מה היא רוצה, אבל אז ,הבטתי בעיניה הנחושות והיפות והבנתי כל מילה במילה שהיא אמרה וזה אכן נשמע הגיוני
"אם אף אחד לא חזר ,מה שיש מאחורי הפתח,הוא לא מצרים העתיקה".
אומרת קייט בחיוך
ונקטר נמצא בסימן שאלה וחושב בראשו "כבר העלתי טענה כזו בראשי אבל לא חשבתי שעוד מישהו יחשוב כמוני" אומר ונקטר
"את בחורה נורא חכמה" אומר ונקטר
"תודה" אומרת קייט
המחנה היה ריק כמעט לחלוטין, אם היינו רוצים לצאת לכיוון הפירמידות היינו צריכים לעשות זאת במהירות ,אך ונקטר הוא היחידי שעומד בדרכנו.
"ונקטר בוא ניכנס שנייה לאוהל אני צריכה להראות לך משהו" אומרת קייט ונכנס איתו לאוהל
כמה שניות שהיא הייתה איתו באוהל היא יצאה עם חיוך ועם התיקים שלנו ואמרה "בואו נצא לדרך"
"מה זה מה עשית לו ?" שואל לוק
"מכה קטנה בעורף והוא התעלף ,עוד שעה הוא קם כמו חדש" אומרת קייט וצוחקת כאשר אנחנו רצים במהירות ויוצאים מהמחנה.
"את משוגעת את יודעת את זה?" אני שואל
"אני יודעת, אבל זה כל הכיף!" אומרת קייט ואנחנו רצים לעבר הפירמידות.
המשך יבוא..