The Legend of Two Worlds
מילות מהפותח
דלום לכם, זהו הסיפור החמישי שלי בערך,
אחרי הסיפורים הלא כול כך מצליחים חברות בני אדם ופוקימונים עולם הפוקימונים וכמובן בית ספר למאמנים
וכמובן הסיפור המצליח בערך שלי אנשי הפוקימונים,
שמתי לב שהפורום מידלדל והחלטתי לעשות דבר כזה
אני יעמיד מין מבחן ,
הסיפור הזה אם הוא יצליח ואני מיתכוונת יצליח לפחות 5 תגובות לכול פרק ואפילו 8 תגובות לכול פרק ויקראו ויגיבו בו הרבה אני יחייה את האנשי פוקימונים וגם הסיפור הזה יהיה אם הרבה מאוד פרקים ואפילו עונה שנייה
אם לא, אני יגמור מהר את הסיפור הזה ונאמר בי בי לאנשי הפוקימונים
אני לא רוצה להשקיע תנשמה שלי בסיפורים לאנשים שלא מוכנים להזיז תיד להגיב אני פשוט יסגור אותם ויביא אותם לאנשים אחרים
טוב דמויות~
אין בינתיים יתגלה בהמשך
פרקים~
פרק 1- ההתחלה
אוקי אז הנה קבלו את הפרק הראשון
ההתחלה
עמדתי לי בחשכה מוחלטת ,האמת לא מוחלטת היה אפשר לראות, אבל אתם מבינים..
ערפל שחור אפור וסגול היה מסביבי והרגשתי כיאלו משהו רע עומד לקרות, הסתכלתי קדימה היה שם מישהו, לא ראיתי את הפנים שלו, הייתה לו גלימה שחורה קרועה למטה בזיג זג וכובע שחור, לא יודעת למה , הוא הרגיז אותי,
אבל לא רק הרגיז, גם משהו אחר.. פתאום הוא סובב את ראשו וראיתי עייניים שחורות מביטות בי,
"נוקו תתעוררי את תאחרי לבית ספר!" שמעתי את אימא שלי קוראת לי וקמתי,
החלום הזה סקרן אותי והפחיד אותי בו זמנית קמתי מהמיטה נאלצת ונזכרתי "אני צריכה לקחת את המחברת שלי !" אמרתי ומהר מיהרתי, התארגנתי התלבשתי והסתרקתי ואז ירדתי וחטפתי טוסט בפה ואת התיק
"ביי אני ממהרת!" אמרתי ויצאתי החוצה
סליחה שלא הצגתי את עצמי,
קוראים לי נוקו ואני בת 12 לא מיזמן עברתי לחטיבה בבית ספר שלנו,
יש לי שער חום בהיר מאוד ועיניים אפורות ואני מאחרת לבית ספר.
מיהרתי לעבר הבית של החברה שלי לאסוף את המחברת היא לא מתחילה בשמונה ורבע כמוני כי לה אין תיגבור,
מה לעשות אני גרועה בצרפתית וככה זה היה , צלצלתי בפעמון ושמעתי קול זר של נער "מי זה?" הוא אמר
"זאת נוקו !" אמרתי בעודי חושבת אולי יש לה בן דוד? או קרוב משפחה? "זאת לא" שמעתי את הקול שהעיר אותי מהמחשבות וזה עיצבן אותי קצת "מה זאת אומרת זאת לא?! זאת נוקו!" קראתי בקול "כבר לא" שמעתי קול מצידי וראיתי חתול שחור אם אותם עייניים מהחלום, התחלתי להתסתחרר ונפלתי..
תגיבו השקעתי!