נושא: התיאטרון של הקטאלונים

גמר ליגת האלופות יפגיש השנה את שתי הקבוצות הטובות בעולם, אבל לגמר הזה יש טעם נפגם, שלא לומר רקוב. כמו רוב הישראלים, גם אני חובב בארסה עוד מימי סטוייצ'קוב וקומאן. בניגוד לרוב הישראלים, אינני עיוור לעוול הנורא שיריבותיה נתקלות בו שנה אחר שנה.

לפני הדוגמאות, חשוב לציין שבטווח הארוך הנפגעת העיקרית מתצוגות השיפוט המעליבות הללו תהייה ברצלונה. אוהדי הספורט הנפלא הזה לעולם לא יקבלו תשובה האם אותו דור זהב של הקאטלונים ב-2009 באמת היה זוכה בתואר אלמלא התערבות האיש עם המשרוקית.

ארבעה פנדלים ברורים יותר מאלה שעשה ישראל כהן בזמנו בדרבי של חיפה לא נשרקו לחובת ברצלונה והכריעו את חצי הגמר של 2009, אחרי שצ'לסי שלטה ללא עוררין גם ב-0:0 בקאמפ נואו וגם בגומלין, עד לאותו שער מרהיב של אינייסטה. בארסה לא אשמה במקרה הזה, אלא שופט אומלל, שכנראה קיבל הוראה מלמעלה (אין הסבר הגיוני אחר) ומשחק זה העלה אותם לגמר בדרך לזכייה.

אוהדי הבלאוגרנה אוהבים להזכיר שמיליטו כבש שער מעמדת נבדל במפגש הראשון נגד אינטר בשנה שעברה, אבל שוכחים שכמה דקות לפני כן, אותו מיליטו קיבל כדור באחד על אחד מול ואלדס ונעצר בטענת נבדל שלא היה ולא נברא.

בגומלין של אותה התמודדות, קיבלנו הצצה ראשונה לצד המכוער של ברצלונה: הצגה מכוערת של בוסקטס גרמה להרחקתו של מוטה ורק בזכותה בארסה עלתה ל-0:1, כך שטענותיה על פסילת השער של קרקיץ' לא היו רלוונטיות.

לאחר המשחק, שעה ששחקני אינטר חגגו עם אוהדיהם, מישהו בברצלונה החליט שזה לא נראה לו ופתח את הממטרות רק בחלק בו חגגו שחקני אינטר. לא זכור לי שמישהו בצ'לסי פתח ממטרות או סגר את האור כששחקני בארסה חגגו בסטמפורד ברידג'.

השנה נגד ארסנל כבר ראינו ששחקני בארסה הופכים את ההצגות לעניין שבשגרה, כשכל נגיעה קטנה גוררת התפתלות כאילו פגז של טנק פגע בהם פגיעה ישירה. וכמובן, אי אפשר לשכוח את האדום המגוחך לרובין ואן פרסי במצב של 1:1, כרטיס שגמר את המשחק.

שיא השיאים הגיע בצמד המשחקים נגד ריאל: בוסקטס, מסי, פדרו, אלבס ומסצ'רנו פצחו במופע תיאטרון שלא תמצאו אפילו בברודוואי, וזה אותו מסצ'רנו שקיבל פצצות (גם נתן) בליגה האנגלית והמשיך לשחק כמו פנתר בלי לשכב על הדשא.

הריצה לשופט אחרי כל שריקה היא זו שהביאה להרחקתו הלא מוצדקת של פפה ובעצם גמרה את סיפור חצי הגמר. ואם נגד צ'לסי הטענות הופנו רק לשופט, הרי שהתנהגותם של שחקני בארסה השנה גוררת אחריה גל ביקורות סוחף בעיתונות הספורט בעולם, למעט בשני מקומות: קטלוניה וישראל.

בשעה שכל העולם תוקף את שחקני ברצלונה בכינויים כמו: "צוללנים", "רמאים" ו"בכיינים", בארץ מתעסקים בשאלה למה מוריניו משחק מבוקר עם שחקנים כמו שיש לו בסגל. האמת, גם אני לא אוהב את מוריניו וסגנון המשחק שלו, אבל זו זכותו ועד שלא יוציאו חוקים נגד בונקר (ואני לא חושב שהוא עשה ממש בונקר, אבל שיהיה), זה לגיטימי.

בשורה התחתונה, בארבעת משחקי הקלאסיקו לפני כחודש, בארסה לא ניצחה אפילו פעם אחת 11 שחקנים של ריאל (אותה קבוצה שלפני חצי שנה הושפלה בקאמפ נאו) ואם השופט לא פוסל בהחלטה הזוייה ביותר שער של היגוואין, אז היא גם היתה מפסידה פעמיים, כך שקשה לבקר את מוריניו יותר מדי.

ושיהיה ברור, אדבאיור היה צריך לראות כרטיס אדום גם במשחק הראשון וגם בשני, אבל בשני המקרים זה היה אחרי ששערוריית שיפוט כבר הכריעה את ההתמודדות לטובת בארסה. לסיכום העניין, אני מציע לריאל ולברצלונה לעבור קורס ב'פייר-פליי' באנגליה או גרמניה, שם יש כבוד לענף הזה שכולנו אוהבים.

ועכשיו, אנא עיזרו לי בבעיה אישית. יונייטד היא הקבוצה השנואה עליי בתבל (עכשיו אתם יכולים לנחש את מי אני אוהד) והדבר האחרון שאני רוצה לראות זה שוב את החיוך על הפרצוף הורוד של פרגוסון. מצד שני, כחובב ספורט נקי וטהור, אני נגעל מחוסר הספורטיביות של שחקני ברצלונה (ומעריץ גדול של צ'אבי), בעד מי אני צריך להיות בגמר?

דעה אישית:
כתבה מעולה, החסיר מעט פרטים חשובים לדעתי, אבל בסך הכול כתבה טובה מאוד.
במצב כזה, שכל בן אדם שלישי בישראל אוהד של ברצלונה, נחמד לשמוע כתבות כמו אלו.

קישור - http://www.one.co.il/Oppinion/273/180429.html

יש עוד כמה סרטונים נחמדים -
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=SutX6ub1vzM[/YOUTUBE]
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=V7D9J8lTFGs&feature=related[/YOUTUBE]

ואלו רק במשחקים נגד ריאל..