טוב, החלטתי לעלות לכאן סיפור שהתחלתי לכתוב.
תגיבו בבקשה, כדאי שאדע אם לעלות את הסיפור ולהמשיך לכתוב אותו.
חיי חצוי
פרק א' האמת עליי
שלום,
אני לא יכול לספר לכם איפה אני גר, או פרטים על המדינה שלי, אבל מה שאני יכול לספר לכם זה את השם שלי: גרינברג. כן נכון, אני יודע, השם שלי מזכיר את שיטת הרפואה: גרינברג. למי שלא יודע זאת שיטה שבה לומדים המטופלים לשים לב כיצד מצבים שונים בחייהם באים לידי ביטוי בגופם - בדפוסי החזקת הגוף, בתחושות פיזיות וכדומה. לפי השיטה, באמצעות מגע וטכניקות שונות יכול המטופל ללמוד על אופי ההתנהגות והתגובה של גופו, להגביר את השליטה על הגוף, ולהפסיק או להפחית סיטפומים (או איך שאומרים את זה) של מתח, חולשה, כאבים פיזיים, תחושה קבועה של לחץ, חרדה, בדידות, שעמום וכן הלאה. ניתן לשנות גם צורות התנהגות כגון עצבות, דכדוך, ביישנות ועוד.
היי! אל תדאגו! אני לא אנציקלופדיה מהלכת, פשוט יש לי זיכרון מעולה משיעור רפואה (שלא משעמם בכלל).
בואו נחזור רגע להתחלה. אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני לא יכול לספר לכם איפה אני גר נכון?
התשובה היא פשוטה: כי אני גמד.
קטעים מיומנו של גרינברג- יצורים אגדיים:
גמדים:
הגמדים אוהבים לעבוד במכרות, לחפש בו זהב, יהלומים, קריסטלים ועוד אבנים יקרות. הגמדים הם היצורים הרבים ביותר בין גזעי ברית ה-מג"א. ויש חלק גדול מהם שעובדים כצורפים.הם יצורים שוחררי שלום ונחמדים (לרוב).
אלפים:
האלפים הם גזע שנחשב לעם השליט ב: "הוקסמה" ( מקום המחבוא של האלפים והמכשפים [ אחרי שכרתו ברית שלום] מפני בני האדם ). הם נחשבים גם לגזע שהתפתחות הטכנולוגיה שלו מהירה מאוד. האלפים גם ידועים באוהבי הטבע.
מכשפים:
קוסמים ללא שרביט, כובע או גלימה. המכשפים ידועים בכוחם הרב (שבדרך כלל מנצלים אותו לטובה). הם יודעים להשתמש בארבעת היסודות וגם בעלים. יוצרי השיקויים הראשונים.
גובלינים:
יצורים ירוקים, מגעילים ומרושעים ובגובה של הגמדים. הם אוהבים לראות איך מישהו אחר עושה להם את העבודה, ואז הם שודדים אותו- זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הם מוסיפים כמה פצעים לאותו המסכן.
הגובלינים אהבו מערות, ולכן הם כרתו ברית עם הטרולים.
טרולים:
גדולים ירוקים ובעלי פרווה מטונפת. הם לא ממש מומחים במשהו, חוץ מלאכול, לבשל ולהרוג! הטרולים נחשבים ליצורים החזקים ביותר. הם כרתו ברית עם הגובלינים כדי שיעזרו להם להלחם נגד הגמדים.
בני אדם:
בערך בגובה המכשפים. אין להם יכולת מיוחדת חוץ מזה שהם רבים. אם הם היו מגלים אותנו זה היה הסוף שלנו. אבל הם טיפשים מדי מכדי לעשות את זה. הם עסוקים בלהילחם זה בזה ובלפתח את הטכנולוגיה שלהם.
יש להם כבר ציפורים ממתכת, ובקבוקים ממתכת בצורות חרוטים.
עכשיו, אחרי שקראתם קטעים מיומני (שזה בכלל לא יפה), אתם יודעים עלינו די הרבה.
המשפחה שלי די מורכבת: ההורים שלי הם גמדים, הדודים שלי גם גמדים, חוץ מדוד ג'ואלי. הוא מכשף. ההורים שלי לא אהבו אותו, הם דאגו שהוא ימות. לפני שהוא מת הוא קרא לי לחדרו. הורי כנראה ידעו מה הוא רוצה לומר לי, אז הם נכנסו מהר אחרי והרגו אותו (כמה אכזרי). הם הגיעו מאוחר מדי, הדוד שלי הספיק להעביר לי מן ניצוצות כחולים, חלק מהקסם שלו, ואז הורי הרגו אותו.
בבית הספר שאני לומד כל הגמדים מופרעים. אני שנאתי אותם ושנאתי להיות גמד, אני יודע שזה מוזר, אבל ככה הרגשתי. יש לנו בכתה מתקן לשים בו חפצים מיוחדים של גמדים. בהפסקות הגמדים הגדולים ממני היו מרביצים לי, רציתי לנקום, אבל ידעתי שאין סיכוי שאצליח.
יום אחד בהפסקה צץ לי רעיון. התקרבתי למתקן של החפצים, והתרכזתי בו, רציתי לפוצץ אותו!
אני יודע, אני מרושע, אבל "חברי" לכיתה מרושעים יותר.
כעבור דקה פוצצתי את זה. צחקתי בקול מרושע וברחתי מהכיתה. כאשר הגמדים האחרים הגיעו הם התחילו להשתגע:
"מי עשה את זה?!"
"המחברות שלי שם!"
"אני לא אסלח לו על זה!" זה בערך מה שהם צעקו.
כשהמורה לשיקוים נכנס לכיתה כולם צעקו עליו- חוץ ממני
"תתקן את זה!"
"אה..." הוא התחיל לומר, האמת היא שריחמתי עליו, ידעתי מה יקרה אם הוא לא יתקן. "אני לא מורה לכשפות! אני מורה לשיקוים!" מחה הפרופסור, שמו הוא קרילחן.
"ועכשיו תלמידים שבו בבקשה, אני רוצה להתחיל בשיעור."
המשך יבוא...