נושא: דיון| השואה

לפני הכל אני מבקש לא להתדרדר לספאם

עכשיו,"השואה"..
מה זה בעצם השואה?
כולם יודעים הרי מה היא השואה,וכמה סבל,עצב,כאב,פחד צער היא גרמה (וכמובן שעוד)
אני מבקש ממכם,רק להגיב את דעתכם ולשתף אותנו,כמובן שאתם לא חייבים.

האם יש לכם משפחה שהייתה בשואה? הם עברו את השואה או לא?.
כשאתם שומעים על השואה,מה עולה לכם בראש? פחד?,עצב?,כעס?, ספרו לנו.

שלי:
למזלי,לא הייתה לי משפחה שנספה/עברה את השואה,ולכן אף אחד ממפחתי לא נפגע (אני מדבר גם על סבים,סבתות וכו'..)
כשאני שומע על השואה,אני מרגיש כאב,כאילו אני הייתי שם עם כל 6 מיליון היהודים,חוץ מזה אני מרגיש גם כעס וזעם,על הנאצים שהרגו יהודים,ללא עוול בכפם.

אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי אבל מישהו מהמשפחה שלי מת ביום הנורא הזה...
חברה שלי סיפרה לי על השואה אחרי ספר שהיא קראה עליו,אחרי השיחה לא יכולתי לצאת משם אופטימי,זה היה נוראי,הם פשוט הפכו למכונות הריגה,כי היטלר המשוגע אמר ולחלקם לא היה מוח להגיד "למה מה הם עשו לי?"

פורסם במקור על ידי Druddigon man

אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי אבל מישהו מהמשפחה שלי מת ביום הנורא הזה...
חברה שלי סיפרה לי על השואה אחרי ספר שהיא קראה עליו,אחרי השיחה לא יכולתי לצאת משם אופטימי,זה היה נוראי,הם פשוט הפכו למכונות הריגה,כי היטלר המשוגע אמר ולחלקם לא היה מוח להגיד "למה מה הם עשו לי?"

אני משתתף בצערך..
באמת חבל,שהיו כאלה בלי מוח,ועשו כל מה שהיטלר אמר..כמו שאמרת "מכונות הריגה"..

אצלינו המושג שואה מעולם לא דובר בבית. סבא שלי היה ניצול שואה והוא נפטר עוד כשאימי הייתה בת שנתיים, ככה שגם היא לא ממש הכירה את אביה. סבתא שלי, שלא הייתה קשורה לאירופה, אבל הכירה כנראה את הסיפור של בעלה, מעולם לא דיברה על בעלה, על השואה או על החיים לצד ניצול שואה.

אני חושב שהרבה מן הניצולים הגיעו להסכמה בינם לבין עצמם שהנושא גם ככה מכאיב להם וכל ניסיון לדבר על זה, רק מציף בחזרה את כל אותם תחושות רעות והם ראו לנכון לשתוק ולא לספר על השואה. סבתא שלי, למרות העובדה שהיא לא חוותה את זה על בשרה, אימצה את אותם נוהלים כדי אולי להשכיח את הכאב הכפול: איבוד אהוב ליבה והצער שהוא בעצמו חווה.

ככה מבחינתי יום הזכרון לשואה ולגבורה הוא מאוד טעון ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים שואל שאלות שאין לאף אחד תשובות עליהן. אני מתאר לעצמי שמצבה של אמי יותר גרוע, כי היא אמורה להיות דור שני לניצול שואה, ולא רק שהיא לא מכירה את הסיפור של השואה, היא גם לא הכירה מעולם את אביה, וזה מוסיף כאב נוסף לכל העניין.

אני מקווה ומתפלל לשלומם של הניצולים ואני מקווה שהשנים האחרונות יטיבו איתם.
יהיה זכרונם של הנספים בשואה ברוך, כן יהי רצון ונאמר אמן.

מהמשפחה שלי אין ניצולי שואה כלל , תודה לאל.
אך מה שבאמת חשוב לי לומר הוא שאני מכיר אישית כמה ניצולי שואה שאני בקשרים איתם , ואנו משוחחים על זה כמעט כל הזמן.
אני גר ליד "בית להיות" - מי שלא מכיר שיחפש בגוגל. המקום הזה מלא בניצולי שואה ששמחים וצוחקים , אפילו אתמול שהלכתי לבקר שם , אחת ניגנה באקורדיון וכל השאר צהלו ושמחו.
זה הראה לי שהמקום הזה הוא בית לניצולי השואה ולא "אתר למבקרים".