"תבכי עכשיו,אני כבר לא יכול לבכות...אני תפקידי,לנגב לך את הדמעות"..
היום כמו בכל יום,התעוררתי בבוקר,צחצחתי שיניים,שטפתי פנים,והנחתי תפילין בזמן שאמי לקחה את אחי הקטן לבצפר,ואז לקחה גם אותי.
כבר אז היה בעיני משהו חשוד,ליד הבית של חבר שלי..שגר בדירה ממולי התאספו מעט אנשים,אך לא התעמקתי בזה יותר מידיי.
הלכתי לבצפר,בשעות הראשונות יש לי במערכת משחקי כדור שבמסגרת שיעור בחירה עם שאר הכיתות,אותו החבר לא הגיע.
התקשרתי אליו,שאלתי אותו מה קרה,הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב...הנחתי לו לנפשו.
שיעור לאחר מכן,שיעור ערבית.המורה שלנו רצתה ללמד אותנו לקראת סיום על התרבות,אז צפינו ב"עבודה ערבית".ה15 דקות הראשונות היו נפלאות,צחקנו והיה כיף,עד שנשמע דפיקה בדלת והמורה ניגשה לפתוח.
המשכתי לצפות,ואז היא קראה "אביב!"ישר רצתי וראיתי חבר אחר בוכה,הוא הודיע לי כי לחברי ש"לא הרגיש טוב" נפטר האבא..
ישר פרצתי בבכי,הוא חברי הטוב מגיל שנתיים,לא הפסקתי לבכות ולא נכנסתי לכיתה לשני השיעורים שחלפו.
אחר כך אימי לקחה אותי,והלכנו להלויה,היה עצוב והיה הרבה בכי,שלי,של החבר ושל כולם.
אשמח אם תבינו את עצב שלי היום ותכבדו את ההחלטה שלי לא להכנס לפחות היום-מחר לפורום פנאי והומור ונושאי הומור בכללי..