נושא: מסעו של עומר

חחח קראתי הכל עכשיו, נחמד מאוד...
מצפה לפרק הבא

תודה
שמח שאהבת D:
פרק חדש מחר בגלל שאני לא אהיה פעיל עד מחר...

סיפור מעולה, הכתיבה שלך היא ממש טובה.. היא יכולה עוד להשתפר אבל כרגע היא ממש טובה.. יש לך רעיונות יפים ומעניינים ואני דיי אוהב את הכיוון שהסיפור מתגלגל אליו!
בהצלחה, אני עוקב

עומר מתי עוד פרק?

פורסם במקור על ידי NivX10

סיפור מעולה, הכתיבה שלך היא ממש טובה.. היא יכולה עוד להשתפר אבל כרגע היא ממש טובה.. יש לך רעיונות יפים ומעניינים ואני דיי אוהב את הכיוון שהסיפור מתגלגל אליו!
בהצלחה, אני עוקב

וואו תודה אחי

פורסם במקור על ידי niv961

עומר מתי עוד פרק?

אני יושן אצל חבר שלי.. לכן זה יתעכב קצת.. P:

פרק יפה, אך שוב: אומרים ספטייל לא סקפטייל!
ניתן לך דוגמה:
באנגלית רושמים scizor, אז אומרים סקיזור, לא! אומרים סיזור!
אותו דבר עם ספטייל!
spectile ספטייל!

בסדר, בסדר... XD
ותודה

פרק 11: שדה צמחי-הענק
החזרתי את צ'ימצ'אר כשבדיוק הדף עם פידג'י את סקפטייל, ויבייל היה חופשי ורדף אחרי מייגן. מייגן אולי לא שמעה את ה'מלפפון'..? מייגן צללה ימינה וחמקה מהכדור צל שלו, בכל כוחותייה היא דחפה את ויבייל לאחור והחזירה במהירות את פידג'י.
"מה עושים עכשיו?" היא שאלה.
"מה נראה לך?"
"צודק.. לברוח!" מייגן צעקה..
~~~~
"הם לא מוצאים אותנו, לפחות לעת עתה..." הרגעתי את מייגן.
ישבנו על קרקע מוצקה באמצע שדה גדול של עשבים אדומים-לבנים כאלה.. הפרחים המשונים היו בגודל מפלצתי! הם השתרעו לגובה שלוש מטר! זה היה חשוד אבל זה הציל אותי כשספטייל חיפש אותנו מרחוק.. העזתי לצאת מהמחבוא והבטתי לצדדים,
ראיתי מאמוסוואיין ( ) לועס עשבים, זה היה די מוזר לראות פוקימון עצום שכזה מתאבק ללעוס צמח שגדול ממנו.
סימנתי למייגן לצאת מהמערה אבל היא נענעה את ראשה "נו בואי, הם הלכו!" צעקתי לה בחיפזון.
היא נענעה בראשה שוב ונעלמה בין העשבים המגודלים. סרקתי שוב את המקום, ואז שמעתי שאגה מבעיתה.
בלי לחשוב הוצאתי את סוואדל וצ'ימצ'אר, והחזרתי את הפוכדורים המכווצים לכיסי.
עדכנתי במהירות את סוואדל על מה שקורה וחיכיתי לרמז, למשהו שיוכיח שהשאגה הייתה של הדרודיגון המדבר הזה.
היה לי ממש מוזר להסתתר מפני פוקימון, אבל לא ערערתי וזלזלתי בדרודיגון הזה לרגע, העיניים שלו, כל כך מראות על חוכמה ועוצמתיות. היו לו עיניים אדומות ועמוקות, ידעתי שהוא עבר מלא דברים בחיים.
בינתיים לא ראיתי סימן ממייגן, כאילו בלעה אותה האדמה, או במקרה הזה, הצמחים.
היו לי כל כך הרבה דברים להבין: הצמחים הענקיים האלה, הדרודיגון שטוען שהמקום שלו. הרוח שהרגשתי שנלחמתי נגד הבידריל.. כל כך מוזר!
אבל, לא היה לי זמן לחשוב על זה, מלפניי עמדו ויבייל וספטייל, מלפניהם, דרודיגון עם מבט שטני בעיינים.. זה היה הרמז שחיכיתי לו.


"טפלו בהם.." הכריז הדרודיגון "אני אדאג לילדה" הוא הוסיף ורץ לעבר צמחי הענק.
איך הוא מתכוון למצוא את מייגן בין כל הצמחים האלה? במחשבה שנייה זה לא ממש עניין אותי, היו לי בעיות אחרות על הראש.
סוואדל נבעת מהמראה של הדרודיגון, כמו מה שקרה לי בפעם הראשונה. סוואדל הביט על שני הפוקימונים שמולנו, והוציא מפיו רשת קורים ענקית.
אל תשאלו אותי איך, הוא פשוט עשה את זה: הוא קשר את ספטייל וויבייל בתוך רשת קורים ענקית. היא השתרעה בין כמה צמחי-.ענק.
צ'ימצ'אר השתמש בלהביור, כשגמר כל פיו התמלא בעשן. הלהביור פגע בקורים והתחיל להתפשט עליהם.

עברו 5 דקות, ספטייל וויבייל התעלפו על החוטים, הלהביור היה רעיון מתוחכם מאוד. "מצוין שניכם! ניצחתם פוקימונים חזקים מאוד בעזרת טכניקות מאולתרות!" אשבח אותם, לפתע אזכר בקרב שלי עם מייגן, איך הטכניקה שלה חדרה את הלהביור של צ'ימצ'אר והביסה אותו.. רגע, מה עם מייגן? איך היא מסדרת אם הדרודיגון? צעקה מקפיאת דם ענתה על התשובה שלי, הוא תפס אותה..

רצתי לאזור למקום שבו שמעתי את הצרחה, עברתי בין כל מיני צמחים משונים יותר ויותר. ראיתי את מייגן שוכבת על הקרקע והדרודיגון מביט עליי, אני יהיה הבא שהוא יתקיף.

פרק טוב! אבל די קצר...
מה שקצת מוזר היה שצ'ימצ'אר וסואדל, שהם די חלשים, עילפו ספטייל וויבייל כל כך מהר, למרות שיש לשניהם חולשה לאש...

פורסם במקור על ידי lucario

פרק טוב! אבל די קצר...
מה שקצת מוזר היה שצ'ימצ'אר וסואדל, שהם די חלשים, עילפו ספטייל וויבייל כל כך מהר, למרות שיש לשניהם חולשה לאש...

קצר..? השקעתי בו הרבה.. S:
כן אני יודע שזה מוזר, אבל תראה מה רשום:

אל תשאלו אותי איך, הוא פשוט עשה את זה: הוא קשר את ספטייל וויבייל בתוך רשת קורים ענקית. היא השתרעה בין כמה צמחי-.ענק

...
חוץ מזה, זה מה שאני אוהב בסיפור, שזה מוזר

אמממ... פרק קצת קצר... אם היית מאריך אותו טיפה הוא היה טוב...
במשפט האחרון זה אהיה לא יהיה

פורסם במקור על ידי KillerBee

אמממ... פרק קצת קצר... אם היית מאריך אותו טיפה הוא היה טוב...
במשפט האחרון זה אהיה לא יהיה

גם אתה? טוב כנראה אתם צודקים, הוא קצר.. S:
בנוגע למשפט האחרון אתה צודק, להיות או לא להיות, זאת השאלה

פרק טוב גבר, אהבתי את זה שהם הציחו לנצח את ספטייל ווויבייל... מחכה לפרק הבא!

מצטער על עיכוב הפרק, לא הייתי בבית כל חמשת הימים האלה... S:

פרק 12: אנחנו גורמים למנוסה
האוויר היה קר ודליל למרות שזה היה יום שטוף שמש, ניסיתי לא לשקוע בדיכאון בגלל הסיכויים הקלושים שלי לנצח את הדרודיגון. צ'ימצ'אר וסוואדל הגיחו מאחור ועמדו לפני, מוכנים לקרב הגורלי. "צ'ימצ'אר! חפירה! סוואדל, נשיכת חרק!" פקדתי עליהם בחוסר שקט. הדרודיגון תפס את צ'ימצ'אר ברגלו, רגע לפני שהתחיל לחפור. הוא הכה בו עם אגרוף ממוקד. "לא, צ'ימצ'אר!" נאנקתי. צ'ימצ'אר התמוטט על הרצפה, אוחז ברגלו בפראות. סוואדל התכוון להתנפל על דרודיגון, אבל עצרתי אותו מיד כדי שזה לא יקרה גם לו. הדרודיגון הענקי הביט על סוואדל וצלל לעברו, בעיניים פראיות. סוואדל ניסה להגיב במהירות עם נשיכת חרק אך הדרודיגון תפס אותו והשליך אותו על הרצפה. קפאתי במקום ששמעתי קול חבטה אדירה שסוואדל התנגש באדמה המוצקה. זהו זה, אין לי יותר הגנה, או יכולת להתקיף את פוקימון הדרקון הענק הזה... הבטתי על התיק שלי, אולטרה בול, אולטרה בול נצנץ שם מאור השמש. ידעתי שלא יהיה שם פוקימון ענק כי אחרי הכל, לא ייתכן שלדוגמא סטיליקס יהיה שם מוסתר, העץ לא כזה גדול. אבל ברגע הזה, לא היה אכפת לי, כבר ידעתי שאין לי סיכויי.. "נהדר." רטנתי "זאת התקווה היחידה שלי."

השלכתי את הפוכדור הצהוב-שחור על פניי הקרקע בציפייה ממושכת, שמעתי קול בוקע מין הפוכדור והפוקימון יצא.
ראיתי מולי ציפור קטנה בצבעי אדום כחול, בטנה היה בצבע לבן בהיר, וזנבה הכחול הזדקר מאחורה. "טיילו!" צעק הפוקימון לשמיים.
טיילו () עמד על הקרקע, מביט לכל הכיוונים וסוקר את הסביבה. הפוקדע שלי, בפעם הראשונה בחיי הוציא קול.
"טיילו, פוקימון סנונית האסם, טיילו מאוד נחוש ואמיץ בקרבות למרות שהוא קטן. כשהוא רעב הוא מתחיל לבכות כסימן, והוא דואג לטפח את הקן שלו. טיילו מאוד אוהב עונות קור ונודד לארצות אחרות בחיפוש אחר חום בעונות אלה. הוא יכול לטוס מעל 180 ק"מ ביום. טיילו יודע צרחה, מתקפה מהירה, וצוות כפול "
הקול המתכתי הפסיק לדבר והמסך החשיך, טיילו הביט עליי במבט מובן, כאילו מסכים עם דבריי הפוקדע. "טוב, זה הסיכויי היחיד שלי.." אמלמל בביאוס. טיילו התרגז קצת במחשבה שאינו מספק אותי והביט על הדרודיגון. רציתי להתנצל בפניו ולהגיד שהוא אחלה פוקימון אבל קפאתי בתחילת המשפט: טיילו השתמש בצרחה צווחנית וחזקה במיוחד. הדרודיגון נראה סובל מזה אבל הצליח להתנגד והתחיל לרוץ לכיוון טיילו הקטן. טיילו הגיב במהירות וחמק מידיו של הדרודיגון, לרגע חשבתי שיש לי תקווה אבל זה דעך כשראיתי שטיילו נפגע משיסוע של הדרודיגון הזה...
טיילו צנח על הקרקע מעולף, איך הדרודיגון מצליח לעלף את כולם במכה אחת? החזרתי את צ'ימצ'אר סוואדל וטיילו, נכנע בפנים מבוישות. הבטתי במייגן, שוכבת על הקרקע, למרות שלמרבה האמת בלי שום פגע, זה היה נראה מוזר. סרקתי את גופה בעייני, הגעתי לעיניים וראתיתי משהו שהבהיל אותי בהתחלה, עיינים פקוחות. היא התרכזה על עץ אחד, פתאום הבנתי משהו מחריד: יש מצב שהיא מתה, עם עיניים פקוחות.. לא, היא מצמצה, דבר שהחזיר לי את הכוחות.רוח חמימה נשבה, מרשרשת בין ענפי העצים, זו הייתה הרוח, זאת שהרגשתי כברר כמה פעמים ביער הזה.. זה רומם למייגן את הכוחות לפי מה שראיתי, היא קפצה בבת אחת ממקומה, מאחוריי גבו של הדרודיגון. דרודיגון מלמל משהו על טיילו אבל מייגן קטעה אותו בצעקה "אהההההההההה!!!!". זה היה חזק, אפילו יותר מהצרחה של טיילו, סגרתי את האוזניים כמה שיותר חזק כדי להתחמק מהצווחה הנוראית הזאת.

שמעתי צעדים מהירים ומטורפים, מלא מהם, עוצמתיים כאלה שהרעידו את האדמה. "קפוץ לצד ימין!" היא צעקה לי וקפצה לצד ימין כמו מבוקשה, היו לי מלא שאלות לשאול אותה אבל עשיתי כרצונה. המקום שאליו קפצנו היה מוסתר בין מלא שיחים ועשבייה, היינו מוסווים לחלוטין. הבטנו שנינו ברווח בין שיח אחד מדברי כזה לבין עץ דקל צעיר וקטן שדומה לשיח רגיל. דרודיגון הביט לצדדים מבולבל מכל הצעדים שסובבים אותנו, מתקרבים במהירות. "מה זה הצעדים האלה?" שאלתי אותה, מבולבל כמו דרודיגון ואף אולי יותר.
"כמו שאתה יודע, אני מלכת אסטרטגיות.. זאת אחת מהם" היא הסבירה בניצנוץ עיניים מבריקות.
"אבל איך-" היא קטעה אותי "זוכר את המאמוסוואין שראינו במקום מסתור שלנו? שיערתי שיש הרבה כאלה.. וצרחה בתדירות הזאת, תשגע אותם!" היא אמרה לי במבט שמח ומלא חיים.
"את גרמת למנוסה!" הבנתי, הצעדים היו קרובים מאוד, משהו בצבץ מהשיחים ליד. פתאום מאמוסוואין בוגר וגדול קפץ משם, ואחריו שורה מתמשכת של מאמוסוואין מתרוצצים מעבר לדרודיגון.דרודיגון ניסה להתקיף אותם בגלל שהם מפריעים לו לפגוע בנו אבל זה הכעיס אותם יותר. הם עשו מעגל סביבו זה היה דומה לצוות כפול אבל פה האחרים אמיתיים, דבר שמשפיע על המערכת. "כדאי שנזוז, אומנם הצלחתי לגרום להם לעשות מנוסה אבל זה לא אומר שאני שולטת בהם." היא אמרה לי והתחילה לרוץ.

רצתי אחריה, אחרי חצי שעה היינו בשביל, בטוחים. הגענו לעיירה, או בעצם לעיר, המקום היה ענק! העיר נראתה צבעונית ומלאת חיים, עם חנויות מגניבות ובניינים.. בשלט היה כתוב "העיר ג'ובילייף, שהייה נעימה". אני ומייגן נכנסנו, מצפים לקראת הבאות. שוטטנו והסתכלנו קצת על גגות הבתים, מייגן הביטה עליי "נעשה פה חיים, אני אומרת לך!"

פרק יפה וקצת יותר ארוך.
מחכה לפרק הבא.

פורסם במקור על ידי lucario

פרק יפה וקצת יותר ארוך.
מחכה לפרק הבא.

תודה
מה הכי אהבת בפרק..?