פרק טוב גבר, קצת התאכזבתי שבגרייטבול יש בסך הכול טיילו מסכון, ציפיתי לאיזה סטארביה או משהו![]()
מצטער שזה דאבל פשוט אף אחד לא הגיב..
פרק 13: אני מוצא לעצמי יריב חדש...
עצרנו ליד נחל בפארק ששכן בצד הצפוני של העיר ג'ובילייף. מייגן עמדה כמה מטרים לפניי והשליכה פוכדור לרצפה.
פיפלאפ () יצא משם,עם פנים מקומטות ובוחנות את הסביבה. הפוקדע שלי צפצף: "פיפלאפ, פוקימון הפינגווין. פיפלאפ הוא פוקימון גאה ובעל ביטחון רב, גם אחרי הפסד. פרוותו של פיפלאפ שומרת עליו מפני קור. הוא שחיין מעולה ויכול לצללול עד כ10 דקות מתחת לפני המים. בגלל שהוא מאוד גאה, הוא מנפח את חזהו לעיתים קרובות ."
סוף סוף הוא נזכר לדבר הפוקדע הזה.. עד טיילו.. כלום, שתק. החזקתי בידי שלושה פוכדורים מכווצים. אחד מהם היה אולטרה בול. ומה היה באולטרה בול? טיילו, פוקימון התפתחות ראשונה, ומראהו ציפור קטנה. הרגשתי פספוס, בזבזתי את האולטרה בול שלי.. שרר בתוכי דיכאון אבל סילקתי אותו ממחשובתיי והשלכתי את האולטרה בול לדשא הלח. טיילו עמד ועף בהתרגשות לשמיים, אז הוא דאה על פניי המים וחזר למקומו בשדה הקרב. "מחזה יפה!" מייגן מלמלה שהביטה בתנועותיו של טיילו דואה. "כדאי לך לרשום אותו לפסטיבל, הו בטוח ייקח מקום ראשון!" היא הוסיפה. "לא.. לא בשבילי.." אדחה את בקשתה בזלזול "טיילו... מתקפה מהירה!" אומר לו.
"פיפלאפ, התחמק! ותשתמש בדחיפה!" צעקה מייגן.
הרגשתי נימה נואשת בקול שלה, פיפלאפ אף פעם לא ציית לה באופן מושלם, אני זוכר איך הוא הרס את הקרב בינו לסוואדל..
פיפלאפ התחמק, והשתמש בבועות "פיפלאפ!" צרחה מייגן, היא הייתה חסרת אונים. פיפלאפ לא הקשיב ושלח לטיילו שעופף מסביבו במעגלים את הבועות. טיילו חמק מכולם וצלל אל פיפלאפ. פיפלאפ נפגע מטיילו שנחת עליו והתחיל לנקר את ראשו.
"טיילו, צרחה!" פקדתי, שיכור מטעם ההצלחה. טיילו צרח ופיפלאפ הפסיק להאבק, הוא נפל כבול עץ על האדמה, משותק. טיילו צעק בשמחה לשמיים "טיילווו!!" והנחית עליו את מתקפת הסיום בעזרת מקורו.
"אוי..." נאנחה מייגן ובפנים נפולות החזירה את פיפלאפ לפוכדור שלו. "מה אני יעשה איתו...?"
"אולי תחליפי עם מישהו? פיפלאפ ואת במילא לא מסתדרים."
"אולי, אבל איפה אמצא מישהו להחליף איתו?"
"בוא נלך למרכז הפוקימונים, יש מכונת החלפות, אני בטוח שנמצא שם מישהו שרוצה פיפלאפ.."
"כן. צודק.. טוב אני ארוץ לשם כעת!" היא חלפה על פניי ולכיוון מרכז הפוקימונים שבצבץ בין העצים בפארק.
התיישבתי ופתחתי את התיק שלי, למצוא שם משהו שיפסיק את הרעב שלי. ראיתי שם שקית צ'יפס ופתחתי אותה. הוצאתי את צ'ימצ'אר וסוואדל שיצטרפו אליי ואל טיילו. נתתי לפוקימונים קצת מאפין שאמא שלי תמיד אהבה לתת לפוקימוני החווה שלה.
סוואדל שגדל עם האוכל הזה הכי נהנה מהמאפינים, אבל גם האחרים חיבבו את זה. לאחר ארוחה קצרצרה החזרתי את כולם לפוכדורים שלהם, משוטט מסביבי במטרה למצוא משהו לעשות. מיד עלה רעיון במוחי, רצתי במהירות לעבר מרכז הפוקימונים.
הגעתי לשם במהירות, לא טרחתי לחפש את מייגן, ישר רצתי לעבר מסך שניצב בקיר, "משפחת ג'ונס, בבקשה" אמרתי בקול צלול. המסך נפתח פתאום וזהר בצבע לבנבן. כשהוא נפסק ראיתי סלון, ובו אימי תופרת קרע במכנס ג'ינס. "אמא?" שאלתי.
"מי אמר את זה?" אימי הביטה לכל הצדדים לבדוק את מקור הקול.
"זה אני אמא, התקשרתי אליכם, אני נמצא בעיר ג'ובלייף."
"אוי מעולה! שמתי לב שלקחת לי סוואדל מהחווה.. לא נורא זה בסדר."
"כן, גם קיבלתי את צ'ימצ'אר ותפסתי טיילו, גם יש לי שותפה!"
עיניה של אימי אורו "או! איך הי נראת..?"
"אמא, די! שלא תחשבי על זה.. איפה את נמצאת? מה זה הסלון הזה?"
"זאת הפתעה, אני לא יכולה לדבר על זה.."
"טוב.. בסדר.. אני צריך לבדוק משהו,, נדבר!"
המסך נכבה, ורצתי לעבר מכונת ההחלפות, ראיתי את מייגן עם פוכדור אחוז בידה, ולידה מאמן () בלונדיני עם צעיף סגול ששוליו מוכתמות בצבע אדום.. הוא לבש סוודר שחור ומכנסי טריקו פשוטות. נעליו היו חומות והיה לו מבט רציני.
מייגן רצה אליי בשמחה, "החלפתי איתו!" היא אמרה. היא השליכה את הפוכדור לאוויר ויצא ממנו פוקימון ירקרק, עם נחיריים בולטים ועיניים אדומות. מפיו יצאו שני ניבים ומאחורי ראשו עמדה בליטה בצורת סנפיר. הוא לבש צאוורון ירוק.
"זה אקסיו!" היא הביטה עליי נרגשת "הוא חמוד!", אקסיו () הביט עלייה בשמחה, המאמן לא נראה מתרגש מזה. "תהני איתו, הוא לא שווה שקל.." אמר המאמן בזילזול. אקסיו נראה נעלב ונסוג מאחוריי מייגן, מייגן הרימה את אקסיו ואימצה אותו לחיקה. "היי, תרגע!" פלטתי.
"חח... למה לי? הפוקימון הזה באמת עלוב!"
"הוא לא עלוב, אתה עלוב! אז סתום!"
"אני עלוב? בוא נבדוק את זה בקרב!! מוסכם?"
הבטתי עליו בכעס, ראיתי את אקסיו דומע. "מוסכם! קרב בפארק!" עניתי לו. "תבוא לשם עוד חצי שעה!" הוספתי בזעם וגררתי את מייגן אחרי לפארק, מחכה לקרב ביני לבין המאמן המסתורי...
פרק טוב, אהבתי את הקטע של עומר ג'ונס שהוא כל כך אכפתי לגבי פוקימונים, למרות שהוא לא צריך להיות עצוב בגלל טיילו כי כמה שיותר יותר טוב וכל פוקימון יכול להיות חזק.
אבל לא הבנתי, עומר תפס את טיילו או שהוא רק יצא מהאולטרה בול בפרק הקודם?
פרק טוב
קבוצת הפוקימונים!
ספוילר
שלוה פנימית:
ספוילר
סמוראוט שווה:עץ הדעת:ספוילר
ספוילר
ארבעת היסודות:ספוילר
הפלוס:ספוילר
אנשי השועל:
ספוילר
העם רוצה צדק חברתי!
כל מי שבעד למחאה שיוסף את זה לחתימה שלו
שישייה:
מבוקש:
שומרי ראש:
,
,
,
,
מקדש הויפוריאון:
ספוילר
יש פה עיר למי שרוצה להשתכן להיכנס ל http://sagishaharia.myminicity.com/
תודה
פרק 14: ההתפצצות של צ'ימצ'אר!
"איחרת.." אמלמל במירמור. "איחור אופנתי.." הוא השיב לי בהתחכמות. עמדנו שנינו בתוך זירת קרב, בחלק האחורי של הפארק, זאת הייתה זירה די סדוקה, כנראה סוג של מכשול..
האוויר עמד מנוכחותו של המאמן המסתורי, כל פעם שראיתי אותו עברה בי צמרמורת, כאילו הוא יצא מהגיהינום כרגע.. הוא הביט על הפוכדורים שלו בהתלבטות, איזה להוציא לקרב.
היו לו ארבעה פוכדורים, אחד מהם לפי מה שאני מבין היה פיפלאפ. הוא הכניס את כולם לתיק שלו והוציא פוכדור אחד מהכיס שלו "טוב נו, זה יהיה די קל.. ניקח אותו." הוא מלמל.
הוא חושב כמו הצרות שלי, כי אם הוא חושב שאני אפסיד לו הוא טועה.. הוא אחז את הפוכדור בידו "קריינידוס, צא!" הוא צעק והשליך את הפוכדור לאוויר.
הפוכדור נפתח ואור אדום השתגר במהירות לאדמה, הוא קיבל צורה. ראיתי מולי פוקימון אפור, דמוי דינוזאור, עם זנב קצר אדום ובליטה אדומה על הראש.
היו לו שלוש טפרים קצרים בכל יד והיה לו פה מעוקל. עיניו האדומות הביטו בי ובפוכדור שאני אוחז, הפוכדור של צ'ימצ'אר.
"וואו!" התפלאתי "זה קריינידוס זוהר!" קריינידוס () הביט עליי, הפה המעוקל שלו נפתח לרווחה. "קריינידוס!!!!" הוא צעק בכל נשמתו, צעקה מחרישת אוזניים
. "קריינידוס, פוקימון ראש הברזל. קריינידוס חי ביערות מלפני 100,000000 שנה. הגולגולת שלו עשויה ברזל והוא סוג אדמה. קריינידוס חברותיים במיוחד אך תוקפניים ליריביהם."
אמר הפוקדע בקולו המתכתי והחורק שלו. "אממ.. תוקפניים ליריביהם אה.." אצטט מהפוקדע "יופי, יהיה לי קרב נחמד! צ'ימצ'אר, צא!" אמרתי והוצאתי את צ'ימצ'אר מהפוכדור.
מייגן נעמדה בפינת השופט והושיטה את ידה קדימה. "והקרב.. מתחיל!" היא אמרה וסימנה את זה בהנפת ידיה לאחור. "מהר צ'ימצ'אר, גלגל להבה!" אומר לו.
רגע? גלגל להבה? אני עדיין לא לימדתי אותו את זה.. מראה מלהיב קטע את חוט מחשבותיי, ראיתי את צ'ימצ'אר מתגלגל אל קריינידוס בגלגול להבה.
"מה? צ'ימצ'אר למד מתקפה חדשה!" אמרה מייגן בשמחה "הוצאת לי את המילים מהפה! מעולה צ'ימצ'אר!" פניתי לצ'ימצ'אר בתקווה שהוא שומע אותי מתוך גלגל האש.
"נגיחת זן!" צעק המאמן "ואז תחסום אותו בצוות כפול!" קריינידוס הנהן ורץ אל צ'ימצ'אר. מה הוא משוגע, הוא חושב שהוא יעצור את צ'ימצ'אר בנגיחה?!
חזרתי בעצמי שראיתי את הבליטה האדומה של קריינידוס זוהרת, מחכה לנגוח בצ'ימצ'אר. קריינידוס נגח אל תוך גלגל הלהבה והמתקפה נפסקה. צ'ימצ'אר התגלה בתוך הלהבות, נאנק בכאב.
האש דעכה וצ'ימצ'אר נחת על האדמה, מועד בחולשה. קריינידוס חייך חיוך, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הפה המעוקל שלו היה בצורת זיגזג, אז זה היה מין חיוך מעוקל.
קריינידוס השתמש בצוות כפול וסגר על צ'ימצ'אר מכל הכיוונים. "צ'ימצ'אר לה-" לא הספקתי לסיים את המשפט שהמאמן קטע אותי "קריינידוס, מכת ברק!".
מכת ברק? פוקימון סוג אדמה? הבטתי על מייגן מבולבל והיא הסבירה לי "הוא פוקימון רב-סוגים, הוא יכול לשלוט במתקפות מסוג אחר.
רק שהמתקפות מעטות, והם לא חזקות כמו שפוקימון מאותו הסוג המקורי עושה אותם, למזלך." הקריינידוסים התקיפו אותו במכת ברק מכל הכיוונים "צ'ימצ'אר לא!" צעקתי.
מכת הברק נפסקה וצ'ימצאר נראה חרוך למדי.."צ'ימצ'אר.." הוא אמר והתאבק לא ליפול על הרצפה. "צ'ימצ'אר!!!!" הוא צרח. צרחה כזאת לא שמעתי. עיניו היו אדומות, האש בקצה זנבו בערה בכל הכיוונים.
"צ'ים-צ'אר!!!" פיצוץ גדול נותר והערפיל בעשן את כל הזירה "מה קורה שם?" שאלה מייגן לראות מתי העשן ידעך. העשן התפוגג לאט לאט והם ראו את צ'ימצ'אר וקריינידוס שוכבים על האדמה, מעולפים
. שקט מביך עלה באוויר, עד שמייגן קטעה אותו "אני מכריזה על תיקו!" היא הצהירה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מייגן והמאמן של קריינידוס עמדנו מול הדלפק של מרכז הפוקימונים. אני והמאמן הגשנו את הפוכדורים לאחות ג'וי. היא קראה לצ'נסי והעבירה אותם לריפוי. בינתיים שלושתנו ישבנו על הספסל בצד. "איך קוראים לך? לי עומר" פלטתי. "לוק.. אני לא מאמין שזה תיקו, ועוד עם הפוקימון העלוב שלך.." קמתי מהכיסא בהתרגזות "היי תרגע, הפוקימון הזה החריב היום את כל הזירה!" הוא קם מהכיסא גם וצחק. "אפשר לחשוב, זה תיקו ועוד עם הפוקימון הכי חלש שלי!"
"הכי חלש שלך?! ככה לא מודדים פוקימונים! הם יצורים עם רגשות ולא מכונות לחימה! אי אפשר למדוד אותם חזק-לא חזק!" הצבעתי על הפוכדורים שלי בתיק. "צריך למדוד אותם באופי לא בכוח!" אוסיף. "היי תרגעו, הפוכדורים מוכנים!" האחות ג'וי הרגיעה אותנו ממרחק. כל המאמנים הסובבים אותנו הביטו עלינו וצעדנו לקחת את הפוכדורים שלנו מבוישים מזה שכולם מסתכלים. לוק לקח את הפוכדור והלך במהירות לדלת "עומר, אנחנו עוד נתראה, נקווה שעד אז הפוקימונים שלך יתחזקו קצת יותר.." הוא אמר במרירות ויצא. התאפקתי לא להגיב והבטתי על האחות ג'וי. סיפרתי לה כל מה שקרה בקרב, על ההתפרצות של צ'ימצ'אר. היא הקשיבה לכל פרט בעניין ופתחה את פיה "זה לא שהוא משתגע.. זה דווקא סימן טוב! צ'ימצ'אר מתחזק!" היא אמרה לי. "באמת? גדול!" אענה לה בשמחה.
הלכתי למייגן וסיפרתי לה "האחות ג'וי סיפרה לי שזה דווקא סימן טוב! צ'ימצ'אר מתחזק!"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שעת השקיעה הגיעה ואני ומייגן התכוננו לצאת ולהמשיך במסע. הבטנו מבט אחרון בעיר והתחלנו לצעוד. "מה אתה חושב? אתה ולוק עוד תפגשו?" מייגן שאלה אותי בחשש, פוחדת אם זה לא היה הזמן המתאים לומר את זה. "נקווה שכן, אני חייב לנצח אותו!" אומר לה בחיוך. "ואני אצליח.."
פרק טוב
קבוצת הפוקימונים!
ספוילר
שלוה פנימית:
ספוילר
סמוראוט שווה:עץ הדעת:ספוילר
ספוילר
ארבעת היסודות:ספוילר
הפלוס:ספוילר
אנשי השועל:
ספוילר
העם רוצה צדק חברתי!
כל מי שבעד למחאה שיוסף את זה לחתימה שלו
שישייה:
מבוקש:
שומרי ראש:
,
,
,
,
מקדש הויפוריאון:
ספוילר
יש פה עיר למי שרוצה להשתכן להיכנס ל http://sagishaharia.myminicity.com/
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)