סליחה על הדאבל..
פרק 15: הנחישות של אקסיו
עמד מולי מאמן עם שיער שחור די ארוך. היו לו מכנסי ג'ינס שחור וז'קט שחור צמוד. מתחת לז'קט היה לו חולצה סגולה והיו לו צמידים כחולים ביידים. קראו לו טוני. טוני () נפגש איתי ועם מייגן בדרך 203, ממש פה. הוא ומייגן ערכו קרב. "אמולגה, צאי!" טוני צעק וזרק את הפוכדור לאוויר. אור כחול זוהר ביצבץ מהפוכדור ובבת אחת הפוכדור נפתח. האור הכחול השתנה במהירות לפוקימון שרובו בצבע לבן. הוא נראה כמו סנאי מעופף.. היה לו בלחיים עיגולים צהובים והיה לו אף זעיר. כנפיו היו צהובים והיה לו זנב שחור בצורה משוננת. אמולגה (
) שלחה לב זוהר לאוויר שהתנפץ ללרסיסים וורודים ונוצצים. "אאאאמולגה!" היא אמרה וקרצה לעבר אקסיו, שהיה בצידו של השני של הזירה. אקסיו הביט אל מייגן בחשש "קדימה, אני בטוחה שתצליח.." היא אמרה לו בעידוד. הוא חייך לה ופנה אל אמולגה. היינו בשדה פתוח, בדרך יש הרבה עצים וצמחים אבל משום מה היו כמה דונמים של שדה רחב, נטול עצים ושיחים... "והקרב.. מתחיל!" הכרזתי.
"אמולגה, פוקימון סנאי השמיים. אמולגה חי בצמרות העצים. בעזרת קרום כנפיו אמולגה יכול לרחף באוויר. בתוך לחייו הצהובות מאוחסנים הרבה כוחות חשמליים.. אמולגה פוקימון מסוג חשמל " אמר הפוקדע. מעניין, זה נראה פוקימון איכותי.. זה יהיה קרב מעניין. מייגן פתחה את פיה "אקסיו, טופרי דרקון!". אקסיו נכנס לפעולה ורץ לאמולגה "תתחמקי, ותשתמשי הצלפת זנב!" פקד טוני ואמולגה חייכה חיוך קלוש.
אקסיו היה קרוב לאמולגה וטפריו הקטנות זהרו בכחול. אקסיו ניסה לשרוט אותו אך סנטימטרים ספורים ממנו אמולגה קפצה למעלה. אמולגה נחתה למטה על גבו של אקסיו והצליפה על אקסיו בעזרת זנבו. אקסיו נפגע ונפל ארצה. בעוד שאמולגה מקפצת מגבו של אקסיו ליד רגליו של טוני. "אאאאמולגה!" היא צעקה לאוויר. אקסיו קם מנסה להתאושש מהמתקפה.. "לא נורא אקסיו, נצליח בפעם הבאה.." עודדה אותו מייגן. אקסיו הנהן והביט במבט חושש מאמולגה. "אמולגה, מתקפה מהירה!" אמר טוני והצביע על אקסיו. אמולגה רצה במהירות לעבר אקסיו, בעוד שאור זוהר לבן מאמולגה נשלח לאחור בשל המהירות. "אקסיו, תתחמק!" אמרה מייגן. אמולגה הייתה זריזה בהרבה מאקסיו והצליחה לפגוע בו לפני שברח. "אקסיווו!" הוא צעק ונפל חבול על הקרקע. "אקסיו לא!" מייגן צעקה בחוסר אונים. אקסיו התאמץ וניסה לקום. "אני מאמינה בך! אתה תצליח!" היא ניסתה לעודד אותו. פתאום אקסיו שינה פרצוף, הפרצוף שלו היה נחוש ורציני. פרץ של תקווה מילאה אותו. "אקסיווו!" הוא צעק ומייגן חייכה. "אמולגה, כדור אלקטרו!" טוני הורה לה. אמולגה הנהנה ושלחה כדור מרוכז באנרגייה חשמלית אל אקסיו. אקסיו חמק והתגלגל ימינה. עיניה של אמולגה התמקדו באקסיו, נרגזת על ההתחמקות שלו. "אמולגה, מתקפה מהירה, שוב!" טוני אמר לאמולגה. היא הנהנה בהיסוס ורצה לעבר אקסיו. אקסיו הביט עליה ולא זז ממקומו, הוא הביט עליה בחיוך. אני לא הבנתי מה אקסיו מתכנן עד שיהיה מאוחר מדי. "אקסיו!" הוא צעק והשתמש בדחיפה. נדהמתי, האם זה יצליח?! אקסיו היסס קצת אבל רץ לעבר אמולגה בכל הכוח. אמולגה הביטה עליו בתדהמה וניסתה לעצור את המתקה שלה אבל זה היה מאוחר מדי. הם התנגשו בקול פיצוץ אדיר. ושניהם נהדפו לאחור. עיניה של מייגן אורו. אקסיו נחבט באדמה ונעצר. אמולגה קמה במהירות אך נראתה חבולה ופצועה, כמו אקסיו. "מכת ברק!" צעק טוני "בוא נגמור אותו!" הוא צעק.
אמולגה שלחה מכת ברק, ניצוצות חשמל בקעו מהלחיים והיא זהרה כולה בצהוב. מלא זרמי חשמל נשלחו אל אקסיו שעוד לא התאושש. אקסיו שם לב למתקפה והביט באמולגה במבט רציני. "אקסיוו!!" הוא צעק ורץ לעבר החשמל שסבב את אמולגה. הוא משוגע? מילא הדחיפה אבל זה? חזרתי בעצמי שראיתי אותו, למרבה הפלא, מתחמק מכל זרמי החשמל ומגיע לאמולגה. ששוכנת בתוך צורת החשמל שממנה נשלחים כל זרמי החשמל. הוא הביט על מייגן בניצנוץ עיניים, מחייך חיוך. מייגן חייכה בחזרה "אני לא מאמינה! אתה ממש מעולה אקסיו!" היא אמרה לו. הוא חיכה לפקודה. "הבנתי... בוא נגמור את זה ביחד אקסיו! זעם דרקון!" היא צעקה ואקסיו פער את פיו. בטנו זהרה בכחול וקרן כחולה וזוהרת, נשלחה על אמולגה בהפתעה. הקרן הייתה במהירות מדהימה טוני צעק "לא!!" אמולגה הביטה בו ופערה את פיה, מופתעת מכדי לומר משהו. הקרן הכחולה פגעה בה והדפה אותה לאחור במהירות עצומה. כל המתקפה של אמולגה התבטלה והיא הוטחה על העץ בקול חזק ורועש. אמולגה צנחה למטה, מעולפת.
~~~~~~
"יאי אני לא מאמינה שניצחתי!!" צעקה מייגן בשמחה. היא ליטפה את אקסיו והחזירה אותו לפוכדור בחיבה. "יפה מאוד.. ניצחת!" טוני אמר בכניעה "אני מודה בתבוסה.." הוא הוסיף.
מייגן וטוני לחצו ידיים ונפרדנו שלושתנו לשלום. "ביי אחי, נתראה.." אמרתי לו מרחוק ונופפתי לו לשלום. אני ומייגן יצאנו משטח הזירה והתקדמנו בדרכנו לעיר אורבורג.
~~~~~~
"וואו!" הבטנו בפליאה. מולנו עמדה מנהרה ענקית וחלולה. שער אובורג. "זהו, אנחנו כבר כמעט פה, במכון הראשון.." מלמלתי בהתרגשות.
"כן.. אני אוכל גם לראות כל מיני פוקימוני מאובנים! ואוכל ללכוד פוקימוני אבן כמו ג'יודוד!" מייגן שמחה. הבטנו על המנהרה ונכנסנו בהיסוס, קרובים כל כך לעיר אורבורג..
קרדיט לZell מאתר אחר על הספרייט של המאמן.
עודכן מדריך הדמויות