נושא: מסעו של עומר

פרק טוב ומעניין מחכה לפרק הבא, אשמח אם תגיב גם בשלי

קראתי עכשיו את הפרק השני
פרק נחמד ביותר עדיף שלא תשים ספרייט באמצע סיפור שים בסוף
אשמח אם תגיב בסיפורי
קראתי את גם את פרק 3 פרק נחמד
נחמד שהפרקים שלך נגמרים בסוף פתוח ולא סגור

תודה שלושתכם, נחמד שעוד קוראים את הסיפור שלי

פרק חמישי: התאוששות קטנה, וממשיכים!
נפלתי מגובה עצום, כמו שאתם מבינים לא ממש הגבתי מרוב הלחץ והתחלתי לעצום את עייני, ראיתי שהאדמה הקשיחה מתקרבת אליי יותר ויותר והתחלתי לצרוח ללא הפסקה.
צ'ימצ'אר הביס את בידריל, הוא שכב על הקרקע חבול מהקרב בעוד שצ'ימצ'אר מתנשף ומתאושש ממה שקרה. צ'ימצ'אר הביט עליי בבהלה והשתנק מפחד, הוא לא נע.
"זה לא ייגמר ככה!" אנסה לבטוח בעצמי, ניסיתי להאחז במשהו אבל שום דבר לא היה קרוב אליי, הרגשתי ממש חסר אונים. ראיתי שהאדמה קרבה יותר ויותר.. עצמתי את עייני בפחד, וחיכיתי למה שייקרה לי, זה הגורל. הרגשתי את עצמי נעצר על ידי משהו, הבנתי שנפלתי אך, למרבה הפלא, ללא כאב.

העזתי לפקוח את העיניים שלי, הבטתי לצידי הגוף וראיתי שצ'ימצ'אר נאנח ברוגע,מבטו גילה לי שהסכנה חלפה. יכול להיות שאני מרחף באוויר? הסתכלתי על האדמה, סנטימטרים ספורים ממני, האף שלי כמעט נגע בקרקע. אולי זה הרוחות שגרמו לי להרגיש מקודם מלא כוחות ואנרגיה?
כדי לגלות את התשובה הבטתי לאחור, ראיתי חוט דביק וארוך, מחזיק אותי באופן מוחלט. הבטתי לעבר העץ שממנו בא החוט, העץ היה גבוה מאוד, הגזע שלו השתרע עד עננים, זה היה מחזה מרהיב.
השמש קצת הסתירה לי את מקור החוט, ראיתי שם משהו קטן, מישהו.. זה היה סוואדל! הוא שלח את החוט אליי ותפס אותי לפני הנפילה, כנראה. סוואדל נראה מתאמץ, הוא סחב כעת את כל משקלי. התחלתי לנתק את החוט מעצם הזנב שלי, תפסתי את הקצה שלו ומשכתי כלפי מעלה. כעבור כמה שניות החוט התנתק ונפלתי אל הקרקע, הקרקע המוצקה.

קמתי על רגליי בהתאמצות, נרגעתי להיות שוב באדמה, בקרקע. סוואדל קפץ מהעץ. "סוואדל! הצלת את חיי!" אמרתי לו ופרשתי ידיים לחבק אותו. סוואדל קפץ עליי וחייך חיוך רחב "סוואדל!" הוא צעק משמחה.
סוואדל קפץ על הקרקע, צ'ימצ'אר שמח, ושלח להביור לשמיים. נזכרתי "מזל טוב צ'ימצ'אר, למדת מתקפה חדשה!" שיבחתי אותו והתחלתי לפהק, הרגשתי מאוד עייף, השקעתי מלא מאמצים בקרב ההרסני הזה, במזל ניצלתי גם מהנפילה. פתאום הרגשתי את הרוח, היא הציפה אותי, היא מילאה לי כוחות חדשים, כמו שקרה לי קודם. זה הרגיש כל כך נעים.. משב הרוח היה מרענן, הרגשתי אנרגיה שוב.
סידרתי את הכובע שלי והנחתי אותו על ראשי, היה לי שיער שחור כהה, הוא קצת היה מבולגן. "טוב, ממשיכים!" אמרתי והמשכתי בדרכי, היה לנו עוד דרך ארוכה, אבל לפחות ידענו שהולכים להיות לנו עוד מלא הרפתקאות וריגושים במסע...

גם זה פרק לא ממש ארוך מכיוון שאני לא יכול ממש להוסיף לשם עוד פרטים..
אל תדאגו, פרק הבא, מלא שורות!
(הבטחה שלי..)

סיפור יפה ומותח מאוד!
כל הכבוד, אני אעקוב אחרי הסיפור הזה.

פורסם במקור על ידי lucario

סיפור יפה ומותח מאוד!
כל הכבוד, אני אעקוב אחרי הסיפור הזה.

תודה
אני שמח שאתה אוהב את זה!

פרק יפה, אבל מה שכן, זוכר מה אמרתי לך בנו"ד? העצה הזאת? אז אל תעשה פרקים שלא קורה בהם כלום: רק פתירת בעיה וזהו. בכל סיפור חייבים להיות לפחות פתיחה ואמצע. אם אתה עושה פרק בלי סיום אז את הפרק הבא תנסה לעשות כך-

סיום פרק קודם
התחלה
אמצע
סיום.

מבין?

חוץ מהעניין הז עוד פרק מעולה, לא יכול לחכות לפרק הבא

פרק שישי: הקרב הראשון שלי

בדקתי את השעון שלי שהיה צבוע בצבע כתום, מתנה מאבי, השעה הייתה 14:53 בדיוק, לא כל כך הצלחתי לעכל שלא ממש עבר מלא זמן מאז היציאה שלי מהבית, נזכרתי בבידריל התוקפני, קול הכנפיים שלו והחבטה שלו בגבי.
החמצתי פנים כשהבנתי שיכל להרוג אותי בשניות בודדות. ראיתי מאחורי את צ'ימצ'אר מתהלך באיטיות, אך הוא לא נראה מותש כלל וכלל, למרבה הפלא. הוא הילך ושבר ענף בידו, מתעלם ממה שקרה לו. יכול להיות שהרוח נגעה גם בו?
אתם מבינים, זה לא היה משב רוח רגיל. זאת הייתה רוח, שכאשר היא נשבה על פניי, הרגשתי מילוי כוחות, כוחות נסתרים. הרגשתי מין דגדוג נעים בכל פעם שזה קרה לי. הרוח הזאת הייתה כל כך מיוחדת ונסתרת .הרגשתי בה כאילו אני יכול לעשות הכל, לעוף, להרים הרים ועוד דברים מופלאים רבים. כאילו יכולתי לעשות כל דבר. כאילו כל דבר יכול לקרות בקלות. אף פעם לא שכחתי את ההרגשה המיוחדת של הרוח.

וסוואדל, סוואדל היה עם הרבה יותר מרץ משנינו, הוא קיפץ על הענפים מעל העצים שמעלינו.
כעבור כמה זמן השתמש בירי חוט על המקום הרצוי שהוא בחר והתנדנד מענף אל ענף כך, הוא השיג אותנו.
"ג'יאודוד!" שמעתי ממרחקים, הקול היה נשי וילדותי מעט, כנראה מאמנת.. המשכתי בדרכי, ככל ששמעתי יותר רעשים ממרחק התחלתי יותר להסתקרן, שמעתי 'בום!' גדול, זה כבר שכנע אותי מספיק, עדיין קצת היססתי אבל פניתי לעבר הקול. צ'ימצ'אר הביט בי תוהה מה אני עושה, לבסוף הוא בא אחריי וכך גם סוואדל.
ענף קטן גרם לי למעוד, נפלתי על הקרקע והבטתי מסביבי, ילדה אחת, בערך בגילי, הסתכלה עליי באופן משונה כאילו אני חייזר, השיער שלה היה ורוד עם שתי קוקיות שבקושי רואים, היא לבשה חולצה לבנה ומכופתרת, הכפתורים היו בצבע אדום לכל אורך אורכם, היא לבשה גם מכנסי מיני בצבע כחול, ממש כמו הים. "מי אתה?" היא שאלה בקול מוזר.

היא בחנה אותי. "אני עומר ג'ונס," אוציא מפי לבסוף. הילדה הרימה גבה והסתכלה על הפוקימונים שלי. אז היא הביטה לי ישירות בעיניים, קצת נבהלתי. "אני מייגן אייר, נעים להכיר!" היא שלחה לי חיוך קטן.
נרגעתי, חשבתי שהיא תגרש אותי מפה או משהו... היא הסתכלה בפוקימונים שלי בחשדנות, "רוצה קרב?" שאלה אותי, הסתכלתי לצדדיה וראיתי ג'יאודוד מתקיף עץ בעל גזע קשיח.
"שתיים על שתיים?" אשאל אותה בחזרה "אם תרצה, לי בעיקרון יש שלושה פוקימונים.." הסבירה וניגשה לאחור "טוב, מתחילים!" היא אמרה קצת נרגשת והשליכה פוכדור לאוויר. זה עומד להיות הקרב הראשון שלי..

אחלה סיפור, עומר.
(לא באמת קראתי אבל הגבתי בשביל הקטע Xddd)

תודה
בערך.. Xd
בבקשה תגיבו, אני מנסה בעזרת הסיפור להשתפר לסיפורים הבאים, אם לא תגיבו לא אדע מה לשפר..

פרק שביעי: קרב מתיש!
הפוכדור של מייגן נפתח עוד באוויר, אור אדום בוהק יצא מתוכו והתחיל לקבל צורה, זה היה פוקימון קטן דמוי פינגווין, זה היה פיפלאפ. "פיפלאפ!" הוא צווח והסתכל על סוואדל בצורה מאיימת, סוואדל התקדם לזירה והביט גם הוא על פיפלאפ. הקרב התחיל! "פיפלאפ, צווחה!" מייגן אמרה בביטחון מוחלט, היא קצת ערערה לי את הביטחון ולא נתנה לי להתרכז "פיפלאפ!" הוא השיב לה בכעס, כנראה הוא היה עצבני. במקום צווחה הוא פתח את מקורו והשתמש בבועות "פיפלאפ, תפסיק להחליט מה לעשות בעצמך!" מייגן התעצבנה ורקעה ברגליה. הבועות לא הזיזו לסוואדל והתחלתי לגחך קצת "סוואדל, תשתמש בירי חוט ותעיף אותו לעץ הקרוב!" אמרתי, ובזמן הזה התחלתי יותר להירגע. העניינים בינתיים תחת שליטה.

סוואדל עשה כרצוני, הוא השליך את פיפלאפ לעץ הקרוב והוא נפגע חזק מזה, כנראה. "פיפלאפ, תתאושש ותשתמש בבועות!" קראה מייגן. פיפלאפ שכב חבול על אחד הענפים בצמרת, הוא פקח את עיניו ואזר כוחות, הוא קם על רגליו קפץ משם בבת אחת. "פיפלאפ!!!" הוא צרח ונחת על האדמה, בלי שום פגע למרבה הפלא. פיפלאפ הביט במבט רצחני על סוואדל וניגש אליו, הוא השתמש בדחיפה והדף את סוואדל לאחור. "פיפלאפ!" צרחה מייגן מאחור, היא נראתה מאוד עצבנית. פיפלאפ לא הקשיב לה והלך עוד פעם אל סוואדל, הפעם ניסה להשתמש במכת כנף. סוואדל שם לב לזה בזמן והתחמק לאחור, פיפלאפ הביט מופתע בסוואדל. "סוואדל!!" הוא צעק והתקרב אל פיפלאפ, השיניים שלו התחילו לזהור בצבע לבן. סוואדל קפץ על פיפלאפ ונשך אותו. סוואדל למד נשיכת חרק, בשעה טובה! הבטתי תוהה מה לעשות שראיתי את סוואדל נושך אותו שוב ושוב. בסופו של דבר פיפלאפ צנח על הקרקע ללא כוחות, הוא התעלף. "אוף..." נאנחה מייגן והחזירה אותו לפוכדור, "תפסתי אותו אתמול, מאז הוא לא מפסיק להפר את פקודותיי.." היא הסבירה לי.

סוואדל שמח וקיפץ, החזרתי אותו לפוכדור שלו, ג'יודוד הביט אל מייגן בהבנה, עכשיו תורו. קודם ראיתי את הג'יודוד הזה מתאמן ממש טוב, הבנתי שהוא הולך להיות יריב רציני.
צ'ימצ'אר קפץ לזירה הטבעית שזה מרחב גדול של דשא רחב. הוא הביא לי בעיניים ואמר לי בשמחה "צ'ימצ'אר!!", הבנתי שהוא מתכוון להשקיע את כל יכולותיו בקרב. הוא הסתכל על ג'יודוד שבינתיים התמקם בזירה, מייגן פתחה את פיה ואמרה "את ג'יודוד שלי לא תנצח, הוא הפוקימון החזק ביותר שלי! אני מתכננת מהלכים מעולה! אז תתכונן!". לא הגבתי לה, הייתי שקוע במחשבות שלי. הסתכלתי על הזירה ואמרתי "צ'ימצ'אר, להביור!" צ'ימצ'אר פתח את פיו ושלח לג'יודוד להביור ישר. ג'יודוד התחמק והאזין למייגן "תשתמש בגלגול!" היא אמרה. ג'יודוד קפץ באוויר והתכווץ לכדור קטן. הכדור בא ישירות לצ'ימצ'אר. "תשתמש בלהביור על הכדור!" אמרתי בתקווה, צ'ימצ'אר פער את פיו ושלח לג'יודוד להביור. הלהביור האט אותו מעט. "כמו שאמרתי, שום דבר לא יגרום לך לנצח!" היא צעקה בשמחה "ג'יודוד, קשיחות!" היא אמרה וג'יודוד עשה כהוראתה. ג'יודוד נראה אותו הדבר אבל ידעתי שהוא עשה את זה כבר, כי הוא חדר את הלהביור כמו כלום ופגע בצ'ימצ'אר מקרוב. ג'יודוד חזר למצבו המקורי וצ'ימצ'אר עוד לא התאושש. ג'יודוד הסתכל עליו מקרוב, "ג'יודוד, תגמור אותו!" מייגן צעקה מרחוק. לג'יודוד הופיעו עיגולים קטנים זוהרים בצדי הגוף. חיש מהר הם הפסיקו לבהוק והפכו לאבנים קטנות אבל חדות. "ג'יודוד!" הוא צעק והשליך את כל האבנים על צ'ימצ'אר. לא ידעתי מה לעשות. "צ'ימצ'אר!!" הוא צעק, זה היה מאוחר מדי. האבנים פגעו בו והוא עף לאחור, כעת רק סוואדל נשאר בקרב.

פרק נחמד מאוד, מחכה לפרק הבא.

פורסם במקור על ידי lucario

פרק נחמד מאוד, מחכה לפרק הבא.

צדקת

הפרק הראשון היה נהדר.
הששה האחרים היו קצרים מידי,
ואם היית משלב כל שתיים מששת הפרקים האחרונים,
היה הרבה יותר טוב.

תודה לכולכם D:
דוד, עצה מצוינת, לכן הכנתי היום אקסטרה פרק! (פרק גדול)

פרק שמיני: דרודיגון שליט האגמים!

ג'יודוד עמד בזירה מולי, חיוך על פניו, סוואדל התקדם לתוך הזירה עם מבט חושש. איך אני יכול לנצח? הוא ניצח את צ'ימצ'אר, איך סוואדל יוכל להביס אותו? אולי משהו בסביבה יכול לתת לי יתרון..? הבטתי על כל מה שסובב אותי, לא עלה בדעתי שום רעיון. "ג'יודוד, גלגול!" צעקה נשמעה מרחוק. היא ניתקה את מחשבותיי וגרמה לי להתבלבל, סוואדל חיכה להוראה ממני, הייתי חייב להתרכז. חיפשתי וחיפשתי.. בסוף ראיתי את היתרון. בצד ימין שלי ראיתי עץ גבוה ועבה. "סוואדל, ירי חוט על העץ!" אמרתי במהירות. סוואדל עשה כהוראותיי וטיפס על החוט במהירות. הוא התחמק מג'יודוד, מה שעצבן את מייגן. "תשתמש באבנים חדות!" אמרה מייגן והוא עשה זאת בדיוק. "סוואדל!" שמעתי צעקה מהעץ ונבהלתי, הוא התעלף? ראיתי את הסוואדל הקטן שלי צונח לאדמה, חבול ומסכן. 'קראח!' נשמע כשסוואדל נחת על האדמה. סוואדל אזר את כל כוחותיו ושיניו זהרו בלבן: הוא השתמש שוב בנשיכת חרק, עם כל הכוחות שנותרו לו. סוואדל קפץ על ג'יודוד אבל מייגן הגיבה במהירות "התקשחות, ג'יודוד..". הנשיכה לא הזיזה לסוואדל בגלל ההתקשחות, הרגשתי פיספוס.

"תגמור את זה, ג'יודוד!" היא צעקה. ג'יודוד הנהן להסכמה והביט על סוואדל בעיניים אכזריות, הוא השתמש במבט. סוואדל השתתק, הוא לא זז ולא נע, המבט השפיע עליו. ג'יודוד הרים את סוואדל בידו. הוא העיף אותו לשמיים. סוואדל כמעט היה חסר הכרה, ממש היה לו קשה להתעשת מהמבט. ג'יודוד קפץ למעלה, והוא השתמש בגלגול, הוא תכנן לפגוע בו כשינחת לבטח. ניסיתי למנוע את זה אבל סוואדל עדיין היה משותק. ג'יודוד פגע בו ושניהם נחתו בקול 'בום' גדול. השתעלתי מכל העשן שהתפזר לכל עבר כשהם נחתו, קיוויתי לבשורות משמחות. העשן התפוגג, ראיתי את ג'יודוד עומד שם כאילו לא קרה כלום, ולעומת זאת, סוואדל שכב על הקרקע, מעולף. החזרתי אותו והבטתי בשני הפוכדורים שלי 'הייתם מעולים..' אמרתי בליבי והחזרתי את הפוכדורים לכיסי. הבטתי על מייגן, מחבקת את ג'יודוד חיבוק דוב. היא החזירה אותו לפוכדור והביטה עליי "קרב מעולה נתת לי.." היא אמרה והתקרבה עליי.. היא הוציאה משהו מהתיק שלה הוא היה בקבוקון קטן ובתוכו נוזל ירוק. "תן לי את הפוכדורים שלך.." היא אמרה לי ועשיתי כרצונה, מבולבל ממה שקורה. היא הוציאה לי את שניהם ונתנה להם ללגום מהנוזל. עיניהם אורו, זה היה שיקויי ריפוי. "תודה!" הודתי לה והחזרתי שנית את צ'ימצ'אר וסוואדל לפוכדורים שלהם. "לאיזה דרך אתה הולך?": היא שאלה אותי. "ממשיך לעיר הבאה" השבתי לה והצבעתי על שביל ההליכה. צעדתי לשביל והיא מאחוריי "גם אני הולכת לעיר הראשון!" היא התפלאה והלכה איתי בדרך.

הלכנו ביחד קצת זמן, אבל לא היה שקט מביך, כל הזמן פטפטנו. עם הזמן, התחלנו לספר בדיחות אחד לשני.. "איזה פוקימון עובד באוטו גלידה? ארטיקונו!" התבדחה מייגן, זה הייתה בדיחה ישנה אבל אילצתי את עצמי לצחוק צחוק מזויף.. "פלאש!" שמענו מרחוק, זה היה חזק וזה קטע את מייגן בבדיחה כלשהי על אנון, הלכתי לפי הקול, שיחים ועצים עברו לפניי.. גיליתי לפניי אגם גדול ויפיפה, פוקימונים הסתובבו שם מכל עבר, מלא פוקימונים שחו באגם. כנראה אחד הפוקימונים ששחו באגם השפריץ וזה יצר את השפריץ ששמענו.. מייגן הגיעה אחריי, "וואו!" היא פלטה מפייה "איזה מקום יפה!" הוסיפה. היא בדקה בפוקדע כל אחד ואחד באגם, מההופיפ הקטנים ששיחקו על העץ עד לגרידוס ששחו באגם בעצבניות. "זה גן עדן לפוקימונים!" אמרה והתאפקה לא לקפוץ באוויר מהתרגשות. היא הביטה בהתרגשות לכל מקום, כאילו מתלבטת ממה לשמוח יותר. אני גם התרגשתי, היו פה פוקימונים כל כך מיוחדים.. ראיתי ספטייל מהלך לו מול האגם באיטיות, הוא היה נראה עוצמתי, כאילו הוא השולט כאן.. לא ידעתי כמה טעיתי..

בוויזל זוהר קטן מאוד משך את תשומת הלב מייגן. "ג'יודוד, צא!" היא אמרה וג'יודוד יצא מהפוכדור שלו, מחכה לקרב "תשתמש באבנים חדות על בוויזל!" היא אמרה לו, ג'יודוד עשה כרצונה. סביב גופו זהרו עיגולים שם הזמן הפכו לאבנים חדות ודוקרות. הוא השליך את זה על בוויזל, והוא הצליח לפגוע בו. "ארררר!!!!" נשמעה צעקה, או יותר נכון שאגה. הגבתי בלחץ, "מה זה היה?" שאלתי. ראיתי את המערה, זאת שהייתה ליד האגם מהצד השני שלנו, רועדת (גם בצד השני היו פוקימונים רבים, אבל הבוויזל היה בצד שלנו) . "מה יש שם??" שאלה מייגן בפרנואידיות. היא צרחה צרחה מחרישת אוזניים, כמו כל הצרחות האלה של הבנות. ג'יודוד נרתע אחורה, כך גם אני. יצא מין המערה דרקון, בצבעי אדום-כחול כמו ברצלונה.. זה היה דרודיגון , והוא היה עצבני למדי. "מה אתם עושים כאן? ולמה התקפתם את הפוקימונים שלי?" הוא שאל, הוא יכול לדבר.

פרק יפה, אבל נראה לי שאומרים ספטייל ולא סקפטייל.
חוץ מזה פרק יפה מאוד!

פורסם במקור על ידי lucario

פרק יפה, אבל נראה לי שאומרים ספטייל ולא סקפטייל.
חוץ מזה פרק יפה מאוד!

תודה D:
אתה בטוח..?
טוב אני אערוך