הרגע שבו חיי השתנו / רשמים משבוע הספר
אני זוכר שכשהייתי בכיתה ט', המורה אמרה לנו לקרוא את "התפסן בשדה שיפון" מאת ג'.ד.סלינגר. האמת שעד אז לא הייתי קורא ספרים אדוק, אבל אחרי שסיימתי את הספר, הבנתי שמשהו בחיי השתנה. לראשונה קראתי ספר והוא שינה את האופן שבו אני רואה את העולם. אני מספר לכם את זה בגלל שלאחרונה ידידה טובה שלי עשתה פעילות "העבר את זה הלאה", שם היא שאלה את כל המשתתפים "מה היה הרגע ששינה לכם את החיים?" אז אומנם אני לא זכיתי לענות על השאלה בסבב ההוא, אבל ידעתי שהתשובה שלי תהיה קשורה באופן כזה או אחר לספר הראשון שקראתי.
ונראה שרק חודש אחרי הפעילות, כיום, אני יכול לציין שהשלמתי את המעגל. והנה כיצד זה קרה: הערב נסענו לכיוון יריד הספרים השנתי בגן הפעמון שבירושלים במטרה לראות קצת תרבות, לקנות קצת ספרים ולבזבז קצת כסף. אבחר להדגיש שהיום זה הערב האחרון של היריד ולכן המקום היה מפוצץ באנשים. הסתובבתי ביחד עם ידידה קרובה שלי בין הדוכנים, ראיתי את כל השמות שזכיתי להכיר במהלך שנת הלימודים הנוכחית באוניברסיטה מונחים להם על הדלפק, קוראים לי לקנות אותם. אבל הרגע שנחקק בזכרוני וקרוב לוודאי שאזכור גם בשנה הבאה, זה המפגן לכבוד גלעד שליט.
שלושה נערים (שני בנים ובת) כפתו את עצמם והתיישבו על הרצפה בין ההמון כשעיניהן מכוסות בפלאנלית (בד שבאמצעותו מנקים נשקים). צריך אולי להזכיר שגלעד שליט הוא חייל בצבא הגנה לישראל שנחטף לפני חמש שנים בידי מחבלים פלסטינים המשתייכים לארגון החמאס ובימים אלה מציינים את יום השנה החמישי לחטיפתו. כך שאומנם אנחנו עוסקים בספרים, אבל גם פה יש נקודה משיקה. ואם הרגע שבו השתנו חיי היה כשקראתי ספר, אז אצל משפחת שליט (ואצל מדינה שלמה) הרגע ששינה את חייהם היה כשגלעד שליט נחטף. והיום המאורעות האלה נפגשו בנקודת זמן קריטית. האם זה רק מקרה? או שמא יש פה יד מכוונת?
נכתב ע"י היטמן בעבור האתר פוקימונס. כל הזכויות שמורות.