נושא: פוקימון מסע חוזר! עד הסוף!

היי, למי שזוכר (בחיי שזה היה מזמן...) כתבתי פעם, ממש כשנרשמתי לפורום, וכן, זה היה לפני שעומר דרודיגון היה פה, כתבתי סיפור, הסיפור הראשון שכתבתי אי פעם. הסיפור דיבר על קבוצה עתידנית של מאמנים שסיימו את הליגות בכל המחוזות וסיימו פסטיבלים גדולים וחלקם גם את האלית פור, שמארגנים מסע חוזר שעובר בכל המחוזות, מקנטו ועד המחוז שבו נולדה הדמות הראשית, סאזאדו. הסיפור מתמקד בג'ייסון, מאמן שככל שהסיפור מתקדם, כך מתבררים עליו יותר פרטים. ג'ייסון הוא גם זה שארגן את המסע, שבו משתתפות רוב הדמויות המוכרות מהסדרה, כמו אש, דון, אייריס, סילן, ברוק, ועוד. אני שכתבתי מחדש את הפרקים והפכתי אותם לטובים יותר. מקווה שתהנו לקרוא מהסיפור שלי!

רשימת פרקים

פרק 1: התחלה. מיקום: עמוד 1

פרק 2 חלק א': התגלות דרקונית חלק א'. מיקום: עמוד 1.

פרק 2 חלק ב': התגלות דרקונית חלק ב'. מיקום: עמוד 2.

מדריך דמויות[



פרק 1: התחלה

ישבנו כולנו מתחת לגג קטן מימדים של בניין בעיר פאלט, קנטו. החום בקנטו הוא שם דבר, ולכן תוך כמה דקות היינו חבורה של מאמנים מסריחים ומיוזעים. מוריסון הזיע יותר מכולנו: אני מוכן להשבע שבאותו יום היה אפשר להשקות את כל יערות מגהטאוון,עיר הולדתי, רק מהזיעה שעל ראשו. טוב, זה מה שקורה כשלובשים קימונו בחום כזה. אבל רגע, אתם בטח לא מבינים מה אני רוצה ממכם: כדאי שאני אתחיל מההתחלה.

שלום, שמי ג'ייסון, ואני ממחוז סאזאדו אדיר המימדים. אתם כמעט בטוח שמעתם עליי, מכיוון שאני, כפי שאמרו עליי בתוכנית "סינו עכשיו", אחד ממאמני הפוקימונים הגדולים ביותר בכל הזמנים. אם לא, אז אתם בטוח מנותקים מהעולם: הגעתי לפחות לחצי הגמר בכל ליגה בכל מחוז, ניצחתי ברובן, ואפילו ניצחתי באלית פור של ארבעה מחוזות. יש לי מעריצים כמעט בכל מחוז, הפוקימונים שלי הם אגדה, ואני יכול להמשיך ככה עוד חמש שנים, אבל זה יהיה ארוך והאמת? אני לא ממש אוהב להתרברב. מי שמתרברב הוא בעצם סתם אחד שלא עשה כלום בחייו וחושב שמה שהוא עשה זה הכי טוב והוא הכי טוב.
עכשיו נזכרתם מי אני? מעולה, אפשר לחזור לסיפור.

אז בכל מקרה, כולנו ישבנו מתחת לגגון והזענו כמו אורסארינגים עם פרוות חורף, כשלפתע אש וברוק הגיעו בריצה אלינו. כולנו נשאנו אליהם את עינינו בציפיה שהם מצאו את מיסטי הנעדרת. כן, כל מיש אנחנו צריכים זו מיסטי כדי להתחיל את המסע.היינו אמורים להיפגש ליד המעבדה של הפרופסור, אבל אנחנו מכ\חכים כבר שעה, ומי לא בא? לא מיכאל, אלא מיסטי. "אני עוד אראה מאיפה משתין המג'יקארפ..." אמר אליאן בזעם. אליאן הוא מהמחוז הדרומי ביותר שקיים בעולמנו, דרזטרי. בני המחוז הזה ידועים במזגם העצבני. "וואו אליאן, תירגע. סך הכול קצת מאחרת." אמרה ניית'רה בחיוך אופטימי. ניית'רה היא מהמחוז נורת'ריון, המחוז הכי צפוני שקיים בעולם. למרות שהם באים משני קצוות העולם, ניית'רה ואליאן הם חברים טובים מאוד. ואכן, כשניית'רה אמרה לאליאן להירגע, הוא חייך חיוך גדול ושתק. "טוב, לי נמאס. צא! סטאראפטור! סוולו! פידג'יוט!" אמר אש וזרק שלושה פוקדורים באוויר. יחסית אליי יש לאש מספר די אפסי של פוקימונים, אבל מי ששלו הוא חזק מאוד. " צאו לחפש את מיסטי, היא אמורה להיות איפשהו בעיר פאלט." אמר אש וכל המעופפים שלו עפו אל צפון העיר. תוך חמש דקות הם חזרו כשמיסטי על הגב של פידג'יוט. " סליחה. אמרה מיסטי כשהם נחתו," חשבתי שנפגשים בכניסה ליד העיר.". חייכנו בסלחנות ואש אמר לברוק:" אמרתי לך שהיינו צריכים לחפש גם שם." וברוק גיחך. "אוקיי, עכשיו כשכולם כאן, אני סוף סוף יכול להתחיל. שלום, אני ג'ייסון, ואני ארגנתי את המסע הזה. אנחנו נלך את כל מחוז קנטו, דרך כל המחוזות,עד למחוז סאזאדו. אני מקווה שכולם ארגנו תיקים, כי המסע מתחיל עכשיו!" אמרתי וג'ימי התלונן:" אבל אני צריך לשירותים!". נאנחתי ואמרתי:" בסדר, כל מי שצריך שילך לשירותים עכשיו." אמרתי וחצי מהקבוצה ממש רצה אל מרכז הפוקימונים, שהיה מרוחק מאה מטר מאיתנו." למה הם לא הלכו קודם, אני לא יודע." אמרתי לעצמי בזעם קל והנחתי את התיק על הרצפה. הסתובבתי וראיתי את כל עמק פאלט נפרס לפני, ובאותו רגע ידעתי שהמסע הזה יהיה אחר מכל מסע שהייתי בו.

אלוהים, כמה שצדקתי.

יפה מאוד, במיוחד אהבתי את זה שלאש יש שוב את הפידג'יוט שלו.

פרק יפה.

תודה רבה על התגובות, וגלעד- בעקרון יש לאש את כל הפוקימונים שהוא שחרר\שלח לאימונים, וכך אצל כולם.

יום שישי פרק 2!

פרק טוב.
אבל לאש יש עוד מעופפים.

תודה רבה, אבל זה שהוא הוציא את שלושתם לא אומר שאין לו עוד.

וואו, אהבתי מאוד.
יש לך באמת כישרון כתיבה.
מחכה לעוד פרק טוב.

תודה רבה. אני מזכיר, פרק 2 ביום שישי!

אמרת יש לאש את כל הפוקימונים שהוא שלח וכאלה. לדעתי יכול להיות מעניין ביותר הסיפור של הפוקימונים שלו מאז שהם עזבו אותו עד שהם חזרו (למען האמת, הסיפור שיכול להיות הכי מעניין לדעתי הוא של בטרפריי).
אולי אפשר לעשות על זה סיפור בפני עצמו.

וואי,סיפור מעניין
אני הולך לעקוב אחרי הפרקים אחי,ממש מעולה!
~~~~
ותודה שהדגשת שלא הייתי שם אז חח.. Xd

תודה רבה לשניכם, וגלעד- אתה מוזמן

היי, אתה זוכר את השם של הסיפור? הוא עדיין בארכיון של הפורום?
אולי אני אוכל לקרוא אאותו ולהיכנס לעניינים.

אוקיי, אז כמו שהבטחתי, פרק 2:

פרק 2: התגלות דרקונית חלק א'

ישבנו כולנו מתחת לעצים, אחרי יום של הליכה מפרכת וטיול בשדות ליד פאלט, מתבוננים בשקיעה היפה והחושך שירד על מחוז קנטו. הפיקאצ'ו הקטן של אש התרוצץ סביבנו בשמחה. הוא בדרך כלל לא מתנהג ככה, אבל היום הוא התנהג ככה בגלל שפול הגאון הזה, היה מספיק דביל בשביל לתת לפיקאצ'ו לאכול עשרים חטיפי סוכר לפוקימונים. אתם יודעים מה זה להתמודד עם פיקאצ'ו שיש לו אובר-סוכר בגוף? אני יכול להבטיח לכם שזה כולל התרוצציות רבות, סיכוי גבוה לחטוף קריזה, וטהחזקה של הדברים השבירים בידייך מחשש שהם ישברו על ידי יצור צהוב שרץ במהירות הברק. בקיצור, לא חוויה סימפטית. לאחר כמה דקות פיקאצ'ו סוף סוף נרדם בזרועתיו של אש."פיו!" אמר פול וניגב את אגלי הזיעה ממצחו: למרות שפיקאצ'ו היה של אש, פול נתן לו את חטיפי הסוכר ולכן הוא זה שהתרוצץ אחרי פיקאצ'ו כל היום."חשבתי שזה לא יגמר," אמר ג'ימי, והטייפלוז'ן שלו הנהן בהסכמה. "טוב, בואו נתחיל להארגן, עכשיו כשהמעצבן הקטן סוף סוף ישן." אמר קונוואי ואיך שהוא גמר משפט, הוא חטף מכת ברק חזקה במיוחד, הישר מפאצ'ריסיו של דון."מצטערת," אמרה דון וצחקקה לעצמה."טוב, אבל קונוואי צודק." אמרתי וכולם, כאילו שהייתי המפקד שלהם, קמו והתחילו לארגן שקי שינה, להתחיל להקים אוהלים, ולהחיל לעזור לברוק וקורי שעבדו כבר חצי שעה על ארוחת הערב. תוך שעה כבר ישבנו כולנו מסביב למדורה, כשכל האוהלים כבר עומדים, שקי השינה פרוסים, ואכלנו ארוחת ערב תוך כדי שאנחנו בוהים בלהבות הכתמתמות."זה היה יום נחמד." אמר ברוק בחיוך וכולנו הנהנו בהסכמה." תתרגלו, זאת תהיה השגרה שלנו לדי הרבה זמן." אמרתי בחיוך ונתתי ביס ענקי מהפסטה שברוק הכין."וואו, זה ממש טעים ברוק! נשבע שזה יותר טוב מהאוכל של הבית שלי. טוב, גם אוכל פוקימונים יותר טוב מזה, זה מה שקורה כשנותנים לצ'אריזארד לבשל את האוכל." אמרתי בחיוך וכולם צחקו. אחרי זה סתם ישבנו דיברנו על המסעות שלנו, חלקנו חוויות מכל המחוזות וסתם דיברנו. התברר שאני היחיד שניצח בחזית הקרב של סאזאדו: אחרי הכול, היא נחשבת לחזית הקרב הקשה מכולם. לרוב מוחות החזית שלה יש פוקימונים אגדיים. אני חושב שלא נוסף אל חזית הקרב הזו מאמן כבר מאה שנה, ואני היחיד שם שקיבל הזדמנות ולא מימש אותה. האמת, זה מה שתכננתי אחרי המסע הזה: לממש את זכותי להיות מוח חזית ולהיות הראשון במאה שנה שנוסף אל חזית הקרב של סאזאדו."טוב, נראה לי שזה זמן טוב לישון. צא מייטיאנה! אתה חושב שתוכל לישון מחוץ לפוקדור? אנחנו צריכים שיהיה מישהו שיתעורר אם משהו יתקרב למחנה, ואני חושב שאתה מושלם." שאלתי את מייטיאנה והוא הנהן בהסכמה." טוב, לילה טוב כולם!" אמרתי בחיוך ונכנסתי לאוהל יחד עם מייטיאנה. החלפתי לבגדי שינה והוצאתי פוקדור מכיסי."מחר זה היום שלך."לחשתי לפוקדור בחיוך והלכתי לישון.

קמנו כולנו לבוקר יפיפה במחוז קנטו, כשפידג'י מצייצים על צמרות העצים וקטרפי רבים ממהרים להתחבא בשיחים כשלפתע פירו נראה בשמיים."אוקיי, תנחשו לאן אנחנו הולכים היום." אמרתי בחיוך וכל חבורת המאמנים והפוקימונים שלהם משכה בכתפיה בתימהון." לכו אל מאחורי העצים." אמרתי בחיוך ומאחורי העצים ראינו כולנו את העיר ורמיליון, עיר מכון החשמל, מנצנצת באור הבוקר." אני זוכר את הקרב שלי פה טוב מאוד." אמרתי וכולם הסתכלו עליי." זה היה קרב המכון הראשון שלי במחוז קנטו, והיה לי רק פוקימון אחד. למזלי, הקרב שלי פה היה כמה חודשים לפני שסמל סרג' תפס את אלקיד ואת מריפ. אז היה לו רק את רייצו. טוב, מספיק לשקוע בזכרונות, יש לנו דברים לעשות." אמרתי, והלכתי לפרק את האוהל שלי. תוך שעתיים כבר ירדנו מההר שעליו שהינו, בדרך היפה שמובילה אל ורמיליון. אני הובלתי את הקבוצה ביחד עם טריפ, שהסרפיריור שלו הזדחל לאיטו בעשבים ביחד עם סוויפר של ניית'רה. מכייון ששניהם נחשים, הם אוהבים להיות ביחד והם באמת עד עכשיו כל הזמן זחלו זה לצד זה. אני אישית דיברתי עם טריפ על מסעות שעברנו ביחד. יצא לי לטייל עם טריפ בג'וטו, ובגלל זה הכרנו טוב והיינו חברים."היי טריפ, אתה זוכר את הספירו האלה ליד אקרוטיק?", שאלתי בחיוך וטריפ התפקע מצחוק:" אלה שאכלו לנו את כל האוכל וגם מצאו זמן לעצבן את סרפיריור? בטח שאני זוכר! ואחרי זה בגלל כל הרעשים שהקמנו הבידריל האלה באו ורדפו אחרינו, עד העיר בלאקטורן היינו נפוחים." הוא אמר ושנינו צחקנו. בינתיים, לא שמנו לב, והיינו בכיכר הראשית של אקרוטיק."אוקיי, אם אני זוכר נכון, מפה ימינה זה למכון." אמר ברוק וכולנו הלכנו אחריו. ובאמת, תוך חמש דקות הגענו אל מכון החשמל האדיר. דיברתי עם הסמל קודם ולכן הוא ידע שאנחנו מגיעים."שלום לכם!" הוא אמר בשמחה וטפח לכולנו על הגב:" מה שלומכם? אני לא מאמין, טריפ, תראו את סרפיריור שלו! אני זוכר אותו כשהוא עוד היה סרווין! בואו תיכנסו, נשתה משהו." הוא אמר ונכנסנו לתוך חדר הקבלה של המכון, ש היה מקרר עם שתייה קרה."תתכבדו!" אמר הסמל בשמחה וכל אחד לקח לעצמו בקבוק של שתייה.דיברנו אחד עם השני כשלפתע אמר ברוק:" היי, תראו מה השעה! אנחנו חייבים ללכת סמל," הוא אמר וכולם אירגנו תיקים, ויצאו לכיוון הדלת."חכו שנייה!" אמרתי," אני רוצה להילחם נגדו. אני רוצה שתראה איך הוא התחזק." אמרתי בחיוך ערמומי וכל שאר חברי הקבוצה לא הבינו, אבל הסמל הבין." מעולה! אז בוא נלך לזירה." הוא אמר, וכולם הלכו לזירה אחריו. כולם הלכו ליציעים, אבל אני והסמל הלכנו ל2 קצוות הזירה, שהייתה זירה סטנדרטית לחלוטין."צא רייצ'ו!" אמר הסמל, ורייצ'ו שלו יצא מהפוקדור, נראה עוצמתי כתמיד. אני אחזתי את הפוקדור שלי בידי, ולחשתי לו:" זה הזמן חבר."

מצטער שאין בפרק הזה משהו מאוד מעניין, הוא יצא ארוך משחשבתי אז הייתי חייב לחלק אותו. פרק 2 חלק ב' ביום שני.

פרק טוב,
אבל לדעתי עשיתה יותר מידי דמויות וקשה לעקוב..
וגם יש לך קצת שגיאות הקלדה...
אבל סה"כ פרק טוב...

תודה רבה, גמרתי את ההגהה רק עכשיו אז היו שגיאות מקלדת