טוב כתבתי ביקורת בונה, כי תכלס הרעיון של הסיפור יפה ויש לך כישרון

אני מקווה שלא תעלב או תפגע, תזכור- מטעויות לומדים!
קראתי קצת ברפרוף אבל הסיפור יפה מאוד.
למרות זאת, יש כמה נקודות לשיפור, שאני מקווה שתיישם אותם בפרק הבא

ראשית, הסיפור קורה טיפה מהר מדי. לשנייה אחת הוא חושב על הבחורה, שנייה אחרי זה האוטובוס מפוצץ.
זה אומנם מראה שהדבר קורה בהפתעה אבל זה מבלבל את הקורא.
אני הייתי מכניס קטע מעבר פנימי קצר כזה בין הישיבה לתחושה של הכוח. למשל, את הקטע שהוא מאוהב בבחורה מאז כיתה ה' ובמקומו כותב קטע מעבר אחר.
ה"בעיה" השנייה היא בקטע שהוא מרגיש בכוח המסתורי. הבעיה היא שהוא יותר מדי מסתורי.
הייתי שמח אם היית מתאר אותו למשל, אתה מספר על תחושה שחולפת בראשו. תחושה יכולה להיות הרבה דברים ולתת גוון לטקסט לפי שם התואר הצמוד לה. אם התחושה נעימה אנחנו מקבלים רושם שהבחור סדיסט. אם התחושה כואבת לו אנחנו לומדים שיתכן ובעתיד הוא ינסה להיפטר מהכוח הזה. ואם היא סתם משונה הסיפור מקבל ממד של מיסתורין (שיעלם כשנגלה מה זה הכוח הזה).
הטענה השלישית היא קצת מפונקת. אני אבין אם לא תתייחס אליה. הבעיה היא בארגון של הסיפור. אתה צריך לחלק את הסיפור לפסקאות מסודרות ולהשתמש במקש האנטר קצת יותר. מבנה סיפור מסורבל מרחיק קוראים, אסטתיקה היא מאוד חשובה =] בנוסף, יתכן שזה רק בגלל המבנה של הסיפור, אבל נראה שאתה סובל מניקוד יתר (מהמילה נקודה, אני סובל מפיסוק יתר, מהמילה פסיק, למשל).
ניתן לפתור את זה על ידי שתי דרכים: אחת היא לקחת בטא (בחור שעובר על הפרקים ומתקן טעויות קטנות כמו סימני פיסוק לא טובים) והשנייה היא פשוט ללמוד מתי מפסקים מה.
והערה מפונקת אחרונה: תנסה להאריך קצת את הפרקים, לפני שאתה ממצה את ההנאה מהם לפתע הם נגמרים.
לבסוף, ואני מקווה שלא נרדמת (או נעלבת, חס וחלילה), לא אהבתי את המילה "בום". "בום" היא מילה בקומיקס, לא מילה בסיפור. לא זכור לי בספר שקרא לי שהסופר החליט לתאר פיצוץ ב"בום".
במקום ה"בום" הייתי רושם משהו בסגנון של: "...ובעודו יושב והזעם בוער בו חש לפתע ג'ראלד דבר מה נוסף בוער בתוכו. תחושה משונה התפשטה בראשו וחדרה לכל נים מנימי גופו. בעודו מתענג ומתייסר על התחושה המשונה, הוא חש את האוויר רוטט סביבו וקול נפץ חזק קטע את חלומו והעיר אותו לעולם של שאול והרס. הוא הביט סביבו וראה מראה מחריד של מה שהיה כנראה פעם אוטובוס..."
אני מניח שאין מקום להשוואה בין ה"בום" לתיאור הזה שמשלב את התחושה המוזרה ואת אימת מראה האוטובוס בתיאור של הפיצוץ.
לסיכום, יש להאט מעט את הקצב של הסיפור, לתאר קצת יותר את התחושה המשונה שהרגיש ג'ראלד, לטפל בכל ההערות המפונקות שלי (אתה לא חייב Xp) ולהשתמש במשלב לשוני בינוני עד גבוה. אין מה לעשות, אנחנו לא כותבי קומיקס =]
כמה נקודות אור בסיפור, כדי לגמור עם תחושה טובה:
התיאורים (חלקם) פשוט מעולים ועתירי דימיון, כמו בסרט פעולה טוב. הרעיון מאוד טוב וגם די מקורי. ואהבתי את הנימה האישית של ג'ראלד כשתיארת את סדר הישיבה באוטובוס.
בסופו של דבר, יש לך עתיד! אתה רק צריך לטפל בכמה דברים. אין מה לעשות, לא נולדים סופרים- לומדים להיות כאלה.
שוב הפעם, אני מקווה שלא נעלבת או נפגעת מהביקורת, ואני מקווה שהיא תעזור לך להשתפר בפרקים הבאים.
בהצלחה!
וואי איזו חפירה!