אוקיי, אז הנה פרק שני:
פרק 2: התגלות (חלק 1)
ג'ראלד רץ ברחובות ניו יורק בבהלה, כאילו משהו מנסה לחסל אותו. במוחו התחלפו מחשבות אחת בשנייה בקצב של יריות רובה.'זה לא הייתי אני''אני לא מסוגל לעשות דברים כאלה' חשב, אבל בתוכו ידע שזה לא נכון.' משהו שאני עשיתי, או חשבתי, גרם לפיצוץ.' הוא חשב והרהר בראשו ברגעים שלפני הפיצוץ. הוא בהחלט הרגיש מעין כעס עולה בו, והוא הרגיש כאילו הוא מסוגל לעשות הכול.'מוזר גם שלא נפגעתי מהפיצוץ.' הוא חשב לעצמו, והבעת פניו התחלפה לכאב כשנזכר בגופתה השרופה של אמנדה, שהייתה שרועה על המושב האחורי ללא רוח חיים.דמעה עלתה בעיניו, והוא החל לכעוס על עצמו:' למה זה קרה לי?! אני פשוט אידיוט!' הוא חשב בכעס ופניו לבשו ארשת עצבות שלא נראתה כמותה. ג'ראלד הפסיק לרוץ לכמה שניות ושם לב שהוא כבר מחוץ לסוהו, האזור שבו הוא גר, והאי הגדול של מנהטן קיבל את פניו."טוב, ממילא אין לי מה לעשות עכשיו, ניכנס למנהטן." אמר, ובדק בכיסיו. מכיוון שהוא לא נפגע בשריפה, הוא שיער שגם מה שהיה עליו לא נפגע, וחייך לעצמו כשהרגיש את הארנק שלו בתוך הכיס, בריא ושלם, וכל אלפיים הדולר של ג'ראלד בתוכו שלמים."טוב," אמר לעצמו בלחש," לפחות יהיה לי מה לאכול. אין לדעת כמה זמן אני אהיה במצב הזה." הוא אמר ונכנס לתוך קיוסק קטן ליד הגשר.
"כן?" שאל אותו המוכר בסקרנות ובחן את פניו המצולקות קמעה של ג'ראלד." רק את זה." אמר ג'ראלד בטון מנותק מרגש והושיט אל הדלפק בקבוק קולה וחטיף. "זה 10 דולר." אמר המוכר ולא הפסיק להתבונן בפניו של ג'ראלד, אפילו כשהוציא את הכסף מהקופה, והושיט לג'ראלד את הכסף בעיניים בוהות בצורה מוזרה, וג'ראלד פנה ללכת, אך לפתע עצר אותו המוכר, ושאל אותו:" ילד, אני חייב לשאול: למה אתה לא בבית ספר? ומה קרה לפנים שלך?" הוא שאל בטון בוטה מעט.ג'ראלד מעט התעצבן."זה לא עיניינך!" הוא צעק בבוטות,אבל הוא הרגיש שהצעקה הזאת חזקה מהרגיל, הרבה יורת חזקה מהרגיל. לפתע,שוב הרגיש את אותו כוח מסתורי שעלה בו שוב. הוא הרגיש תחושה מוזרה מאוד, תחושה שהעבירה בו צמרמורת בכל גופו, ולפתע חלון הראווה של החנות שפונה אל הרחוב התנפץ, והמוכר בהה בג'ראלד כמה שניות, ואז נפלה על האיש המסכן חתיכת רצפה שמחצה אותו, ודמו ניתז לכל עבר, והשפריץ על כל החנות. ג'ראלד הסתכל למעלה בעיניים מתרחבות.
התקרה החלה לקרוס.
~~~
"זה לא קרה." אמר לעצמו ג'ראלד, וטמן את ראשו בין ידיו הלבנות והקרות. הוא ישב בסמטה חשוכה במרחק כמה רחובות מן החנות. ידיו ורגליו היו מכוסות אבק מן התקרה, אבל למרבה ההפתעה לא נגרם לג'ראלד שום נזק."זה באמת מוזר." אמר לעצמו והסתכל בידיו הרועדות, חושב לעצמו איך לעזאזל הוא לא נפגע גם הפעם.הוא הרים את ראשו מתוך ברכיו והסתכל סביב. הוא היה ברחוב צדדי במנהטן והיה נסתר לחלוטין מן העוברים ושבים. זה מה שטוב במנהטן: אתה יכול להסתתר באמצע הרחוב, ואף אחד לא ישים לב אלייך. כמו עמוד חשמל. ג'יי השעין את ראשו על קיר של בניין, והקשיב לרדיו שבקע מחלון סמוך."באזור קווינס התרחשה תקיפה נוספת," אמר קולו הבטוח והיציב של השדר." המשטרה מוסרת שהגופות שנמצאו הם גופות של גבר ואישה.המשטרה גם אישרה את השמועות כי ייתכן ומדובר באותו תוקף שהרג את שני הגברים לפני ארבעה ימים, וממליצה לתושבי קווינס לא לצאת מבתיהם לאחר החשכה. וכעת נעבור לחדשות הספורט עם..." המשיך השדר, אבל ג'ראלד כבר הפסיק להקשיב, כי הרגיש שמישהו, מתבונן בו. הוא הפנה את מבטו למעלה, וראה גבר במעיל שחור ארוך, עם כובע שחור שהציל על פניו."אתה ג'ראלד אנדרסון?" שאל האיש במבטא זר, אך ג'ראלד לא הצליח לפענח מהיכן הוא."כן." ענה לו ג'ראלד בבוטות, והאיש רק חייך מעט ואמר."ג'ראלד, בוא איתי בבקשה."
למה פיל הוא אפור,גדול ומקומט?
כי אם הוא היה לבן קטן ועגול הוא היה אספירין.
People are strange when you're a stranger ]
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=awi14wDTxNw[/YOUTUBE]
פרק מספר 3
האיש המוזר התחיל ללכת ברחוב הניו יורקי המואר. הרחוב היה עמוס מאוד, אבל אנשים פשוט פינו לו דרך. ג'ארלד הלך בעקבותיו, או לפחות ניסה. לעומת האיש המוזר, האנשים ברחוב דחפו אותו לכל עבר. הוא עף לכביש וכמעט נדרס פעמיים. אבל ככה זה בניו יורק-ובמיוחד האנשים בניו יורק.
אנשי ניו יורק הם לא נחמדים. הם לא שואפים להיות כאלה. הם שואפים לדבר אחד פשוט-ההישרדות שלהם עצמם. אין דבר כזה בני משפחה בעיר הזאת. מי שרוצה לשרוד שם, צריך להיות זאב בודד. האנשים בעיר הזאת יזרקו אותך לכלבים אם צריך. אם לא תבוא מוכן, הם יקרעו אותך לגזרים. אבל, ג'ארלד לא היה מורגל במנהגי העיר. משפחתו של ג'ארלד היא במקור מליברפול. הם היגרו לניו יורק כשג'ארלד היה בן שמונה, והוא כבר קיבל חינוך בריטי מוקפד. נכון שהמנהגים הבריטים הישנים קצת היטשטשו אצלו במהלך שנותיו באמריקה, אבל עדיין נשאר להם שריד-כל פעם שמישהו דחף אותו ברחוב הוא היה מעט מופתע. אבל למרות שכל פעם חבטו בו ברחוב, הוא הצליח להדביק את האיש בשחור. האיש נעצר מול מכונית שחורה שעצרה מול המדרכה. זאת לא הייתה לימוזינה, אבל היה ברור לג'ארלד שזוהי מכונית יוקרה. מקדימה היה לה סמל זהוב קטן של נשר, וחלונות המכונית היו כהים לגמרי, כמעט כמו גוף המכונית. "קדימה, היכנס." אמר האיש בשחור. "יש לנו הרבה דברים לדון בהם."
ג'ארלד והאיש בשחור התיישבו במושבים האחוריים של הרכב. חלון שחור היווה מחיצה בין הנהג לבין יושבי הרכב. כל פנים הרכב היה מצופה עור שחור חלק ועץ כהה, דבר שהיווה תחושה של יוקרה. ג'ארלד הרגיש לא בנוח עם בגדיו המאובקים והמעושנים. האיש בשחור סוף סוף הוריד את כובעו. היה לו עור כהה בצבע של עץ טיק. עיניו החומות הביעו תבונה רבה, ושערו השחור היה גזוז בתספורת צבאית. " שלום לך ג'ארלד. שמי הוא ניית'ן הופסטטר. אתה יכול לקרוא לי נייט." הוא אמר במבטא בריטי קל שבקלים וחייך חיוך ידידותי.
"למה אני פה?" שאל ג'ארלד בטון מעט יותר משוחרר. הוא כבר דמיין את האיש כרוצח סידרתי, או איזה ראש כת, אבל כשהוא ראה את פניו הרגילות של האיש ואת חיוכו הנעים, הוא הרגיש כאילו גל של הקלה שוטף אותו ומעלים את כל המתח. "אני ראיתי מה עשית. הקטע עם האוטובוס-זה היה חתיכת פיצוץ! ואיזה ריצה דפקת אחר כך!" אמר נייט וצחק צחוק גדול. ג'ארלד החוויר. "למה אתה צוחק? אנשים נהרגו שם! האהבה שלי נהרגה שם!" צעק ג'ארלד. הוא רצה לחבוט לבחור הזה בפרצוף. "כדאי שתירגע. אלא אם כן אתה רוצה לפוצץ גם את המכונית." אמר נייט בחיוך משועשע." אם תיתן לי להסביר, אתה תבין הכול. קודם כל, שב." אמר נייט, וג'ארלד התיישב באי רצון גלוי מאוד. " מסתבר שבפיצוץ של האוטובוס אף אחד לא נהרג. בנס יצאו מהאירוע רק פצועים קל." אמר נייט. "לא הגיוני. אני כמעט מעדתי על גופות." אמר ג'ארלד. "טוב...מסתבר שהם רק היו מעולפים." אמר נייט והאדים מעט. ניכר היה עליו שהוא מסתיר משהו, וגם ג'ארלד הבחין בזה, אך הוא היה מספיק חכם כדי לא להגיד דבר. "בסדר." אמר ג'ארלד." אבל...איך זה קרה...? כי... אני יודע שאני גרמתי לזה." אמר ג'ארלד והסתכל על ניט במבט שואל. הדבר התחבט במוחו כבר כמה שעות, אבל הוא לא יכול היה להודות בזה עד עכשיו, עד לרגע המסוים הזה. אבל, זה לא אומר שהוא לא קיווה שזה נגרם ממשהו אחר-פיצוץ צינור גז למשל. "אתה צודק בהחלט. האחראי לפיצוץ הוא בהחלט אתה." אמר נייט ואישר את חששותיו של ג'ארלד. "זה קרה בגלל...כוחות מסוימים שקיימים אצלך. אתה מבין, אתה לא בדיוק אנושי." אמר נייט." אתה אחד מבני הגיהינום." הוא אמר, מחייך קלות למראה התדהמה שעלתה על פניו של ג'ארלד.
מצטער על הפרק הקצר.מקווה שאהבתם
נערך לאחרונה על ידי The Stranger, 04-27-2012 בשעה 08:37 AM
למה פיל הוא אפור,גדול ומקומט?
כי אם הוא היה לבן קטן ועגול הוא היה אספירין.
People are strange when you're a stranger ]
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=awi14wDTxNw[/YOUTUBE]
ברוך השם, פרק חדש D:
מיליון פעמים אני מנסה להגיד לך לעשות עוד פרק, אבל אז אתה בדיוק הולך או לא רואה..
בכל מקרה, קצת שכחתי תעלילה, אז קראתי קצת תפרקים הקודמים מקודם..
Lol רק עכשיו הוא קולט שהוא אחד מבני הגיהינום..
סיפור נהדר,קשה למצוא אצלך ת"ב כמו תמיד
תתרמו ותצילו חיים של מישהו,אפילו תרומה מעטה של 14 שקל http://www.uxv.co.il/neomi/
גם אני מאמין בתגובות בונות
תזכו בפרסים שווים עם נקודות תהילה!
שינוי כינוי עכשיו בזכות צמ"ח!
"There can be no ugly woman, there can only be not enough vodka"
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)