זה סיפור שאני וartist ninja כותבים,מקווים שתהו.
שני צללים, שחורים משחור הרקיע האפל, חלפו ביעף בשמי הלילה של ממלכת לייטסטן. הם עופפו במהירות, לה לא יכול להגיע אף יצור החי על האדמה, או מתחתיה. על גבי היצורים רכבו שני אנשים, לבושים ברדסים שחורים, כשרק עיניהם זוהרות כעיני החתול. כבר כשהתקרבו לעיר הבירה, בלית', הזדקר למולם יעדם, ארמונו של המלך אירן. הארמון היה הבניין המפואר ביותר בכל הממלכה, בנוי מאבן לבנה ומסותת היטב, מרפסותיו עשויות שיש, אבנים טובות מעטרות את דלתותיו וצריחיו, וחלונותיו עשויות זכוכית מבריקה. שני האנשים לא התייחסו כלל לפאר ולהדר, מטרה אחת הייתה להם, והיא הייתה בתוכו של האולם המרכזי. היצורים הנמיכו עוף על יד הארמון, איש משומריו לא הבחין ביצורי החושך. שני האנשים ירדו מגב היצורים על יד חלונות האולם, אחד מהם לחש משהו בשפיתיו, והיצורים המריאו שוב אל החשכה. האנשים הסתובבו אל החלון ואחד מהם נגע בו באצבעו. זוהר אדום מילא את כל שטח החלון הגבוה, שני האנשים עברו בתוכו כאילו לא היה. בתוך האולם, בכן זכוכית, שכנה מטרתם, 'הטופר האדום'. זו היתה חרבו של גדול גיבורי הממלכה, ולאחר שהקריב את חייו כדי לעצור את המלחמה הגדולה האחרונה, נשמרה חרבו כאחר כבוד, באולם הארמון. טופר אדום היתה חרב מרשימה וחזקה, בעלת כוחות מסתוריים ועצמתיים. שמה של החרב נבע מכך, שהיא הייתה מהירה וקטלנית כטופר הדרקון, ואבן חן אדומה ניצבה בחיבור חלקי החרב, הניצב, מגן הניצב, והלהב. האגדה מספרת, שכשהוכנה החרב, העביר מכשף גדול את כל כוחותיו לאבן החן האדומה, וזה מקור כוחה של החרב האדירה. שני האנשים ניגשו אל הכן, נטמעים בצללי החושך. אחד מהם לחשש דבר בפיו, טבעת צהובה הקיפה אותם. השני ניגש אל הכן, שלף פגיון קצר, והכה בכן הזכוכית, שנשבר לרסיסים מיד. אף לא קול רחש קל נשמע. האיש שאמר את הלחש הרים את החרב, בנדנה עוד, וותחב אותה בגלימתו. הם יצאו החוצה, דרך אותו החלון והיצורים הופיעו מאי שם לאחר רגע. האנשים עלו על גבם, והיצורים פרשו כנפיים שחורות ונסקו אל שמי הלילה. בשחקים, שלף האיש שלקח את החרב מנדנה והציג אותה מולו. הבוהק הקלוש של אבן החן האיר את פניו, המחייכות חיוך ניצחון מרושע.