נושא: חרב האור

זה סיפור שכבר פרסמתי בפורום לפני יותר מחצי שנה אבל מחוסר תגובות לא המשכתי בו.
אני מקווה שהפעם יותר אנשים יגיבו.

*זהו אחד מן הסיפורים הראשונים שלי אז אני די מתחיל, להתחשב בזה בבקשה.
בנוסף הסיפור מבוסס על האנימה פיירי טייל (Fairy Tail) כך שאם תראו דברים דומים בסיפור על תעשו מזה עניין.

חרב האור
פרק מספר 1 – ההתחלה

היה זה יום רגיל בעיר דלוריה, הרחובות היו מלאים באנשים ומזג האוויר היה קיצי, לפני שתשמעו את סיפורי הייתי שמח להציג את עצמי.
שמי הוא שיין אני בן שש עשרה, אני רזה עם שיער חום ארוך שמגיע לי עד העיניים, יש לי עיניים חומות בצבע דבש.
מאז ילדותי גיליתי שיש לי את היכולת ליצר ולהשתמש בקרח כרצוני.
בילדותי היה מתייחס ליכולותיי כמו למשחק אך ברגע שאבי ראה זאת היא נותן לי מכה חזקה שהייתה גורמת ליפול, אך אלה הם זיכרונות ישנים ואינם חשובים יותר והייתי שמח להמשיך בסיפור.

לאחר שעזבתי את הבית רציתי להמשיך וללמוד עוד על כוחותיי ולכן הייתי רוצה להצטרף לגילדה "חרב האור" אחת מהגילדות הכי מפורסמות בעולם, לא כמוני יש שם המון מכשפים חזקים בעלי יכולות מיוחדות ומדהימות, אך כמובן שיהיה קשה להתקבל לשם או שאולי לא, בכל מקרה הגיעה השעה, הדרך הייתה ארוכה אבל סוף סוף הגעתי, הגעתי ל"חרב האור".

הנה אני כאן מתייצב לפני השער הגדול, ידי רועדת ואני מתרגש מהמחשבה שמאחורי דלת זו נמצאים כמה מהמכשפים הכי חזקים שיש, שיכולים לחסל אותי במכה אחת בלי להתאמץ.
בכל זאת אני לא מוותר אני פותח את הדלת ונדהם, חרב האור היא בניין גדול ורחב בצורת ארמון עד כמה שהיא מדהימה מבחוץ היא אפילו מדהימה יותר מבפנים. כאשר נכנסתי ראיתי שטח גדול ורחב, הבניין היה מעוצב כמו טירה של מלך: פסלים,שטיח אדום, מנורות ענקיות ויקרות וכו'.

לאחר כמה צעדים בעודי נדהם מהמקום אני שומע אנשים שרים.
אני מתקדם במהירות ורואה את חברי הגילדה יושבים שיכורים ושרים שירים מטופשים בעוד ששניים אחרים רבים.
לאחר שמשכו את צומת הלב כל חברי הגילדה באו והיסתכלו על המריבה לאחד מן הקוסמים שרבו קראו ניקו, היה לו שיער קוצני וזהוב, עיניים בצבע כחול בהיר, נדמה שהיה בגילי.
לשני קראו טומי, היה לו שיער שחור וחלק די ארוך אך קצר יותר משלי וניראה שהיה בגיל שלי ושל ניקו גם הוא.
בעודי נדהם מהעוצמה של שניהם ללא קסמים הקרב האמיתי התחיל.

שני הקוסמים התסכלו אחד על השני במבט מאיים, ניקו התחיל לרוץ במהירות לכיוון טומי בעודו רץ הוא צועק "כדור אש" לפתע ניקו עצר במקום וכיוון את ידיו על טומי.
מעגל קסם גדול הופיע מסביב לידיו ולפתע מתוכו יצא כדור אש ענקי שעף במהירות לטומי, התבוננתי בקרב ברצינות הייתי בטוח שזה הסוף של טומי,
"נו באמת! איך הוא יחסום כזאת מתקפה" אמרתי בקול.

מסתבר שאחד מהקוסמים האחרים הקשיב לי, הוא הסתכל עלי וצחק "אתה קוסם חדש נכון?" הוא שאל.
"כן, איך ידעת?" עניתי לו בשאלה.
"רואים" הוא אמר,
"עם אתה כל כך בטוח שזה הסוף אז חכה ותראה" הוא הוסיף.

בעודי חושב על דברי האיש אני ממשיך לצפות בקרב, כדור האש ממשיך לכיוון טומי ועומד לפגוע בו בכל רגע.
לפתע טומי משלב את ידיו ומניח אותם על הרצפה "חומת אבן" הוא צועק לפתע שוב עיגול קסם הופיע, הפעם הוא היה על האדמה מסביב לידיו של טומי. לאחר כפחות משניה קיר אבן ענק עלה מן הרצפה.
כדור האש התרסק בחומה, החומה נשברה וכדור האש נספג בה.

"לא רע" חייך ניקו.
"גם אתה לא כזה גרוע" ענה לא טומי.
הקרב היה מעניין מאוד ולאחר ההפסקה הקטנה שני המכשפים התכוננו לתקוף שוב, אך לפתע הדלת נטרקה.
במהירות רבה כל המכשפים הסתובבו אחורה.
בעודי מסתובב הבחנתי בשתי נערות.

לאחת מהן היה שיער אדום חלק וארוך, עיניים כחולות כבדולח.
שמה היה מריה, על פי השמועות היא הקוסמת הכי חזקה בחרב האור.
לידה עמדה בחורה בעלת שיער בלונדיני, לא ארוך למדי ועיינים ירוקות ומבריקות קראו לה לוסי.
שתי הנערות נראו בגילי.

מיד לאחר שכל המכשפים הבחינו בהן כולם פחדו ונעמדו בצורה מסודרת.
"מה קורה כאן" שאלתי את אותו הקוסם שדיבר איתי קודם.
"רואה את הבחורה בעלת השיער האדום?" שאל אותי הקוסם.
"כן, כמובן" עניתי לו.
"קוראים לה מריה, היא הקוסמת הכי חזקה בגילדה שלנו, עם תעצבן אותה היא יכולה לחסל אותך בפחות משניה" הוא אמר ופחד עצום נשמע מדבריו.

שתי המכשפות הלכו לכיווננו, לאחר שמריה הסתכלה על כולם לפתע היא הבחינה בי.
"אתה" היא אמרה והצביעה עלי.
"כככ..כן" עניתי בגמגום.
"אתה לא שייך לכן" היא הוסיפה.
"נכון, בדיוק באתי להיצטרף לחרב האור, המנהל כבר יודע הוא אמר לי שהוא יפגוש אותי כאן במכתב שלו" עניתי לה.
"אה ... נכון אתה המכשף החדש" מריה אמרה לי "איך יכולתי לשכוח" היא הוסיפה. היא התקרבה עלי ואמרה "בוא, לך אחרי" היא אמרה והתחילה ללכת.


בעודי הולך אחריה אנחנו חולפים על ידי חדרים רבים לבסוף הגענו לחדר של מנהל הגילדה צ'ייד.
מריה פתחה את הדלת ונכנסנו לחדרו של צ'ייד.
צ'ייד הוא גבר צעיר בן 23. הוא רזה וגבוהה, יש לו עיניים חומות ושיער לבן קוצני.
"שלום שיין" הוא אמר לי בקול סמכותי.
"..ה..הי" עניתי לו בגמגום.
"ראיתי את המכתב שלך ויש לי רק שאלה אחת" הוא אמר לי.
"אתה באמת רוצה להיות בחרב האור?" הוא שאל.
"כן ברור שאני רוצה!" עניתי לו.
"עם כך ברוך הבא!" הוא אמר.
"ב..ב..ברוך הבא?" שאלתי אותו בתדהמה.
"כן!" הוא ענה.
"זהו? אני חבר בחרב האור?" שאלתי אותו.
"כמובן, ברגע שתחתום את סמל הגילדה על גופך תהיה חרב רשמי בגילדה" הוא אמר.
"אתה מוכן לעשות זאת?" הוא שאל.
"ברור!" עניתי לו בשמחה.
צ'ייד קם ואמר לי ללכת אחריו מריה הצטרפה עלינו גם היא, חזרנו לחדר הראשי בו ישבו כולם ושתו, מאסטר צ'ייד עלה לבמה ואמר לכולם להקשיב לו.
"היום יש לנו חבר חדש בצוות, שיין!" הוא אמר בקול רם והצביע עלי.
כולם הסתכלו עלי וחייכו, חלקם גם מחאו כפיים.
התסכלתי על חותמת הקסמים והחלטתי לעשים את הסמל על הכתף השמאלית שלי, צ'ייד לקח את החותמת וחתם אותה בדיוק במקום בו רציתי.
לשמחתי זה לא כאב בכלל.

"זהו מעכשיו אתה חבר חדש בגילדה, אתה תעשה משימות כמו כולם ותתחזק, ברוך הבא!" צ'ייד אמר לי וחזר לחדרו.

ירדתי מהבמה, הרבה מאוד מכשפים באו עלי ובירכו אותי במזל טוב.

הלכתי כמה צעדתי והבחנתי במריה,לוסי,ניקו וטומי עומדים לפני ומחכים לי.
"אתה יודע שעם אתה חבר חדש אתה צריך להצטרף לאחד הקבוצות נכון?" לוסי שאלה אותי.
"מה באמת?" שאלתי אותה בחוסר הבנה.
"כן, אנחנו עושים משימות ביחד כקבוצה ומכויון שאינך נמצא בקבוצה רצינו להזמין אותך לשלנו" אמרה לי מריה.
"ברוך הבא לצוות" אמרו לי ניקו וטומי.
חייכתי חיוך רחב, הייתי מופתע מכך שהם הציעו לי הצעה כזאת וכמובן שהסכמתי.
"עבר עליך יום ארוך וכבר די מאוחר, בוא אתה תגור באותו חדר איתנו." אמרה מריה.
"בוא אחרינו גם אנחנו הולכים לישון עכשיו" הוסיפה לוסי.
הלכתי אחרי חבריי לקבוצה והלכנו לישון, יום חדש ממתין מחר ואיתו הרפתקה חדשה.



ההמשך יבוא,
מה דעתכם?

הסיפור מדבר על כך שבהתחלה הוא מציג את עצמו ומספר מה קרה לו (איך הוא הגיע לגילדה) ואז הוא מספר מה שקורה כהווה, לזה התכוונתי