נושא: הרפתקאות כישוף

שלום, אני עומר, אני ויואב (CrashRide ) חשבנו לכתוב סיפור קטן..
קוראים לו הרפתקאות הכישוף..
אנחנו מתחילים את סיפורינו הראשון, 'עלילות יער המוות'.

הקדמה:
קלאדין ועומר ישבו מול מרלין האגדי,המכשף הכי אדיר שנולד אי פעם , ושתו תה. מרלין הביט בהם במבט רציני , מבט ששניהם כבר למדו לא מכבר שמצביע על בשורות חשובות שהם עומדים לשמוע מפיו. "ערפדים, מלא ערפדים." הוא אמר בקול רציני. שני המכשפים המתחילים עמדו מולו במבט מבולבל, ולא הבינו מילה."הערפדים מתחלים לפלוש לערים הצפוניות, והשליטים לא מרוצים מזה. הם צריכים מישהו שיעזור להם." הוא המשיך להסביר. " מה? רק שנינו?" שאלו עומר וקלאדין בהבעה נדהמת שהתפשטה על פניהם "אני סומך על שניכם מספיק, אתם תצליחו.." הוא השיב להם בטון עדין וחייך אל שניהם חיוך קטן וגאה."שניכם מכשפים מעולים, אני סומך עליכם.". עומר הביט באיש הישיש שנראה כאילו הוא בן אלפי שנים, מה שלא היה כל כך רחוק מהאמת."אני רוצה לצרף לכם מישהו, אנוש.", אמר מרלין,ולפני שהספיק להמשיך את המשפט קולות מחאה נשמעו מהשניים "הוא ימות!" "זה מסוכן לבן אדם!" " הוא לא ישרוד את זה!" ועוד, אך מרלין עצר את שניהם והמשיך לדבר, הפעם בקול יותר רם:"אני יצרף לכם מישהו וזה סופי, אני לא יכול לומר לכם את הסיבה, אז אל תשאלו אותי!" הוא הגיע כבר לקול צעקה. "קוראים לו דניס.." אמר, והציג לפניי שני המכשפים המתחילים ילד בגילם, שנראה מעט נבוך מהסיטואציה, ושיחק בשערו במבוכה קלה. הוא היה ילד רזה, בעל שיער שחור, וצלקת קטנה על מצחו."היי." אמר הילד בקול מעט נרגש, ושני המכשפים השיבו בנפנוף יד."אוקיי, אני חושב שזהו." אמר מרלין, ואז נזכר לפתע:" אה, נכון! אני צריך לתת לך משהו עומר." הוא אמר, והושיט לעומר כובע מכשפים אפור, שרקומות עליו האותיות SL מקדימה. עומר ניסה לבדוק מה הכובע עושה, הוא שאל בנימה מבולבלת "מה זה עושה?" ."טוב, זהו זה. בהצלחה לשלושתכם." קטע אותו מרלין , והשלישיה יצאה החוצה."אוקיי, זה הזמן לקרוא להם." אמר קלאדין בטון ערמומי, וחייך חיוך קל אל עומר, שחייך אליו חיוך ערמומי חזרה. דניס נראה מבולבל."לקרוא למי?" הוא שאל בסקרנות, והשניים ענו לו:" חכה ותראה." הם אמרו, וחייכו שוב. לפתע, קלאדין עצם את עיניו, נשם נשימה עמוקה, ואמר בקול:" לרימיון!" ומיד הופיעו בשמיים הגבוהים שני בזים. דניס בהה בהם בסקרנות." למה קראת לבזים?" הוא שאל, ומיד ראה שאלה לא בזים: שני העצמים האלה התקרבו אל האדמה, וגדלו מאוד. לבסוף נחתו על האדמה שני דרקונים, אחד אדום ואחד לבן. הדרקונים שאגו בעוצמה רבה וחייכו אל קלאדין ועומר." וואו! יש לכם דרקונים?" שאל דניס, משולהב מהופעת שני הדרקונים."כן," ענה לו קלאדין, והמשיך:" הדרקון האדום הוא ארגיאון, והוא שייך לעומר. הדרקון הלבן והגדול יותר הוא שלי, ושמו הוא פלאדיניון." אמר קלאדין בחיוך, ועומר אמר:" טוב, בואו נעלה עליהם. בוא דניס, נרכב שנינו על ארגיאון." אמר עומר, ושניהם עלו על ארגיאון האדום, בזמן שקלאדין עלה על פלאדיניון." ליער המוות!" צעקו קלאדין ועומר, ושני הדרקונים המריאו בחבטה ועפו אל עבר השקיעה. מרלין הביט בהם מתחרקים בחלונות ביתו." בהצלחה," אמר בלחש," אתם תזדקקו לה."

יאללה, תגיבו כולם פרק ראשון בקרוב.

וואו סיפור טוב, מה באמת הכובע עושה?

פורסם במקור על ידי lucario

וואו סיפור טוב, מה באמת הכובע עושה?

תגלה בהמשך... ותודה

סיפור טוב ויפה
אני מחכה לפרק הבא

פורסם במקור על ידי lucario

וואו סיפור טוב, מה באמת הכובע עושה?

לא אומרים.. D:
תודה גלעד

נחמד...
תכניסו אותי בתור המצביא של הרעים, אוקיי? עם דרקון!

פורסם במקור על ידי Artist Ninja

נחמד...
תכניסו אותי בתור המצביא של הרעים, אוקיי? עם דרקון!

אולי... ותודה

פורסם במקור על ידי Artist Ninja

נחמד...
תכניסו אותי בתור המצביא של הרעים, אוקיי? עם דרקון!

נראה.. XD
תודה, ומאיפה אתה יודע שיש רעים? התכוונת לעערפדים..?

פורסם במקור על ידי Artist Ninja

נחמד...
תכניסו אותי בתור המצביא של הרעים, אוקיי? עם דרקון!

נראה.. XD
תודה, ומי אמר שיש רעים? התכוונת לערפדים..?

פרק ראשון:מאבק בצללים

שני הדרקונים רכבו אל עבר השקיעה, קשקשיהם נוצצים בשמש אחר הצהריים. על גבם של הדרקונים רכבו קלאדין, עומר, ודניס. זאת הייתה יכולה להיות סיטואציה די רגילה, אם הם לא היו רוכבים על דרקונים, ואם קלאדין לא היו מכשפים. עומר היה מרוכז מאוד ברכיבה על הדרקון שלו, ונראה מעט מרוגז על זה שקלאדין שם את דניס, בן האנוש שמרלין צירף אליהם,על הדרקון שלו, אך קלאדין נראה היה כאילו שקוע במחשבות והוא שיחק עם כדור מים שיצר בכשפים בין אצבעותיו."מתי נגיע?" שאל דניס בטון מרוגז במקצת. רוצים שאני אגלה לכם סוד? רכיבה על דרקון זה לא עסק נעים במיוחד, זה עושה שפשפת נוראית למי שלא רגיל לזה, חוץ מזה שזה קצת מפחיד לרכב על לטאה ענקית בגובה של מטוס ואתה מרגיש שבכל רגע הרוח תעיף אותך."לא יודע." ענה לו עומר ודניס המשיך:" קלאדין, אתה יודע?" הוא שאל, וקלאדין ענה לו בטון מעט מרוגז:" כשתפסיק לשאול שאלות." ולחש לעצמו:"למה מרלין צירף אותו?" בטון כועס. דניס שם לב לנימה הכועסת שהשתרבבה לקולו של קלאדין, ועכשיו פנה אל שניהם:" תגידו, איך הופכים להיות מכשפים?" הוא שאל, והפעם הם חייכו:" לכל אחד יש סיפור שונה." אמר קלאדין ועומר המשיך אותו:"אני, למשל, נולדתי למשפחה רגילה לגמרי, עד שביום מן הימים הצלחתי להקפיא את כל הבית שלנו. מאז קרו לי עוד כמה תאונות, כמו הצמחת ג'ונגל באמצע החדר שלי, ושריפה של כל המטבח, הפכתי למשהו קטלני שאף אחד לא ידע מהו. ואז, יום אחד, המורה הראשון שלי בוקישס, מלמד כשפות צמחים ואדמה בא ולקח אותי לעולם הקסום. בהתחלה לא הצלחתי לשלוט על כוחותיי אבל בוקישס נרתם לעזרה, הוא לימד אותי קסמים, הוא ועוד כמה מכשפים מלמדים, מאז נהפכתי להיות מכשף, והצלחתי לשלוט בכוחות שלי. " הוא אמר וחזר להסתכל אל השקיעה."ואיך אתה קלאדין?" שאל דניס, מרותק מהסיפור של עומר."אני?" צחק קלאדין,"לי יש סיפור שונה מאוד. אני נולדתי ילד רגיל לגמרי, למדתי בבית ספר, ולא גיליתי שום כישרון קסום מיוחד. יום אחד, כשהייתי בן 12, יצאתי לטייל ביער ליד ביתי בערב, ושם ראיתי מעין חיה דומה לדוב שרצה בשיחים. רצתי אליה, מתרגש, ואז הגעתי אליה.החיה הסתובבה ונשכה אותי, ואז הרגשתי משהו משתנה בי. כשחזרתי הביתה, הבנתי מה קרה לי: נשך אותי איש זאב." הוא אמר ודניס הפסיק אותו באמצע ושאל:" אבל רגע, יצורים קסומים לא אמורים להיות רק בעולם הקסום?" הוא שאל בטון חשדני, וקלאדין רק צחק ואמר:" עומר, רוצה אתה להסביר לו?" הוא שאל, ועומר הנהן בחיוך." אני וקלאדין גרים בעולם הרגיל, ואנחנו עוברים לפה דרך שערים קסומים מיוחדים." אמר, וחייך אל דניס שנראה מבולבל." זה כמו השער שאתה נכנסת דרכו." ודניס הבין."לפעמים, יצורים קסומים אחרים מצליחים לעבור דרך השערים האלה, או שקוסמים לוקחים כאלה איתם, ומשאירים בעולמכם. הנפוצים ביותר שעוברים אלה הם אנשי הזאב והערפדים, שמחפשים טרף קל בעולם האנושי. מבין?" הוא שאל את דניס, והלה הנהן."עכשיו, אני אמשיך ברשותכם. אחרי שאיש הזאב נשך אותי, נהפכתי לכזה בעצמי.סבלתי מאוד, עד שיום אחד הגיע אליי מרלין, שאמר שהוא יכול לרפא אותי. הוא ועוד קוסמת שנקראת מורגנה לה פיי ריפאו אותי מהקללה, וכאשר נרפאתי גיליתי כוחות קסם גדולים. מורגנה ומרלין שמחו מאוד והתחילו ללמד אותי." אמר קלאדין, ודניס הנהן, מרותק לסיפורו. לפתע, נורה לעבר הדרקון של קלאדין כדור בצבע סגול כהה שהתפוצץ בדיוק לפניש קאלדין התחמק. השלושה הסתכלו אל האופק, וראו מולם, שלושה רוחות בצבע סגול כהה עם עיניים אדומות וידי טפרים."יצורי צל," לחשו קלאדין ועומר בכעס, ומיד שניהם צעקו:" פליימריס!", ודניס התפלא ונדהם כאשר מידי שניהם נורה מערבולת להבות כתמתמות אדומות, שפגעו בחוזקה בשלושתם, וחיסלו אותם." איזו הקל-" אמר דניס, ולפני שהספיק לסיים משפט, ראה לפניהם עוד לפחות חמישים יוצרי צל שצחקו בקול מטורף." לא טוב." אמרו כולם קצת בפחד,ודניס התכווץ בבהלה מאחורי עומר, קלאדין בינתיים לא איבד עשתונות ועף על גביו של פלאדיניון להילחם ביצור צל, שהתקרב אליהם בצורה מסוכנת.
"עומר, תגונן על המקום!" צעק קלאדין בכל כוחותיו, בזמן שיצור צל אחר ניסה לגדום לו את הרגל עם הטפרים שלו, קלאדין בעט בו ועילף אותו, והוא צנח למטה מחוסר הכרה.
"אוקיי!" השיב לו עומר ונעמד על רגליו מתאמץ לא ליפול מגבו של ארגיאון. "ארגיאון, תחפה עליי!" עומר אמר.
ארגיאון הנהן ופלט אש קטלנית ששרפה כמה יצורי צל. היצורים החרוכים התפוגגו פתאום, נעלמו כלא היו.
"מה עומר הולך לעשות?" שאל דניס בפחד, "להגן על כולנו, תחזיק חזק." השיב לו קלאדין שרמס כמה יצורי צל עם זנבו של פלאדיניון. דניס החזיק חזק באריגיאון, שהטלטל מצד לצד. "איירדיפנס!" צעק עומר ונורה משרביטו אור לבן בוהק, האור הלבן התפשט עד שעטף באופן מושלם את שני הדרקונים ואת רוכביהם בצרת עיגול זוהר. "זה היה קרוב!" אמרו קלאדין ועומר ביחד, מותשים מהקרב. שניהם הביטו בדניס. הוא התכווץ כמו גולם על הגב של ארגיאון. "הסכנה חלפה..." הרגיע אותו קלאדין. עומר הביט בדאגה על יצורי שמנסים להיכנס דרך העיגול אך נדפקים על בועתו שוב ושוב. "קלאדין? החיסול הסופי?" הוא שאל את קלאדין "כן.. החיסול הסופי.." הוא ענה לו בהיסוס. דניס הביט על שניהם "מה זה בדיוק החיסול הסופי..?" הוא שאל בנימה דואגת. "אל תדאג, נגן עליך.." קלאדין השיב לו בלי לענות על שאלתו. ארגיאון נענע את עצמו, מעוצבן מאחיזתו המוגזמת של דניס. בעוד שפלאדיניון הקשיב לכל מילה בשיחה, כאילו היה צריך לבצע משהו.. "עומר.. שחרר!" הכריז קלאדין ועומר ביטל את כישופו. בבת אחת העיגול נשבר לרסיסים וכל יצורי הצל התחילו להתקיף אותם.יצור צל ניגש בטפריו לדניס. "הצילו!" דניס זעק. היצור צל התפוגג פתאום כשעומר פגע בו עם כדור אש שנורה משרביטו "דניס, אנחנו הלכים לבצע מעשה מסוכן, תזהר!" הזהיר אותו עומר. "קלאדין עכשיו!" עומר צעק לקלאדין. קלאדין הנהן, נופף בשרביטו וצעק "ברידיפנס!". מיד מסביב לפניהם של דניס, קלאדין, עומר וארגיאון נוצרה בועה שבתוכה נקלט אוויר. "פלאדיניון, עכשיו!" צעק קלאדין ופלאדיניון פתח את פיו, מלא עשן ירקרק מילא את האוויר וכל יצורי הצל נחנקו. דניס עצם את עיניו וגילה שהוא יכול לנשום. קלאדין הביט על כולם בחיוך רחב "הבועה היא כישוף לשמירת אוויר.." הסביר ודניס הבין.כל הגז הרעיל התפוגג לאיטו וכל יצורי הצל נעלמו. קלאדין ביטל את שמירת האוויר והבועה התפוצצה בכל פה ופה. פתאום נשמע קול הבזק חד ומהיר, כולם סרקו את הסביבה לראות מה קרה. קלאדין שכב מחוסר הכרה על פלאריון שנראה מבוהל."קלאדין!" צעק עומר. "מי זה?" שאל דניס. "זה יכו-" עומר נקטע וצנח על הדרקון, התעלף גם הוא. מיד כמה הבזקים נורו על פלאדיניון וארגיאון, אבל כהיותם דרקונים זה לא ממש השפיע עליו. עוד כמה הבזקים נורו עליהם והם צנחו למטה.דניס הביט לצידו, הוא נפל ביחד עם ארגיאון. "מה קורה פה?!" הוא נבהל והביט לצדדים בבהלה. הוא שמע עוד הבזק נורה, וכאב חזק פילח את גבו. לפני שהספיק להגיב הביט לאחור וראה דמות לבנבנה מולו, הוא לא הצליח לזהות אותו, ועצם עיניו, הוא התעלף."טוב ויפה," אמר האיש בלבן וחייך חיוך מרושע," הם מושלמים לאוסף שלי." הוא אמר ולאחר מכן הושיט את ידו ומלמל משהו לא מובן מבין שפתיו החתומות, ודניס קלאדין עומר והדרקונים התרוממו באוויר,מוקפים בהילה סגלגלה זוהרת."עכשיו, בוא נלך אל הטירה." אמר האיש, והושיט את ידו קדימה, מה שגרם לכל החמישה להתחיל ללכת דרומה."מעולה." אמר היצור, חייך, והלך בעקבותיהם, משאיר עקבות על האדמה החשופה.

*שלוש רוחות, לא שלושה
ועשיתם אותי יותר מדי חסר אונים לדעתי.
ואותכם יותר מדי חזקים.

פורסם במקור על ידי DarkTiger

*שלוש רוחות, לא שלושה
ועשיתם אותי יותר מדי חסר אונים לדעתי.
ואותכם יותר מדי חזקים.

אל תדאג, לאט לאט בסיפור אתה מתחזק יותר ויותר P:

פורסם במקור על ידי DarkTiger

*שלוש רוחות, לא שלושה
ועשיתם אותי יותר מדי חסר אונים לדעתי.
ואותכם יותר מדי חזקים.

אתה בינתיים בן אנוש ללא כוחות שבחיים לא ראה קסמים, אז טבעי שתפחד. לאט לאט אתה מתחזק יותר. וזה רק יצורי צל, זה לא משהו יותר מידי חזק.

נחמד... רגע, זה אני האיש שם, נכון?