נושא: מסעי התשע"א

שלום לכולם. מצטער על העיקוב בפינה השבועית.
אני אנסה לעשות את הדבר תורה השבוע מעניין.
השבוע אני הולך לדבר על ארץ ישראל. זה נושא עם דעות מאוד מגוונות ולכל אחד יש את הזכות להביע את דעתו כאן (כל עוד היא תהיה קשורה) בתנאי אחד, צריך להביע את דעתך בנימוס ואסור להביע דעה בלי לעקוב אחרי התפתחות הדייון (זה לא חוק שאני יכול לאכוף, אבל אני חושב שזה נחוץ.)

פרשת השבוע פרשת מסעי*.
בתחילת הפרשה פתאום יש משהו מוזר טיפה. פתאום מספרים לנו שוב על כל המקומות שבהם עם ישראל הלך.
מסופר בסגנון הזה: יצאו ממצריים, חנו בx, נסעו מx חנו בy וכך הלאה...

הנושא הבא מדבר על ההגעה העתידית של בני ישראל לארץ.
מופיע הציווי שלא לרחם על העמים הנמצאים בארץ, אלה להורישם.

לאחר מכן יש תיאור נרחב על גבולותיה המובטחים של ארץ ישראל וגם מינוי של המנהיגים של השבטים שידאגו לנחלה של שבטיהם בתוך ארץ ישראל.

שאלה חשובה: למה חשוב לנו בכלל לדעת את הדרך שבני ישראל עשו? ועוד, אם זה חשוב לנו אנחנו יכולים לחפש בתורה ולמצוא את הכול כתוב כבר, למה התורה חוזרת על עצמה? הרי התורה תמיד כותבת במדיוק את מה שצריך ולא מוסיפה אפילו אות מיותרת (כלל ידוע מראש, סליחה אם לא הבינו את זה).

אפשר אולי לנסות לענות על השאלה הזאת בעזרת הפסוק השני בפרשה: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהםעל פי ה' ". הפשט הראשון של הפסוק אומר שמשה כתב את סדר המסעות לפי מה שה' אמר לו לכתוב. אבל על זה אפשר להקשות, האם משה לא ידע לכתוב בעצמו את הסדר? הוא שכח? התבלבל? וגם אם כן, זה דורש איזכור?
אפשר להגיד דבר אחר, שכל המסעות היו בדבר ה' ומשה כתב אותם.

אתם בטח שאולים את עצמכם "נו ו.." אז עוד רגע אני מגיע לזה.

בראשית פרק א' פסוק א':"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ...".
רש"י שואל על המקום: למה לא התחילו את התורה במצווה (הרי עיקר התורה הוא המצוות)? מה כל כך חשוב בדברים האלו שהיה צריך לכתוב אותם כאן?
(כדאי לציין שלעומת מקומות אחרים, כאן רש"י כותב את השאלה בפרוש לעומת מקומות אחרים שבהם מבינים את השאלה מתוך התשובה. נ.ב. זה לא היה ממש קשור.)
והוא גם עונה, היה צריך לכתוב את הדברים האלו כאן כדי להודיע למי שייכים כל אלו, לה'.
ולמה זה חשוב? כדי שאם יגידו לנו שאנחנו גזלנים, שגזלנו את ארץ שבעת העממים שהיו כאן (בתקופת התנ"ך) נוכל להגיד להם: אז מה, זה של ה'. אנחנו לא היינו יכולים לקחת את הארץ בלי שה' היה מסכים לנו.
או בשפתו של רש"י: "ברצונו נתנה להם, ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."

שימו לב לזה שרש"י לא אומר לנו להגיד אפילו משהו כמו "שבעת העממים לקחו את זה מאבותינו" אלה את התשובה הזאת.

בחזרה לפרשתינו. אם נקשר את כל מה שאמרנו עד כאן נוכל להגיע למסקנה בשביל השאלה המקורית שלנו.
הקשר בין המסעות לבין הארץ הוא שאנחנו בארץ רק בזכות זה שהמסעות הם בדבר ה'.

זוכרים את זה שכששאלו את בן גוריון מה היא זכותו של העם היהודי על הארץ הוא הוציא ספר תנ"ך ואמר שכאן כתוב שהארץ הובטחה לעם היהודי? אז הטענה הזאת עושה רושם חזק, נדמה שאפילו הנוצרים והמוסלמים לא יכולים להפריח אותה.
אז זהו שלא. המוסלמים בלי שום בושה אמרו שסילפנו את התנ"ך ושהארץ בכלל הובטחה להם.
והנוצרים, הם החלק המעניין. לפני כחצי שנה יצא פירסום של האפיפיור שבו נאמר שישראל לא יכולים לטעון לחזקה על הארץ בגלל שההבטחה לתת את הארץ לישראל, אבל עם ישראל במהותו התבטל לאחר ישו (יש בדיחה שאומרת שישו זה ראשי תיבות של ימח שמו וזכרו) וגם אם עדין באופן פיזי נשאר עם ישראל לא אליו כוונה ההבטחה.

רש"י פוטר לנו את הבעייה הזאת. הוא נותן לנו את התשובה האולטימטיבית בשבילנו.
למה יש לנו זכות על הארץ? כי אנחנו כאן, כי לקחנו אותה, כי קיבלנו אותה. לא מתאים לכם? חבל, נסו להזיז אותנו, אם ה' לא ירצה שנהיה כאן יהיה לכם כל לעשות את זה, אם ה' רוצה אותנו כאן לא יעזור לכם כלום.

אני מאחל לכולנו בעקבות הפרשה שנדע לעמוד על שלנו. בתור עם, ובתור יחידים.
שבת שלום וכל טוב.
נ.ב. רציתי לומר לכם שהנושא האחרון בפרשה הוא שוב על בנות צלופחד אבלח הפעם מהכיוון של ראשי השבטים. זה נושא די מעניין, אבל זה לא קשור לדבר תורה אז אני לא אתעסק בו. רק חשתי מחוייבות לידע אתכם בזה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*מסעי: הפסוק הראשון בפרשה הולך ככה: "אלה מסעי בני ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם. ביד משה ואהרון."