אירוס הגלבוע
תמונה:
מיהו האירוס אירוס הגלבוע (Iris haynei) הוא אחד הפרחים הגדולים היפים והמרשימים בארץ. המין הינו אנדמי לאזור הגלבוע והוא נפוץ בגלבוע ודרומה ופורח בחודשים מרס - אפריל. באמצע המאה העשרים התפרסם הפרח בזכות יופיו אך האוכלוסייה שלו סבלה מקטיפה ועקירה עד שכמעט נכחד. מבצע הסברתי וחינוכי נרחב של חובבי-טבע, יחד עם שמירה ועם האבקה ידנית, הביאו להצלת מין זה, שנודעה כאחת ההצלחות הגדולות הראשונות של תנועת הגנת הטבע בארץ, ולהקמתן של החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע. האירוס נבחר בעקבות זאת גם לסמלה של החברה להגנת הטבע. מומלץ להדפיס איתכם גם את הדף על אירוס הגלבוע - ישנו סיפור יפה ומידע על האירוס.
על דרכי הרבייה של האירוס
המין אירוס גלבוע תואר לראשונה בשנת 1876 בידי החוקר בייקר, שכיבד בשמו המדעי את החוקר היין ולכן נקרא בשמו הלטיני איריס היין.
אירוס הגלבוע שייך לקבוצת אירוסי ההיכל המסוגלים להתרבות בשתי דרכים עיקריות: רבייה וגטטיבית באמצעות קני שורש, ורבייה מינית באמצעות האבקת חרקים. באירוסי ההיכל קיימת אי-סבילות עצמית, ולכן האבקה זרה עי חרקים היא הכרחית לרבייה המינית ולייצור זרעים. הפרח של האירוס מהווה יחידת פרסומת אחת גדולה, אך למעשה הפרח בנוי משלוש מנהרות האבקה שבכל אחת מהן יכולה להתבצע פעולת ההאבקה. מנהרת ההאבקה נוצרת עי התקמרות של עמוד העלי המורחב, אשר יוצר מעין גג מעל לשפית הפונה החוצה. בחלק העליון של כל מנהרה יש אבקן אחד שבו הלשכות פונות כלפי מטה. הצלקת היא קשקש קרומי רחב בחלק העליון של פתח המנהרה. האבקה מתבצעת כשהאבקה נופלת על החלק העליון של החרק הנמצא במנהרת ההאבקה, ונדבקת לצלקת בכניסתו הבאה למנהרת האבקה.
בדרך כלל קיים בטבע מתאם חיובי בין גודל הפרח וכמות הגמול המוצע למאביקים. ככל שהפרח גדול יותר, כך צפוי שנמצא בו כמות גדולה יותר של צוף. אירוסי ההיכל הם יוצאי דופן בהיותם הצמחים בעלי הפרח הגדול ביותר בארץ, אך בניגוד למצופה אין בהם כלל צוף. בשעות רבות של תצפית במשך היום לא נצפו כלל חרקים המבקרים בפרחי האירוסים - כצפוי בפרח שאינו מציע גמול, ולכן לא היה ברור מיהם המאביקים של הפרחים הענקיים. התעלומה לגבי המאביקים של אירוסי ההיכל נפתרה בתצפיות לאחר רדת השמש: זכרים של דבורים בודדות (שאינן חברתיות כמו דבורי הדבש), בעיקר מקבוצת המחושיות, (דבורי ענק בעלות פרווה) נכנסים עם השקיעה אל מנהרות הפרחים ולנים שם עד הבוקר. זכרי המחושיות מתאפיינים במחושים ארוכים מאד ובכתם לבן או צהוב בקדמת הראש. זכרי המחושיות הם חיות פרוותיות שאפשר לתפוס ביד ללא פחד מעקיצה: לזכרי דבורים אין עוקץ מכיוון שכל תפקידם בחייהם הקצרים הוא להפרות את הנקבות, ואין סיבה לבזבז עליהם כלי נשק כמו העוקץ.
בניגוד לנקבות של המחושיות הישנות בדרך כלל במנהרות הקינון החפורות באדמה, הזכרים לנים בסדקים בקרקע או בסלע, בקצות ענפים או בתוך פרחים. מתצפיות בטבע נמצא כי זכרי המחושיות ישנים לא רק באירוסים, אלא גם בפרחים כהים אחרים .
זכרי המחושיות הישנים בפרחי האירוס הם המאביקים הבלעדיים של אירוסי ההיכל ובלעדיהם לא תיתכן יצירת זרעים. במחקר שנערך ע"י יריב עברי מאיילת השחר, נמצא מתאם בין צבע האירוס לבין צבע האדמה שעליה הוא פורח אירוסים כהים - שחורים צומחים על קרקעות בהירות ואילו אירוסים בהירים יותר על קרקעות כהות וכל זה על מנת למשוך את זכרי המחושיות להגיע ללינת לילה בתוך פרחי האיריס וליצור את האבקה.
סיפורם של האירוסים בגלבוע
במהלך שנת 2005 עשו ברשות שמורות הטבע סקר מקיף הכולל את כל צמחית אירוס הגלבוע הפורחת ונמצאת על ההר. הסקר נערך לקראת אפשרות הקמתו של הישוב הקהילתי מיכל במרומי הר יצפור שבגלבוע .עפי נתוני הסקר, נמצאו על שטח של 3,600 דונם כ 1858 גושי פרחים שכללו 1032 פרחי אירוס פורחים כמו כן נמצאו בתחום הישוב המתוכנן 645 גושי אירוסים שבהם 2433 פרחים פורחים. כלומר בסקר של שנת 2005 נמצאו ברחבי הר גלבוע כ-3500 פרחי אירוס פורחים. אך לא כך היו פני הדברים לפני כ-40 שנה.
בשנת 1965 נכנס פלטי סלע איש העמק ויליד המושב בלפוריה לעבודה כפקח ברשות שמורות הטבע.פלטי מספר: בפברואר 1966 היה מצב האירוסים על הגלבוע בכי רע. בסיורי על ההר ראיתי רק מספר אירוסים בודדים, כשהמרחק בין אחד לשני היה מאות מטרים, ללא כל סיכוי להפריה או לרבייה בניהם. הגלבוע באותם שנים היה עזוב, דרבנים ונברנים עשו שמות באוכלוסיית האירוסים שעל ההר. חברי הקיבוצים שלמרגלות הגלבוע, נהגו להביא זרים ענקיים של אירוסים ולקשט בהם את החדרים בקיבוץ. המודעות לשמירת טבע, לא הייתה קיימת ואוכלוסיית האיריסים בגלבוע עמדה אז בסכנת הכחדה. ניסיתי להתייעץ עם עזריה אלון שבגינתו בקיבוץ בית השיטה, ראיתי אירוסים שהוא הביא בזמנו מן הגלבוע. עזריה נהג להאביק את האיריסים בגינה בעזרת מכחול עדין, שבעזרתו העביר את האבקנים של ארוס אחד, לעלי הכותרת של האירוס השני. כך הוא היה מבצע הפריה ושומר על אוכלוסיית האירוסים בגינה שלו מניוון. עזריה אלון הדריך אותי, ובביקור נוסף שערכתי בגינתו, ראיתי שפעולת האבקת האירוסים בגינה הצליחה. האירוסים בגינה פיתחו הל?קטים שמהם הופצו מאוחר יותר הזרעים.
החלטתי לנסות לעשות דבר דומה גם בגלבוע. עברתי בין פרחי האירוסים הבודדים שמצאתי בגלבוע ובצעתי את האבקה וההפריה. בחורף איתרתי מקומות נביטה של אירוסים והעברתי קני שורש ושתילים ממקום למקום בגלבוע. עיקר המאמצים התמקדו בהר ברקן. בחורף 1967 בעזרת מתנדבים מקיבוץ מעלה גלבוע איתרתי מיקום נביטת אירוסים ושתלנו בערך כ-100 קבוצות אירוסים חדשות במרחקים של 20-30 מטרים מן הקבוצות הישנות. באותם שנים, עבר קו הגבול בינינו לבין ירדן במרומי הגלבוע. לא התביישנו ולקחנו קבוצות אירוסים אפילו מקו הגבול עצמו. ערביי הכפר פקועה שמן הצד השני, לא הבינו מה עושה קבוצת יהודים משונה החופרת באדמה בסמוך לכפר שלהם. מבצע השתילה מחדש הוכתר בהצלחה וראינו שמרבית האירוסים ששתלנו בהר ברקן אכן נקלטו. באביב 1967 התחלנו להפרות את האירוסים שעל ההר, בשיטת הפינצטה. התהליך היה פשוט - משהוא היה נוהג בג'יפ אני הייתי יורד מהצד השני של הרכב לוקח אבקנים בעזרת פינצטה מפרח איריס מסויים, עולה לגיפ ומייד נוסע לקבוצת אירוסים אחרת שצמחה לא הרחק משם וחיכתה להפריה המלאכותית שלנו. לבסוף גילינו שאפשר גם בלי פינצטה והתחלנו לבצע את ההפריה באמצעות אצבעות הידיים. עבודת ההפריה באמצעות אצבעות הידיים התקדמה במהירות וההספקים שלנו בהפריית אירוסים הלכו וגדלו.
למזלי שיתפתי במבצע הפריית האירוסים כמה חברה טובים מקיבוץ מעלה גלבוע והם התגייסו למלאכה בחרדת קודש. בתוך זמן קצר הם הפכו למומחים לעניין, האבקנו בכל יום בממוצע כ 20-30 פרחי אירוס שונים. להערכתי האבקנו באביב 1967 כמה מאות פרחי איריס בכל רחבי הגלבוע. בקיץ 1968 היו כבר בידיי שפע של הלקטים וזרעים וזרענו אותם בהר ברקן איפה שהיום שמורת האירוסים ושביל האירוסים. עברו כמה שנים ואני כבר התחלתי להתייאש חשבתי שאין כל פרי לעמל הזריעה והאבקה שלנו. רק בחורף 1973 התחלתי לראות נביטה גדולה של אירוסים באזור הברקן ובאביב –קיץ 1974 הבנתי שהיה שכר לפועלינו. מאות אירוסים כיסו את ההר והמרחקים בין קבוצה לקבוצה הלכו והצטמצמו. הטבע התחיל להסתדר לבד והאירוסים התפשטו בכל מרחבי הגלבוע . כיום הגלבוע מלא באירוסים, אבל אני ממשיך ללוות אותם בדאגה ולהתרשם מפריחתם.
נכתב ע"י אתר "טיולי - אתר למטייל בישראל"