נושא: ט"ו באב

שלום לכולם.
הפעם אני הולך לכתוב על ט"ו באב.
אני יודע שפיספתי את התאריך, אבל לא נורא, חיים.

אולי שמעתם על זה, אולי לא, אבל ט"ו באב הוא חג עם מקורות יהודיים מאוד.

מספר דברים היו ביום זה (וגם אם לא תבינו אותם עכשיו לא נורא כי אני אסביר, אז שאלות בסוף בבקשה):
1. פסקו מתי מדבר.
2. הותרו נישואין בין השבטים.
3.הותרה השבועה שלא להתחתן עם בנימין.
4. בוטלו הפרדיסאות (שומרי גבול) בין ישראל ויהודה.
5. הרוגי ביתר, לוחמי מרד בר כוכבה, הובאו לקבורה.

כמה דברים קבועים אשר היו באותו יום באופן קבוע כחלק מהחג:
1. סיימו לכרות את כל העצים בשביל המזבח באותו יום (לא היה אפשר להתמש בעצים שנכרתו אחר כך).
2. בנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים (כדי למצוא חתן)...

הסבר:
1. זוכרים שה' העניש את בני ישראל על חטא המרגלים, שכל מבוגר שהיה חי אז ימות?
אז בני ישראל לא ידעו מי ימות ומי לא, כל שנה בתשעה באב כל אחד חפר לעצמו קבר והלך לישון בו כדי שאם הוא לא יקום בבוקר אז לא יהיה קשה לקבור אותו. מי שלא מת ידע שיש לו עוד שנה.
הם מתו במשך 38 שנה (יש דעה שאומר 39, עוד מעט תבינו למה) ואז בשנה השלושים ותשע אף אחד לא מת וזה הפתיע אותם כי עוד לא נגמרה הגזרה של "יום לשנה" אז הם חשבו שהם טעו בחישוב היום והם חזרו למחרת לקברים, למחרת הם שוב קמו אז הם שוב חזרו לקברים עד הלילה של ט"ו בחודש שאז יש ירח מלא, הם הבינו שהם לא טעו אלה שהגזרה התבטלה ושמחו מאוד. מי שאומר שהם מתו גם בשנה ה39 אומר שהם הופתעו בשנה ה40.
2. זוכרים את בנות צלופחד? אז בזכות ההסכם שלהן בסוף פרשת מסעי הותר לבנות שבט אחד להתחתן עם בני שבט אחר.
3. בספר שופטים מסופר על מקרה פילגש בגבעה שבעקבותה החלה מלחמת אחים בין שבט בינימין לשאר ישראל. במקביל גם ישראל נשבעו שבועה שלא לתת מבנותיהן לשבט בינימין. באותו יום השבועה הותרה לאחר שבינימין "חטפו" (לא באמת אלה רק כאילו, כדי להסיר את השבועה. בתכלס הייתה סוג של הסכמה) מבנות ישראל בט"ו באב. לבני בינימין לא נשארו נשים לאחר המלחמה ועם ישראל הצטער מאוד ששבט בינימין יכחד, לכן הם נתנו את הפיתרון.
אגב, זה המקום הראשון (ואולי היחיד) בתנ"ך שבו מוזכר כבר ט"ו באב כחג, והוא עוד מוזכר שם כחג קדמון.
4. ירובעם בן נבט שקיבל מלוכה על עשרה שבטים, הראשון ממלכי ישראל בתקופה שהיו קיימות שתי ממלכות: ישראל ויהודה.
ירובעם פחד שאם העם יעלה לירושלים זה יוריד משלטונו מכיוון שירושלים הייתה בשליטת ממלכת יהודה עם המלך רחבעם. לכן הוא עשה שני דברים, שם שני במות עם עגלים בדן ובבית אל (בקצוות הממלכה הצפוניים והדרומיים) כדי שהעם אצלו לא יהיה חייב לעלות עד לירושליים ויעדיף ללכת לאן שקרוב (אם מישהו לא הבין, זה לא רק נגד ההלכה זה ממש כמעט עבודה זרה). דבר שני שהוא עשה היה לשים שומרים בגבול בין ישראל ליהודה כדי שאנשים לא יוכלו ללכת לירושלים גם אם ירצו (הוא גם קירב את החגים אחד לשני, אבל זה לא משנה). המצב הזה נשמר זמן רב עד שבוטל בסופו של דבר בט"ו באב (לפי המסורת).
5. די מובן. למי שלא קרא על תשעה באב, ביתר נכבשה בתשעה באב אבל היה בלתי אפשרי לקבור אותם לפני ט"ו באב. היה גם נס שלמרות הזמן שעבר הגופות לא הסריחו.

לגבי אירועי החג:
1. עצי המזבח היו חייבים להיות משובחים ובלי תולעים, בגלל שבערך בט"ו באב מתחיל להיות פחות חם אז יש יותר תולעים והעצים עלולים להיות פגומים. כמו כל סיום של מצווה עושים על זה שמחה גדולה.
2. בנות ישראל היו מחוללות בכרמים. זה הדבר המרכזי בחג.
בנות ישראל שבגיל להתחתן היו שואלות בגדים לבנים אחת מהשנייה (כדי שלא יקרא מצב שלמישהי אין. חוץ מזה אם הבגדים ממילא שאולים הבגדים המפוארים לא יכולים להעיד על עושר ובגדים גרועים לא מעידים על עוני) ויוצאות לרקוד בכרמים. החג מוזכר בספר שופטים לאחר מעשה פילגש בגבעה, מוזכר שם שיש חג לה' מימים ימימה שבו יוצאות בנות ישראל לכרמים לרקוד. במסכת חגיגה מוזכר שזה יום טוב כמו יום כיפור (שהוא יום מאוד שמח של מחילה) ושהריקודים הם בשביל להשיג חתן

בימינו ההלכה לגבי היום הזה זה שלא אומרים תחנון בתפילה (קטע ווידוי שלא אומרים בימים שמחים) ונוהגים קצת שימחה.
מחוץ לתחום ההלכתי הרבה אנשים נוהגים לקרוא לזה "יום האהבה" או ה"ולנטיין".
כמובן שזה לא המקור של היום, הכוונה של אהבה בציבור של ימינו שונה מהמושג של אהבה שהיה קיים בעבר.

אני מאחל לכולנו שנלמד להיות ביחד מהיום הזה, הרי מרבית הדברים שקראו ביום זה מעידים על אחדותינו כעם.
יום אחדות שמח.
קרדיט לווקיפדיה על ריכוז הנושאים של היום. יש מספר קטעים שבהם קתוב אצלי אחרת מבוויקיפדיה, בדקתי אותם הייטב קודם עם רבנים לפני שכתבתי את הנושא.