נושא: פרשת עקב התשע"א

שלום לכולם. אנחנו שוב בפינה השבועית שלי על פרשת השבוע.

פרשת השבוע פרשת עקב*:
הפרשה פותחת בהבטחות, הבטחות של ה' לעם ישראל שנאמרות על ידי משה כמובן (כמו כל הספר).
ההבטחות מתארות טוב עצום שיגיע לעם ישראל אם רק ישמרו את מצוות ה'.
השפע שמתואר שם עצום, השפע מופיע בהיבט המדיני, הכלכלי, הרפואי בריאותי והצבאי.

הנושא הבא בפרה שהוא עדיין חלק מהנושא הראשון הוא שנזכור את הארבעים שנה במדבר שבהם ה' העמיד את בני ישראל בהמון נסיונות כדי לבדוק האם ישראל ימשיך לשמור את מצוות ה' למרות כל הקשיים.

אחר כך (בנושא הבא) מופיעה הזהרה חמורה ביותר: "השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך. לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחוקותיו, אשר אנוכי (משה) מצוך (מצווך מלשון ציווי בכתיב חסר) היום; פן תאכל ושבעת... (ויהיה לך עוד הרבה מאוד דברים טובים שנזכרים קודם בברכות)... ורם לבבך. ושכחת את ה' אלוהיך..."
ככה עוד ממשיכים ברוח הזאת עם תיאורים חזקים מאוד של אשליית גדלות.
התוצאה של התנהגות כזאת היא שנאבד (נגלה מהארץ ויותר גרוע).

נושא הבא.
שוב מדברים על כיבוש הארץ אבל כדי להגיע לנושא אחר.
משה מזהיר את בני ישראל שלא יחשבו שהכל בזכותם: "אל תאמר בלבבך, בהדוף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר: 'בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת'. (אבל בעצם) וברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך."
זאת אומרת, ה' לא עוזר לנו כי אנחנו טובים, אלה כי מי שנמצא בארץ גרוע ממנו.
(הערה קטנה, משה פונה לבני ישראל בתור כלל ולא לאנשים יחידים. זה עלול לבלבל בגלל שהוא מדבר בלשון יחיד, אבל בעצם הוא פונה אל כל בני ישראל כעם אחד ולכן הוא מדבר כיחיד (כי כעם הם אחד אם לא הבנתם))
אחר כך גם משה מפרט את כל המקומות שבהם עם ישראל התנהג רע ושבגללם הוא לא יכול לחשוב שיש לו זכויות מספיקות.

עד כאן הפשט, אבל אם הייתי נדבק לפשט בלבד לא היו לי כאן דברי תורה, אז הנה טיפה יותר לעומק הפשט.

תצאו לרגע ממה שאמרתי לכם עד עכשיו.
תחזרו אחורה ותפרשו אחרת את הפסוק האחרון שהבאתי, נסו ככה: אל תחשוב שיש בזכות הזכויות שלך אתה נכנס לארץ, אפילו שאולי באמת יש לך מספיק זכויות ובזכותן אתה נכנס לארץ. בל ברגע שאתה חושב ככה תמיד מגיעה הנפילה.
ואז משה לא מביא רשימה של חטאים שבגללם הם לא יכולים לחשוב ש"מגיע להם" להיכנס, אלה הוא נותן מכנה משותף בין כל הדברים האלה, בכל המקרים האלה עם ישראל חשב ש"מגיע לו" ואחר כך מיד הוא חטא.
לכן משה מזהיר אותם, אל תתנהגו כאילו קיבלתם בזכותכם, תלמדו ענווה.

אני רוצה להסביר משהו שלפיו הלכתי הפעם לאורך הפרשה, שיטתו של פרשן הנקרא "הגור אריה".
הגור אריה הוא פירושו של המהר"ל מפראג (כן, ההוא עם הגולם) על רש"י.
בתוך פרשנותו הוא מביא את שיטתו לגבי שכר ועונש. לפיו, שכר ועונש שמגיעים מה' הם אינם "ראויים" להיקרא כך, השכר אינו מגיע כתגמול על מצווה והעונש אינו בא על מנת "לאלף" אותנו שנירתע מהרע.
אפשר לחשוב על זה ככה, כשאדם מקיים מצווה, אם הוא ירצה או לא, בתוך המצווה עצמה "מתחבא" שכר כך שברגע שהוא עשה את המצווה הוא בעצם קיבל שכר. בדומה, כאשר מישהו עושה עברה הוא בעצם לוקח איתה את ה"עונש" שנמצא בתוך העברה.
כמו בונוסים במשחק שמתחבאים בתך קופסאות, ברגע שאתה שובר את הקופסאות אתה מקבל את מה שבפנים, אם זה טוב ואם זה לא.
איך תדע באיזו קופסא יש דברים טובים, שנדע לשבור אותן, ובאלו יש רעים, שנדע להתרחק מהן, את זה מישהו אחר מספר לנו.
ככה גם ה' מזהיר אותנו מפני החוקים שקיימים בעולם הזה.

ככה כשה' אומר "אם תעשו טוב תקבלו שפע. אם תעשו רע אתם תמותו" הוא לא מאיים, הוא מזהיר.

זאת הסיבה שמשה מזהיר אותם מכל השפע הרב.
וכאן אני מגיע לנקודה השנייה בדבר תורה. למה אם עם ישראל ושה הוא מקבל רע? אפשר להגיד, "כי מגיע לו" הוא צריך לקבל עונש. אבל הסברנו קודם שזה לא מתאים למה שאמרנו למעלה, אז מה ההיגיון?

אולי התשובה היא שעם ישראל הוא מתנהג בצורה טיפה משונה (רק במחשבה ראשונה זה משונה, אתם תבינו...), כשהוא מקבל טוב הוא שוכח את ה' ומתנהג רע, לעומת זאת, כשרע לו הוא פיתאום נזכר בה' ומתנהג טוב.
למה זה מוזר אתם שואלים? בגלל שבדרך כלל אם מישהו מביא לך דברים טובים אז אתה מעריך אותו ואוהב אותו ואם מישהו מביא לך דברים רעים אז אתה שונא אותו ואתה לא תרצה להקשיב לו.
אבל ההסטוריה מראה אחרת...

כל מי שלמד לדוגמא ספר שופטים מכיר את המעגל הידוע של הספר. מתי עם ישראל חוטא? כשטוב לו. מתי הוא חוזר בתשובה? כשהצרות מגיעות. ולמה? כי הם שוכחים את ה' וחושבים שהכל מגיע מעצמם.

אפשר גם לחבר את זה למחאה.
בכללי המחאה היא דבר טוב, אבל היה אפשר לעשות יותר טוב.
כל המחאה מתרכזת בדבר אחד בלבד: בי. בעצמי ומה שמגיע לי, שוב אני אני ואני. זכותי וחייבים לי.
המצב היה הרבה יותר טוב אם כל אחד היה חושב אחרת (לא אמרתי שאפשר ליישם את זה מייד, אבל הרעיון שאני מביא רציני). אם כל אחד היה חושב" האחר, זכותו של האחר, חובתי שלי. אם כל אדם היה חושב על האחר, ממילא היו חושבים עליו.
גם שם למעלה בחלונות הגבוהים צריכים לחשוב על האחר, אבל זה צריך להיות משני, בגלל שקודם אני צריך לחשוב על האחר.
לא אמרתי שזה מתאים לזמננו העכשיוי, אולי בעוד זמן רב או קצר. אבל כן אני מביא אידיאל אחר, לא לחשוב על "מגיע לי" אלא "תודה שקיבלתי" אני כל כך שמח שקיבלתי שעכשיו אני מוכן לעזור לשני בכל דבר, בגלל שלא הגיע לי.

מקווה שכולנו נלמד מכאן ומהפרשה משהו...
שבת שלום לכולם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*פרשת עקב: הפסוק הראשון בפרשה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם. ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד, אשר נשבע לאבותיך".