נושא: פוקימון-מסעו של ג'יי

פוקימון-מסעו של ג'יי!

היי כולם,זה אני.אם מישהו זוכר,היה לי פעם סיפור שנקרא "פוקימון מסע חוזר",וגיבורו היה ג'יי.הסיפור הזה הוא על ההתחלה של המסע של ג'יי,המסע הראשון שלו. תהנו!

פרקים:


פרק 1-פספוס.

דמויות:

ג'יי אנדרסון

מאמן מתחיל ממחוז סאזאדו. הוא מאוד אוהב פוקימונים,ורוצה להיות מאמן חזק. יש לו התחלתי מיוחד בגלל שהוא פספס את חלוקת הפוקימונים.

פוקימונים:

אין בינתיים.

פרק 1: פספוס

"ג'יי,קום כבר!" שמעתי את אבי קורא לי,ואני צעקתי לו:"אני בא אבא!" בחיוך רחב. היום זה היום הגדול למסע שלי,ואני לא רוצה לפספס כלום. אין לי מושג עם איזה פוקימון אני אתחיל,אבל אני יודע דבר אחד,הוא יהיה מעולה. אני כבר כמה זמן חולם שאני עם כל הפוקימונים שלי, מנצח מאמנים,עובר מחוזות,ובעצם מנהל מסע בתוך הראש שלי. אבל,הייתי צריך לחזור למציאות,ועשיתי זאת: התלבשתי, צחצחתי שיניים,וירדתי למטה.
"בוקר טוב ג'יי" אמר לי אבי בחיוך רחב והגיש לי ארוחת בוקר.
"בוקר אבא." אמרתי לו בחיוך.
"כבר חשבת איזה פוקימון אתה רוצה?"
"אני עוד לא ממש יודע...אני רק יודע שהוא יהיה טוב."
"אני בטוח. איזה סוג אתה רוצה?"
"הממ,חשבתי על פוקימון עשב,או פוקימון אש,אבל אני לא בטוח."
"טוב,תחשוב על זה בדרך.בינתיים תאכל." אמר אבי ואני חזרתי אל האוכל שלי בחיוך קל.

סיימתי לאכול,ולאחר מכן ניגשתי למעלה לגמור לסדר את התיק. הכנסתי לתוכו את השק שינה שלי,ולפתע צדה את עיני התמונה שלי ושל אבי ואימי. דמעה עלתה בעיניי. טוב,זה ברור-לא ראיתי את אימי כבר כמה שנים, מאז שהיא נעלמה כשהייתי בן ארבע. פשוט נעלמה,כמו שזה נשמע. היא הלכה לקנות משהו בחנות,ולא חזרה.קראנו למשטרה,והיא אמרה שהיא פשוט יצאה מהחנות ומאז נעלמו עקבותיה. לפתע,אבי נכנס לחדר וראה אותי ובוכה קצת."די ג'יי, אל תבכה.אני בטוח שהיא גאה בך,איפה שהיא לא נמצאת." הוא אמר בטון מרגיע,ואני חייכתי אליו,וגמרתי לארגן הכול. נתתי לאבי חיבוק אחרון,ירדתי למטה,ויצאתי דרך הדלת עם התיק על הגב.

"שלום,מה אתה עושה פה?" שאל אותי הפרופסור אדי בחביבות.פרופסור אדי הוא הפרופסור ש מחוז סאזאדו,אחד המחוזות הכי גדולים שקיימים,וגם הבית שלי. הוא נחשב למומחה גדול מאוד לפוקימונים,ביחד עם אוק."באתי לקחת התחלתי." אמרתי לו בחיוך.
"התחלתי? החלוקה כבר הייתה אתמול." הוא אמר בבלבול.
"אתה רציני?!" צעקתי,המום מהאכזבה.
"כן.מצטער."
"מה אני אעשה?"
"אני לא יודע.באמת שלא יודע."
"טוב,שלום." אמרתי לו,ויצאתי מהמעבדה. מרגיש את האכזבה הכבדה. התחלתי ללכת חזרה הביתה,כששמתי לב שאני רעב מאוד,והתיישבתי לאכול צהריים. לפתע,יצא באגון קטן מבין השיחים,והתקרב אליי בחשש קל.

זהו להיום,תגובות בונות בבקשה!

פורסם במקור על ידי ttrrtte

נושא יפה אבל שאתה כותה ציטוטים לא ברור מי מדבר שים פעם ב.... לא תמיד מי מדבר נגיד-

"התחלתי? החלוקה כבר הייתה אתמול." הוא אמר בבלבול.
"אתה רציני?!" צעקתי,המום מהאכזבה.
"כן.מצטער."
"מה אני אעשה?"
"אני לא יודע.באמת שלא יודע."-פה שים מי אמר זה לא ברור

זה פחות או יותר כמו שבספר אמיתי.זה כדי לא לכתוב בלוק, וכדי שזה יראה יותר מסודר. אבל אני אשים לב

פרק טיפה קצר ולמה קוראים קוראים לפרק פספוס אם במדריך הפרקים כתוב התחלה דרקונית?

פורסם במקור על ידי Primo

פרק טיפה קצר ולמה קוראים קוראים לפרק פספוס אם במדריך הפרקים כתוב התחלה דרקונית?

טעות שלי,אני כבר מתקן.וזה סוג של פרולוג.