פרק 1- מתחילים מחדש! חזית הקרב!
כשג'ימי התחיל את מסעו ובחר בסינדקוויל שלו כהתחלתי, הוא לא האמין שהוא יצליח להגיע אי פעם לחזית הקרב.
יחד עם סינדקוויל חברו הטוב ביותר, שכבר הפך לטייפלוג'ן חזק, וביחד עם ניצחו מנהיג מכון זה אחר זה, וכך גם באלייט פור של כל מחוז.
הם לא האמינו כאשר ניצחו את סטיבן, האלוף של ליגת הואן, שנתן להם כרטיס לספינת חזית הקרב.
~שבוע לאחר הזכייה בליגת הואן~
"אני לא מאמין שהיום זה היום!" אמרתי לטייפלוג'ן בשמחה וליטפתי את ראשו, הוא ענה לי "טייפלוג'!" כהרגלו.
"בוא, נצטרך להביא עוד שניים מחברינו, חבל אבל שמבין כולם נצטרך להביא רק שניים, אבל נסתדר" אמרתי לטייפלוג'ן בביאוס, אך מיד מחקתי את הפרצוף המבואס בפרצוף מלא שמחה, כי היום זה היום, היום נגיע לחזית הקרב!.
תוך כדי שאני יורד ללמטה, אני חושב לעצמי בדכאון 'אני חושב ש..אין לי מושג את מי לקחת! טוב נגיע למרכז ונראה'.
"להתראות אמא, נתראה לאחר שאני אהיה אלוף חזית הקרב!" אני אומר לה בשמחה, ומחבק אותה.
"להתראות בני, רק קח את זה" שמעתי אותה אומרת, הסתכלתי וראיתי בידה פוקגיר משוכלל, "תודה רבה!" אני אומר לה וממשיך ללכת בדרכי אל מרכז הפוקימונים.
תוך מספר דקות, הגעתי אל המרכז, גדול ויפה כמו תמיד, נכנסתי אל הבניין וראיתי את המחשב, ליד האחות ג'ואי.
ניגשתי אליו, והדלקתי אותו, מיד הופיע פרופ' אלם בתוך הקופסא הקטנה.
"ג'ימי! ידעתי שתגיע מהר, אז קודם כל בהצלחה, ו..איזה פוקימון בחרת לקחת?" הוא שואל, "אממ אני בכלל ללא יודע, את מי אתה אומר טייפלוג'ן?" אני שואל אותו בשקט, אך הוא ממשיך לענות בגניחות "לוג'ן!".
"תן לי את בידריל ואת..טוגטיק, תודה רבה לך!" אני ממלמל בשקט, לפתע שני הפוכדורים שלהם התייצבו על המחשב, אני אמרתי לפרופ' אלם להתראות, לקחתי את הפוכדורים והתחלתי לפסוע אל הנמל.
לאחר שעה, אני ראיתי שאני בעיר בעלת הנמל הענק, נכנסתי אל הנמל וניגשתי אל המלח הגדול, בעל המדים הלבנים-כחולים.
"סליחה? מתי תצא הספינה למחזית הקרב?" אני שואל ואתו, הבחור הביט כדקה בלוח זמנים, וענה בביטחון "הגעת בזמן, תעלה".
הוא זז ממקומו ואני מתחיל ללכת אל האונייה, כעבור כמה דקות נכנסתי אליה, ולאחר שקיבלתי מפתח נכנסתי אל חדרי ביחד עם טייפלוג'ן.
"הולך להיות לנו מסע ארוך וקשה, אבל אני מאמין שנצליח להתגבר על הקשיים" אני אומר לטייפלוג'ן שמהנהן ומחייך אליי.
"בינתיים אולי ננוח" אמרתי, ולאחר כמה דקות שקעתי בשינה עמוקה..
שמעתי קול צופר שהעיר אותי מיד, מיד לאחר מכן שמעתי צעקות "האנייה עצרה בחזית הקרב!", אך לא ממש היה לי כוח לקום.
'למה חם כלכך?' אני חושב בעודי חצי רדום, כשלפתע אני רואה שטייפלוג'ן משתמש בלהביור על מנת להעיר אותי.
"טייפלוג'ן לא! אני קמתי לבד!" אני אומר וקם מהר, לאחר מכן שנינו מתחילים לצחוק.
"קדימה בוא מהר" אמרתי והתארגנתי מעט, לאחר מכן יצאתי איתו אל עבר היציאה מהאנייה.
שנינו רצנו בשיא הכוח כשלפתע התנגשנו בבחור מוזר, בעל שיער אדום וג'קט כחול-שחרחר, ליד הבחור עמד קוף גדול עם להבות על ראשו.


"תסתכל לאן שאתה הולך! מטומטם.." הוא קרא לעברי והתחיל ללכת, הפוקימון נעץ מבט בטייפלוג'ן שלי והתחיל ללכת אחרי בעליו, טייפלוג'ן רצה להחזיר לפוקימון ולבעליו, הוא שלח מתקפת מהירות אל איינפרנייפ שעף אחורה.
מיד נוצרה תיגרה בין הפוקימון שלו לטייפלוג'ן שלי, "רוצה קרב? תקבל.. איינפרנייפ תגמור אותו!" שמעתי את הבחור קורא.
הפוקימונים התחילו להתעמת זה עם זה, עד שהגיעו שני מלחים והפרידו בינהם, "תרדו כבר!" הם קראו.
הבחור התחיל ללכת עם הפוקימון שלו ואמר "אנחנו עוד נתראה, ואז תראה מה זה הפסד".
"בטח, הפסד שלך" אני ממלמל ומסתכל על טייפלוג'ן.
"בוא, נלך לראות את האי" אמרתי לו ומיד בדקתי על הפוקימון של הנער בפוקדקס, הוא התגלה לי כ-"איינפרנייפ, פוקימון הלהבה והצורה המפותחת של מונפרנו. הוא משתמש במהלכי לחימה יחודיים בשילוב של אש ביחד עם ידיו וגפיו, הוא זורק את אויביו מסביב עם זריזותו".
"טייפלוג'ן שלי יותר חזק" אני אומר ומלטף אותו, בינתיים אני ממשיך לרדת לאי.
כשאנו הגענו אל האי, אני מתחיל להסתכל סביבי בפליאה, דשא ירוק מתפרש על המזח, ורוח קרירה נושבת באזור, הגלים לא גדולים ולא קטנים מדי, ומגדל ענק מתפרש בעיירה שבמזח.
התחלתי לרדת מהאנייה ביחד עם טייפלוג'ן, שנינו התסכלנו על המגגדל בתדהמה, כשפתאום שמעתי וקל מוכר, הסתכלתי סביבי וראיתי את שלושת הפרופ' הולכים לכיווני!
המשך יבוא..
(אני יודע שזה ארוך, אבל זה רק כי זאת ההתחלה..)
פרק הבא: אמת? שקר? תעתועים בדרך המזל!