פרק שני
שינקס
נבו הלך בשביל המוליך אל עבר יער גאלט.
כאשר עמד להיכנס ליער הוא שמע לפתע קול מאחוריו "אתה, כן אתה, הלוזר מהעניים אני מזמין אותך לקרב." אמר ילד שהסתתר בין הצללים, נבו הסתובב וראה ילד בעל שיער אדמוני ועיינים חומות ונבזיות ,"מה דיברת אלי?." שאל נבו המופתע.
"כן, כן אתה." אמר בשחצנות הילד ואז הוסיף "קוראים לי ג'ו." אמר ג'ו.
"אוקי, לי לא אכפת לעשות איתך קרב רק תדע שאתה תפסיד!." אמר נבו בגאווה.
נבו בדק בעזרת הפוקדע איזה מתקפות יודע פיפלאפ, הפוקדקס ציפצף ואמר בקולו המתכתי "המתקפות של פיפלפ הן דחיפה ובועות."
"צא טרטויג." אמר ג'ו.
"צא פיפלפ." אמר נבו מיד אחריו.
"אוקי פיפלפ דחיפה ואז בועות." אמר נבו.
"טרטויג תתחמק ואז דחיפה." אמר ג'ו.
פיפלאפ פתח את מקורו שהפך לכחול מבפנים והוציא מפיו בועות שקופות-כחולות אשר התקדמו אל עבר טרטוויג במהירות, ברגע האחרון טרטויג קפץ הצידה והצליח להתחמק מן הבועות של פיפלאפ ויצא אל עבר פיפלאפ בדחיפה מהירה ביותר. פיפלאפ לא ציפה להתקפה ולכן טרטוויג הצליח לפגוע, בגלל הדף המכה עף פיפלאפ הצידה ונפל ארצה על האדמה הנוקשה.
"פיפלפ אתה יכול לעשות את זה בבקשה תתרומם." אמר נבו בתחינה
פיפלפ שמע וניסה בכל כוחו לקום אך פעם אחר פעם נפל ארצה ולא הצליח.
"טרטויג נשיכה." שמע פתאום נבו מכיוון ג'ו ובמהירות שיא יצא טרטויג בפה פעור אל עבר פיפלאפ שלא יכול היה לקום. לפתע, בלי כל אזהרה מוקדמת נפגע טרטוויג ממכת ברק, נבו הסתובב וראה את השינקס שעקב אחריו.
טרטויג נפגע ונפל רועד כולו מהבזקי החשמל אשר עברו בגופו, ובזמן הזה הצליח פיפלאפ להתרומם ונבו צעק לו בהתרגשות ושמחה "פיפלפ, בוא נגמור את זה עם בועות!." הפה של פיפלאפ נפתח שוב וזהר באור כחול וממנו נורו שוב כמה בועות ססגוניות שהתקדמו במהירות אל עבר טרטוויג.
מכיוון שטרטויג כבר היה מחושמל וללא יכולת לזוז, הוא לא הצליח להתחמק ממתקפת הבועות, ובגלל זה מתקפת הבועות, שהיא מסוג מים, התחזקה. טרטוויג התפתל במשך כמה דקות אך לבסוף התעלף, תשוש ועייף.
"אני ניצחתי ניצחון טכני, זה לא הוגן שינקס לא חלק מהקרב." אמר בעצבנות ג'ו.
"לא נכון'' אמר נבו בתגובה והמשיך ''זה חלק מהקרב, אנחנו נלחמים בשטח פתוח וזה יכול לקרות."
"טוב, תחשוב מה שאתה רוצה אני חושב, לא, אני בטוח שאני נצחתי." אמר ג'ו בכעס והלך לדרכו.
נבו הסתובב אל עבר שינקס ואמר לו "טוב שינקס אם אתה עוקב אחרי אני מניח שאתה רוצה קרב, אז אני ופיפלפ ניתן לך קרב.
" אמר נבו בשמחה, הוא אמר בצעקת התרגשות לפיפלאפ ''פיפלאפ דחיפה!'', פיפלאפ יצא במהירות אל עבר שינקס אשר לא היה מוכן ולכן נפגע מהדחיפה של פיפלאפ ונפל אך הצליח לקום במהרה. נבו אמר לפיפלאפ להשתמש שוב בדחיפה אך שינקס למד מטעותו וקפץ הצידה בקלילות והתחמק בלי בעיה.
ניצוץ נדלק בזנבו של שינקס וממנו יצאה מכת ברק אימתנית אל עבר פיפלאפ שנפגע, פיפלאפ ספג את מלא העוצמה, ולבסוף התעלף. "פיפלפ חזור לפוקדור." אמר נבו באכזבה
נבו היה עצוב מעט אך אמר לעצמו בכדי להרגע "לא נורא, יהיו עוד פוקימונים להלחם בהם בהמשך."
נבו המשיך בדרכו לכיוון יער גאלט, כאשר הגיעה לכניסה הוא עמד והסתכל פנימה.
נבו נזכר שתמיד סיפרו לו שיש מלא פוקימונים ביער, אך הוא לא ראה אף לא אחד.
נבו נכנס אל תוך היער והלך לכיוון המכון הראשון. (אני מזכיר זה לא סיפור פוקימון רגיל אז לא יהיו בו מכונים.) כאשר השמש עלתה לשמיים וזרחה במלא עוצמה החליט נבו לעצור ולאכול ארוחת צהריים.
נבו הוציא מתיקו אוכל פוקימונים וכריך שהביא מהבית והתחיל לאכול כאשר פיפלאפ לצידו, לפתע נשמע רעש מבין השיחים, 'זה בטח פוקימון.' חשב נבו.
נבו הלך לכיוון השיחים , פתאום ללא כל אזהרה קפץ משם גרווליט.
"אוקי פיפלפ זה פוקימון אש ואתה מים, אנחנו מנצחים אותו, קדימה!." אמר נבו בזריזות, והוסיף"פיפלפ בועות!."
פיו של פיפלאפ זהר ושוב יצא מפיו סילון של בועות ססגוניות שיצאו אל עבר גרוולט ופגעו בו ,"פיפלפ עוד בועות ואז דחיפה." אמר נבו.
פיפלפ יצא שוב בבועות ופגע אבל גרווליט הצליח להתחמק מהדחיפה ופיפלפ שלא הצליח להתייצב נפל על האדמה ונפגע.
גרווליט יצא אל פיפלפ בגחלת, מפיו יצאו המון גחלים קטנים אל עבר פיפלאפ, פיפלאפ שעדיין לא התאושש לא הצליח לחמוק ונפגע מהמתקפה.
"פיפלפ עוד בועות." אמר נבו בעידוד
פיפלפ ייצא שוב בבועות ופגע אך פתאום, גרווליט תקף בשתי דחיפות שפגעו בפיפלפ בחוזקה.
פיפלפ ניפגע די קשה אך הצליח להתרומם ותקף שוב בבועות הוא פגע בגרווליט וגרווליט נפל פצוע על האדמה.
נבו זרק על גרווליט פוקדור, נבו הסתכל במתח על הפוקדור-
הפוקדור התנדנד כמה פעמים ולבסוף נפתח.
"באסה." אמר נבו בעצבות.
אך גרוווליט לא ברח כפי שציפה נבו, ולכן הוא אמר "פיפלפ בועות פעם אחרונה והכי חזק."
פיפלפ פגע בעוצמה רבה בגרוולט, ולכן נבו זרק פוקדור, וסוף סוף הוא תפס את הפוקימון הראשון שלו.
"יש, יש, יש! תפסתי פוקימון, את הפוקימון הראשון שלי, את גרווליט, יש."
פתאום נשמע מהיער קול "מי מפריע ככה ליצורי היער?" אמר הקול אשר נשמע זועף במיוחד.
"מה?, מי זה מדבר?." אמר נבו בפליאה ופחד
"אני, טמבל, מאחוריך." אמר הקול שוב הפעם בצחקוק קל.
"מה, מה, איפה,אהה הנה את." אמר נבו גם הוא בצחקוק, כאשר קלט כי הדובר, או בעצם הדוברת היא ילדה בת גילו.
"מה אתה עושה?, למה תקפת את גרווליט?." אמר הילדה שוב בכעס.
"זה אסור?, לא ידעתי." אמר נבו.
"כן ,זה אסור עכשיו שחרר אותו." אמרה הילדה.
"לפני שאני משחרר אותו איך קוראים לך" הגיב נבו
"קוראים לי ג'ולי, עכשיו שחרר אותו." אמרה ג'ולי שכבר ממש כעסה ופניה נהיו אדומות כעגבנייה בשלב מתקדם במיוחד.
"אוקי אני משחרר אותו, ג'ולי הכעסנית" אמר נבו בנימה לגלגנית ושחרר את הגרווליט שתפס.
"טוב, להתראות." אמר נבו לג'ולי ופנה ללכת
ג'ולי לא השיבה.
נבו התחיל ללכת וגרווליט הלך אחרי נבו הוא, כנראה שרצה להיפרד ממנו.
"עצור ואל תזוז." פקדה ג'ולי על נבו בקול מעט לחוץ
נבו כל כך נבהל ונעצר מיד.
"גרווליט הולך איתך והוא לא מוכן להיפרד ממך, גרווליט הוא הפוקימון שהכי חשוב לי אז אני באה איתך כל עוד גרווליט איתך אבל לא משום סיבה אחרת".
(למען האמת ג'ולי הייתה קצת מאוהבת בנבו אז גרווליט זה לא הסיבה היחידה לכך שג'ולי הלכה איתו.)
כך מסתיים הפרק השני בפרק הבא יש שינוי בעלילה אז כדאי שתקראו אותו.