הנושא הזה נפתח לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה.
כדאי לקרוא את זה, אולי גם תוכלו לקחת משה משהו לעצמכם, גם אם אתם לא מגדירים את עצמכם כדתיים.
נתחיל במקור החג.
בתורה בין כל שאר החגים מופיע ראש השנה, שם הוא נקרא "יום תרועה" (בספר במדבר) ו"זיכרון תרועה" (בספר ויקרא) בגלל השופר שיש צורך לתקוע בו.
התרועה היא התקיעה שמחולקת לחלקים קטנים (הסבר בהמשך).
הציווי מופיע בין הרבה תיעודים על חגים אחרים והפסוק הולך ככה "ובחודש השביעי, באחד לחודש, מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו. יום תרועה יהיה לכם;"
הסבר: בחודש השביעי- בתורה אין את שמות החודשים שיש לנו כיום (תשרי, חשוון וכו') בגלל שאלו שמות בבליים (מלשון העיר, והארץ, והאימפריה לשעבר בבל) לכן החודשים נקראו בסידורם המספרי החל מניסן שהוא החודש הראשון ("החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לחודשי השנה") כי בוא עם ישראל יצא ממצריים.
באחד לחודש- ביום הראשון של החודש, א' בחודש.
מקרא קודש יהיה לכם- חג בלשון מקראית, בגלל שחג בלשון התורה מתייחס לסוכות ומקסימום גם לשאר הרגלים, קוראים לזה ככה.
כל מלאכת עבודה לא תעשו- שבתון, דומה לשבת. למען האמת מותר ביום טוב לבשל מה שנקרא "אוכל נפש", אבל זה לא חשוב.
יום תרועה יהיה לכם- מדובר על ציווי החג.
רגע, אז אם בתורה לא רואים כלום שם לגבי ראש השנה, למה אנחנו אומרים שזה ראש השנה?
התשובה תמונה במסכת (במשנה וגמרה יש שישה סדרים, לכל סדר יש כמה מסכתות)... ראש השנה למרבה ההפתעה.
רוב תחילת המסכת עוסקת בראש השנה של ניסן, אבל לא רק.
"ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן, ראש השנה למלכים ולרגלים.
באחד באלול, ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים- באחד בתשרי .
באחד בתשרי, ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
באחד בשבט , ראש השנה לאילן- כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים- בחמשה עשר בו." (משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א' משנה א')
יש הרבה דרשות על ראשי השנים האלו ועל המחלוקות שבהן, לא לעכשיו, אולי לט"ו בשבט.
אם כך, ניסן הוא אולי החודש הראשון, אבל למניין השנים סופרים שנה נוספת באחד בתשרי.
מה מיוחד ביום הזה? מה הקטע שלו?
כמו שכתבתי למעלה, ראש השנה הוא יום הדין, בו האנשים נידונים על כמעט כל דבר (הם לא נידונים על דברים שנידונים בהם בזמנים אחרים כמו, בפסח נידונים על המלכויות, בסוכות על המים (כדאי להתאמץ...) וכדו') כמו, האם יחיו או ימותו, כמות הפרנסה...
הרבה פעמים ניתן לראות אנשים שמתבלבלים וממש חוגגים את החג (אני מגזים) כשהם נידונים, לעומת מקרה שבו אדם שופט אותם, ואז הם משקשקים מפחד.
כמו שידוע, שלושה ספרים נפתחים ביום זה, ספרי צדיקים, בינוניים ורשעים. צדיקים נכתבים לחיים, רשעים למיתה, וביינוניים מחכים עד ליום כיפור להכרעת הדין בתקווה שיעשו תשובה עד אז. ורובינו בינוניים. ויש על זה מלא פירושים.
מדיני ומנהגי היום:
המצווה המרכזית היא תקיעת שופר, יותר נכון להגיד, לשמוע תקיעת שופר.
במקור צריך לתקוע שתי סוגי תקיעות, תרועה ותקיעה (תקיעה זה הקול הרצוף), אבל תרועה זה לא בדיוק מה שאנחנו מתכוונים אליו, אלה שזה קול שבור שנשמע כמו בכי, כך שתוקעים תקיעה שמחה ותקיעה שנשמעת כמו בכי.
בגלל שבחלק מהמקומות היו מתריעים בצורה של שלוש תקיעות קצרות ובמקומות אחרים בצורה של בכי קטוע ומהיר, אמרו חכמים שיתקעו בכל המקומות בשתי סוגי הבכי כדי למעט בפילוג ובמחלוקת בעם ישראל.
נהגו בכל קהילות ישראל לעשות בלילות החג סעודות חג בצורת סדרים ובסעודה נותנים סימנים בצורת מאכלים לאיחולים לשנה החדשה.
גם נוהגים להימנע ממאכלים מסויימים, חלק מקהילות הספרדים לא שמים שום מלח על השולחן (כמובן שיש מלח במאכלים) ואפילו בלחם לפעמים לא שמים מלח, בזה עוברים באופן חד פעמי על האיסור של לברך המוציא על לחם תפל (זה לא מכובד) אבל לחלק מהדעות זה לא חייב להיות בטעם מלוח אלא בכל טעם שהוא טעים יותר ולזה יכול לעבוד גם מתוק.
ישנו מנהג שלא לאכל מאכלים חמוצים, וישנו מנהג שלא לאכול אגוזים.
נוהגים לעשות סדר "תשליך", מעשה מחוותי שמסמל התנקות מהחטאים הישנים ופתיחת דף חדש.
משתדלים שלא לישון ביום החג, לפי האימרה שהישן בראש השנה, ישן מזלו.
אני מאכל לכולנו ולכל בית ישראל, שנה טובה ומבורכת.
שתיכתבו ותחתמו לחיים טובים ולשלום.
שנה טובה.