Tale of a mechanic סיפורו של מכונאי

**Master Po** · 09:29 PM

סיפורו של מכונאי
Tale of a mechanic

רשימת פרקים:

1- מכונה באמצע העיר

2- בסיס הרוח הלבנה

פרקים נוספים יפורסמו בקרוב!!

רשימת הדמויות
דיוויד ג'ונס

נער בן 13, בעל שיער כחול מסורק שנמשך לאחור. בעל עור לבן ועיניים אדמדמות וחודרות. בגובה ממוצע, רזה. מהיר אבל חלש לובש חולצת טריקו לבנה וז'קט אפור, מכנסי ג'ינס ארוכים ואפורים. לובש נעלי ספורט שחורות.

רע-קלאו
בחור בן 21, בעל שיער שחור עם פוני שמכסה את הצלקת שעל עינו, עיניו אדומות כמו עיניו של דיוויד. גבוה ושרירי, מהיר ביותר. בעל טפרים ארוכים וחדים במקום בו אמורות להיות ציפורניו. עורו כהה, יש לו שיערות רבות על גופו. בפיו יש ניבים, במקום שיניים אמיתיות. לובש גופיה לבנה ומכנסים קצרות וכפכפים.

דמויות נוספות יתווספו כשיתפרסמו עוד פרקים!

דבר הסופר
אז ככה, עבדתי על הסיפור די הרבה זמן, כתבתי במחברת מסודרת והכל.
אני מאוד מקווה שתיהנו, ואל תשכחו להגיב!
O.K (השם הספרותי שלי)

פרק ראשון- מכונה באמצע העיר

ספוילר

הבוקר בעיר קסיומר היה שקט ורגוע. שעוני העיר הגדולים, שנתלו כמעט מכל מקום, טקטקו בשקט וברוגע. כמה אנשים חרוצים, שהחליטו לקום מוקדם וללכת לעבודה, הלכו לאט ובשקט, כשהם נהנים מהרוגע של העיר הגדולה.
"סיימנו?" קרא בחור גדול ושרירי, בעל סרבל כחול וג'ינס אפור.
"אני חושבת שזהו" קראה אישה מבוגרת, עם קוקו שחור אסוף מאחורי ראשה, ובגדים דומים לבגדיו של הבחור.
הבחור זרק בפוזה את הסיגריה שהייתה בפיו לפני רגע, וקרא "אז בואי נפתח את התערוכה."
~~~~~~~~~~~~~
"בוקר טוב!" קראה אישה מבוגרת ופתחה את וילון החדר בו הייתה.
אור בוהק פרץ לחדר, ודיוויד, שישן במיטתו לפני רגע, כיסה את ראשו בשמיכתו.
"אל תלך שוב לישון!" קראה האישו, אמו של דיוויד, "היום הולכים לתערוכת הרובוטים!"
דיוויד זינק ממיטתו, וקרא בקול "זה היום?!".
הוא בחן את אמו. היה לה שיער אדום, עיניים תכולות ופנים מחייכות. צבע עורה היה כמו של דיוויד, והיא לבשה שמלמה פרחונית וכתומה. "כן, זה היום!" היא קראה, "וכדאי לך להתחיל להתכונן, או שנגיע בשעת העומס."
"אני כבר מוכן!: קרא דיוויד. הוא הראה לאמו את הז'קט האפור שהוא אוהב ללבוש, וקרא "התלבשתי אתמול לפני השינה, כדי שכבר אהיה מוכן!"
אמו הסתכלה עליו. שיערו הכחול שנמשך לאחור ועיניו האדומות שיווי לו מרא של כוכב קולנוע. הג'ינס האפור שלו התאים בדיוק לחולצתו הלבנה ולז'קט האפור שלו.
"אתה יודע ששיער ועיניים כמו שלך זה דבר שלא רואים אצל כל בן אדם רגיל" אמרה לו אמו. היא נהגה לומר לו את זה, על מנת להבהיר לו כמה הוא מיוחד.
"כן, זה כיף להיות מיוחד" קרא דיוויד, "וכו שארת, בואי נזוז עכשיו, כדי שלא נאחר!"
דיוויד רץ למכוניתה של אמו, והמתין שהיא תגיע. כשנכנסה למכונית, מיהר והפציר בה להתחיל לנסוע. לאחר כמה דקות מלחיצות, הגיעו דיוויד ואמו למקום גדול מאוד ושוקק חיים. "יופי" קרא דיוויד, "הגענו בדיוק בזמן!"
~~~~~~~~~~~~~
דיוויד ואמו הסתובבו בין הדוכנים, ובחנו כל דוכן בנפרד. דיוויד עלה על רכבת ההרים, הגלגל הענק, ובעצם, על כל מתקן אפשרי.
לאחר כמה שעות, אמו של דיוויד אמרה לו "אני הולכת להיפגש עם כמה חברות, פגוש אותי כאן בעוד שעתיים." היא חייכה אליו, והלכה.
דיוויד נשאר לבד, והתחיל לחשוב קצת.
"עכשיו," קרא דיוויד לעצמו, "הגיע הזמן לומר שגדלתי בשנה, ולעלות על מתקני האקסטרים!". הוא חייך חיוך קטן, ורץ לכיוון של ה"סכנה" שניצב במקום.
לפתע, נעצר.
דיוויד הסתכל למעלה, ונדהם ממה שראה. מכונה ענקית ואפורה, בעלת כבשן בוער בתוכה, שהייתה גדולה פי שלוש מאדם מבוגר, עמדה שם. המכונה דמתה מאוד לאדם בלי ראש; היו לה זוג גפיים, זוג רגליים, בטן רחבה וכסא מרופד במקום בו אמור להיות הראש.
שלטי "לא להיכנס!" "תצוגה בלבד!" "הנכנס ייקנס!" ועוד שלטים דומים ניצבו שם.
אך לדיוויד לא היה אכפת. "אני חייב להיכנס לתוך המכונה" קרא בהתלהבות, אני אשב על הכסא הזה!"
הוא הסתכל על הרובוט הגדול כמהופנט, והתחיל לצעוד לכיוונו. הוא התעלם מכל הקריאות החוזרות ונשנות "אסור להיכנס!" "יקנסו אותך!" וכדומה, והזדחל מתחת לחבל הבד שחסם את הכניסה.
דיוויד עמד מלפני המכונה.
"וואו" קרא, "בוא נראה מה זה עושה!". הוא החל לטפס על המכונה, בלי לשים לב לכל הפקחים והשוטרים שהחלו להגיע מכל הכיוונים. "אתה מוקף, רד מיד למטה!!" קראו השוטרים מהמגאפונים שהחזיקו. אך לדיוויד לא היה אכפת. "אני עומד להגיע למעלה!" קרא.
דיוויד הגיע לפסגת הרובוט. הוא הסתכל למטה ושמע קריאות "רד למטה!" מכל הכיוונים. המוני אנשים הקיפו את המכונה שדיוויד עמד מעליה. "כולם באו לראות אותי?" קרא בציניות, "אז לא ניתן להם לחכות!". דיוויד התיישב על הרובוט.
כלום לא קרה.
~~~~~~~~~~~~~~~
"הסתבכת עם רוח שחורה!" קרא אדם לבוש שחורים שעמד במקום. "אנחנו נרדוף אותך עד סוף ימיך!" קרא.
"מה?!" קרא דיוויד, "זה הכל? סתם תצוגה? למה עליתי על זה בכלל יש לי פחד גבהים!" הוא התחיל לפחד.
לפתע, דיוויד הרגיש עקצוץ קטן. הוא הסתכל על רצפת המכונה, וראה מספרים בסדר יורק שהופיעו על מסך אלקטרוני. 5, 4, 3, 2...
"אוי לא" קרא דיוויד, אבל היה כבר מאוחר מדי. 0, הורה המסך.
לפתע, זרם חשמלי חזק ביותר, שבקע מתוך הכסא, פגע בדיוויד וחשמל אותו. דיוויד צרח מכאב. אחרי כמה שניות של צרחות, הזרם הפסיק.
דיוויד ישב על הכסא, רועד מכאב ומפחד יחדיו. הוא ניסה לקום על רגליו, אך לא הצליח. הוא ניסה להרים את ידו, אבל לא קרה כלום. דיוויד שמע קול נפץ גדולץ
"מאיפה זה הגיע?!" קרא במבט מבוהל.
הוא הסיט את מבטו הצידה, ושם לב לדבר חריג ביותר; ידה של המכונה הכתב מבנה הרוס.
"דיוויד פקד על מוחו להזיז את שני ידיו, ושם לב שידיו של הרובוט זזו במקום.
"קול..." קרא בחצי חיוך. הוא כיוון להתחיל לרקוד, אך לא זז. במקומו, הרובוט קפץ והזיז את רגליו בקצב אחיד.
לפתעף דיוויד הרגיש דקירה בערפו.
הוא התכוון להזיז את ידו, אך ידו של הרובוט זזה במקומו, ותלשה את מה שיה על ערפו. דיוויד הסתכל על הידף וראה חץ.
"חץ הרדמה" נשמע קול מלמעלה. דיוויד הרים את ראשו, וראה הרבה מסוקים שחורים, עם האותיות BW כתובות עליהם בלבן. הוא הרגיש ישנוני, ונפל, אך נשאר על הכסא. במקומו, הרובוט נפל.
דיוויד שמע קול קשוח שאמר "תרימו אותו למעלה", ושם לב שהוא מתחיל להתרומם, אך עדיין היה במצב שכיבה. הוא הסתכל למעלה, וראה מסוקים שעולים למעלה יחד איתו, עם חבלים שנקשרו על הרובוט.
יותר מזה, הוא לא זכר כלום ממה שקרה.

תגובות!

**The Charmeleon** · 10-05-2011, 11:02 PM

יפה מאוד, הרבה תיאורים וסיפור מעניין.
אני מחכה לפרק הבא.

**Master Po** · 10-05-2011, 11:05 PM

תודה רבה

**סת' קינגלר** · 10-05-2011, 11:25 PM

באמת מעניין.
שכחת להוסיף בתיאור של הדמות שלו שהוא גם כנראה Adhd רציני.

**Master Po** · 10-05-2011, 11:37 PM

תודה רבה.
עוד תגובות?

**גרובייל** · 10-05-2011, 11:39 PM

לא התלהבתי כל כך.. רעיון נדוש..
אבל אם יהיה לי זמן אני אעקוב..

**Master Po** · 10-05-2011, 11:40 PM

פרק ראשון בסיפור הזה הוא את האמת הכי פחות קשור לכל מה שהולך בו.
אני ממליץ לך לנסות לקרוא את הפרק הבא, ואז להחליט.
בכ"מ תודה רבה לך.

עוד?

**yairb1a** · 10-05-2011, 11:51 PM

אחלה סיפור אני ימשיך לעקוב בלי נדר

**Master Po** · 10-06-2011, 01:01 AM

תודה רבה!

עוד מישהו?

**LordAbizi** · 10-06-2011, 05:43 PM

קראתי את הפרק הראשון והנה מה שיש לי לאמר:
הפרק מתואר בצורה טובה. אתה מתאר בעיקר מראה. הייתי ממליץ לך גם לתאר ביתר פירוט מחשבות. (תארת פה ושם קצת מחשבות, אבל אולי היה אפשר להוסיף יותר. במקרה הגרוע אני טועה.) בינתיים האירועים בסיפור הם מבולגנים קצת, אבל זה טוב, כי זה נותן סיבה לחכות לסדר המיוחל.
מצאתי גם כמה טעויות הקלדה איפשהו. לא כל כך דאגתי לשים לב לכולן, אבל מה שאני זוכר זה שבמשפט הראשון זה נפתע ב"הבוקר היה שקט וגרוע" כשבטח התכוונת לכתוב "רגוע".

**Master Po** · 10-06-2011, 07:57 PM

פורסם במקור על ידי LordAbizi

קראתי את הפרק הראשון והנה מה שיש לי לאמר:
הפרק מתואר בצורה טובה. אתה מתאר בעיקר מראה. הייתי ממליץ לך גם לתאר ביתר פירוט מחשבות. (תארת פה ושם קצת מחשבות, אבל אולי היה אפשר להוסיף יותר. במקרה הגרוע אני טועה.) בינתיים האירועים בסיפור הם מבולגנים קצת, אבל זה טוב, כי זה נותן סיבה לחכות לסדר המיוחל.
מצאתי גם כמה טעויות הקלדה איפשהו. לא כל כך דאגתי לשים לב לכולן, אבל מה שאני זוכר זה שבמשפט הראשון זה נפתע ב"הבוקר היה שקט וגרוע" כשבטח התכוונת לכתוב "רגוע".

צודק, תודה על העירנות.
אני מפרסם פרק הבא עוד מעט.
יש עוד תגובות?

**Alice** · 10-06-2011, 08:03 PM

ע-נ-ק!!!!! עוד פרק
1111 אהבתי את הכתיבה והתאורים!!! ממש יפה מתי הבא??

**Master Po** · 10-06-2011, 08:10 PM

תודה רבה לך
פרק הבא אני אפרסם היום

**The Charmeleon** · 10-06-2011, 08:14 PM

פורסם במקור על ידי Sandshrew

תודה רבה לך
פרק הבא אני אפרסם היום

מעולה כי כמו שאמרתי, סיפור מעולה.

**Master Po** · 09:34 PM

פרק שני- בסיס הרוח הלבנה

ספוילר

דיוויד פקח את עיניו. הוא התבונן במקום בו ישב. המקום היה קטן ואפלולי. כמה נרות ניצבו מפוזרים ברחבי החדר, וכמעט שלא האירו אותו. דיוויד שם לב שהוא ישוב על כיסא גדול, ולפתע נזכר שהוא בעצם יושב על המכונה הגדולה, עליה עלה קודם.
"איפה אני?" קרא דיוויד, ופיהק בקול רם.
"אתה נמצא במקום שאסור להיות בו..." נשמע קול שהבהיל את דיוויד.
יצור שדמה לאדם, בעל טפרים ארוכים וניבים חדות, ופוני שחור כיסה את עינו, זינק מהתקרה ונעמד לפניו. הוא לבש גופיה לבנה ומכנסים אפורים וקצרים. עיניו היו אדומות, בדיוק כמו עיניו של דיוויד.
"המקום הזה," אמר אותו יצור, "הוא מקום סודי, שאם תדבר עליו כנראה תמות בימים הקרובים. השם הוא 'בסיס הרוח הלבנה', ואתה עומד להיות חבר בצוות שלנו
"מה? אני בבסיס סודי?!" קרא דיוויד בפאניקה, "אני לא רוצה להיות כאן! אני גם לא רוצה להיות ברובוט הזה!! אני רוצה הביתה!!".
"מצטער," קרא אותו יור, "אתה לא תפגוש את אמך יותר. הממשלה מחפשת אותך, ובמידה וימצאו אותך- אתה מחוסל.".
"למה כל זה קורה לי??" שאל דיוויד. דמעות החלו לזלוג מפניו.
"כנראה הכל קרה בגלל היהירות שלך," אמר היצור, "אבל אתה הרגע עזרת לעולם כולו. גילית את הדבר החשוב ביותר שאנחנו, צוות הרוח הלבנה, מחפשים כבר חדשים. איפה בדיוק השגת את מכונת הלחימה הזאת?"
"בתערוכה," אמר דיוויד, שעצר את דמעותיו, "ראיתי את הרובוט וממש רציתי לעלות עליו, התעלמתי מכל הקריאות 'תרד!' 'אסור לעלות!' 'התעסקת עם רוח שחורה' והכל".
"רגע אחד..." אמר היצור, "זה היה קשור לרוח שחורה?! ידעתי! אז זה כן מה שחיפשנו!!".
"רגע, אמרת שזו מכונת לחימה?" שאל דיוויד.
היצור המוזר קפץ לגובה, ונחת ליד כסאו של דיוויד בתנוחת ישיבה כשהברכיים למעלה, "ברגע שאתה מתיישב על הכסא הזה, אתה יותר לא יכול לרדת ממנו, אבל הרובוט הזה נהיה חלק ממך! במקום שהמוח שלך ישלוט בך, הוא שולט ברובוט! תוכל לירות כדורי רובה בקצב מהיר ביותר, להפציץ בלהביור, לשגר טילים, ו--"
"רגע, אז זו הסיבה שהתחשמלתי??" שאל דיוויד, קתע את דבריו של היצור. "כל זה בשביל שאני אהיה נכה לכל החיים?!"
"אתה לא נכה," אמר היצור, "בוא פשוט נגיד שאתה שולט לגמרי ברובוט בעזרת המוח שלך, כלומר אם תרצה להזיז את היד, היד של הרובוט תזוז במקום. אם תרצה לירות להביור מידך, כך יעשה הרובוט. זה אולי נשמע מסובך, אבל אתה תתרגל להכל. אחרי הכל," אמר, "אני התרגלתי לחיות כמו שאני חי עכשיו."
"ואני לא ירגיש כאב כשאני יפגע?" שאל דיוויד בסקרנות.
"במידה והרובוט יינזק," אמר היצור, "אתה תרגיש את הכאב. ואם הרובוט ייהרס, גם אתה תמות..."
"מאיפה אתה יודע את כל זה?" שאל דיוויד בסקרנות.
"אתחיל בכמה מילות פתיחה. שמי הוא רע-קלאו, ואני מנהיג צוות 'רוח לבנה'. שמי היה פעם שונה, אך לאחר תקרית במעבדה באוניברסיטה עם תרכובת כימית, קרה מה שקרה והפכתי לחצי טיגריס. לכן קוראים לי כך, מלשון טופר באנגלית(claw). צוות הרוח הלבנה הוקם לא מזמן, לפני כשנה קבוצת אנשים גדולה, שקוראת לעצמה 'רוח שחורה' השתלטה על העיר קסיומר. 'רוח שחורה' גורמים לאנשים לבזבז המון כסף שהולך אליהם, אך הם עושים זאת בכל מיני דרכים 'מהנות', כמו קרנבלים, תערוכות ועוד. אנשי העיר חושבים ש'רוח שחורה' הם אנשים שרוצים רק בטובת העיר, אבל הם לא יודעים שחברי הצוות אוספים את הכסף, קונים טכנולוגיות חדישות ונשקים משוכללים, במטרה להשתלט על העולם כולו. לאחר שיעשו זאת, הם יפסיקו לנהוג בנחמדות, וישעבדו את כל אנשי העולם לטובתם האישית."
"אבל מה הקשר לרובוט?" שאל דיוויד.
"אנחנו החלטנו להתנגד לצוות, לאחר שבמקרה גילינו את התכנית האמיתית שלה. סיפרנו לאנשי העיר, אך הם לא האמינו. בנוסף, הושלכנו לכלא ע"י ממשלת העיר, שהם, במקרה, הרוח השחורה. בחרנו מבית הכלא, והקמנו את צוות ההתנגדות, שנקרא 'הרוח הלבנה'. אנחנו אוספים מידע על צוות הרוח השחורה, ומפתחים שיטות לחימה נגדם. כך אנחנו גם יודעים על הרובוט, ואתה השגת אותו בשבילנו." רע-קלאו שתק, וחיכה לתגובתו של דיוויד.
"אבל... אבל אני בכלל לא רוצה להיות בצוות!" קרא דיוויד בבכי.
"אז אתה מעדיך שיתעללו בך בכלא כל חייך?!" קרא רע-קלאו בזעם.
"... לא" אמר דיוויד בשקט.
"טוב, כך חשבתי. אתה עומד לזוז בתור הרובוט, וכלום לא עומד לשנות את זה." אמר רע-קלאו.
דיוויד שתק. הוא הסתכל על עצמו בעצב, וחשב לעצמו שיותר הוא לא יוכל לזוז.
"אז... איך עובדת הצנרת פה?" שאל דיוויד.
"כל גופך, כולל הצרכים, במצב קיפאון. רק ראשך פועל כמו שצריך, והמוח מתפקד על כל הרובוט, חוץ מהראש." אמר רע-קלאו.
"אז אני לא אוכל לחטט באף?!" שאל דיוויד.
"כן, אתה צודק, ומוטב שכך, כי לאנשים ברי מזל כמוך כדאי לשמור על ההיגיינה שלהם." אמר רע-קלאו.
הוא שייף את טפריו על הקיר, וקרא בקול "עכשיו, הגיע הזמן שתפגוש את שלושת חברי צוות הנוספים, כדאי שהם ידעו שהמכונה נמצאה..."
רע-קלאו הוליך את דיוויד במסדרון חשוך, ופתח דלת שהייתה שם. מקום פתוח ורחב ידיים נגלה לפניהם. מקום מלא בדשא, צמחים ועצים, פרפרים, דבורים וציפורים שריחפו במקום. ממש גן עדן.
"זה מקום האימונים של הצוות!" קרא רע-קלאו, ושאף את האוויר הצח לריאותיו.
"זה??" קרא דיוויד בפליאה, "זה המקום הרגוע ביותר שראיתי מימי!!"
"בדיוק" אמר רע-קלאו, "מחקרים הוכיחו שמקומות שלווים ורגועים משפרים את יכולת הדיוק ואת הרצון להצליח. ועכשיו, בוא אחרי."
רע-קלאו נעמד על ארבע, והחל לרוץ במהירות. דיוויד עקב אחריו.
~~~~~~~~~~~~~
"המכונה נגנבה?!" קרא אדם שזוף ושרירי עם בגדים שחורים.
"כן, ולא רק זה, ילד קטן גנב אותה!" קראה אישה שזופה עם קוקו אסוף.
"מה עשיתם איתו?" שאל האדם בכעס.
"שלחנו מסוקים לתפוס אותו, אבל איכשהוא בזמן הטיסה החבלים נקרעו והרובוט השתחרר!" אמרה האישה.
"המכונה שלי... היצירה הגדולה ביותר שלי..." אמר האיש בשקט, "והכל נהרס בגלל איזה צוציק?! הילד הזה יחטוף, תאמיני לי. הוא ימות."
האדם הגדול הסתכל על מפת העיר קסיומר, וקרא "היום, צוות 'רוח לבנה' יחדל להתקיים!".
הוא לחץ על כפתור אדום וגדול עם המילה "שגר" כתובה עעליו, וצפה בטיל שנורה לשמיים, לכיוון בסיסם של צוות 'רוח לבנה'.

תגובות!

נושא: Tale of a mechanic סיפורו של מכונאי

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות