פרק 3: שביל 1
"נו, אז איך היה?" שאלה לילי. "מצוין! קיבלתי את הפוקמון ואת המכשיר הזה" רד הראה לאמו את הפוקדקס החדש שברשותו. "זה נקרא פוקדקס, אוק המציא רק שלושה כאלה והוא נתן לי אחד מהם!" "וואו, ומה המכשיר הזה עושה?" המשיכה לשאול בעניין. "זה מן מגדיר פוקמונים שברגע שמכוונים אותו על פוקמון הוא מיבא לך מידע עליו." "יפה. אז תראה לי את הפוקמון שקיבלת . . ." "אה . . כן!" נזכר רד. הוא לקח את הפוכדור מכיסו. משום מה, כעת היה הפוכדור קטן יותר. קודם היה בערך בגודל של כדור בסיס וכעת בגודל של כדור פינג-פונג. רד לחץ על הכפתור בכדור ולפתע חזר לגודלו המקורי. "מה קרה לפוכדור?" שאל את עצמו. "כשפוכדור נמצא במצב סגור זמן מסוים הוא מתכווץ על מנת לחסוך במקום." "מגניב" אמר רד. הוא לחץ שנית על הכפתור והפוכדור נפתח. כמו במעבדה, האנרגיה הלבנה הפכה במהירות לבלבאזור המוכר. "זה סיד, הוא בלבאזור!" העיר רד. "שלום לך" אמרה לילי וליטפה את ראשו, בלבאזור חייך וחיכך את ראשו בידה. "נראה שיש לו אופי מבוית" אמרה.
לייז שלא הורגש בחדר בשל פעילותו המעטה, פיהק פיהוק גדול שהכניס נוכחות באותו הפורום. "לייז כמעט שכחתי אותך! סיד, אני רוצה שתכיר את לייז, הוא הפוקמון של המשפחה." סיד ניגש אל לייז, רחרח אותו מעט והשמיע קול: "באלבּה". לפתע לייז עשה מעשה די נדיר, משכיבה עבר לעמידה על ארבע על מנת לתקשר עם סיד. "סלוֹו" ענה לייז בחזרה, סיד חייך. "נראה שהם מסתדרים יפה" "כן. רגע, אני יודע!" קרא רד. הוא הדליק את הפוקדקס וכיוון אותו אל עבר סלופוק. "סלופוק." אמר הפודקס. "זה הכל?" שאל את עצמו רד וגרד את ראשו. "הוא פירט הרבה יותר על סיד" "תשאל את אוק בהזדמנות" ייעצה. "כן, תגידי אמא, אולי אני אוכל ללכת עם סיד ודני ל'שביל 1' לראות עוד פוקמונים?" "אין בעיה" "יופי! חזור סיד" רד לחץ על הכפתור וסיד הפך לאנרגיה אדומה שנכנסה לכדור.
*
דני היה חברו ושכנו של רד מאז ומעולם, הם היו מסתובבים יחדיו ומבלים הרבה. דני היה קטן מרד בשנה או שתיים נמוך ממנו בכראש, ממושקף ורזה במקצת. רד חיכה בקוצר רוח לשתף את חברו בידיעות המרעישות. כשהגיע לביתו דפק בדלת בנמרצות. את הדלת פתח דני. "דני, נחש מה?" "או, הי רד, מה יש?" "קיבלתי פוקמון!" "ברצינות!?" התפלא דני. "כן! בואי איתי ל'שביל 1' ואני אראה לך שם!" "רק רגע אני אתארגן ואצא!" הוא אמר וסגר את הדלת. הוא עלה במדרגות לחדרו להתארגן. "אבא! אני יוצא עם רד ל'שביל 1'" "בסדר!" קרא האב בחזרה. דני רץ במהירות חזרה אל הדלת. "בוא נצא!" הוא אמר.
*
הם יצאו מהעיר ונכנסו לשביל הנקרא "שביל 1" הוא חיבר בין עיר מגוריהם, פאלט לעיר השכנה הנקראת ורידיאן. השניים הסתובבו כשסיד בחוץ הולך לצדו של רד. "אז המכשיר הזה בעצם מתעד כל פוקמון שתפגוש?" "כן, אבל משום מה כשבדקתי את לייז זה לא נתן לי מידע, זה רק אמר שהוא סלופוק" "אולי זה מקולקל" שיער דני. "אולי" "הי, תראה רד! יש שם פוקמון! תבדוק אותו בפוקדקס!" דני הצביע על משהו שזז באזור העשב הגבוה "אבל אם זה מקולקל אז מה הטעם?" "זה עדיין יתעד אותו ויתן לך את השם שלו" "אתה צודק, בוא סיד!" רד פנה אל חברו הפוקמון החדש. סיד הנהן.
הם התקדמו בשקט לכיוון הפוקמון שלא יברח. זה היה סוג של ציפור קטנה, לא גדולה יותר משלושים סנטימטרים, שצבעיה חום ולבן. רד כיוון לעבר הציפור את הפוקדקס והמכשיר הקרין את תמונתה של הציפור ואת שמה. "אז זה פידג'י, הא?" "וואו, אני לא חושב שאי פעם הייתי כל כך קרוב לפוקמון פראי" אמר דני. הוא רכן מעט קדימה ובטעות דרך על זרד. הזרד השבור השמיע קול חזק והפידג'י מיד הסתובב לעברם. "אוי לא, הוא גילה אותנו" אמר רד. הפידג'י הסתכל עליהם בעצבנות והלך שני צעדים לעברם. "טוב דני" הסביר בשקט. "תראה מה שנעשה, אנחנו פשוט עומדים . . . לברוח!". שלושתם רצו מהר ככל שיכלו בזמן שהפידג'י החל המריא לאוויר ועף לעברם. "אנחנו צריכים לחשוב על משהו מהר!" צעק רד. דני חשב במהירות והוציא מתיקו שוקולוד וזרק על הרצפה. הפידג'י נחת אל הקרקע והחל לאכול אותו. "יופי! עכשיו בוא נתרחק לפני שהוא יסיים אותו." העיר דני.
*
הם עצרו לנוח ולאכול באזור בשביל שמעט מרוחק מפוקמונים. "תגיד רד, למה לא נלחמת בפידג'י הזה?" "מה זאת אומרת להלחם?" "אתה יודע . . . קרב פוקמונים, אל תגיד לי שאף פעם לא ראית קרבות פוקמונים בטלוויזיה?" "בטח שראיתי, רק . . . לא רק מקצוענים עושים את זה?" שאל. "אני לא רואה סיבה לכך" השיב. "יודע מה? למה לא!" נכנס בטחון פתאומי ברד. "נלחם בפוקמון הבא שנראה! מה אתה אומר סיד?" "בּאלבּ!" ענה בלבאזור והנהן בבטחון שנראה שהועבר אליו מרד.
*
"צ'רמנדר תסיים את הקרב הזה עם שריטות!" ציווה ילד בעל שיער כתום קוצני ללטאה העומדת על שתיים. הלטאה היתה בצבע המתאים לצבע שערו של הילד, צבע בטנה צהוב ובעלת זנב שבקצו להבה. הלטאה שרטה פידג'י בעוצמה רבה והפידג'י נפל לאחור כשלא מסוגל להלחם יותר. "כל הכבוד! אם נמשיך ככה נצליח לנצח את המכון בלי מאמץ!"