שלום לכולם,
רציתי לספר לכם קצת על היום שלי.
כפי שחלקכם אולי יודעים אני רותם, בן 20, בצבא. היום היה לנו יום א' תרבות... בדרך כלל נוסעים לכל מיני מקומות כמו מוזיאונים וכו' בשביל ללמוד. היום נשלחנו למקום שנקרא "דיאלוג בחשיכה" שנמצא בחולון במוזיאון הילדים הישראלי.
אני אתן הקדמה ארוכה לשהותי במקום עצמו ואספר איך הגעתי לשם.
לחיילים יש נסיעה חינם בתחבורה ציבורית, באוטובוסים מציגים חוגר ונכנסים וברכבות צריך להעביר את החוגר במכשיר או אצל דלפק של מוכרת ומקבלים כרטיס של חייל. היום הגעתי לרכבת, ואני לא מרבה להשתמש ברכבות מכיוון שלבסיס שלי אני מגיע באוטובוסים. כשהעברתי את החוגר לקבל כרטיס המכונה לא קיבלה אותו, ניסיתי כמה פעמים וזה פשוט לא עבד. פניתי למוכרת ידנית וביקשתי להוציא כרטיס, היא ביקשה חוגר וניסתה להעביר אותו בעצמה ולא הצליחה. ואז פנתה אלי במבט קשוח "15 שקל בבקשה".
מסתבר שגם אם אני חייל אני אצטרך לשלם 15 שקל במידה והחוגר שלי לא עובד, לא הייתה לי ברירה ודי מיהרתי אז שילמתי 50 שקל וקיבלתי עודף.
הכרטיס היה כרטיס לתל אביב, תיכננתי לעצור בתל אביב ולקחת אוטובוס עד חולון, ואז אחרי שעליתי התברר לי שהרכבת שעליתי עליה ממשיכה אחרי תל אביב עד חולון. אז האפשרויות שעמדו בפניי הן לרדת בתל אביב ולהמשיך כמתוכנן או להמשיך ברכבת עד חולון ומשם לצאת מתחנת הרכבת ולנסות להסתדר עם זה שהכרטיס שקניתי היה עד תל אביב ולא עד חולון.
החלטתי בסוף להשאר ברכבת וירדתי בתחנה של 'צומת חולון'.
הגעתי לתחנה וירדתי במדרגות וכשראיתי שאין לי אפשרות לצאת דרך המקומות המיועדים לכך מכיוון שהכרטיס שלי לא נכון אז החלטתי להשתחל יחד עם אחד המאבטחים למעברים המיוחדים שלהם. הוא קלט אותי וביקש ממני להראות לו את הכרטיס.
הראתי לו את הכרטיס והוא לא שם לב ששילמתי עליו אלא רק שם לב שרשום עליו 'תל אביב' ולכן נתן לי לצאת והזהיר שלא יקרה שוב. ואז שאלתי אותו שאלה מגוכחת מאוד אחרי שכבר הוא נתן לי לעבור "הכרטיס לחולון והכרטיס לתל אביב זה אותו מחיר, נכון?"
והוא אמר לי "מה מחיר?" וביקש לראות שוב את הכרטיס ואז את החוגר.
בשלב הזה הבנתי שהוא כבר לא יודע מה להגיד לי ומה לעשות איתי ופשוט סימן לי עם היד ללכת כבר...
סיפור...
בכל מקרה, הגעתי לדיאלוג בחשיכה כשעתיים לפני כולם, נאלצתי להתבשל קצת בשמש כי כולם איחרו אבל שטויות... נכנסתי לשם עם שאר החיילים מהבסיס שלי והיה מאוד מעניין. בדיאלוג בחשיכה אתם נכנסים לתוך מסדרון שמוביל אתכם לחדרים שלמים עם תפאורה של מקומות מסויימים כמו ג'ונגל, בית וכו'.. הקאץ' פה הוא שאתם עושים את הכל פה בחושך מוחלט, אתם לא רואים אפילו פיפס אור והמדריך עצמו הוא בן אדם עיוור או עם מוגבלות כל שהיא בראיה. לכן אתם צריכים להיעזר במשך שעה שלמה רק במה שהמדריך אומר לכם ובחוש המישוש שלכם. זה נהיה די מביך במצבים שאתה מתנגש עם חיילים אחרים או במקרים יותר מביכים עם חיילות אבל זה עם אנשים שהכרתי אז זה היה דווקא מצחיק.
אני לא רוצה לגלות יותר מדי פרטים בשביל לא להרוס את הכיף, אבל אני ממליץ בחום ללכת למקום הזה ולחוות את החוויה הזאת. להרגיש למשך שעה שלמה חלק קטן מאיך שעיוורים חיים.
התחנה האחרונה בדיאלוג בחשיכה זה קפיטריה חשוכה מאוד שבדיוק כמו קפיטריה במקום אחר רק פה זה חשוך. אתם לא רואים עם מה אתם משלמים למוכרת עד שאתם ממששים את זה ובודקים שאתם משלמים כמו שצריך. (היה לי שטר של 200 ושטר של 20 ולא ידעתי מה ההבדל ביניהם ובסוף הסתפקתי בחופן של שקלים ואגורות שיצרו ביחד 10 שקל אז קניתי שתיה ב-8 שקל... ממש עבודה בעיניים... תרתי משמע.)
ביציאה מהמקום חזרתי לתחנת הרכבת על מנת לחזור בחזרה לבית. ניסיתי את מזלי בהוצאת כרטיס חזור ושוב לא הצלחתי אז פניתי למוכרת הידנית... היא הייתה יותר נחמדה מהקודמת וניסתה לעזור ובסוף כשלא הצליחה, היא והאחראי הסכימו לי להכנס בלי כרטיס ואפילו פתחו לי שערון Vip לעבור בו במקום המקומות המסומנים לאנשים עם כרטיס.
כששאלתי מה אני אעשה כשאגיע לתחנת היעד הם הציעו לי שאגיד שנפל לי הכרטיס, ומכיוון שאני חייל על מדים אז לא יהיה סיפור גדול.
בתחנת היעד, ירדתי ומיד זינקו עלי שוטרים והכניסו אותי לניידת..
סתםםםםם..
הגעתי לתחנת היעד ושיחקתי אותה מחטט בארנק כאילו מאבד את הכרטיס, חיכיתי להזדמנות המתאימה ונכנסתי עם חייל אחר שגם לו הייתה בעיה עם הכרטיס ואישרו לו לעבור במעבר אחר.
כשחשבתי שהיום ההזוי הזה סוף סוף נגמר, עליתי על אוטובוס שכנראה בדיוק החליף מסלול והגעתי למקום אחר, אז לקחתי אוטובוס נוסף לבית שלי חח.
עכשיו אני צריך לדאוג לעצמי לחוגר חדש ונורמלי.
![]()