המסע המוזר של חיי

**Alice** · 11-02-2011, 08:12 PM

תודה רבה!!!

כה.. ממש מעצבן מכון?!למרות שיש חופש מלימודיםxd

**סת' קינגלר** · 11-02-2011, 08:58 PM

עכשיו קראתי את שני הפרקים.
בפרק הראשון כתבת חשכנו את יונתן.
בשני כתבת "חיילים רו בבהלה".
האם אני מבחין נכון שגם מים וגם אוויר, שניהם חלשים נגד חשמל?

**Alice** · 11-02-2011, 09:56 PM

אמ.. טוב...

אופסי

**Pikipek** · 11-02-2011, 09:57 PM

תעדכני את המדריך דמויות כי שתי הדמויות הראשיות קיבלו פונטיות.
וגם הווידל של הילדה הזאת כבר התפתח לקאקונה.
ואם אני לא טועה צריך להוסיף גם את הדמות יונתן למדריך לא ככה?
וגם את הצוות הרשע לא?
מקווה שעזרתי.

**Alice** · 11-02-2011, 10:20 PM

מחר

אין לי כוח עכשיו

xd

**Alice** · 08:24 PM

פרק ספיישל!
ספיישל מאחורי הקלעים
קודם כל, תאמינו לי, שלא בחרתי להיות הנבחרת וגם עם הייתה לי האפשרות לא הייתי בוחרת בה, להיות אחד מהנבחרים זאת קללה וגם ברכה, אני מוצאת רק סיבה אחת למה זאת ברכה, יש לי כוחות מדהימים, זה הכל לעומת זאת אני מוצאת לפחות אלף עם לא יותר סיבות למה זאת קללה, קודם כל גורל העולם תלוי בי, שלא לדבר על כך שצוות רשע וחזר בשם צוות נובחר יעשה הכל עם לא יותר כדי להרוג אותי, וכאילו שזה לא מספיק עכשיו אני צריכה להפסיק את המסע שלי עם ריי, אחרי שהודה שהוא אוהב אותי ולהתאמן בלהציל את העולם.
ראיתם?, אתתם בטח כבר לא ממש מקנאים בי כי אני נבחרת, ובאמת שלא כדאי לכם, אני צריכה להציל את העולם על פי נבואה בת יותר ממאה שנה...

הנבחר והנבחרת יאחדו כוחות
יריבים יתפצלו
ושערים יפתחו
רק קורבן של נבחר או נבחרת את העולם יציל
אור בקצה מנהרה מוזהבת
אל שדה מוזהב יוביל
בשעת דמדומים קול שירה קסום יישמע
את המוות יציל אך ייפתח שערים לשערי מלחמה
זהו יום הדין קרב ובא, אי אפשר להימנע ממלחמה.

כלומר שאני חלק מנבואה שאומרת שיש סיכוי לא רע שאצטרך להקריב את חיי בשביל להציל את העולם, ורק איזה קול שירה בקצה מנהרה יכול למנוע ממני למות אבל בדרך ייפתח שערים ליום הדין או משהו כזה, ממש מעודד...
אני צריכה ללמוד לשלוט בנחשולי מים ענקיים בצורת נחשים בתוך פחות משבוע, ג'וני ושרה אמרו לנו שמן הלמידה המקובל הוא שנתיים, רק ש... טוב אין לנו שנתיים אז בפחות משבוע הם דחסו לנו לימודים של שנתיים.

כן, בטח נגה תגנבי לעצמך את כל הספיישל, עכשיו תורי להציג את זה מנקודת המבט שלי.
אז כן, נגה צודקת קללה וגם ברכה ובלה בלה בלה, אבל מה שהיא עוברת קל יחסית למה שאני עובר, ג'וני נותן לי פי שתיים משימות יותר ממה ששרה נתנה לנגה, בתירוץ צולע של ''אני ושרה מפלים בין בנים לבנות, אין מה לעשות'' הייתי צריך לקום בארבע בבוקר ונגה בחמש , ואז הייתי צריך ל...

עד כמה שזה נשמע מרתק ריי, די, הסברנו כל מה שצריך , עם אתה רוצה להסביר לקוראים המסכנים מה עובר עלייך באימונים תעשה ספיישל משלך [ואני לא ממליה לכם, תופעות הלוואי הם: תרדמת, חוסר הכרה זמני ובמקרים נדירים מוות]

וזה סופו של הספיישל שלנו נתראה בבא!

**The Charmeleon** · 11-03-2011, 05:53 PM

לאיזה רמה הגענו...
ספיישל מאחורי הלעים

טוב בכל מקרה הפרק לא חידש, לא הייתה לא עלילה מובנת ואפשר לדלג עליו אך יפה בסך הכול

**סת' קינגלר** · 11-03-2011, 08:09 PM

למה התכוונת במשפט "אתתם בטח כבר לא ממש מכנעים בי כי אני נבחר, ובאמת שלא כדאי לכם"
יש שם כל כך הרבה שגיאות שלא הבנתי אותו.
הפרק היה בסדר כזה.

**Alice** · 11-03-2011, 08:23 PM

ידעתי שיש שם שגיאה!!! אין לי מושג איך לכתוב מכנעים ככה אולי-

מקנאים?

**The Charmeleon** · 11-03-2011, 08:23 PM

פורסם במקור על ידי ttrrtte

ידעתי שיש שם שגיאה!!! אין לי מושג איך לכתוב מכנעים ככה אולי-

מקנאים?

כן, ככה כותבים מקנאים, לא ידעת את זה?

**Alice** · 11-03-2011, 08:27 PM

לפעמים ני שוחכת ;( עברתי על זה מלא פעמים אבל לא זכרתי מה..

**סת' קינגלר** · 11-03-2011, 08:35 PM

אז את רצית לכתוב:
"אז אתה בטח כבר לא כל כך מקנאים בי כי אני הנבחרת."

**Pikipek** · 11-03-2011, 09:23 PM

מתי פרק הבא?

**Alice** · 11-03-2011, 09:48 PM

כה ככה, תיקנתי למעלה

ואני לא בטוחה עדיין

**Alice** · 01:25 AM

אוקיי, אז אולי הורים שלנו לא כל כך נוראים...

''אבל מה?!'' צעקתי בייאוש, שרה הסתכלה עליי בעייני הלילך המדהימות שלה, כשמסתכלים בעיניים של שרה רואים רק טוב ומתעודדים מיד, ראיתי בעיינים שלה עצב והבנה ואמרתי בקול חנוק ''גם את וג'וני הייתם נבחרים נכון?'', שרה הנהנה בקושי ולחשה ''זה היה לפני עידן ועידנים אך עכשיו תורכם'', הבנתי אותה אך לפתע נפל לי האסימון וחשבתי 'עידן ועידנים?', התקרבתי אל שרה ושאלתי ''למה התכוונת לעידן ועידנים?'', שרה הסמיקה והפנתה את ראשה לרצפה ואמרה ''נבחרים חיים עד שכבר לא זקוקים להם, אותי ואת ג'וני צריכים למען אימון הנבחרים החדשים, ברגע שתהיו מאומנים מספיק נעבור לעולם הבא'' ואז שרה הישירה מבט לעברי ולחשה ''אני וג'וני כבר בניי אלף ארבע מאות ושלוש'', הבטתי בשרה בתדהמה וחשבתי 'היא נראית כל כך צעירה, לא יותר בוגרת ממני!'
שרה הבינה את מחשבותיי ואמרה ''אין מה לעשות אלו החיים של הנבחרים'', ''יונתן'' היא קראה, ויונתן מיד ניצב לידה, שרה אמרה ''זה יונתן, אני סבתא רבא רבא של רבא של רבא שלו'', 'וואוו זה בטח מוזר להכיר את סבתא רבא רבא רבא שלך...', קול נשמע בראשי, קולו של יונתן 'את לא מבינה מה זה..', 'רגע אתה קורא מחשבות?!' חשבתי בראשי בתקווה שאני לא צורחת מתדהמה 'כן' ענה לי קולו של יונתן. לאחר שיחה ארוכה עם יונתן במחשבותיי על כל הדברים הכי מטומטמים בעולם, ריי, קרא לי , הלכתי לעברו מעט ברוגע ושאתי ''מה קרה?'', מסתבר שריי קרה לי רק בשביל להשוויץ הוא הרים נחשול אוויר ענקי בצורת נחש אבל אז עשה משהו לא צפוי, הוא סובב את הנחש מסביבי ומסבבו כך שהיינו צמודים אחד לשני, ואז הוא נשק לי על השפתיים, הרגשתי מן חמימות כזאת, הרגשה נעימה זרמה במעלה גופי וכל המתח אשר שרר בי נעלם כלא היה, הנשיקה הראשונה האמתית שלי, הסמקתי כרגיל כמו עגבנייה צלויה, ריי מחק את חיוכו והתחיל לגמגם ואמר ''סליחה .. אה.. אני לא התכוונתי..'', ''זה בסדר ריי'' אמרתי בחיוך קורן ויצאתי מהמעגל שיצר נחש האוויר שכבר החל להתפוגג.
שרה הייתה שם וראתה הכל, כאשר התקרבתי אליה, היא קרצה לעברי ואמרה ''את סמוקה כמו עגבנייה'', במקום לכעוס חייכתי ואמרתי ''אומרים לי את זה יותר מידי בזמן האחרון'', שרה חייכה לעברי ואמרה ''בואי אחריי, זה הזמן להראות לך חלק חשוב מעברך'', התקדמתי אחריי שרה ופגשתי את ריי וג'וני שחיכו לנו בציפייה, כל מה שהראו לנו הייתה תמונה, התמונה הזאת העבירה בי צמרמורת בכל חלקי גופי, זה היה החדר בעל הטפט הירוק והשא עם הטריקו בקצה מיטתי מהזיכרון שלי, נראה שהתמונה השפיע על ריי באותה צורה, שרה לחשה ''שם, בחדר הזה כל נבחר מתחיל את דרכו, כאן שניכם נולדתם''.

הייתי מוכת תדהמה הסתכלתי על ריי שעל פי המבט על פניו הרגיש בדיוק כמוני לא יכולתי להסיר את עייני מהתמונה , ואמרתי בקול חנוק ''זה אומר שאני.. כלומר ש..'', שרה השלימה את המשפט בשבילי ''כן נגה, את מאומצת, הורייך האמתיים ישנים בתרדמת במקדש ''קונטי'' שבהריסות ג'ובלייף יחד עם הוריו של ריי, הם שקעו בתרדמת בכדי שלא תוכלו לאתר אותם אך הגיע הזמן לשוב ולהעירם.
בדיוק כאשר סיימה שרה את דבריה ליבי החל לפעום ושאלות רבות עלו בראשי, 'אני מאומצת?, ההורים האמתיים שלי שקעו בתרדמת כדי שלא אמצא אותם?', שרה הבינה מה עלה לי בראש ואמרה ''ברגע שנבחר מגלה את הוריו לפני הזמן המתאים, הוא יכול להביא הרס על העולם ההורים שלכם עשו זאת לטובתכם האישית בלבד''.

הרגשתי רצון עז ללכת מיד ולהעיר את הוריי בהקדם האפשרי, שרה הביטה בי ואמרה ''בסדר בואו נלך'', הלכנו אני וריי, חבוקים אחריי ג'וני ושרה אל עבר האופק לכיוון העיר ג'ובלייף, בדרך דיברנו על כל הדברים שקרו עד עכשיו אפילו השלמנו עם העובדה שאנחנו נבחרים, טוב בערך השלמנו יהיה נכון יותר להגיד, למזלנו הדרך עברה ללא בעיות מיוחדות ותוך כשעתיים כבר היינו ליד מקדש ''קונטי'', המקדש היה מרהיב ביופיו היו מגולפים בוא אלפי ציורים של סלבי ומאנפי בצבעי כחול וירוק עזים, נכנסנו פנימה הדבר הראשון שראינו היה אולם רחב וענק עם ציורי דיאלגה, פאלקיה וגיראטנה על הרצפה, התקדמנו במעלה המדרגות עד שהגענו לדלת גדולה, אדומה ומפוארת אבל היא הייתה נעולה, שרה הניחה את ידה על המנעול ומלמלה דבר מה והמנעול נפתח בקול ''קליק'' צורמני, נכנסנו פנימה בנשימה עצורה ואז ראינו אותם, ארבע מיטות, שני זוגות הורים ישנים שם בשלווה כאשר הדבר היחיד שמאיר את החדר אשר היה אטום היו הלהבות הלבנבנות אשר עטפו אותם, נתקפתי פאניקה אחרי הכל ההורים שלי שמעולם לא פגשתי עלו באש, התקרבתי אל אחד המיטות וזיהיתי את אמא שלי מהזיכרון הישן שלי, היא פשוט ישנה לה שם בשלווה עטופה בלהבות לבנות מרהיבות...

בפרק הבא-
מה יקרה לנגה וריי?
האם ה יעירו את ההורים שלהם?
הכל בפרק הבא של.. המסע המוזר של חיי!

צפה בתוצאות הסקר: לריי ונגה יש אודישים-האם אחד מהם יתפתח לבלוסם? עם כה של מי? של שניהם?

נושא: המסע המוזר של חיי

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות