מי היה מאמין-פרק רגיל-חלק ב'
הייתי המומה,כאשר הדמות הבליחה כל הסערות שקטו וכל הלהבות גוועו,מאות אנשים נהרו החוצה מן הבתים והבניינים מעט חוששים,כמה נשים הסתובבו ברחובות בזעקות לילדיהם הקטנים שיצאו לשחק בזמן שאסוני הטבע קרו,בכל מקום היו סימני חריכה ועצים נפולים אפילו ראיתי עץ שממנו ירדו כשישה אנשים מפוחדים.
אבל מה שבאמת הכי משך אותי הייתה אישה בעלת שיער חום שלבשה ברדס ורק כמה קצוות שיער יצאו ממנו,האישה צעקה ''שרה,שרה איפה את שרה מתוקה?!'',הסתובבתי לאחור כדי לקחת אוויר,לנשום ולהרגע אבל שמעתי צווחה איומה ומחרישת אוזניים,הסתובבתי וראיתי את אותה אישה עטויית ברדס צווחת ומצביע לשמים באימה וכך עשו גם כל שאר מאות תושבי העיר,הסתכלתי למעלה בכדי לראות על מה כל המהומה וכמעט התעלפתי,שם במרכז השמים עופף פוקימון חום אימתני בעל ציפורניים ענקיות וכמה נוצות ססגוניות על עורפו,זהיתי אותו משיעורי הטבע,זה היה פירו.
אבל לא הפירו הוא מה שגרם לצווחות ולצרחות אלה סלסלת הקש הצהבהבה שתפוסה ברגליו,ומין הסלסלה נשמעו צווחות תינוק,ניסיתי לראות טוב יותר וראיתי על הסלסלה את האותיות ש.ר.ה חרוטות והבנתי שהתינוקת היא שרה,שאותה אישה עטויית ברדס חיפשה,מיד הבנתי שעליי לעזור,הוצאתי את כל הפוקימונים ובדקתי איזה מתקפות יש לאיווי,''כדור צל,דחיפה,שריטה'' זימזם קולו המתכתי של הפוקדע,''שום דבר שיכול לעזור בהצלת תינוקות..'' מילמלתי,ואז שמעתי משהו חותך את האוויר עד שבגבי עברה צמרמורת הסתכלתי למעלה במהירות וראיתי פוקימון ירוק גדול בעל כנפיים מעויינות ופסים על גופו,על עייניו היו כיסויים שקופים אדומים,הייתי ממש מבולבלת כך שהדבר הראשון שעלה לי לראש היה ''למה פוקימון צריך משקפי שמש?!'',ואז נפל לי האסימון,זה היה פלייגון פוקימון מסוג אדמה ודרקון.
על גבו של הפלייגון רכב איש גבוהה קומה בעל שיער שחור קצוץ וחליפת מעצבים חומה.
הוא רכב אל עבר פירו ואמר בקול גדול ''פלייגון קרן על'',לרגע חשבתי,ואני בטוחה שלא רק אני שהזר מנסה להרוג את התינוקת אבל ראיתי את פלייגון טוען קרן על במהירות עצומה ממה שראיתי איי פעם ויורה טיפה יותר גבוהה מראשו של פירו,פירו נבהל כהוגן ושיחרר את הסלסלה צרחתי יחד עם שאר אנשי העיר,האישה עטויית הברדס כמעט התעלפה אבל אז הפלייגון ורכבו שעטו מטה ומטה והרוכב הזר תפס במהירות את הסלסלה ונחת,שום מחיאות כפיים לא נשמעו,כולם היו המומים מידי.
לאט לאט ובהדרגה נשמעה פה ושם מחיאת כף עד שכולם,כולל אני מחאו מחיאות כפיים סוערות,האישה עטויית הברדס התקרבה ולקחה את הסלסלה,היא הורידה את הברדס וחשפה פנים יפייפיות ועייני דבש מהממות,היא הרימה תינוקת שמנמנה בעלת אותם עיינים ואימצה אותה אל לבה.
הרוכב קד קידה ועלה על גבו של פלייגון ואמר ''שמחתי לעזור להתראות ,נקווה שלא נתראה שוב בנסיבות אלה'' וכך,במילים אלה הוא נעלם כלא היה בשמי השקיעה הכתמתמים,זה נראה כמעט קסום לולא המילה ''הנבחרת'' שהידהדה בראשי....
הפעם לא יהיה בפרק הבא.... שאיר אתכם במתח7 תגובות פרק
![]()