נושא: המסע המוזר של חיי

היי הפעם אני הולכת להשקיע הכל בסיפור הזה,בניגוד לאחרים. אני מקווה שתאהבו אותו כי ממש השקעתי.

ספוילר

מדריך דמויות-
]נגה-

נגה היא ילדה בת 10 שבאה ממחוז שקמירה, שבוא אוהבים רק פוקימוני חשמל אבל נגה אוהבת פוקימוני עשב.
נגה ילדה בעלת אופי נמרץ אבל מעט קשוח מצד שני היא גם ממש חכמה.
פוקימונים-

שם:בלה
מתקפות:עלי תער,דחיפה,סינטזה,אבקת שיתוק,עלם קסומים

שם:ווידל
מתקפות:דחיפה,קוצי רעל,חוט ירי

שם:איווי
מתקפות:כדור צל,דחיפה,שריטה

שם:פוניטה
מתקפות:גחלת
ריי-


ריי גדל להורים מאמצים ווכר רק בקושי את הורייו האמיתיים, כאשר היה קטן הוא ניצל מגל בגובה עשרים ושבעה מטר.
ריי הוא ילד עקשון וחמום מוח אך יודע להיות חבר טוב,סבלני ומקשיב.
פוקימונים-

שם:לני
מתקפות:עלי תער,סינטזה,דחיפה,עלים קסומים


שם:סמירגל
מתקפות-שריטה,דחיפה

שם:פוניטה
מתקפות:התקלה

אמא ש ריי, קיינוס-
[IMG][/IMG]

אבא של ריי, איזמר-
[IMG][/IMG]

אמא של נגה, אדמנה-
[IMG][/IMG]

אבא של נגה, שמיי-
[IMG][/IMG]

הקדמה
היי,קוראים לי נגה ואני בת עשר בדיוק,אצלינו במחוז שמקירה (המחוז נמצא קצת בין ג'וטו לקנטו) כל מאמן מתחיל את מסע הפוקימונים שלו בגיל עשר ויום ולכן אני ממש מתרגשת,אחרי הכל אני הולכת סוף סוף לדעת עם המאה שקיבלתי בשיעור ''מדעי הפוקימון'' ותשעים ותשע שקיבלתי בשיעור ''המסע הגדול'' ישתלמו,וכן עם תהיתם אני ילדה מחוננת האמת היא שיש לי שיער שחור חלק לגמרי,יש לי מעט נמשים ומשקפיים שחורות,אי אפשר לומר שאני מלכת הכיתה,תמיד הייחסו אליי בזילזול אבל עם השנים למדתי להתעלם,אבל לפעמים היה קשה לי להתמודד עם העלבונות. אבל מחר הכל ישתנה,הבעיה היא שאני לא יודעת במי כדאי לי לבחור- פיצ'ו,פאצ'יריסו או אלקטריק. או כה כמעט שחכתי אצלינו במחוז מעריצים ואני מדגישה מעריצים פוקימוני חשמל,אבל האמת אני מעדיפה פוקימוני עשב....
במחוז שלנו יש כמה מנהגים שתמיד לא הבנתי-
ראשית כל שנה אנחנו מתאספים ומארגים פסטיבל לראיקו,אני לא מבינה למה לראיקו?? למה לא לסוויקום?? או אנטיי?? למה ראיקו!

דבר שני פעם בחצי שנה אנחנו אורחים תחרות מציאת אבני רעם,ומי שמוצא חייב להיות הראשון שיפתח פיקאצ'ו שנמצא בעמדת הסיום,אז למה דווקא אבן ברק??? למה דווקא פיקאצ'ו??!!!!!!

ובנוסף שזה הדבר הכי מוזר שיש,כל שלוש שנים בחורף כאשר הברק בגדול ביותר בשנה פוגע בעץ החלול שבחורשת האלונים שבעיר טניג'ם אנחנו לוקחים כל פוקימון שחזק על סוג חשמל אל העץ החלול ואחר כך סוגרים את הפתח החלול שבעץ ומחכים שהברק יפגע,לאחר מכן אנחנו מוציאים את הפוקימונין הפגועים ומשליכים אותם ביער,לפעמים הפוקימונים הפגועים גוררים את עצמם למקום בטוח ומחלימים אבל לפעמים הם טעונים בכל כך הרבה חשמל שלבם מפסיק לפעום,אני לעולם לא הבנתי את המנהג הזה וגם לעולם לא אבין,שאנתי לראות ככה את הוריי ועוד הרבה אחרים נהנים כל כך מהסבל של הפוקימונים המסכנים האלה,פעם אחת אפילו ניסיתי לשחרר אודיש תינוק שההורים שלי לכדו אבל הם תפסו אותי והענישו אותי על כך,אני חושבת שאותם צריך להעניש.

הנקודה היא שאף פעם לא הרגשתי שייכת למחוז....... הדבר המוזר ביותר הוא שיש לי זיכרון, אני בקושי זוכרת אותו אבל בזיכרון הזה אני נמצאת בחדר ענק שצבוע כולו בירוק עם ציורי דשא ופרחים,ולידי מלאאא תמונות וציורים של פוקימוני דשא ויש גם טריקו קטן ישן בקצה המיטה שלי. וליד המיטה יש אישה,אני לא יודעת איך היא נראת כי הזיכרון שלי ממש מטושטש ממנה,כל מה שאני זוכרת ממנה זה עיינים תכולות עצובות כאלה שמביטות בי כאילו אני הדבר החשוב ביותר בעולם,והאישה הזאת שרה שיר מרגיע כזה שבכל פעם שאני שומעת אותו אני נשבעת לכם שאני מתחילה לנחור. שאלתי את ההורים שלי על זה הרבה פעמים ובכל פעם הם נראו ממש לחוצים ואמרו בקול שממש לא גרם לי להאמין להם ''אין לנו מושג,לילה טוב נגה'' הם עשו את זה גם בבקרים לפני שהלכו לעבודה! תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר.. אבל הגילויים שהולכים להיות במסע שלי....... יפילו אותכם לריצפה לפעמים מצחוק,לפעמים מבכי ולפעמים פשוט מהלם. עד היום הייתי ילדה תמימה אבל היום המסע של חיי מתחיל!!!

לא קראתי את הכל כי אין לי כוח.
יש יותר מדי סימני פיסוק עד שזה מציק לעיניים, תשפרי.
בנוסף, את מתקדמת מהר מדי.
אם נגיד ניקח סדרה, ובכל פרק הדמות עושה משהו אחר, הרי לא תראי פרק שבו הדמות תופסת די הרבה פוקימונים והוא עושה הרבה דברים, צריך להתקדם לאט יותר.

א.היא לא תפסה שום פוקימון... היא רק הסבירה על עצמה...
ב.לא קראתה הכל אז.. חח
ג.אני ינסה להוריד סימני פיסוק פעם הבאה
ג.העלילה עצמה מה חשבתה עלייה? למרות שזאת רק הקדמה...

1.אסור לפרסם סיפור בלי פרק 1.
2.מאוד הישתפרת מסיפורים קודמים,אני רואה כמה וכמה שגיאות הקלדה פה ושם,לדעתי כדאי שתעברי על כל פירסום ותבדקי זאת לפני שאת מפרסמת.
3.את הדמות בסיפור? זה נשמע ככה כי את מתארת כאילו זאת את..

לא, לא, לא.
לא להמעיט בסימני פיסוק! אף פעם!
אוקיי כל מה שצריך לעשות זה אחרי כל נקודה לרדת שורה כך זה לא נראה כמו חומה וקל יותר לקרוא את זה.

אני נורא אהבתי את הרעיון ואני אקרא את הסיפור.
בהצלחה לך!

1.אוי... לא דעתי אני כבר יתחיל לעבוד על פרק 1 עוד 20 דקות אני יפרסם
2.אוקיי תודה רבה
3.לא,אני אפלילו לא דומה במראה למי שבסיפור וזה גם ממש לא השם שלי.. אני פשוט רוצה לנסות לספר את הסיפור מנקודת המבט של הדמות

פרק אחד יפורסם עד 11 וחצי

אני טיפה מתעכבת אני ייסיים ב11 וארבעים כנראה

פורסם במקור על ידי ttrrtte

1.אוי... לא דעתי אני כבר יתחיל לעבוד על פרק 1 עוד 20 דקות אני יפרסם
2.אוקיי תודה רבה
3.לא,אני אפלילו לא דומה במראה למי שבסיפור וזה גם ממש לא השם שלי.. אני פשוט רוצה לנסות לספר את הסיפור מנקודת המבט של הדמות

פרק אחד יפורסם עד 11 וחצי

הבנתי,לרוב פשוט מספרים את זה מנקודת מבט אחרת אבל בסדר.

פרק 1- המתחיל והקרב מי ינצח?


התעוררתי בבוקר למשמע קול זמזום,הייתי מסוחררת לגמרי מחלום שחלמתי על חוף הים ובוא..טוב... לא זוכרת אחרי הכל לא זוכרים חלומות חח..

כיביתי את השעון המעורר וסימנתי בלוח השנה של הפיצ'ו שלי (רציתי שלסייטר אבל אמא הכריחה אותי לקחת של פיצ'ו) ואז קלטתי היום העשרים וחמש ליוני! יום אחרי היום הולדת שלי המסע הגדול שלי מתחיל היום!!! צעקתי משמחה ואושר והיו לי דמעותת בעיינים וכמובן,עם השלומפרות שלי נפלתי בשמחה במדרגות כל הדרך למטה,כמובן שעם שריטה או שניים. אמא שלי רצה אליי מהר ושאלה אותי '' נגה הכל בסדר??!!!'' והתחילה לבדוק אותי מכל הכיוונים,בוא רק נאמר שבכל כיוונים אני מתכוונת לבכל הכיוונים.
אחרי הפאדיחה הזאת ירדתי למטבח ואכלתי קורנפלקס עם חלב,ארזתי תיק עם בגדים,אוכל ומים והתכוונתי לצאת,כמובן לא בלי שאבא שלי ימחץ אותי כמו זבוב,האמת תמיד שאבא שלי מחבק אותי אני מרגישה שאני עומדת לשבור צלע או שניים,אבא שלי הוא מתאבק מקצועי ו... די קשה לו לשלוט בכוח שלו.. אז אתם מבינים לאן אני חותרת.
יצאתי מהבית בסביבות שבע וחצי ושמתי לב איזה יום מקסים היום. התחלתי ללכת לכיוון מעבדת פרופסור אלקטריק,ולא לא באמת קוראים לו ככה האמת ששמו הפרטי של פרופסור אלקטריק הוא ג'ייסון ושם המשפחה שלו הוא ליף,תארו לעצמכם אדם נחשב במחוז שכולו מטורף על פוקימוני חשמל ושם המשפחה שלכם הוא ליף...... אז הוא מתעקש על השם אלקטריק. הגעתי למעבדה בסביבות שמונה וכמעט התעלפתי, המעבדה הייתה צבוע בצבע צהוב עם שני ציורי ברקים בצדדים,והכי חשוב היא הייתה עצומה!!! לפחות בגודל.... איך לתאר... קחו אלף פילים ושימו בערימה של עשרים בכל שורה.... ברגע שתעשו את זה תכפילו בשניים את גודל הפירמידה שיצרתם והנה לפניכם גודל המעבדה של פרופסור אלקטריק.
נכנסתי למעבדה וראיתי מולי עשרות... לא מאות פוקימוני חשמל מתרוצצים,ניגשתי אל פרופסור אלקטריק שעמד בפינה ודיבר עם אחד העובדים על חוסר אחריותו בגלל שנתן לפיצ'ו תינוק לשחק עם מזרק שבתוכו חומר הרדמה ו... זה לא נגמר בטוב לפרופסור אלקטריק.
אמרתי שלום לפרופסור שחייך אליי ואז אמר ''את בטח נגה המאמנת החדשה,בואי אחריי'' הלכתי אחריי הפרופסור וראיתי על שולחן קטן,רך ומרופד שלושה פוקימונים- פיצ'ו,אלקטריק ופאצ'יריסו,שלושתם חייכו אליי כאילו אומרים ''קחי אותי'' אבל האמת.. אותי יותר עניין האודיש הקטן שעמד בפינה בלי אף אחד,אז כמובן ששאלתי את הפרופסור ''מה האודיש הקטן הזה עושה פה?'' ואז הפרופסור ענה ''אנחנו חשבנו שחלק מפוקימוני העשב פיתחו עמידות של 100% מול מתקפות חשמל,אז בדקנו עליו ולמזלנו גילינו שזה לא נכון'' הסתכלתי על פיצ'ו,פאצ'יריסו ואלקטריק ושאלתי ''אפשר את אודיש בתור מתחיל?'' והפרופסור שבדיוק החזיק כוס תה בידו,שבר את הכוס באגרופו מזעם ואמר ''את רוצה להרוס שנים של מסורת??!!! עם ההורים שלך ידעו מה את אמרת לי עכשיו....!!''. קצת פחדתי אבל לבסוף אזרתי אומץ ואמרתי ''לא אכפת לי מה כולם חושבים,אני רוצה את האודיש הקטן הזה! ועם לא תיתן לי אותו אז.... אני..... יספר לכולם שאתה נתתה לפיצ'ו קטנטן להזריק לך חומר הרדמה!!'' ואז הבעת פניו השתנו למשהו בין זעם לתדהמה והוא אמר ''שמעת את השיחה שלי אה???!!! טוב קחי את האפס הקטן מה אכפת לי..'' הוא לקח פוקדור ירוק עם איקס אדום עליו,החזיר את אודיש לתוכו ונתן לי,ואז הוא הגיש לי חמישה פוקדורים ירוקים עם סימן רעם עליהם (ככה פוקדורים נראים אצלינו..) ושאל אותי איזה פוקדע אני רוצה כחול או ורוד,כמובן שלקחתי ורוד ואז יצאתי מהמעבדה בדרך להתחלת מסעי.
ברגע שיצאתי מהמעבדה הוצאתי את אודיש החוצה,על פי הבעת פניו ניכר היה שהוא מצפה לכאב,כמע נשבר לי הלב ממראה פניו. אמרתי לו ''שלום אודיש,אני נגה המאמנת שלך,אתה לא צריך לפחד'' אמרתי לו וליטפתי את ראשו. אודיש קפץ עליי בשמחה וניתורים ואני... חיבקתי אותו. לאחר כחמש דקות של חיבוקים הטלפון שלי צלצל ''אמא'' היה כתוב בצג המסך וידעתי מה מחכה לי... עניתי וישר שמעתי צרחה ''אודיש?????????????????????????????מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש??????? כשאני אתפוס אותך....'' ואז ניתקתי את השיחה.
בדיוק שעמדתי להחזיר את אודיש שמעתי קול ''אודיש? איכס... אודיש בתור מתחיל???? בואי תילחמי מול נגד הפאצ'יריסו שלי ואז נראה מה תחשבי על אודיש..'' הסתובבתי וראיתי ילד בגילי,היה לו שיער חום ופנים חלקות,האמת הוא היה די חתיך אבל העיינים הנבזיות וחסרות הרחמים שלו הרסו הכל..... אמרתי לו ''בוא נראה אותך!!!'' הוצאתי את אודיש ואמרתי ''בוא נראה אותך!!''

המשך יבוא......

סיפור יפה עם עלילה טובה.

נ.ב התאריך לידה שלך זה ה 24 ביוני כי גם שלי?

פורסם במקור על ידי ttrrtte

א.היא לא תפסה שום פוקימון... היא רק הסבירה על עצמה...
ב.לא קראתה הכל אז.. חח
ג.אני ינסה להוריד סימני פיסוק פעם הבאה
ג.העלילה עצמה מה חשבתה עלייה? למרות שזאת רק הקדמה...

א. אני אומר בכלליות, כי אני מכיר אותך וקראתי פרקים ומת"ים שלך. [בעיקר במתי"ם את צריכה להשתפר, ולחשוב שוב את מי את בוחרת כשחקן לדעתי]
ב.
ג.
ד. לא קראתי אמרתי לך
ה. עשית שני ג'..

עריכה:
הצצתי בפרק הראשון.

''אודיש?????????????????????????????מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש??????? כשאני אתפוס אותך....'' ואז ניתקתי את השיחה.

מה זה אמור להיות?
הרגע כתבת לי "ג.אני ינסה להוריד סימני פיסוק פעם הבאה" חח..
תקפידי, כי תאמיני לי שזה מעצבן לכולם כמעט כל הסימני קריאה.
אם את רוצה להביע את הדעה שלה, אל תשתמשי בסימני פיסוק!
היית יכולה לכתוב "אודיש? מבין כל פוקימוני החשמל לקחתי אודיש?! כשאני אתפוס אותך.." אמרתי בפליאה ובמעט עצבנות, מיד ניתקתי את השיחה.

אוקיי.
הסיפור טוב, אבל יש טיפה שגיאות.
כשאמרתי שלא לחסוך בסימני פיסוק התכוונתי לפסיקים ונקודות.
לא התכוונתי ל:

''אודיש?????????????????????????????מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש??????? כשאני אתפוס אותך....''

במצב כזה עדיף לכתוב:
''אודיש? מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש? כשאני אתפוס אותך....''

או אפילו:
''אודיש?! מכל פוקימוני החשמל לקחת אודיש?! כשאני אתפוס אותך....''
אם את רוצה להדגיש את הצעקה.

פרק טוב

תודה רבה אני ינסה להוריד סימני פיסוק ולשפר

וכן תאריך הלידה שלי זה 24 ליוני

אני אשתדל לפרסם פרק כל יום ימיים

פרק 2- ניצחון או הפסד,הצוות והפוקימון

הוצאתי את הפוקדע מכיסי ובדקתי את מתקפותיו של אודיש,פוקדע ציפצף ואמר ''אודיש יודע התקלה,אבקת שיתוק''
''זה הכל...'' חשבתי לעצמי אבל אז אמרתי לילד ''אני נגה המאמנת הטובה ביותר! מי אתה?!''. הילד השיב מיד ואמר ''בחלומות,אני המאמן הטוב בעולם! קוראים לי ג'וני!''. ג'וני הוציא פאצ'יריסו,פוקימון דמויי סנאי בצבעי לבן ותכלת,האמת חשבתי שהוא ממש חמוד, לפני שהספקתי לומר משהו ג'וני צעק ''פאצ'יריסו ניצוץ עכשיו!'' ראיתי את הניצוץ הולך ומתקרב לאודיש,הייתי מעט המומה בשביל להגיב אבל ברגע האחרון הצלחתי להוציא את המילילם הבאות מפי ''אודיש תתחמק ואז אבקת שיתוק ודחיפה'' ,אודיש קפץ הצידה וכמעט הצליח להתחמק אבל חלק מהעלים שבראשו נפגעו,הוא התעלם מהכאב שתקף אותו ויצא באבקת שיתוק לפאצ'יריסו, ג'וני אמר ''פאצ'ריסו תחמוק ואז דחיפה!'' פאצ'ירסו חמק בקלילות ופגע בלי בעיה באודיש בעזרת דחיפה,הייתי ממש מבוהלת ונכנסתי לפאניקה,אמרתי בקול הכי רגוע שלי ''אודיש חמוד קום ואז דחיפפה ואבקת שיתוק!'' אודש קם ויצא בדחיפה לעבר פאצ'יריסו,ג'וני לא ציפה לזה ולכן לא אמר לפאצ'יריסו להתחמק,והוא נפגע. אודיש יצא באבקת שיתוק אל פאצ'יריסו הפגוע ופגע בוא,מכאן הכל עבר לי ממש כמו בהילוך איתי,שמעתי את ג'וני צועק ''פאצ'יריסו! קום ותשתמש במהירות בכל כוח!'',לא היה לי הרבה זמן לחשוב פאצ'יריסו יצא במהירות,הוא היה איטי בגלל אבקת השיתוק אבל נראה שכל צעד הוא מתאושש יותר ויותר,אמרתי לאודיש בבהלה ''קדימה תתחמק!'' אודיש ניסה להתחמק אבל לא הצליח,פאצ'יריסו פגע ואודיש נפל והתעלף,רצתי אל אודיש וחיבקתי אותו בכל הכוח,לחשתי לו ''אל תדאג,הייתה מעולה לפעם ראשונה''. שמעתי את ג'וני אומר ''כמו שחשבתי,אפסית קטנה...'' ובמילים אלה הוא הלך ונעלם בין בתי העיר.
הייתי מעט המומה מהקרב,אבל חשבתי לעצמי ''לא נורא'' והלכתי אל מרכז הפוקימונים,ניגשתי אל אחות במדים ורודים בעלת שער ורוד,עם התגית ''ג'וי'' על הבגדים שלה ושאלתי ''שלום,תוכלי לררפא את אודיש?'', האישה הסתובבה אליי ואמרה ''כמובן'' היא ריפאה את אודיש והחזירה לי אותו בריא ושלם.
הוצאתי את אודיש מהפוקדור ואמרתי ''מוכן להתחיל את המסע?'' אודיש הסתכל אליי מעט בחשש אבל מיד אמר ''אודי,אודיש,דיש!'' מיד,על פי עיניו הבורקות הבנתי שזה כן.
יצאתי לכיוון יער טישבאג כאשר אודיש לידי,הלכנו בחצי שעה עד שהגענו לכניסה ליער,אודיש מידהתלהב ורץ לכל הכיוונים אבל אני,אני הייתי בתדהמה,היער נראה טוב יותר משחשבתי,עצים בכל מקום,פוקימונים משחקים ומשתוללים. נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי ''נגה תירגעי,המסע מתחיל..'' וכך פסעתי אל תוך היער שאודיש לצידי. הלכנו בשעתיים בלי לראות שום פוקימון מיוחד,הגענו לקרחת יער קטנה והחלטנו לעשות הפסקה,ברגע שהתיישבנו הופיע מולינו פוקימון קטן וצהוב,עם קוץ בראשו,הוצאתי את הפוקדע וכיוונתי ל הפוקימון ''ווידל,פוקימון הזחל,ווידל בדרך כלל מרעיל את יריבו וכל מנצח בקרב,איפה שיש ווידל בדרך כלל נמצאים בידרילים'' ציפצף הפוקדע.
המילים האחרונות ''נמצאים בידרילים'' טיפה הלחיצו אותי אבל התגברתי ואמרתי לאודיש ''אודיש,אבקת שיתוק ואז דחיפה!'' אודיש יצא באבקת שיצור אל ווידל,שירה מפיו חוטים לבנים שנכרחו סביב אודיש ,פתאום שמעתי את קול הפוקדע ''ווידל יודע גם ירי חוט'',''יופי עכשיו אתה אומר לי..'' רטנתי.
אודיש ניסה להשתחרר מהחוטים,והצליח ליצור חור קטן,אבל הוא לא הספיק להתחמק מווידל שתקף בהתקלה.
לבסוף,כשאודיש מעט תשוש הוא הצליח לצאת מהחוטים לגמרי, שמחתי מאוד ואמרתי ''כל הכבוד אודיש,עכשיו אבקת שיתוק!'',אודיש התחיל להתקרב אל ווידל שהתחיל להיות מעט מנומנם,אודיש הפתיע אותו ופגע,ווידל לא היה יכול לזוז,הכנתי פוקדור בידי ואמרתי ''פוקדור צא!'' זרקתי את הפוקדור,נידנוד ראשון...שני...שלישי,הרגשתי שליבי פועם בעוצמה,לבסוף אחריי הנדנוד החמישי הפוקדדרו עצר,לקחו לי ולאודיש כמה שנניות לקלוט שהצלחנו,קפצתי משמחה וחיבקתי את אודיש ואמרתי ''עבודה טובה חבר!'' הרמתי את הפוקדור של ווידל לאוויר וצעקתי ''יש! ווידל שלי!''.
גמרתי לאכול יחד עם אודיש,כמובן שווידל גם הצטרף ,עמדתי להמשיך בדרכי אבל אז שמתי קול מאחוריי ''עצרי,או שתסבלי'',פחד עז תקף אותי,הסתובבתי וראיתי גבר במדים אדומים עם ציורים של ברקים ואיקסים עליהם,ממש פחדתי ושאלתי בגמגום ''מה אתה רוצה ממני?!'' האיש חייך חיוך שטני ואמר ''את הפוקימון החמוד שלך כמובן''

פרק הבא מחר
מה יקרה לנגה? מי האיש המסתורי?