אש וחבריו, מהלכים להם בדרך הניצחון הארוכה אל כיוון שערי גאדלג', שמחים ונמרצים אל הקרבות מול רביעת העלית.
"אז אש, כבר יש לך אסטרטגיות נגד רביעת העלית?" שאל אן.
"אסטרטגיות! לא! איך שכחתי!" נלחץ אש משכיחות החשובה הזאת.
"אבל אש, אל תדאג, יש לנו כבר חדר מסודר במלון ויש לך שלושה ימים לתכנן" הרגיעה הילדה.
"זה נכון..." אמר אש ולפתע הבטן התחילה לקרקר ומבטו ניהיה נבוך, "עוד לפני הליגה לא אכלתי ארוחה טובה" אמר בחיוך וחבריו חיוכו גם כן.
"אז שנמשיך? יש לנו רק עוד 300 מטרים." אמר אן.
"ועוד איך!" אמר אש בנמרצות.
"פיקא!" חייך פיקאצ'ו בהתלהבות.
כולם המשיכו בדרכם ואז, הם מתחילים לראות ממרחק מסויים את שערי גאדלג'. הם שמחים לראות אותו סוף סוף, במיוחד אש ופיקאצ'ו שמתחיל להגביר את הקצב ולרוץ אליו.
"פיקאצ'ו, סוף סוף הצלחנו להגיע הינה!" התלהב אש משמחה, התלהבות שלא נראת אצלו מעולם.
"פיקא, פיקא!" פתח פיקאצ'ו גם הוא את התלהבותו ואת שמחתו ומבטו נהפך לממוקד וחייכן.
אש ופיקאצ'ו רצים זה מול זה, כמו חברים נצחיים בדרך הניצחון, תמונה שבהחלט מעוררת התלהבות, אחרי כל הקרבות הגדולים של אש, כל הניצחונות הטובים וההפסדים המאכזבים וכעת, הוא עלה על פסגת ההר.
"אוקיי פיקאצ'ו, בוא נוציא את כל החבורה!" הכריז אש.
"פיקאצ'ו!"הוזיז את ראשו לכן ואמר בקול בנחישות של לפני הקרב.
"קרוקודייל, בראביארי, מיינשאו, סאמוראט וולקרונה, בואו תשתתפו איתנו בשמחה!" הוציא אש את הפוקדורים וזרק אותם באוויר ואז, כשהפוקדורים נתפחו, אנרגיה לבנה וקרנית יצאה מכל חמשת הפוקדורים ובין רגע, הופיעו מול אש כל שישיית הפוקימונים שלו שנעים איתו לכיוון השער שנראה קרוב מתמיד. מצדדיו, מופיעים אן שמרחף על קלינקקלנג והילדה שרוכבת על סקוליפד הנמרץ והחביב שלה. החברים שמחים לראות זה את זה ומגיעים אל ובלי לשים לב, עוברים את השלט הגדול "ברוכים הבאים לשערי גאדלג'!".
"פיקאצ'ו, קפוץ אליי!" שיתף אש את פיקאצ'ו ברעיונו ופיקאצ'ו עלה על כתפו של אש יחד שהם צופים בשער הקדוש להם.
החבורה נעצרת כאשר הם סוף סוף רואים את השערים של גאדלג'.
"שעריי גאלדג', אה?" הסתקרן אן.
"אש, תוציא את הכרטיס!" אמרה הילדה.
"הינה הוא!" אש הוציא כרטיס כחול עם פסים אדומים וצהובים והחדיר אותו בעידנות לתוך מכונת השליפה של הכרטיסים.
לפתע פתאום, נשמע קול זר לאוזניהם של החבורה: "מחמם את הלב לראות מאמן כזה נחוש."
פתאום, אש חטף סוג של עקיצה במוחו ונבהל לשמוע את הקול. אש מסתובב יחד עם החבורה ורואה אדם מבוגר, לבוש בחליפה שחורה המכוסה בחלוק גדול ושחור, יחד עם פניו המוסתרות בכובע בורסלינו שחור, שמחייך חיוך מוזר שכזה.
"מי אתה?" שאל אש.
"אני בטוח שאתה מסוקרן, כמו רבים." אמר הזר.
"באמת? גלה את פניך!" צעק אש.
"בשמחה...." אמר הזר והסיר את הכובע מראשו ואז, החבורה הופתעה לגלות שמאחורי הכובע ישב פרצוף זנודי ורועם.
"בסדר, ילד. עכשיו, אחרי שקיבלת את מבוקשתך, גם אני רוצה משהו. אני רוצה נגדך קרב." אמר הזר. אש הופתע לשמוע את המילים האלו, מישהו רוצה מימנו קרב בתמורה? לא קרה דבר כזה מעולם.
"מצטער, אבל אני וחברים שלי מתכוננים להיכנס למלון של גאדלג'." דחה אש את ההצעה והפנה את גבו להוצאת הכרטיס מהמכונה.
"אש קאטצ'ם." אמר הזר בקול מצווה שכזה.
אש נלחץ לגלות שהאדם הזר יודע את שמו, אך חשב שאולי הוא ידוע מהליגה, אך עדיין נשאר מסוקרן.
"איך אתה יודע את שמי?" שאל אש.
"הרבה שאלות לילד קטן כמוך. גם אני הייתי כך שהייתי ילד." אמר הזר.
"מה אתה רוצה?" שאל אש.
"אמרתי לך, אני רק רוצה קרב צנוע ופשוט, מול שערי גאדלג'." אמר הזר.
"חבר'ה?" שאל את החבורה אם זה בסדר מבחינתם והם נדנדו את ראשם ואן אמר "לך על זה".
"אבל לפני שנלחם, אני צריך לדעת מה השם שלך." אמר אש ורצה לגלות סוף סוף נגד מי הוא נלחם.
"אתה יכול לקרוא לי ג'ובאני." אמר הזר.
"בסדר, ג'ובאני, אני עומד בששת הפוקימונים שלי, מה איתך?" שאל אש.
"גם אני אסתפק בשישה." אמר ג'ובאני ברוגע.
אש החזיר את הפוקימונים שלו לפוקדורים מלבד פיקאצ'ו שעומד לצידו, יחד עם חבריו שמעודדים אותו מהיציאה.
"קדימה, אש, אתה יכול!" עודדה הילדה את אש והוא הסתכל עליה במבט נחוש ובחיוך רחב.
לפני שאש זרק את הפוקדור הראשון שלו, פוקדור אחר נפתח מכיסו ומתוכו הופיע סאמוראט.
"סאמו!" יצא סאמוראט מהפוקדור, מה שהצחיק טיפה את אש והלך עם סאמוראט עד הסוף.
"בסדר, סאמוראט, אני בוחר בך!" אמר אש והשליח את ידו באוויר.
ג'ובאני לא הוציא הגה מהפה וזרק אולטרה בול באוויר שממנו יצאה אנרגיה זהובה ואז, הפוקימון הראשון שלו נחשף. זה היה יצור דמוי דינוזאור, נישא לגבוה של 2 מטרים ונראה כבד במיוחד, מה שנראה בגלל הפלדה שעל גופו. זהו אגרון!