נושא: המסע המוזר של חיי- פרסי ג'קסון

אני לא יודע,לא נראה לי.
קודם כל,מי מבינינו לא ראה או קרא את הספר/סרט הראשון שיצא אינספור פעמים?
זה חיקוי.זה לא השראה ולא רעיון,זה חיקוי.תנסי למצוא את הרעיון המקורי שלך,כי כל העניין בלפתוח ולעשות סיפור משלך הוא להמציא רעיון מקורי משלך.קראתי את הפרק הראשון,וזה בול אחד לאחד,מה שקרא לפרסי ג'קסון בסרט,ובספר{וכן,קראתי וראיתי אינספור פעמים.}.תנסי להמציא רעיונות אחרים,או לכל הפחות לכי לכיוונים אחרים.אני באופן אישי מציע לך לנסות להתקדם עם שני הסיפורים שיש לך ולראות איזה סיפור יותר אוהבים,איזה מקבל יותר תגובות בונות או טובות,איפה יותר קל לך להביא רעיונות משלך.אני מקווה שתיקחי את הביקורת כמו שצריך ותנסי לשלב אותה.

בהצלחה,
bugoji1.

כמו שאמרתי רק ההתחלה דומה..

עוד שלוש תובנת פרק

חשבתי ועלה לי רעיון מקורי אז הנה מחדש פרק 1, האמיתי -

התעוררתי למשמע קול השעון המעורר, כיביתי אותו והתיישבתי בשק השינה שלי,יצאתי אל מחוץ לאוהל כדי לראות עם אחת מחיות היער אולי נגעה לנו בחפצים, ברגע שיצאתי החוצה ראיתי את חברתי דנה יושבת על יד המדורה שלנו ומנסה להשאיר אותה דלוקה, ברגע שדנה שמה לב אליי היא שאלה ''אז לילה, איך הטיול ביער לומסטנג עד עכשיו?'', חייכתי אלייה ועניתי מיד ''הכל נפלא, חוץ מכאב הגב הנוראי שלי וחוץ מזה שהשועל גנב לך את הנעליים'', ברגע שאמרתי את זה קפצה דנה ממקומה כדי לבדוק עם אני דוברת אמת, ברגע שהיא קלטה ששיקרתי בנוגע לנעליים היא כמעט רצחה אותי וצרחה עליי כמו מטורפת, אני לא יודעת למה, אבל דנה לא סובלת שנוגעים לה בנעליים.

לאחר שהרוחות נרגעו קצת אני ודנה החלטנו שזה זמן מושלם ללכת ולדוג באגם, הלכנו לכיוון האגם שבקצה היער, ברגע שהגענו נדהמתי מהמראה, אגם יפה, נקי וטהור שאף בן- אדם לא נגע בוא ומסביבו שורות על שורות של עצים ופרחים וכמה חיות בר שבאו לשתות מימי האגם.
אני ודנה הוצאנו את חכות הדיג שלנו והשלכנו אותן למים, לאחר מכן היתיישבנו והתחלנו לאכול להנאתינו.
לאחר כחצי שעת דיג עלה לי בחכה דג, משכתי בכל כוחי ואמרתי לדנה ''זה אחד גדול..'', לבסוף הצלחתי לשלות את הדג מהמים זה היה דג טונה, הוצאתי מיכל מים קטן ואמרתי ''זהו, רק עוד שמונים ושבע ויש לי את כל סוגי הדגים בעולם'', דמה עיקמה את אפה ואמרה ''כל החדר שלך מלא באקווריומים, איך את בכלל משלמת על כל האוכל והטיפול שהם דורשים?!'', התעלמתי מהשאלה ועסקתי בלתת לדג הטונה החדש שלי מעט אוכל.

לקראת ערב כאשר אני ודנה תיכננו לחזור למחנה התחלנו לשמוע יללות מוזרות וכעוסות, כאשר הסתובבנו לא ראינו כלום, אז נרגענו אבל משום מה דנה ריחרחה את האוויר בלי סוף, כל הזמו בלי הפסקה ונראתה ממש מודאגת.
כאשר הגענו למחנה דנה נראתה רגועה יותר והלכנו לישון.
התעוררתי למשמע קול גירוד וזעקותיה של דנה, יצאתי אל מחוץ לאוהל וראיתי אריה, אבל זה לא היה אריה רגיל הוא היה גדול פי חמש לפחות מאריה רגיל, לקחתי ענף והדלקתי אותו וזרקתי אל עבר האריה כמו שלמדנו בבית הספר, אבל הלפיד כמו נוצה פשוט החליק מפרוותו של האריה, דנה לידי הייתה משותקת ומילמלה ''האריה מנמאה, איך הוא הגיע לפה?!'', זכרתי שלמדנו על האריה מנמאה בשיעור מיתולוגיה, אבל הוא מיתולוגי לא אמיתי, החלתטי שמוטב אהיה שאתרכז בסילוק האריה, המשכתי לזרוק עליו אבנים ולפידים אך כולם החליקו מגב האריה והאריה לא נראה כמרגיש זאת, ראיתי את דנה קופאת מפחד ומיד מתוך מחשבה על הגנה על דנה הסתערתי אל עבא האריה, כל מהלומה שהכתי בוא, לא נראתה כאילו הוא מרגיש , בשלב מסויים הוא כנראה החליט שנמאס לו והתקרב לעברי בפה פעור, מכאן הכל קרה מאוד מהר, האריה זינק לעברי בפה פעור , אני התכופפתי אבל אחת מציפורניו של האריה נתקעה בחולצתי ונתלשה מרגלו של האריה, האריה זעק מכאבים אבל התקרב לעברי לסיבוב נוסף, עשיתי את הדבר היחידי שעלה בראשי- זרקתי על האריה העצום שלא הזיז לו אפילו לפיד בוער, ציפורן.
הציפורן התעופפה אל עבר האריה וברגע שנגעה בוא היא נתפסה בעורו והמשיכה במעופה אחורה, עור האריה הופשט עם מעוף הציפורן ותוך פחות מדקה שכב מולי אריה מת ללא עורו ומאחוריו עורו, דנה מילמלה ''אבל איך? האריה מנמאה, הציפורן איך לא חשבתי על זה...''.
אני הייתי המומה מידי ממה שכרגע קרה בשביל לשים לב לקול משק הכנפיים אשר נשמע מלמעלה ולעובדה שמולי נחתו שני סוסים צחורים יפי תואר בעלי כנפיים יפייהיפיות מלאות נוצות צחורות, אלה היו פגעסוסים.

מעכשיו כאשר יצור מיתולוגי יופיע אני אשתדל לשים עליו מידע-
האריה מנמאה-
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%...9E%D7%90%D7%94

יפה מאוד, אחלה פרק
אני מכיר את הסיפור על האריה, הוא היה אחד מ12 המשימות של הרקולס, והוא השתמש בגוף של האריה בתור מגן כי העור שלו בלתי חדיר.. (לא קראתי מהויקיפדיה אני יודע..)
חח.. אז מה שיהרוג אותו זה ציפורן Xd

פורסם במקור על ידי Deino Man

יפה מאוד, אחלה פרק
אני מכיר את הסיפור על האריה, הוא היה אחד מ12 המשימות של הרקולס, והוא השתמש בגוף של האריה בתור מגן כי העור שלו בלתי חדיר.. (לא קראתי מהויקיפדיה אני יודע..)
חח.. אז מה שיהרוג אותו זה ציפורן Xd

חח.. תודה רבה וצודק כי עם שום כלי נשק לא הורג אותו אז למה שציפורן לא תהרוג אותו? הוא צריך חולשה כלשהיא...

עוד תגובות?

פורסם במקור על ידי ttrrtte

חח.. תודה רבה וצודק כי עם שום כלי נשק לא הורג אותו אז למה שציפורן לא תהרוג אותו? הוא צריך חולשה כלשהיא...

עוד תגובות?

אפשר לחנוק אותו כמו הרקולס חח..

אבל עם יחנקו אותו כמו הרקולס זה לא יהיה מקורי.. חח.. חוץ מזה כל הקטע זה ללכת על פי החולשות הציפורן במקרה הזה חח..

פרק מעולה ומקורי ומי שלא יודע מה דנה היא אז כנראה שהוא לא קרא פרסי ג'קסון....

פרק 2-מחנה החצויים! אב או אם אלוהית?

הסתכלתי בעייפות רבה על הסוסים המדהימים שעמדו מולי, זה כבר היה יותר מידי בשבילי, מלמלתי לעצמי ''פגעסוסים'' והתעלפתי, מעליי רכנה דנה ואמרה בדאגה ''בואו ניקח אותה למח..'' אבל ילדה בעלת שיער חום שוקולד עם תספרת חפוזה בצדדים ולא אחידה עם צמות דקירות כלועות בצדדים עצרה אותה ואמרה ''ששש.... היא עדיין יכולה לשמוע אותך..''

בפעם הבאה שהתעוררתי שכבתי במיטה כחולה ובפי קשית צהבהבה שהשתלשלה מכוס גבוהה, בפה שלי היה טעם של עוגת התפוחים של אמא שלי נהנתי מהמשקה, ואז דלת החדר שבא שכתבתי נפתחה ופנימה נכנסה דנה והילדה שהשתיק אותה לפני שהתעלפתי, דנה התקרבה אליי, אבל חשבתי שאני חולמת כי מהמותניים ומטה דנה הייתה עז!,נזכרתי בשיעורי המיתולוגיה ואמרתי ''את סאייטר?!'', דנה הינהנה ולקחה מפי בזהירות רבה את הקשית, רציתי לוצר לה שתחזיר לי את המשקה אבל המילים לא יצאו מפי, הילדה בעלת השיער בצבעי החום שוקולד התקרבה אליי ואמרה ''שלום, אני פייפר ואלו ג'ייסון וליאו'' היא אמרה תוך כדי הצבעה על שני ילדים שבדיוק נכנסו לחדר, פייפר המשיכה בדברייה ואמרה לי ''ליאו הוא בן הפייטוס וג'ייסון הוא בן יופיטר, ואני כמובן בת אפרודיטה'', לא הבנתי על מה היא דיברה חשבתי שאולי זה איזה מועדון שבוא כולם יש כינוי עם בן ואז שם של אל, קול זועף נשמע מאחוריהם ''היא רק התעוררה! יש לה יותר מידי דברים לקלוט תנו לה לנוח'', מאחוריהם עמדה ילדה בעלת שיער בלונדיני מתולתל עיינים אפורות שנראו כאילו משתוללת בתוכן סופה, הילדה ניגשה אליי ואמרה בקול רך ''סלחי להם'' ואז היא נעצה מבט נוקשה בליאו פייפר וג'ייסון והמשיכה בדבריה ''עבר הרבה זמן מאז שהגיע למחנה חצוי חדש בואי ואקח אותך לסיור'' קמתי באי רצון והלכתי אחרי אנב'ת.

''אז איך קוראים לך?'', שאלה אותי אנב'ת ''לילה'' עניתי בקול מעט מפוחד ומלא חשש, אנב'ת המשיכה בדרכה ואמרה ''את יודעת מה זה המקום הזה לילה?'', ''לא, אולי איזה מועדון?'', אנב'ת צחקה בקול גדול ואמרה ''כזה תירוץ מזמן לא שמעתי....'' ואז המשיכה ''לא, זה מחנה החצויים לילה איפה שאלים למחצה חיים רוב השנה, חצויים קוראים לנו כמוך וכמוני'', צחקתי ואמרתי ''את מתכוונת באופן תיאורטי נכון?'', אנב'ת לא צחקה ואפילו לא חייכה ורק אמרה ''את חצוייה, חצי אלה חצי בת אדם'', לא ידעתי מה לומר היה יותר מידי מה לעקל, ניסיתי להתאושש ושאלתי ''אז מה את?'', אנב'ת חייכה ואמרה ''מה אני?, אני אנב'ת בת אתנה, אלת החוכמה'', נעצרתי, הרגשתי שאני צריכה להשתחוות אחרי הכל מולי נמצאת בת אתנה, אנב'ת הסתכלה עליי כמבינה מה אני חושבת לאמרה ''אל תדאגי בואי אחריי'', הלכתי אחרי אנב'ת ביריעת כבוד, אנבקת הראתה לי מגרש ספורט, רחבת אימון בחרב ועוד כמה דברים שלא ממש עניינו אותי... לבסוף הגענו לקבוצת ביתנים ואנב'ת הסבירה ''כל ביתן מוקדש לאל אחר, בניו של אותו אל ישנים בוא'', הצבעתי אל עבר שלוש הביתנים הגדולים והמושכים ביותר ושאלתי ''זאוס, הרה והאדס?'', אנב'ת הינהנה ואמרה ''כן, אבל אין להם כל כך הרבה ילדים, ג'ייסון הילד שראית קודם הוא בן יופיטר, ההתגלמות הרומאית של זאוס ולכן הוא ישן שם'' ולהאדס יש תאומים שבאים מידי פעם וישנים בביתן של אבא שלהם.
שאלתי את אנב'ת ''לפוסידון אין ילדים?'', נראה כי אנב'ת עמדה לבכות והיא אמרה בקול חלוש ''כן יש לו, ילד בשם פרסי ג'קסון הוא החבר שלי והוא .... נעדר מזה שלושה חודשים'', אנב'ת פרצה בבכי מר ולא ידעתי מה לעשות, לאחר כמה דקות נרגעה אנב'ת והיא הובילה אותי לביקתת עץ ואמרה ''עד שנדע מי האב או האם האלוהי שלך תישני בביתן הרמס.''
אמרתי לאנב'ת ''יש לי שני הוריים בבית'', אנב'ת הירהרה לרגע אבל לא אמרה דבר, נכנסתי פנימה וראיתי כל כך הרבה ילדים, שקי שינה היו פזורים בכל מקום כמה ילדים מרו לאנב'ת ''קבועה או לא ברורה?'', אמ'בת ענתה במקומי ''לא ברורה''.
באותו יום רכשתי הרבה חברים, הכרתי את ראש ביתן הרמס, אנדי, שאירח אותי בשמחה בביתן אביו בסביבות שמונה בבוקר הלכנו להתאמן בחרב, נכנסתי למחסן מלא נשקים מדהימים אבל מה שמשך את עייני הייתה חרב ארד גדולה כאין כמותה, פתאום התחילה החרב לרטוט ולזנק לעברי ככאשר החוד מכוון ללבי....

זה היה פרק מאוד יפה, אני קראתי גם את פרסי ג'קסון וגם את הגיבור האבוד אז אני יודע מי זה כל אחד, אני כבר מחכה לראות של מי היא בת.

תודה רבה!!! עעוד תגובות<?

פרק 3- המדורה, החרב והמחנה

החרב המשיכה לזנק אל ליבי ואני הייתי משותקת מפחד, הכל קרה מהר כל כך, אנב'ת הוציאה פיגיון ארד וקפצה מולי ובעזרת פיגיונה חסמה את החרב, היא אמרה בהתנשפות ''כישוף, מישהו מנסה להרוג אותך'', לא היו מילים בפי אבל אנב'ת הוציאה אותי מהמחסן ואמרה ''בואי נמשיך'', נכנסנו לזירת אימונים ואנב'ת השאילה לי את הפיגיון שלה.
בן הזוג שלי לאימונים הייתה רמה בת הרמס שהייתה טובה יותר בחרב משחשבתי, רמה התקרבה אליי בשעטה יחד עם חרבה, באינסטינקט מוזר הרמתי את הפיגיון וחסמתי, החושים שלי והאינסטינקטים שלי עברו להילוך חדש, הילוך של קרב.
יצאתי בשעטה אדירה אל רמה אבל היא חסמה אותי בקלות רבה, ניסיתי שוב הפעם מלמטה, רמה לא הספיקה לחסום אותי בחרבה ופגעתי בברכה, רמה התקפלה מכאב ולאחר שהתאוששה אמרה ''יפה מאוד, אינסטינקטים של קרב יש לך''.
ובמילים אלו נגמר האימון.

באותו ערב יצאתי עם חברי ביתן הרמס אל ארוחת הערב, התיישבנו סביב שלוחן עץ ארוך יותר מהשולחנות האחרי והתחלנו לשיר, היה מלא אוכל על השולחן אבל שתייה לא, כששאלתי את מאיה, ילדה מביתן הרמס איפה השתייה היא ענתה לי ''תגידי לכוס'', לא הבנתי על מה היא דיברה אבל ניסייתי ואמרתי לכוס ''מים'' וכוסי המלאה במים, שתיתי ואכלתי להנאתי ואז הגיע קטע המנחה, ראיתי ילדים זורקים אוכל למדורה ומתפללים להוריהם האלוהיים, זרתי מעט צלי וסלט ואמרתי בקול חלוש ''מי שלא תהיה, רק תאמר לי מי אתה!''.

לאחר מכן חזרתי לביתן הרמס והלכתי לישון, באותו לילה היה לי חלום מוזר, ראיתי אישה בעלת לבוש שחור שאמרה ''קראי לי טיה קלדה , אני פה כדי לומר לך את זה, ואז היא אמרה לי משהו בשפה זרה אך מוכרת לי מאוד'.
לאחר מכן התעוררתי לקול שריקה, ראיתי את ראש הביתן מחלק לכולם את הפקודות הרגילות לסדר את המיטות, לקבל שקי שינה, להתכונן לארוחת בוקר ומה לא.

הלכתי לארוחת בוקר יחד עם הביתן ומסתבר שכל חצוי חדש צריך לעבור מבחן מיוחד והבוחן שלו יהיה מר ד' או כירון, לא ידעתי מי אלה אבל כולם איחלו לי שכירון יהיה הבוחן שלי לצערי הרב יצא לי מר ד' וכל החניכים נראו מודאגים במיוחד כאשר המבחן התחיל בא מולי איש נמוך קומה בעל אף אדום ואמר ''אני צמא'' ותוך רגע הופיע מולו כוס מלאת יין, לידו עמד קנטאור, שמסתבר שהוא כירון שאמר ''*אהמ*ההגבלה*אהמ*'', צחקתי ובין רגע נעלמה כוסו של האיש ומיד נפל לי האסימון ,דיונונוס אל היין.
מר ד' הראה לי 12 חרבות בצבעים שונים ואמר לי לקחת איזה שאני רוצה בחרתי אחת בצבע כחול ים מכוסת אצות, לא יודעת למה אבל הרגשתי איתה בנוח מר ד' נעמד מולי ובידו פיגיון, מיד הבנתי מה המבחן להילחם באל...

פרק מעולה ויש לי הרגשה שאני יודע מי האבא/אמא האלוהי שלה.

תקשיבי, את ענקית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני אעקוב זה בטוח!!!!!!!!
רק חבל שלא עשית אותך במחנה הרומי, אבל לא משנה.
מחכה לפרק הבא!