נושא: עידן הפסים- "חלומות"

היי, אני מניח שכולכם מכירים אותי עקב היותי ראשי, שנה וחצי גולש בפורום והפעילויות שהרמתי ואני מרים.
אז.. סיפור חדש, מקווה שתהנו P=
אל תדאגו, אני אפרסם פרק פעם בשבוע באופן קבוע וככה אמשיך גם בפוקירדות.

דניס

ההקדמה בהודעה הבאה, שמור למידע P=
רשימת פרקים
פרק הקדמה- http://forum.pokemons.co.il/showpost...41&postcount=2
טייפון ומה שמעבר- http://forum.pokemons.co.il/showpost...7&postcount=11
האחוזה- http://forum.pokemons.co.il/showpost...7&postcount=21

הדמויות
קייל ג'ונסון/טיגרארו- לא ידוע עדיין מידע עליו.
??????/טייפונאקס- רגליו מחוברות למעין סנוובוארד אווירי, מסוגל לעוף וליצור משבי רוח.
??????/סייקלופס- בעל שיער חום והבעה רצינית קבועה, חובש מעין משקפיים באופן תמידי. מסוגל לפלוט מטחי אנרגיה חזקים מעינייו, אדם מופנם ושקט.
??????/סטורם- בחורה אפרו אמריקאית, בעלת שיער לבן. שולטת במזג אוויר ומסוגלת לעמוד בטמפרטורות קיצוניות.
צ'ארלס אקסבייר/פרופסור איקס- אדם זקן וקירח, נכה ולכן נע באמצעות כיסא גלגלים. מסוגל "לקרוא" בני אדם ומוטאנטים.

??????/מגנטו- לא ידוע עדיין מידע עליו.
??????/מיסטרי- לא ידוע עדיין מידע עליו.

פרק הקדמה

היה זה יום קר וחשוך, אף פעם לא ראיתי חושך כזה בבוקר.
ואני? אני מצאתי את עצמי בשדות, משוטט.
'איפה אני?' הייתה השאלה הראשונה שעלתה לראשי, מיד אחריה הגיעה השאלה 'מי אני?'
ואז... אני הגעתי לשלולית מים קטנה, התפלאתי שאני מסוגל לראות כל כך טוב בחשכה האופפת את הכל.
רכנתי מעליה, והבטתי פנימה 'מה לעזאזל?' חשבתי, ניבים בצבצו משפתי, גופי היה מכוסה בפסים חומים וצבוע בכתום.
עיניי היו דומות למשהו שראיתי בעבר, חתול.
'מה אני?' שאלתי את עצמי בתוך ראשי 'מפלצת?'
תבינו, אני לא ידעתי מי אני, מה אני או למה אני ככה.
תמיד הרגשתי שונה, כשהייתי הולך בשדות אלו, הרי גרתי שם- באותם שדות והיו רואים אותי אנשים, תמיד הפנו עליי אצבע מלגלגת, מאשימה אותי בהיותי מה שאני.
זה הזיכרון היחיד שידעתי, שאר הזכרון אבד לי, אלוהים יודע לאן.
אז כן, אני שונה, לא מפתיע בהתחשב שאני מהיר פי עשר מכל אדם נורמאלי וצד את המזון שלי, ולא צריך להתחיל לדבר על המראה שלי.
ושמי? ממש לא ידעתי, אולי זה הדבר שהפריע לי יותר מכל. שתבינו, שם זה זהות, אדם בלי זהות זה כמו להיות לא קיים, או להיות כמו אדם אחר.
אז הכל התחיל באותו בוקר אפל וחשוך, שיחקתי לי לתומי בסנאי שמצאתי בסביבה, כל פעם הוא ניסה לברוח אך תפסתי אותו מחדש.
לפתע, ראיתי אדם בגילי, שיערו היה כסוף ובהיר, הוא ריחף באוויר על מעין סנוובוארד משונה בצבע לבן, גופו היה לבן-תכלכל, עינייו האפורות נראו חכמות.
הוא ריחף מעליי על הסנוובוארד שלו, שהבחנתי כי מחובר לרגליו.
זינקתי עליו ברגע שהבחין בי, לא עברו כמה שניות והייתי מרותק לאדמה, לא נגעתי בו אפילו, הוא גם לא נגע בי.
ניסיתי להתרומם, ללא הצלחה, משב רוח אחז בי בחוזקה, עינייו זהרו בלבן ואישוניו לא נראו לרגע.
נרגעתי, והוא שיחרר אותי, הסנאי כבר מזמן ברח.
''מה אתה עושה כאן?'' הוא שאל, לא עניתי, לא חפצתי לענות.
הוא ערבל אוויר בכפו, ראיתי את המערבולת הקטנה המסתחררת, באופן משונה זה לא נראה לי מוזר שהוא עושה את זה.

פרק קצר. נראה לי אני אעקוב אחרי הסיפור אבל הסיום של הפרק ממש לא משהו זה ממש באמצע,אין שום סיבה לסיים את הפרק שם.

הקדמה יפה מאוד וטובה
מחכה לפרק הבא

זה הקדמה, לא פרק.

אחלה סיפור אחי, אבל עדיף לא לסיים באמצע סצנה,
אלא לסיים בסוף של אחת.

חח לא יכולת להגיד כששלחתי לך? Xddd
טוב נו לא נורא.. אני אפצה על זה באמצעות פרק ארוך P=
תודה

נשמע מאוד מרתק ומעניין, הסיום קצת לא ברור.

אהבתי את ההקדמה.
רק שהסיום הוא יותר אמצע עם המשך בלתי נראה... S:
מחכה לעוד פרק!

פרק נחמד, קצת קצר.

טייפון ומה שמעבר

"אז אתה בא איתי?" הוא שאל, הרוח המסתחררת בכף ידו הפסיקה ונעלמה.
"לאן?" שאלתי בהיסוס, קשה לי לסמוך על אחרים, אך הוא כמוני, זה משהו אחר.
"למקום שבו לא תהיה מיוחד, שונה, מפלצת, למקום שבו אנשים כמוך".
התהפנטתי מן המילים הללו, המחשבה 'אני? לא מיוחד?' גרמה לי להסכים.
"תעקוב אחריי" הוא אמר, והסתחרר על הגלשן שלו גבוה מעליי, ואז החל לטוס קדימה.
הוא היה מהיר, אבל אני- קצת יותר. רצתי הכי מהר שנשאו אותי רגליי, הגענו לפסל החירות, דיי מהר, אפילו שהייתי מלכתחילה בעיר ניו יורק זה היה ממש מהיר.
אז הוא ריחף מעל הפסל, אני נאלצתי לשחות קצת לאי החירות, התנערתי והתייבשתי, הנער העעופף הגניב לי חיוך.
הוא היה מעל הכתר, הבנתי שאין לי ברירה אלא לטפס.
'למה הוא לא יכול לטוס איתי למעלה?' שאלתי את עצמי בתוך ראשי.
הגעתי לראש הפסל, והמשכתי ללפיד. טיפסתי, אני חושב כמה שעות, האפלה של הבוקר נעלמה, גל החום של הצהריים הגיע.
נכנסתי ללפיד דרך חלון שבור. 'מעניין איך הוא נשבר' חשבתי לעצמי, החלון נראה כאילו זרקו מישהו ממנו למטה, כשהוא סגור.
לא הספקתי לראות כלום, וחטפתי בעיטה ללסת שלי, אני חושב שקיבלתי אותה מנער הסנוובוארד המעופף, אבל זה לא הגיוני כי רגליו מחוברות לסנוובוארד.
מולי עמדה אישה, עורה היה כחול, עינייה היו צהובות, ואז, היא נעטפה במשהו, עורה הלבין ונהיה תכלכל, היא הייתה הנער.
"נו אז אתה בא?" היא אמרה בלגלוג ונעטפה שוב, היא הפכה אל יצור כתום עטוף בפסים חומים, אישוני חתול, טפרים נשלפים.
לקח לי בדיוק שניה להבין למה היא הפכה, היא הפכה אליי!
"רארררר!" היא נהמה, שולפת את טפריי שלי, ונועצת בעורי, דם טפטף מהכתף שלי, סימני טפרים נראו עליה.
שאגתי מזעם, היא התגלגלה לאחור מההדף, 'מוזר מאוד' חשבתי לעצמי ושאגתי שוב, היא נאבקה עם כלום בלתי נראה, כמו משב רוח ועפה לאחור, על איזה דוכן מזכרות.
"נו.. נו.. נו.. קייל" שמעתי קול בוקע מאיפה שהוא, מעליי ריחף אדם זקן, חובש קסדה אדומה ועוטה גלימה, הוא נחת מאחוריי.
הצטמררתי למשמע שמי, אך נזכרתי, קוראים לי קייל, קייל ג'ונסון.
"איך אתה יודע איך קוראים לי?" שאלתי אותו, העמדתי פני אמיץ, אך בתוך תוכי מתתי מפחד.
לפתע, דוכן עף בחוזקה על האישה שתקפה אותי, היא חטפה מכה בראשה והדוכן התרסק עליה.
דגם מתכתי של פסל החירות התעופף עליי, ריתק אותי לקיר.
אני חושב שהזקן שידע את השם שלי עשה את זה, עינייו בהקו בלבן בזמן שהפסל עף לכיווני.
על גלשן לבן עף לתוך החדר נער לבן-תכלכל, ראיתי אותו קודם, שהאישה הכחולה הפכה אליו וגרמה לי לבוא לכאן.
"טייפונאקס!" צעק האיש הזקן בעצבנות.
"מגנטו!" השיב טייפונאקס בגיחוך.
הרגשתי את המתח ביניהם, מדי פעם הגניבו מבטים לכיווני.
"אני מצאתי אותו קודם" מגנטו אמר "לך מכאן".
"אין סיכוי" טייפונאקס ענה לו "לא אחרי שמיסטרי התחזתה אליי ופיתתה אותו לבוא לכאן".
'טייפונאקס? מגנטו? מיסטרי?' המילים התערבלו בתוך ראשי, הייתי מאוד מבולבל.
"עוד מילימטר אחד לכיווני" איים מגנטו "והוא מת".
הלפיד החד של הדגם התכופף לכיוון צווארי, מה שהוכיח שהזקן עם הקסדה העיף עליי את הפסל.
טייפונאקס ריחף במקום, לא יודע מה לעשות, מגנטו חייך באכזריות.
"אחח..." הוא נאנח בלגלוג "כמו צ'ארלס, לא מוכנים להקריב קורבנות".
"אבל לצערך" הוא אמר "אני מוכן".
הלהב של הלפיד החל להתקרב לגרוני. 'אני חייב לעשות משהו!' זעקתי בראשי.
מגנטו מצא את עצמו מועד משום מה, טייפונאקס חייך, וחטף אגרוף ממיסטרי.
אבל זה מה שהייתי צריך, שאגתי כדי לדחוף ממני את הלפיד, ותלשתי את הפסל ממני עם טפריי.
נפלתי 2 מטרים מהאוויר, אבל זה לא הפריע לי, נמאס לי מהחניקה של הפסל.
הבטתי בטייפונאקס מתקוטט במיסטרי, שניהם נחבלו הרבה, רצתי לכיוון החלון השבור.
טיפסתי עליו, אך לפתע משהו חבט בי, מאחורי עמד מגנטו עם דגם של פסל החירות בגודל של מחבט בייסבול שעשוי מפלדה.
התרסקתי מחלון כתוצאה מנפילה, גבי מטפטף דם וסימנים כחולים מן החבטה.
נפלתי, מהלפיד... למטה!

פרק יפה וטוב אני מחכה לפרק הבא
אולי זה קצת עושה מתח

תודה, אפשר סוף סוף להבין על מה הסיפור Xd
קדימה עוד להגיב

טוב, זה נחמד.

יש הערות לשיפור?