נושא: פרשת וירא- הברירה הכי טובה

שלום לכולם.
האם שאלתם את עצמכם אי פעם "מה אני עושה עכשיו?"?
ואני לא מתכוון סתם ככה, אני מתכוון כשאפשרויות הבחירה שעומדות לפניכם לא נראות מעודדות במיוחד, אחת גרועה, והשניה נוראית.
מה עושים במצב כזה?

עכשיו אני יכול להתחיל.
פרשת השבוע *וירא:

כדי להבין את תחילת הפרשה אנחנו צריכים להיזכר בסוף הפרשה הקודמת, שם ה' מצווה את אברהם להימול ולמול כל זכר בביתו.

תחילת הפרשה שלנו מדברת על כך שה' נראה אל אברהם, ורש"י חד ההבחנה מפרש לנו את הסמיכות.
למה ה' הגיע? כדי לבקר חולים, שאברהם היה ביום השלישי למילתו וזה הזמן הכי כואב.
חוץ מזה גם מאוד חם היום, ורש"י מסביר שזה כדי להשאיר את כל האנשים בבית כדי שאברהם לא יתאמץ בכיבוד אורחים.
ורש"י ממשיך שה' ראה שאברהם מצטער שאין לו אורחים לארח ומביא לו שלושה אנשים (לא ידוע שהם מלאכים, אולי הם לא...) שיהיו מעין "הכנסת אורחים מינימאלית" כדי שאברהם ישמח, אבל לא יתאמץ מדי.
אברהם מבקש מה' שיחכה (כנראה, בכל מקרה הוא עוזב את ה' בלי להגיד שלום...) ורץ אל האנשים כדי לבקש מהם שיתארחו אצלו.

שאלה: מכאן לומדים שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. דהיינו, שאם אתה בבית שלך, וה' מחליט להתגלות אליך כי הוא רוצה שתהיה נביא, אבל פתאום מישהו מבקש להיכנס והוא שואל אם יש משהו לאכול/לשתות. אתה חייב להגיד לה' "חכה רגע, אני חייב ללכת" ולהכניס את האדם.
אבל מאיפה אברהם למד שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה? הרי ממנו לומדים את זה!
(נסו לחשוב על תשובה בתגובות, אני בכל מקרא אענה על זה).

האנשים אוכלים ומודיעים לאברהם שבעוד שנה שרה תיכנס להריון "כעת (כעת הזאת לשנה הבאה) חיה (חיה=אישה בהריון. או מיילדת אבל כאן זה אישה בהריון), ולשרה בן (יוולד בן)".

ה' מחליט שהוא לא יכול להסתיר מאברהם את מעשיו והוא מגלה לו שהוא הולך לבדוק אם סדום רשעים, ואם הם רשעים הוא ישמיד אותם.
אברהם שואל איך ה' יספה צדיק עם רשע, ומתחיל לשאול אם יהיו חמישים צדיקים, ואז ארבעים וחמש, ארבעים, שלושים, עשרים, עשר. על תשע הוא לא מבקש.
עיון ברש"י מבהר את דעתו, שבכל פעם אברהם ביקש האם אולי זכות של פחות צדיקים תציל פחות ערים. כי בסדום היו חמישה ערים, חמישים- עשר לכל כרך וכולם ינצלו. 45- תשע לכל כרך, ואולי גם ה' יצטרף אליהם ויציל אותם. 40- 10 לארבעה כרכים בלבד ורק עיר אחת תהפך. וכן הלאה.
רש"י כותב שפחות מעשרה הוא לא ביקש, כי במבול היו שמונה אנשים והעולם לא ניצל בשבילם, והוא כבר ביקש על 9 בצירוף (אולי 45, 9 לכל כרך).
מכאן ניתן לשאול, אז למה הוא לא שאל גם רק על חמישים ומכאן יהיה גם 10 בצירוף? שוב, אני אענה על זה בתגובות.

המלאכים מגיעים לסדום, ורק לוט מכניס אותם (אולי גם בני ביתו היו צדיקים). יש שאומרים שלוט עצמו לא ידע איך להיות צדיק, אבל זה לא קשור.
המלאכים מצילים את לוט מספר פעמים (ודרך אגב, אפשר לראות שיש למלאכים כמה יכולות מגניבות...), מהאספסוף הזועם ששבר את הדלת והרחיק משם את לוט, המלאכים "שלחו את ידם" והכניסו אותו לבית ואז סגרו את הדלת (זה נשמע שהם שיגרו אותו פנימה וגם תיקנו את הדלת).
הם אומרים לו שהם באו להשחיט את העיר ושיזהיר את כל מי שחשוב לו שישאר בחיים.
לוט לא מצליח לשכנע את חתניו, ואז הוא מתעקב יותר מדי בשביל להציל את הממון ולא נשאר לו זמן לברוח.
אז ה' שוב מרחם עליו והמלאכים מחזיקים בו ומוציאים אותו אל מחוץ לעיר. ויש עוד סיפור ארוך (כולל אשת לוט שהפכה לנציב מלח).

עכשיו מגיעה הסצנה הבאה, שהיא חשובה.
לוט נמצא עם שתי בנותיו במערה ליד סדום.
שתי הבנות שלו רואות את כל מה שקרא ומגיעות לכמה מסקנות חשובות:
1. שהחריבו את כל העולם והם האנשים היחידים שניצלו.
2. שאבא שלהן זקן. למה זה חשוב? תדעו עוד מעט.

הבכירה אומרת לצעירה: "אבינו, זקן. ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ." הן מחליטות לגרום לאבא שלהן להשתכר כל כך, עד שהן יוכלו להוליד ממנו ילדים בלי שהוא ידע. יותר נכון, הבכירה מחליטה את זה ואומרת את זה לצעירה.

באותו לילה הבכירה עושה את המעשה, ולוט באמת לא שם לב לכלום.
למחרת תור הצעירה וגם שם זה מצליח.
שתיהן נכנסות להריון, הבכורה קוראת לבן שלה "מואב" וממנו יוצא העם מואב, למה? כי הוא נולד מהאבא (מ-אב). הצעירה קוראת לבן שלה "בן-עמי" (מובן מה פירוש השם) וממנו יוצא העם עמון.
מכאן לדרש קטן.
ישנן שתי שאלות שנשאלות במקומות שונים, אבל הן קשורות זו לזו.
1. במה זכה מואב שיצא ממנו דוד (שסבתו של דוד הייתה רות שהייתה גיורת מואביה)?
2. במה זכה עמון, שמשה צווה "אל תתגר בם (בכלל)" לגבי בני עמון, אבל לגבי מואב התיר לו להפחיד אותם וכאלה, רק שלא ילחמו בהם.
התשובה היא כך, מואב זכה, משום שהקדימה הבכירה לצעירה (הבכירה הייתה לפני הצעירה).
עמון זכה בזכות שאימו הייתה צנועה, זה גם נרמז בפסוק, וגם בשם שניתן לילד, לעומת הרמז העבה שהבכורה נתנה בשם של בנה.
תזכרו את הקטע הזה, הוא יחזור בסיכום.

בנושא הבא אברהם נוסע לגרר, ושם הוא אומר על שרה שהיא אחותו (בלי לשאול את דעתה קודם).
אבימלך לוקח את שרה ובגלל זה הוא נענש בעונשים ממש קשים (לא בטוח שבעקבות, אני אלך על הגרסה הזאת). בעקבו אמירה של ה' אבימלך מגלה ששרה היא אישתו של אברהם (וה' גם לא נתן לו לגעת בשרה) ושבגללה הוא חוטף את העונש (בין היתר, אבימלך וכל בני ביתו לא יכלו להשתין בכלל, אבל אני שוב גולש מחוץ לפשט).
שימו לב, לא מפורש בפסוקים שאבימלך שואל "למה אמרת לי שהיא אחותך?" אלא יותר נראה שהוא שואל "למה נענשתי כל כך חזק בגללך אפילו שלא עשיתי כלום?"
זאת הגרסה של אונקלוס שמביא מדרש (אונקלוס מתרגם את הפסוק לארמית, אבל הפעם הוא מוסיף).
הפסוק שאברהם מסביר לאבימלך: "ויהי, כאשר התעו אתי אלוהים (אנשים חשובים לפי הפשט) מבית אבי. ואמר לה, זה חסדך אשר תעשי עמדי. אל כל המקום אשר נבוא שמה, אמרי לי, אחי הוא."
ואונקלוס מתרגם: "והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון (=והיה, כאשר טעו העמים אחר מעשה ידיהם), יתי קריב ה' לדחלתה מבית אבא (=אותי קירב ה' לעבודתו מבית אבי) ואמרית לה (=ואמרתי לה (אפשר לפרש לשרה, אבל נראה שמדובר על שהוא אמר לה'))" מכאן הכל ממשיך כמו הפסוק.
ההבדל הוא, שאברהם ביקש מה' שבכל מקום שהם יגיעו אליו ה' יגיד שהוא אחיו. יענו, אם התעסקת עם אברהם, התעסקת עם ה'.
זה מסביר את העונש החמור. בסוף אברהם מתפלל על אבימלך והוא נרפא.

אני עכשיו אתן את מה שאני לומד מכאן ואז אני אעבור לשני דברים אחרונים (שגם בהם ניתן לראות את זה, אבל אני אסביר עליהם משהו קצר אחר).

שימו לב למצב שהיה אצל בנות לוט.
הם היו במצב בלתי נסבל, היו להן שתי אפשרויות (לפי מה שהן הסיקו), או לא לעשות כלום ואז האנושות תיכחד, או לעשות מעשה נוראי ולהציל את העולם.
אבל למרות שהן לא עשו משהו טוב, אלא רק בחרו באפשרות הפחות רעה (ההכרחית) הן עדיין זכו לשכר.
אבל, זה לא לגמרי ככה. גם עם עשית את הבחירה הנכונה, אל תתפאר בה, מעט צניעות שים בך. תתביש במעשה הרע שעשית, אבל תשמח בזה שעשית את הדבר הנכון. וזה דבר גדול.

אבימלך, לעומתן, לא יכל לעשות בחירה לא נכונה, "הלא הוא אמר לי אחתי הוא (היא), והיא גם הוא (היא) אמרה אחי הוא." כך אבימלך טוען לפני ה'.
אבל מה הסיבה שאברהם אומר שהיא אחותו: "כי אמרתי, רק אין יראת אלוקים במקום הזה. והרגוני על דבר אשתי" ורש"י מפרש, שאם נניח סוחר מכוניות בא לעיר עם עוד מישהי(זאת לא הדוגמא שהוא נותן), ישאלו אותו רק על שני נושאים:
אחד, על מכוניות. שניים, "תגיד, האישה שבאה איתך, היא אחותך, או אישתך?". כי אם היא אחותו, הם ירצו אותה לעצמם.
אז אבימלך שלא כל כך מעניין אותו הדבר הזה, הוא עושה את הבחריה הלא נכונה מלכתחילה, ונענש, גם אם לא ממש וזה מועצם רק בגלל שזה קרה גם עם אברהם.

שני הנושאים הבאים בפרשה הם, לידת יצחק ושילוח ישמאעל (שדרך אגב, הוא מאוד דומה לעקידת יצחק), ועקידת יצחק.

לגבי עקידת יצחק, בימיינו נראה שה' ניסה להעמיד את אברהם בניסיון מוסרי, אהם הוא יקשיב לה', או למוסר שלו. ושזה נמדד יחד עם הניסיון להקריב את הבן האהוב שלך (שממנו אמרים לצאת הצאצאים העיקריים שלו).
אבל יש לי הפתעה בשבילכם. בימי אברהם, הקרבת הילדים הייתה מעשה לגיטימי ומקובל לגמרי, זה הראה בהמון תרבויות על הקרבה מוחלטת לאל שלך.
מה שה' מנסה להראות בזה, זה דווקא את האמירה ההפוכה:
נכון שאתה מסכים, נכון שזה לגיטימי. אבל זה אסור וזה לא מקובל יותר, אין יותר קורבנות אדם.
זה רק ווארט קטן לשולחן שבת, וגם הדרך שלי להביט על העקדה.

בסוף הפרשה אברהם שומע שגם לנחור נולדו ילדים, וביינהם בתואל ושבתואל ילד את רבקה.
ורש"י מזכיר, שכל הרשימה הזאת באה רק בשביל רבקה, וכל אנחנו חוזרים למה שהזכרנו בסוף פרשת נח.

ובדברים אלו אני מאחל לכולם, שבת שלום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*וירא- הפסוק הראשון בפרשה:"וירא אליו ה' באלוני ממרא. והוא יושב פתח האוהל כח(ו)ם היום."
אין להתבלבל עם פרשת "וארא" שבספר שמות.

אל תשכחו שניתן להשיג נקודות לחנות המתנות מכאן.
אשמח לתגובות. בבקשה תגידו לי במיוחד אם הרגשתם שזה היה "כבד" מדי או לא מובן מספיק. אני מנסה "לשפר ולקצר" מה שנקרא.

יפה מאוד! כל הכבוד!
פרשה מעניינת. לא הבנתי 2 דברים : למה אברהם אומר לאבימלך ששרה היא אחותו?" ( אגב, רשמת "בנושא הבא אברהם נוסע לגרר, ושם הוא אומר על שרה שהיא אישתו" במקום אחותו). ודבר שני, את פירוש רש"י לגבי דברי אברהם לה' בנוגע לסדום.
לגבי השורות האחרונות שרשמת, לגבי ההערות. אז לדעתי אתה לא צריך לקצר, לדעתי החלקים שאתה כותב עליהם הם מעניינים וחשובים. אבל מה שכן, היו חלקים שלא היו לי כל כך ברורים (כתבתי למעלה). אתה לא כותב "כבד" אבל תנסה לשים לב לדברים הבאים:
תנסה לקרוא את מה שכתבת כשאתה מסיים לכתוב, ולצאת מנקודת הנחה שמי שקורא את הדרשה לא יודע כלום, ואז תוכל לבדוק אם כתבת טוב, ברור, יש חלקים שצריך לשנות וכו'.
אני חייב לציין לטובה שאתה כותב דברם מעניינים, לא נכנס למקומות לא רלוונטים, מביא מן "מוסר השכל מוחבא" בתוך הטקסט, הקדמה, סיום, ואתה כותב לפני כל פסקה על מה אתה הולך לדבר בפסקה הזאת שזה חשוב.
תודה רבה על ההתמדה כל שבוע!

פורסם במקור על ידי Ace Ventura

יפה מאוד! כל הכבוד!
פרשה מעניינת. לא הבנתי 2 דברים : למה אברהם אומר לאבימלך ששרה היא אחותו?" ( אגב, רשמת "בנושא הבא אברהם נוסע לגרר, ושם הוא אומר על שרה שהיא אישתו" במקום אחותו). ודבר שני, את פירוש רש"י לגבי דברי אברהם לה' בנוגע לסדום.
לגבי השורות האחרונות שרשמת, לגבי ההערות. אז לדעתי אתה לא צריך לקצר, לדעתי החלקים שאתה כותב עליהם הם מעניינים וחשובים. אבל מה שכן, היו חלקים שלא היו לי כל כך ברורים (כתבתי למעלה). אתה לא כותב "כבד" אבל תנסה לשים לב לדברים הבאים:
תנסה לקרוא את מה שכתבת כשאתה מסיים לכתוב, ולצאת מנקודת הנחה שמי שקורא את הדרשה לא יודע כלום, ואז תוכל לבדוק אם כתבת טוב, ברור, יש חלקים שצריך לשנות וכו'.
אני חייב לציין לטובה שאתה כותב דברם מעניינים, לא נכנס למקומות לא רלוונטים, מביא מן "מוסר השכל מוחבא" בתוך הטקסט, הקדמה, סיום, ואתה כותב לפני כל פסקה על מה אתה הולך לדבר בפסקה הזאת שזה חשוב.
תודה רבה על ההתמדה כל שבוע!

ערכתי, תודה רבה על הערנות.
אברהם אומר ששרה היא אחותו, מאותה סיבה שהוא אמר שהיא אחותו במצריים (אבל לא בדיוק), בגלל שהוא פחד שיהרגו אותו כי הם ירצו את שרה לעצמם (אולי אשת איש היא אסורה, אבל עם אלמנה מותר להתחתן...).
1 נק' לחנות המתנות על השאלה, אם תוכל להרחיב עוד שאלות על הנושא אולי תוכל לזכות אפילו ביותר נקודות...
רש"H מסביר שבסדום היו חמישה ערים (כרכים= ערים גדולות אפילו יותר, לפעמים ערבבתי בין שני המושגים), וכשאברהם מבקש על חמישים צדיקים, הוא מציע שבזכותם ינצלו כל חמשת הערים (בזכות עשרה, מניין, לכל עיר). וכשהוא אומר 45, אז הוא שואל האםגם אם לא יהיו 10 לכל עיר, אלא 9 לכל עיר (45), האם הוא עדיין ישחית? וה' עונה לו שהוא לא.
רש"י מפרש שאברהם הציע 9 לכל עיר, ושה' יצטרף אליהם ו"ישלים לעשר", אפילו שהחשבון לא מדוייק.
אחר כך רש"י מסביר שארבעים הוצעו בשביל להציל ארבע ערים בלבד וכן שלושים כדי להציל שלוש ערים בלבד. עכשיו מובן?
תודה רבה על המשוב.

תודה, עכשיו הבנתי את החלק על סדום.
אני אנסה להרחיב את השאלה:
אבימלך לא ידע ששרה היא אשתו של אברהם. אבימלך חטא לא ביודעין כי אברהם שיקר לו. אז, למה ה' העניש אותו כל כך בחומרה אם אבימלך לא ידע שהוא חטא? (עד שאמרו לו ששרה היא אשתו של אברהם). איך הוא היה יכול לא לחטוא אם אמרת בעצמך "אבימלך לא יכל לעשות בחירה לא נכונה"? האשמה בעצם צריכה להיות של אברהם ולא של אבימלך.

פורסם במקור על ידי Ace Ventura

תודה, עכשיו הבנתי את החלק על סדום.
אני אנסה להרחיב את השאלה:
אבימלך לא ידע ששרה היא אשתו של אברהם. אבימלך חטא לא ביודעין כי אברהם שיקר לו. אז, למה ה' העניש אותו כל כך בחומרה אם אבימלך לא ידע שהוא חטא? (עד שאמרו לו ששרה היא אשתו של אברהם). איך הוא היה יכול לא לחטוא אם אמרת בעצמך "אבימלך לא יכל לעשות בחירה לא נכונה"? האשמה בעצם צריכה להיות של אברהם ולא של אבימלך.

חבל... כל כך חבל...
אתה עדיין צריך להתאמן, אם אתה רואה שני דברים שנראים קשורים אצלי, אל תחשוב שזה במקרה...
רמז לנושאים לשאלה, נסה להיזכר (או לבדוק) מה היה המוסר השכל בפרשה הקודמת, ומה היו הנושאים אז...
האשמה הייתה עשוייה להיות על אברהם, אבל ניתן להבין שאברהם לא סתם מכשיל את אבימלך, כמו שאמרתי, כשאברהם אומר "רק אין יראת אלוקים במקום הזה, והרגוני על דבר אישתי" מדובר על מצב ירוד, שבו אם אברהם יגיד על אישה יפה כמו שרה (שהייתה מאוד יפה, אף על פי שהייתה מבוגרת), התגובה תהיה "אוי, כל כך חבל שהיא אישתך..." אבל בצורה כל כך קיצונית, שעשויים לבוא ולהרוג אותו מרוב שאנשים מתנהגים כמו בהמות.
אם העם הוא בעל פגם מוסרי כל כך גדול, סימן שיש בעייה גם במלך (שבסוף הוא זה שלוקח את שרה).


3 נק' על ההשתדלות. עוד מישהו רוצה לנסות? תמצאו דברים שנראים כחוזרים על עצמם בין שתי הפרשות (הקודמת והזאת), ותשאלו על דברים שאולי מפריעים לתיאוריות שלי.
אם קשה לכם לשאול כי נראה לכם שאתם כבר יודעים את התשובה, אל תדאגו, גם אם תשאלו שאלה ותענו עליה בעצמכם ניתן לקבל נקודות.

טוב, הגיע מועד המענה על השאלות. אני אביא את השאלות שצויינו בפירוש בנושא.

פורסם במקור על ידי RabbiKingler

שאלה: מכאן לומדים שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. דהיינו, שאם אתה בבית שלך, וה' מחליט להתגלות אליך כי הוא רוצה שתהיה נביא, אבל פתאום מישהו מבקש להיכנס והוא שואל אם יש משהו לאכול/לשתות. אתה חייב להגיד לה' "חכה רגע, אני חייב ללכת" ולהכניס את האדם.
אבל מאיפה אברהם למד שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה? הרי ממנו לומדים את זה!
(נסו לחשוב על תשובה בתגובות, אני בכל מקרא אענה על זה).

שימו לב לרש"י שהיה קודם. למה ה' עושה שיהיה חם? כי הוא לא רוצה שיגיעו אורחים לאברהם כי הוא לא רוצה שהוא יתרח בעקבות היותו חולה. אז אברהם שמבין שה' עשה חם בשבילו, שהוא לא יתאמץ אומר לעצמו:
אם ה' נגלה אלי, למה הוא צריך להבריח את האורחים בזה שחם? אם קבלת פני שכינה גדולה מהכנסת אורחים, אז מספיק שה' יהיה יתגלה אלי, ואז ממילא אני לא אקום בשביל האורחים, כי אני מדבר עם ה'.
לכן, אם ה' היה צריך להוציא את השמש בשביל שלא יהיו אורחים, סימן שהכנסת אורחים יותר חשוב מקבלת פני שכינה. לכן "ה', חכה שנייה, הרגע למדתי ממך שיותר חשוב להכניס אורחים".

פורסם במקור על ידי RabbiKingler

ה' מחליט שהוא לא יכול להסתיר מאברהם את מעשיו והוא מגלה לו שהוא הולך לבדוק אם סדום רשעים, ואם הם רשעים הוא ישמיד אותם.
אברהם שואל איך ה' יספה צדיק עם רשע, ומתחיל לשאול אם יהיו חמישים צדיקים, ואז ארבעים וחמש, ארבעים, שלושים, עשרים, עשר. על תשע הוא לא מבקש.
עיון ברש"י מבהר את דעתו, שבכל פעם אברהם ביקש האם אולי זכות של פחות צדיקים תציל פחות ערים. כי בסדום היו חמישה ערים, חמישים- עשר לכל כרך וכולם ינצלו. 45- תשע לכל כרך, ואולי גם ה' יצטרף אליהם ויציל אותם. 40- 10 לארבעה כרכים בלבד ורק עיר אחת תהפך. וכן הלאה.
רש"י כותב שפחות מעשרה הוא לא ביקש, כי במבול היו שמונה אנשים והעולם לא ניצל בשבילם, והוא כבר ביקש על 9 בצירוף (אולי 45, 9 לכל כרך).
מכאן ניתן לשאול, אז למה הוא לא שאל גם רק על חמישים ומכאן יהיה גם 10 בצירוף? שוב, אני אענה על זה בתגובות.

בשביל לדעת את התשובה לזה, צריך לפחות להביט על הפסוקים, אי אפשר להבין את זה בלי לפתוח חומש.
אם מביטים בפסוקים, רואים, שלפעמים ה' אומר לאברהם "לא אשחית" ולפעמים "לא אעשה".
כלומר, כשאברהם שואל את ה' האם הוא ישחית גם אם ימצאו חמישים צדיקים, ה' אומר לו "לא אעשה בעבור החמישים", כלומר, בשביל החמישים אני לא אעשה כלום לסדום.
כשאברהם שואל לגבי 45 אנשים, ה' אומר לו "לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמישה" כלומר, אם ימצאו שם תשעה לכל עיר, הוא לא ישחית, אבל הוא כן יעניש את העיר בדרך אחרת.
לגבי ארבעים ושלושים הוא שוב אומר "לא אעשה", אבל בעשרים ובעשרה צדיקים (שזה עשרים, עשר לשני ערים, ועשר להציל עיר אחת) הוא שוב אומר "לא אשחית" ולא "לא אעשה" כך שגם אם יהיו שם עשרים צדיקים רק בשביל שתי ערים, עדיין הוא ישחית (מצאתי בפרוש מסויים שזה בגלל ששנים מתוך חמש ערים, זה כבר לא רוב, ולכן הצדיקים הם במיעוט).
אז אם במצב של ארבעים וחמישה, תשעה לכל עיר, ה' אומר רק "לא אשחית" וגם בעשרה צדיקים (שעשרה זה כבר "ציבור" בעצם, כבר יש לזה משמעות) לעיר אחת ה' אומר "לא אשחית", מה אברהם אמור ללמוד מכאן על מצב שבו יש רק תשעה צדיקים בשביל עיר אחת שהיא מיעוט מוחלט?

פורסם במקור על ידי RabbiKingler

בנושא הבא אברהם נוסע לגרר, ושם הוא אומר על שרה שהיא אחותו (בלי לשאול את דעתה קודם).
אבימלך לוקח את שרה ובגלל זה הוא נענש בעונשים ממש קשים (לא בטוח שבעקבות, אני אלך על הגרסה הזאת). בעקבו אמירה של ה' אבימלך מגלה ששרה היא אישתו של אברהם (וה' גם לא נתן לו לגעת בשרה) ושבגללה הוא חוטף את העונש (בין היתר, אבימלך וכל בני ביתו לא יכלו להשתין בכלל, אבל אני שוב גולש מחוץ לפשט).

אל תדאגו, לא כתבתי שיש כאן שאלה, אבל בכל זאת, יש כאן שאלה קשה. לא על אברהם, אלא עלי ועל מה שכתבתי בפרשה הקודמת.
לסוג כזה של שאלה קוראים "קושיא", מראים לאדם מסויים מה הקושי (שמגיע מההיגיון) שיבוא במקרה שנחשוב כמו שהוא הציע קודם.
ומה אמרתי קודם? (וכאן אני בודק אתכם אם אתם קוראים ערניים) בפרשה הקודמת גם קרה מקרה דומה, שאברהם ושרה היו במצריים ואברהם אמר לשרה להגיד שהיא אחותו.
מה הסברתי (בשביל הדבר תורה שלי) בתור הסיבה לכך שאברהם עושה את זה? שאברהם היה בתפיסה של גורל, שאי אפשר לשנות את מה שעתיד לקרות, ולכן הוא לא ניסה למנוע מהמצרים לגעת בשרה אלא ניסה להציל את עצמו.
אז איך עכשיו אברהם שוב עושה את אותו הדבר, אפילו (כמו שהסברתי אז) שהוא כבר למד שאין כזה דבר מזל קבוע ובלתי משתנה?
מה תענה על זה עכשיו, גלעד! קושיא לעניין, 7 נק' לחנות המתנות, הבעייה שאני לא יכול לתת נק' לעצמי כי אני משוחד... אח! תפסיק עם זה! זה כואב!

טוב, אני אמור גם לענות על זה... סתם, ברור שיש לי תשובה.
התשובה היא, שאברהם לא עושה את זה בגלל מזלות, אלא בגלל היגיון אחר לגמרי הפעם.
שימו לב שאברהם לא מסכם את זה לפני ההגעה לגרר. רק בגרר, ברגע הוא אומר ששרה היא אחותו. זאת משיקול הגיוני לחלוטין, שיהרגו אותו מרוב חוסר במוסריות, ואם תבדקו בפסוקים, תראו שגם זה בכלל לא נראה אותו דבר בשני המקומות...

תודה על התשובות. על השאלה השנייה בטוח לא הייתי עולה על התשובה , על הראשונה..גם לא נראה לי. לגבי השלישית: הבנתי את המוסר השכל בפרשה הקודמת אבל לא הייתי עולה על לקשר בין שני המקרים בצורה הזאת.
בכל מקרה, הסיבה העיקרית שבגללה הגבתי זה להגיד שאהבתי את הרעיון של השאלות בתוך הפרשה ולדעתי זה רעיון ממש טוב וכייפי.