נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

"הם במסע חיפושים" אמרתי לטל והבטתי בה בצער "אני חייב ללכת" אמרתי להם ורצתי עד שיצאתי מנקודת המבט שלהם וחשבתי על המערה של רייצ'ל הופעתי שם מאחורי רייצ'ל "היי רייצ'ל אמרתי היא הסתובבה "אתה צריך להפסיק לעשות את זה" היא אמרה "מצטער" אמרתי והסתכלתי על הרצפה "מי היה כאן?" שאלתי "כירון" היא ענתה "מה הוא רצה?" שאלתי

''אז..'' שאלתי את פרסי, אנב'ת ותאליה, ''אז...'' הם אמרו, ''אמרת משהו על נבואה?'' שאלה אנב'ת, ''אה...כה'' מלמלתי וסיפרתי להם את הנבואה רק שהשמטתי את המשפטים הכוללים את המילה נסיכה, ''אומ..אוקיי מה את חושבת שזה אומר?'' שאל אותי פרסי, ''יש לי רעיון'' אמרתי, הוצאתי כמה פנינים מכיסי ונתתי לכל אחד והורתי להם איך להשתמש בהם, תוך דקות ספורות היינו במערה של רייצ'ל עם רייצ'ל ואופק, ''אופק,מה משמעות הנבואה?'' שאל אופק ומלמל את הנבואה, אופק שם לב לשורות שהשמטתי, אמרתי ללא קול ''אז תספר להם בבקשה''

"לכו מכאן!" צעקתי עליהם "לא רוצה" אמר פרסי נקשתי באצבעותיי הם נעלמו "איפה הם עכשיו אופק?" שאלה רייצ'ל "הם יצאו לביקור קטן אצל הדוד האדס" אמרתי לרייצ'ל דמעות עלו בעייני רייצ'ל חיבקה אותי הפנתי לה את ראשי "אופק אתה מתעצבן מהר יותר ככל שהנבואה מתקדמת אתה בסדר?" שאלה רייצ'ל בחשש "אני אוהב אותך רייצ'ל" אמרתי לה "גם אני אותך אופק, כדאי שתלך לישון" היא אמרה ונשכבתי אלייה

''אופק...'' מלמלתי, 'לאן הוא שלח אותנו...' חשבתי לעצמי, ברגע שהרחתי את הריח אשר שרר באוויר מיד ידעתי, ''שלום האדס...'' מלמלתי, ''אומ...שלום נסיכה'' החזיר האדס בזלזול, פרסי שאל ''ככה קורא לך אופק בתור שם חיבה נכון?'', למשמע שאלתו הרים האדס גבה, ואז נראה כי קלט מה ארע, ''אז....לא סיפרת להם נכון?'' הוא שאל אותי בהתגרות, ''לא סיפרת לנו מה?'' שאלה תאליה, הסמקתי עד שורשי שערותיי, ''כלום'' מלמלתי, ''אולי במקרה.. השמטת כמה שורות מהנבואה נסיכה?'' שאל האדס בחיוך רשע, פרסי אנב'ת ותאליה הסתכלו בי המומים, ''על מה הוא..?'', ''אה...'' קטע אותם האדס, הוא אמר את הנסואה בשלמותה, ''טל פה לפנייכם, היא נסיכת מימד אולמטיק, עם היא רק תרצה היא יכולה להתכווץ לצורתה המקורית- רוח טבע, פיה עם נדייק, 'מה?!'' שאלו יחד כל השלושה פה אחד בהפתעה, ''ביי ביי'' אמר האדס ושלושה כלבי שאול התנפלו לעברינו, הוצאתי את הסכין, ''לא!'' עצרה אותי מיד אנב'ת, את נסיכה, את חלק גדול מהנבואה! אסור לך להיפגע'' היא אמרה,''ידעתי!יידעתי שזה מה שיקרה וזאת הסיבה אשר בגלל לא אמרתי כלום!'', שניתי צורתי וצורתי המקורית-


עפתי במהירות כאשר דמעות בעייני אל מחוץ לשאול, התיישבתי בפינה חשוכה בא ידעתי כי לא ימצאו אותי, וישבתי לי לבד

עצמתי עיינים "טל" אמרתי "אופק לך אלייה" אמרה לי רייצ'ל "היא חייבת להבין" אמרה "טוב אני הולך" אמרתי וחשבתי על טל הופעתי לידה "טל הכל בסדר?" שאלתי אותה "אופק איך מצאת אותי?" היא שאלה "לפניי זה אני מעדיף שתחזרי לצורה האנושית" אמרתי לה והיא חזרה להיראות כמו טל "אני רואה הכל אני כמו אפולו רק שאפולו רואה רק מה שלמעלה אני רואה הכל כל היקום" אמרתי כתשובה לשאלתה "ידעתי שככה הם יתנהגו אם הם ידעו את האמת" היא התלוננה "הם טיפשים הם לא מקשיבים לנבואה פרסי הוא לא החצוי החזק מכולם רייצ'ל רצתה לעבוד עלייך אני לא חצוי כמו שאת יודעת החצוי החזק מכולם יכול להיות שזה באמת פרסי אני עדיין מהרהר בכך בואי צריך לעזור לאחיי" אמרתי לה היא החזיקה בידי וחשבתי על הצינוק בשאול והופענו בתא של פרסי אנבת' ותאליה

''אומ...יש משהו שאתם רוצים לומר אהמאנב'תאהמ?'' שאלתי, אנב'ת גלגלה עיינים, ''אבל...!'', מלמלה אנב'ת, ''זה לא הזמן ולא המקום!'' עצר אותנו אופק, ''טל..'' הוא אמר, ''ב'סדר..'' מלמלתי, הוצאתי את הסכין שלי וחתכתי במהירות את סורגי הכלוב, ''מה...איך?!'' שאלה תאליה, ''אני חזקה..פשוט מאוד'' מלמלתי כתגובה, אופק שיגר את כולנו החזרה למחנה, ''נו אנב'ת..יש לך משהו לומר לי?'' שאלתי אותה, ''אבל..!'' היא התחילה לומר שוב

"אנבת'" אמרתי בקול תוקפני "טוב סליחה שאמרתי שצריך לשמור עלייך וכאלה אני יכולה ללכת?" שאלה אותי "חופשייה,תאליה אני ידבר איתך אחר כך תישארי במחנה" אמרתי לה "אבל אני צריכה לל-" היא התחילה לומר אך קטעתי אותה "תישארי במחנה פרסי וטל אחריי" אמרתי להם והלכתי לעבר המערה של רייצ'ל "פרסי אחרייך" אמרתי לו הוא נכנס "טל" אמרתי היא נכנסה "ועכשיו תורי" מלמלתי ונכנסתי פרסי וטל ישבו מול רייצ'ל "אופק בוא שב לידי" אמרה טל הלכתי לעבר רייצ'ל והתיישבתי לידה מצטער טל אך אסור לי לשבת לידכם" אמרתי "הבאתי אתכם לכאן כדי שרייצ'ל תספר לכם על הנבואה שניכם כלולים בה" הסברתי "רייצ'ל תתחילי" סיימתי ורייצ'ל התחילה לדבר

רייצ'ל סיפרה את הנבואה, ולאחר מכן פיענחה אותה משפט משפט, שהיא הגיע לחלק ההתאהבות הסמקתי עד ''כלות הנשמה'' כפי שאומרים, מאותו רגע שבור רייצ'ל אמרה זאת פרסי לא הפסיק לנעוץ בי מבטים, חלקם מובכים כמוני] חלקם לא יכולתי לפענח, זה נראה כמו נצח, לשבת שם ולשמוע את רייצ'ל מדברת על הנבואה, ובואותו זמן לסבול את המבטים של פרסי, כאשר רייצ'ל סיימה, היא אמרה ''שאלות?'', ופרסי מיד התחיל לשאול

"כמו שאת אנבת', היא לא תתעצבן?" הוא שאל "אופק כבר דיבר איתי על זה עתידה גם קשור בנבואה הזאת" אמרה רייצ'ל "עוד שאלות?" שאלה רייצ'ל "כן הגיל שלי זה הגיל שבו אמורים להתחתן במימד אולטימטיק זה לא תהיה לי בעיה להתהאב בפרסי?" שאלה טל "זה לא יפריע טל שהנבואה תסתיים תוכלי לחזור לכוכב שלך ולחיות את החיים שיהיו לך" אמרה רייצ'ל "החוצה" אמרתי לשתיהם אמרתי אבל-" החוצה עכשיו" אמרתי להם

''אוף..., בסד'ר..'' מלמלתי וגילגלתי עיינים, יצאתי החוצה, אך כאשר יצאתי הפחתי לצורת הפיה ועפתי לחדר מבלי שאופק ראה והתיישבתי בפינה חשוכה, קיוויתי ששמלתי הלבנה תשתלב ולא תחשוף אותי, התמקמתי לי בנוחות וצוטטי לשיחה של אופק, החלטתי שעליי לדעת ה-כל, והתחלתי לחשוב על מימד הבית שלי תוך כדי האזנה

"מאזינים לנו" אמרתי לרייצ'ל "אופק לא צריך" הושטתי לה את ידי היא תפשה בה חשבתי עלביתן הרה והופענו שם "היא צריכה ללמוד אופק היא עדיין צעירה" אנחנו מדברים על אלה רייצ'ל אלה מעצבנת" אמרתי לה "אופק אתה מתעצבן יותר מדי נתראה בארוחת הערב" היא אמרה ויצאתי נקשתי באצבעותיי הביתן התנקה מעצמו ושולחנות וכמה מיטות הופיעו אורות בקעו מנרות שנדלקו למעלה שכבתי על מיטה אחת ועצמתיי את עייני

''אוף...'' צלצלתי שהבנתי שאופק קלט אותי, ''אני לא אוהבת את פרסי! אני לא מכירה אותו בכלל, הוא צריך להיות עם אנב'ת! לאאיתי..'' רטנתי, הלכתי לארוחת הערב, התיישבתי בשולחן של ביתן דמטר והתחלתי לאכול, נעצתי באופק מבטים כל הארוחה וגם בפרסי ובאנב'ת, ניסיי לגלות רמזים סמויים אך ללא הצלחה

כל הארוחה השקפתי אל עבר המערה של רייצ'ל "היא אמרה שהיא תיפגש איתי כאן" מילמלתי מישהוא יצא מהמערה זאת הייתה רייצ'ל "סוף סוף" מלמלתי היא רצה לעברי בנתיים כולם קמו והלכו לעבר הביתנים רייצ'ל היתיישבה ליידי "מזל טוב אופק" היא אמרה "מה?" שאלתי אותך היום היומולדת שלך לא?" שאלה "אה כן" אמרתי "תודה" אמרתי "יש לי משהו להביא לך מתנה אבל זה במערה אני יביא לך מחר, היא אמרה הסתכלתי עלייה היא הסתכלה עליי בחזרה ואז היא נישקה אותי נשקה אמיתית על השפתיים "הגיע הזמן" לחש לי אבי זאוס בראשי "דרך אגב אפולו רוצה להיפגש איתך" הוא לחש וקולו נדם "סוף-סוף" אמרה טל האורות נפתחו טל הובילה את המצוטטים נקשתי באצבעותי החניכים נעלמו האורות נסגרו השענתי את ראשי על רייצ'ל ועצמתי את עייני בסך הכל היום הכי טוב שהיה לי

אשכב במיטת הביתן שלי, ''אני חייבת לשאוף קצת אוויר..'' אחשוב ואשתנה לצורת הפיה שלי, אתחיל לעוף ולפתע אראה נרקיסים, ''נרקיסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!'' אצרח בלחש בהתרגשות אדיה, מפני שאחרי הכל לא ראיתי נרקיסים מאז הגעתי למחנה, ואחרי הכל אני פיית הנרקיסים, אתיישב לי על אחד הנרקיסים, לאחר שאשאוף מעט אוויר צח, אחזור לביתן שלי ואלך לישון (שוכחת שאני בצורת פיה, שאר הביתן לא יודע כלום עליי כנסיכה)

בחלומי הייתי בגנו של האדס "אני אקצור את נשמתו" הוא אמר החלום הטשטש לפתע נשמעו צרחות התעוררתי הצרחות נשמעו מביתן דמטר רצתי לעבר הביתן טל נכנסה לשם בצורת הפיה שלה "אני יוציא אותה תירגעו" אמרתי לבני דמטר ומשכתי את טל החוצה "טל תהפכי לבת אנוש" אמרתי לה