נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

''מה..?'' מלמלתי, הבטתי על עצמי, ''אופסיס..'' אמרתי בהסמקה ושיניתי צורה, חזרתי לביתן ואמרתי ''אל תדאגו, הפיה נלכדה והיא תחזור לבית הגידול המקורי שלה'', ''פיו...'' מלמלו כל ילדי הביתן שלי, 'אומ.. אני הולכת לראות אותם בצורה אחרת אחרי שניסו למעוך אותי עם מחברת...' חשבתי לעצמי, ''טוב אופק מה עכשיו?'' שאלתי אותו

״עכשיו יש לך יום אחד לנוח לפני שאנחנו יוצאים״ אמרתי לטל ויצאתי מהביתן קראתי במחשבותיי לסופי וסיידי הלכתי למצוא את תאליה מצאתי אותה בביתן זאוס היא הביטה בפסל של אבינו,זאוס ״אל תדאגי הוא יהיה בסדר״ אמרתי לה ״מאיפה לך לדעת?, אתה לא יודע כלום עליו״ היא צעקה עליי ״אני מצפה לפגוש אותו לפניי שנצא למסע וגם את כלולה בו אבל את תיהיי בסדר״ אמרתי

''יום חופש...'' מלמלתי, ''אני כל כך הולכת לנצל את זה בשדה הנרקיסים!'' אמלמל, הלכתי אל שדה הנרקיסים ושיניתי צורתי לפיה בלי שראו אותי והתיישבתי על אחד הנרקיסים, התחלתי לטייל ביניהם ולטפל בנבולים שבניהם, שתלתי כמה זרעים חדשים ועוד, ''המף..'.' מלמלתי ברגיע בזמן שנשכבתי על אחד הנרקיסים מיוסעת אחרי הרבה עבודה, ונרדמתי.

"טוב חזרה לעבודה" אמרתי ויצאתי החוצה אל עבר המערה של רייצ'ל נכנסתי למערה רייצ'ל ישבה שם ובידה הייתה קשת מזהב ואשפת חיצים עם חיצים מזהב היא הושיטה לי את הקשת ואשפת החיצים "תודה רייצ'ל" אמרתי רייצ'ל פתחה את עייניה הם נצנצו באור של הנרות "זה לקח קצת זמן אבל הצלחתי לך תתאמן בנתיים" היא אמרה ויצאתי החוצה עדיין מתפעל ממתנתי

שם:קווין
מראה:שיער בלונדיני,שרירי,עיניים כחולות.שזוף.
גיל:15
רקע:י"ב
בן של:שושלת קצת מסובכת-אימו היא ביתו של אגאר,אל הים,והוא עצמו בן אודין.
הערות:הוא חצוי נורדי

~~~~~~~

"רק עוד קצת..." אמרתי לעצמי והמשכתי לרוץ,תשוש כמעט לחלוטין. מאחורי,רדף אחריי צבא של מפלצות-בערך 20 נימירין שחורים וענקיים,שטפריהם החדים הבהיקו באור השמש,חמישה מאן-סקלאנגנים ירוקים שזחלו על הגבעה,ראשם הנחשי מבהיק באור השמש. היו שם גם כמה חצאי ענקי אש,חרבות הלהבה שלהם בידיהם והם מכונים לחסל אותי.לפתע,נפלתי על הדשא.המפלצות כמעט הגיעו אליי.אבל קמתי מהר,ושלפתי את חרבי,מאגקראפט. להב הפלדה האסגארדית נצץ ונראה נרגש. הנפתי אותה באוויר בשאריות כוחותיי,ואז נעצתי אותה בחוזקה בקרקע באומרי "זיטראן!" בקול גדול. ברגע שהחרב ננעצה באדמה נוצר סדק שהפיל הרבה מפלצות. הם נשאבו בתוך הסדק,והסדק נחתם ונעלם.מאושר מהניצחון,החזרתי את רחבי לכיסי והיא מעצמה הפכה לקובייה הונגרית."זה היה חתיכת קרב." אמרתי לעצמי,והתעלפתי מתשישות.

כעבור חצי שעה התעוררתי בחדר לבן. שכבתי על מיטה לבנה ורכה.ומעליי הי פוסטר של יצור מהמיתולוגיה היוונית.נדמה לי ששמם סאטירים."איפה אני?" מילמלתי לעצמי.

המשכתי לישון, לא שמתי לב בכלל לזמן אשר עבר, מסביבי שמעתי מידי פעם חצויים נרגשים עוברים, אומרים משהו על חצוי מנורווגיה ניראה לי, אבל התעלמתי, לא אכפת לי מנורווגיה, רק רציתי לנצל את היום עד תומו, חזרתי לישון בנינוחות, ללא כל הפרעות, בתקווה שאוכל לישון כך כל היום.

רצתי לעבר עץ האורן שהגעתי סיידי וסופי הגיעו התנשמתי בכבדות "מה רצית אופק?" שאלה סיידי "שתיכן אחריי אמרתי ורצתי לחפש את היא ישבה בשדה נרקיסים בצורת הפיה שלה "טל מצאתי את החצוי החזק מכולם" אמרתי לה היא הפכה לבת אנוש "איפה?" שאלה "במרפאה אחריי" אמרתי ורצנו לעבר המרפאה פתחתי את הדלת החצוי שכב על המיטה הראשונה "טל הכירי את החצוי החזק מכולם"

''אומ...'' מלמלתי, על מיטת החולים ישב חצוי בעל שיער בלונדיני, הוא היה שרירי ושזוף ובעל עיניים כחולות, לאחר שקיבל הסבר מן הסאיטרים לגבי מקום הימצאו, ביקשתי מאופק לצאת, הוא יצא לבקשתי, החצוי עדיין לא ראה אותי, ''שלום, לי קוראים טל'' הצגתי את עצמי לפניו, ''אומ..שלום טל, אני קווין, איפה אני נמצא לעזעזל?!'', ''במחנה החצויים'' השבתי, ''אתה יודע בן של מי אתה?'' שאלתי

"על מה את מדברת?" שאל קווין את טל הבטתי בטל היא הסתכלה והבינה את משמעות המבט לספר לו "סיידי סופי החוצה אני יבוא עוד מעט" אמרתי הם יצאו החוצה טל הסבירה לקווין על המיתולוגיה היווונית על זה שהאלים קיימים יצאתי החוצה למטווח החץ וקשת בדרך ירתי בדברים כמו ביתן ארס בעיקר ביתן ארטמיס "היא תסלח לי זה היה בטעות אני לא אפגע בביתן של אחותי סתם" מלמלתי לעצמי ואז שמעתי צעקה

פורסם במקור על ידי Percy Jackson

"על מה את מדברת?" שאל קווין את טל הבטתי בטל היא הסתכלה והבינה את משמעות המבט לספר לו "סיידי סופי החוצה אני יבוא עוד מעט" אמרתי הם יצאו החוצה טל הסבירה לקווין על המיתולוגיה היווונית על זה שהאלים קיימים יצאתי החוצה למטווח החץ וקשת בדרך ירתי בדברים כמו ביתן ארס בעיקר ביתן ארטמיס "היא תסלח לי זה היה בטעות אני לא אפגע בביתן של אחותי סתם" מלמלתי לעצמי ואז שמעתי צעקה

"אז זהו." אמרתי לטל אחרי שהיא הסבירה לי על כל האלים היוונים."יש עוד משהו.תקראי לאופק." אמרתי בטון רציני. אופק הגיע בריצה,ואחריו כירון ומר ד',זאת אומרת,דיוניסוס."אני צריך לספר לכם משהו גדול. האמת היא..שאני אל חצוי יווני,אבל אני חצוי." אמרתי בטון רציני.דיוניסוס נראה מבולבל."זה לא הגיוני,איך אתה חצוי אם אתה לא יווני?" הוא שאל בתימהון. תאמינו לי,זה ממש לא קל להפתיע אל."אבי הוא לא אל שנמצא באולימפוס.הוא נמצא במישור קיום אחר. וגם אני נלחם במפלצות אחרות.ראיתם את המפלצות שרדפו אחריי במעלה הגבעה? בכאלה אני נלחם כל הזמן. האמת היא...שאני חצוי נורדי,בנו של אודין." אמרתי בטון רציני.

''ואוו..'' מלמלתי, ''טוב, כל חצוי יתקבל בברכה כאן נכון?'' אשאל את דיונונוס בתקווה, ''אומ...כן, כמובן'' הוא מלמל, ''לעת עתה הוא ישוקם בביתן הרמס'' הוא מלמל, ''טוב, דרך צלחה קווין, נתראה מחר, לי יש יום חופשי היום ואני בהחלט מתכוונת לנצל אותו'' אומר לקווין בחיוך, אשנה צורה לפיה ואחזור לשדה הנרקיסים וארדם על הפרח הקודם.
אבל לפני זה אומר לאופק לטפל בקווין

"קווין אחריי אמרתי ויצאתי מהמרפאה בריצה קווין התקשה להשיג אותי תוך שניות הגעתי למערה של רייצ'ל הצצתי פנימה הכל היה שבור והרוס לא היה זכר לרייצ'ל "לא!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי התחלתי להתקדם לעבר הביתן של טל דמעות זלגו על פניי "מה קרה?" שאל אותי קווין "עוף מכאן נורדי" אמרתי ודחפתי אותה הוא עף עד הגבול ראיתי את טל יושבת בין הנרקיסים "נגמר היום החופשי יהיה אחד כזה בקרוב אמרתי והחזקתי בידה עצמתי את עייני הופענו ביוון טל השתנתה לצורה האנושית שלה והתחילה לשאול אותי שאלות

פורסם במקור על ידי Percy Jackson

"קווין אחריי אמרתי ויצאתי מהמרפאה בריצה קווין התקשה להשיג אותי תוך שניות הגעתי למערה של רייצ'ל הצצתי פנימה הכל היה שבור והרוס לא היה זכר לרייצ'ל "לא!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי התחלתי להתקדם לעבר הביתן של טל דמעות זלגו על פניי "מה קרה?" שאל אותי קווין "עוף מכאן נורדי" אמרתי ודחפתי אותה הוא עף עד הגבול ראיתי את טל יושבת בין הנרקיסים "נגמר היום החופשי יהיה אחד כזה בקרוב אמרתי והחזקתי בידה עצמתי את עייני הופענו ביוון טל השתנתה לצורה האנושית שלה והתחילה לשאול אותי שאלות

"עזבתי אותם בשקט. שיסתדרו לבד עם הצרות שלהם,יש לי מספיק משלי. הלכתי לבניין המרכזי.חיפשתי את כירון,ולבסוף מצאתי אותו במגרש הקשתים,מעביר שיעור.חיכיתי שהשיעור ייסתיים,ואז נגישתי אליו."כירון,אני צריך לעזוב.יש לי משימה חשובה מאוד,שאני אל יכול לספר לך אותה.קיבלתי אותה מהאלים עצמם." אמרתי בטון רציני. הוא נראה רציני."תרצה מלווים?" הוא שאל."אם הם ירצו. אלב החצויים שיבואו יצטרכו להיות חזקים מאוד. המשימה שלי קשורה איכשהו למניעת נבואה...ונבואה גדולה. נבואת הראגנארוק." אמרתי בטון אפל.כירון החוויר."לא.זה אל יכול להיות." הוא אמר בפחד.

''למה אתה כל כך חיוור?'' שאלתי, אופק סיפר לי מה קרה והתחלתי להחוויר גם, ''בוא'' מלמלתי, הלכנו לכירון, קווין, החצוי הנורדי בדיוק דיבר איתו, לא הספקתי לומר מילה לכירון מפני שישר אמר ''טל, את ואופק מצוותים לקווין למסע חיפושים'', ''מה.?!'' אמרתי בהזדעקות, הבטתי בקווין המומה, הוא החזיר לי מבט קפוא וחסר רגשות, ''קדימה, שמעת אותי'' אמר כירון, ''אופקק?'' שאלתי את אופק לדעתו

"אני לא הולך כירון יש לי דברים חשובים יותר מלעזור לנורדי" אמרתי לו בקור "כמו מה? לירות חיצים על ביתן ארס" הוא צעק "מגיע לו הוא עצבן אותי" עניתי כתשובה "וביתן ארטמיס?" שאל "זה היה טעות בכיוון רציתי על הביתן של דיוניסוס פשוט היה הרבה רוח" אמרתי משבי רוח הופיעו עם מילתי האחרונה "והביתן המרכזי?" שאל "לא הצלחתי להתרכז הגיע לאוזניי הרבה רעש" אמרתי מוסיקה חזקה הגיעה מביתן אפולו "רוח!" צעקתי כירון וקווין עפו מהמקום "אופק אתה בטוח שזה מה שצריך לעשות?" שאלה טל "לכי איתו את קחי גם את סיידי אני צריך למצוא את החברה שלי" אמרתי לה והלכתי