נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

פורסם במקור על ידי Percy Jackson

חייכתי אלייה היא רצה אליי וחיבקה אותי"חונקת.. קשה... לנשום" אמרתי, נועם ניתקה ממני "סליחה עצמתי את עייני "טל תעשי לה סיור רייצ'ל חזרה" אמרתי ורצתי לעבר הערה של רייצ'ל "נכנסתי פנימה הכל היה מסודר ונקי כאילו שום דבר לא זז מהמקום "רייצ'ל איפה היית?" שאלתי רייצ'ל הביטה בי דמעות עלו בעייניה " אופק אני גיליתי משהו שלא ישמח אותך" אמרה היא ניסתה להגות את המילים אך לא הצליחה היא הנידה בראשה ונשכבה עליי...

'אממ...אתה מודע לעובדה שאני נורדי,נכון?' שאלתי את רע.'נכון.אבל אתה חזק ביותר. בזכותך זה שאתה חזק,אני יכול לשכן חצי מישותי בתוכך.' אמר רע,ומהטון שלו שמעתי שהוא מחייך."אוקיי,זה די מגניב.להסתובב עם אל בתוך בראש. זה אמור להפוך אותי לחזק מאוד,נכון?" שאלתי את רע בהתרגשות.'נכון מאוד. עכשיו,הסרתי את הלחש המגוחך הזה שהטלת.' אמר רע.'יש לנו עבודה לעשות.אלב קודם,צריך לקרוא לטל לאופק,שותפייך.'

''אוקיי, תודה על הסיור טל'' הודתה לי נועם, ''אין בעד מה'' השבתי, ''טל! מה קורה פה?!w' צעקה נעום כאשר גילינו שרגליי מתחילות להעלם, ואחר כך מוותניי, ובטניי, וכך העלה, ''אנ'לא יודעת!'' זעקתי בפחד, נועלם החזיקה בידי בתקווה שזה יעזור, אך גם ראשי נעלם, לפתע אני, ונועם מצאנו אחת אאת השנייה עך יד החצוי הנורדי, קווין ועל יד אופק ''מה קורה פה?!'' שאלתי

"אני הייתי באמצע איך אתה מעז להפריע לי" צעקתי עליו ואז הבחנתי בקמע שתלוי על צוורו אני עצמי נתתי את זה לדודי הרחוק בכדי שיוכל לשים שם חלק מנשמתו תלשתי את התיליון מצוורו של קווין "תחזיר את זה!" הוא צעק עליי והביט בי בעצבנות "מאיפה יש לך את זה נורדי למה שרע עצמו שדודי הרחוק ייתן לך את זה?" שאלתי אותו "אופק רע הוא דוד שלך?" שאלה אותי טל "אני אמרתי לך טל המורשת שלי מסובחת ועוד לו סיימתי לחקור אותה לעומק" אמרתי לטל תליתי את התליון על צווארי 'היי דוד' חשבתי "אופק נעים לפגוש אותך שוב" אמר לי קולו של רע קווין שיחק עם הקובייה ההונגרית שלו "חכה שנייה" אמרתי לדודי במחשובתיי הורדתי את תליון והצמדתי אותו אל ליבו של קווין אני יודע מה הוא ראה הוא ראה אותי מכין את תיליון זה ומושיט אותו לרע הוא ראה אותי עם התליון במסעותיי וראה את אביו גונב את התליון ממני תליתי את התליון שוב על צווארי

פורסם במקור על ידי Percy Jackson

"אני הייתי באמצע איך אתה מעז להפריע לי" צעקתי עליו ואז הבחנתי בקמע שתלוי על צוורו אני עצמי נתתי את זה לדודי הרחוק בכדי שיוכל לשים שם חלק מנשמתו תלשתי את התיליון מצוורו של קווין "תחזיר את זה!" הוא צעק עליי והביט בי בעצבנות "מאיפה יש לך את זה נורדי למה שרע עצמו שדודי הרחוק ייתן לך את זה?" שאלתי אותו "אופק רע הוא דוד שלך?" שאלה אותי טל "אני אמרתי לך טל המורשת שלי מסובחת ועוד לו סיימתי לחקור אותה לעומק" אמרתי לטל תליתי את התליון על צווארי 'היי דוד' חשבתי "אופק נעים לפגוש אותך שוב" אמר לי קולו של רע קווין שיחק עם הקובייה ההונגרית שלו "חכה שנייה" אמרתי לדודי במחשובתיי הורדתי את תליון והצמדתי אותו אל ליבו של קווין אני יודע מה הוא ראה הוא ראה אותי מכין את תיליון זה ומושיט אותו לרע הוא ראה אותי עם התליון במסעותיי וראה את אביו גונב את התליון ממני תליתי את התליון שוב על צווארי

"זה לא התליון הזה,גאון." אמרתי בקרירות."תסתכל עליו טוב." אמרתי בטון משועשע.הוא הסתכל עליו."התליון הזה נושא גם את סמלו של אבי,אודין,מלך האלים הנורדי.וגם את סמלו של רע. הוא יחיד במינו,ונוצר על ידי אבי.הוא מכיל חלק מרע וגם חלק מאודין." אמרתי בקור."חשבתי שאביך בן תמותה." אמר אוקפ בתימהון."אבי הוא אל. אחד האלים החזקים ביותר,שאין לי זמן או כוח להתעסק בשטויות של חצויים. דיברתי איתו בחיי רק כשלוש פעמים.בפעם האחרונה,לפני שקיבלתי את המשימה,הוא נתן לי את התליון הזה. ידעתי שהוא מכיל את כוחו,אלב אל ידעתי שהוא מכיל גם חלק מרע." אמרתי בקור רוח. הוא הושיט לי בחזרה את התליון."תודה. עכשיו,אם אל אכפת לכם,יש לי כמה מימדים להציל." אמרתי בקור,ובכוח המחשבה פתחתי שער."אם אתם רוצים להצטרף אל המשימה שלי, כדאי שתעברו אחרי בשער." אמרתי,ועברתי. שניהם עקבו אחרי,סקרנים."ברוכים הבאים לאלפהיים." אמרתי בחיוך. הבטתי מסביב. אלפהיים נראה בדיוק כמו תמיד-יער ירוק עד מלא פטריות ועצים עתיקים. הוא פרח בפריחה נפלאה,ונראה יער מהאגדות."המקום הזה ממש יפה." אמרה טל בפליאה.

''דבר ראשון, אתם חייבים להבטיח שלא לריב!'' אמרתי לקווין ולאופק, ''קודם שיתנצל!'' אמר קווין בכעס, ''בחיים לא!'' השיב אופק, ''טוב אז להתראות'' אמרתי והתחלתי ללכת, ''בסדר בסדר!'' מלמל קווין, ''אני מצטערץ....'' הוא מלמלף, ''חזק יותר'' אמר אופק בחיוך שטני, ''אני מצטערת בסדר?!'' הוא צעק, ''בסדר'' השיב אופק כאשר חיוך שטני על פניו, ''יופי'' השבתי להם, והתקדמתי יחד איתם אל תוך המקום, ''אני כבר חוזרת'' אמרתי, הלכתי למקום בוא הם לא ראו אותי והשתנתי לפיה, החלטתי לראות איך אופק וקווין יסתדרו בלעדיי, עפתי מעליהם, בתקווה שקווין לא יראה אותי-מפני שאינו יודע מי אני, ושאופק לא יראה אותי-כי הוא יאשים אותי שריגלתי אחריהם

חטפתי את התליון מקווין ורצתי העברתי יד מעל התיליון הסמל של אודין נעלם סמלי הופיע חרבי המשלושת 'אי אפשר לעבוד עליי במשחקים אודין חבשתי את התליון על צווארי ועצרתי קווין עצר מאחוריי מתנשף "תן לי את התליון שלי" הוא אמר לי "אתה מתכוון לתליון שלי" אמרתי לו והראתי לו את התיליון קווין נדהם לי ולאביך יש ירבות ותיקה אז תיזהר ממני אמרתי ועפתי למלעה לחפש את טל ראיתי אותה מולי בצורת הפיה "היי טל אני צריך להגיד לך שוב פעם שאני רואה הכל?" שאלתי אותה

פורסם במקור על ידי Percy Jackson

חטפתי את התליון מקווין ורצתי העברתי יד מעל התיליון הסמל של אודין נעלם סמלי הופיע חרבי המשלושת 'אי אפשר לעבוד עליי במשחקים אודין חבשתי את התליון על צווארי ועצרתי קווין עצר מאחוריי מתנשף "תן לי את התליון שלי" הוא אמר לי "אתה מתכוון לתליון שלי" אמרתי לו והראתי לו את התיליון קווין נדהם לי ולאביך יש ירבות ותיקה אז תיזהר ממני אמרתי ועפתי למלעה לחפש את טל ראיתי אותה מולי בצורת הפיה "היי טל אני צריך להגיד לך שוב פעם שאני רואה הכל?" שאלתי אותה

"מטומטם." לחשתי לעצמי.הוצאתי את תליון חנית השמש מכיסי וענדתי אותו. הוא התמזג עם עורי,ונכנס לתוכי. בואותו הרגע,עיניי הפכו זוהרות באור זוהר צבעוני-מסתחרר."זאת עוצמה בלתי רגילה." אמרתי בקול.'צודק בהחלט.' אמר לי קולו של אודין בתוכי.'זה מכיל גם את כוחי שלי,וגם את כוחו של אביך. זה הופך אותך ליצרו עוצמתי בהחלט.' אמר לי קולו של רע."אוקיי,זה הזמן למצוא אותם.' חשבתי לעצמי,והמראתי באוויר.מצאתי אותם,יושבים על איזה עץ.היא בתור פיה,והוא בתור מעצבן."שלום לכם." אמרתי בקול."אתה חושב שאתה כזה טוב,נכון? אז שי לי חדשות בשבילך." אמרתי,וקולי נהפך לפתע לקול אחר.עוצמתי יותר."אני הוא אראקאנטוס,ישות היקומים העליונה. הישות העוצמתית ביותר ביקום. פחדו ורעדו." אמרתי בקולי השונה,והתעלפתי.

כעבור חצי שעה התעוררתי וראיתי את אופק וטל גוהרים מעליי."אתה הפכתי לאחד עם הישות החזקה ביורת בלכ רצף הזמן חלל." אמר אופק,לא מאמין."כנראה בגלל שגם רע וגם אודין היו בתוכי,בערך,הישות מצאה לה גוף מארח וסילקה את אודין ממני." אמרתי בקול מופתע."תשמע,אני מצטער על המ שהיה לנו קודם." אמרתי אל אופק."אני לא רוהצ שום יריבות עם אף אחד. ונכון לעכשיו-אני אצטרך עזרה כדי לשלוט באראקאנטוס.חברים?" אמרתי בחיוך,והושטתי לו יד.

גילגלתי עיינים וחייכתי, ''סוף סוף אתם חברים'' אמרתי 'זה לא יחזיק יותר מדקה' חשבתי לעצמי בעודי מחייכת מאוזן לאוזן.
ואמרתי ''עם כבר חושפים פה סודות..'' אומר ואשתנה לצורת הפיה שלי,אל מול קווין
''שלום שלום'' אומר ואתיישב על שערותיו ש קווין

העפתי את יודו של קווין מידי והלכתי לחפש את נועם מצאתי אותה יושבת על עץ עפתי למעלה והתיישבתי ליידה "היי אבא" היא אמרה באדישות ראיתי את העצב בעייניה "נועם קרה משהו?" שאלתי אותה נועם נשכבה עליי זימנתי ענן שישא אותנו באזור "לא קרה כלום אבא" הא ענתה "מה שלום פז?" שאלתי אותה "היא בסדר?" שאלתי "היא מתה לפניי כמה חודשים מאז אני מנסה למצוא אותך את יודעת מי הסבא רבא שלך נכון?" שאלתי אותה "אני יודעת קורונוס" היא אמרה והביטה בי ואז הוציאה משהו מכיסה זה היה קופסא קטנה "אמא רצתה לתת לך את זה היא נתנה לי לשמור על זה יום לפניי שמתה כאילו ידעה שתמות למחרת" היא אמרה לקחתי את הקופסא מידה נועם עצמה עיינים והלכה לישון שראשה מונח על כתפי

פורסם במקור על ידי Percy Jackson

העפתי את יודו של קווין מידי והלכתי לחפש את נועם מצאתי אותה יושבת על עץ עפתי למעלה והתיישבתי ליידה "היי אבא" היא אמרה באדישות ראיתי את העצב בעייניה "נועם קרה משהו?" שאלתי אותה נועם נשכבה עליי זימנתי ענן שישא אותנו באזור "לא קרה כלום אבא" הא ענתה "מה שלום פז?" שאלתי אותה "היא בסדר?" שאלתי "היא מתה לפניי כמה חודשים מאז אני מנסה למצוא אותך את יודעת מי הסבא רבא שלך נכון?" שאלתי אותה "אני יודעת קורונוס" היא אמרה והביטה בי ואז הוציאה משהו מכיסה זה היה קופסא קטנה "אמא רצתה לתת לך את זה היא נתנה לי לשמור על זה יום לפניי שמתה כאילו ידעה שתמות למחרת" היא אמרה לקחתי את הקופסא מידה נועם עצמה עיינים והלכה לישון שראשה מונח על כתפי

"חתיכת חארות.מי צריך אותם בכלל" אמרתי לעצמי בכעס."כל עוד אני צריך לעזור להם עם הצרות שלהם-בסדר,בוא,אבל כשלי שי משהו-הם לא רוצים להיות איתי." אמרתי לעצמי בזמן שצעדתי אל עבר איפה שהשארנו את התיקים.'שיישארו פה. לי שי דברים לעשות. אני צריך לבקר את הדרו." אמרתי לעצמי,והתחלתי ללכת ביער. חוש פנימי וניסיון עבר הדריכו אותי איך ללכת ביער. לבסוף,הגעתי לקרחת יער ענקית,ובמרכז קרחת היער הייתה עיר ענקית-היא הייתה בנויה אבן זהובה-לבנה,וגגותיה היו אדומים כדם ומכוסים רעפים. העיר שכנה ליד נהר גדול שהתפתל בסמוך אליה,וליד הנהר היו כמה שדות."עיר הדמדומים." אמרתי לעצמי בטון חולמני.הלכתי בהליכה איטית אל עבר שער העיר."בנו של הלורד," אמרו לי השומרים בכניסה וקדו קידה.חייכתי ונכנסתי אל הסמטה שהובילה אל כיכר העיר.

הכיכר הראשית של העיר הייתה יפה מאוד-הייתה בה מזרקה ענקית שבשוליה צמח גן טרופי קטן אך מדהים ביופיו. המזרקה הייתה בנויה מאותה אבן זהובה-לבנה. ליד המזרקה ישבו על ספסלי עץ נאים כמה מבני העיר.הם הביטו בי ונדו בראשם לאות כבוד. יצאתי מן הסמטה,ולפתע כל בני העיר עצרו.הם עמדו,וקדו לי קידה.היה לי זמן להתבונן בפניהם הנאים,בעיניים חסרות האישונים בצבעי ירוק-כחול-סגול,שערם האסוף,וגופם החטוב."אני מברך אותך הלורד, בשם בני גזעי-האלדרינים,ובשם כל תושבי העיר." אמר לי אלדרין אחד מחייך שנראה לבוש בהידור רב.

פיהקתי, מסביבי היה דשא שחור, לא, לא דשא שיער!, כל האירועים האחרונים חזרו למוחי והבנתי שנרדמתי על שערותיו של קווין מבלי לשים לב!, היינו בכיכר מדהימה ומסביב עמדו יצורים מוזרים אשר כל הזמן כינו את קווין ''הלורד'', פיהקתי שוב והתחלתי לעוף, עפתי אל מול פרצופו של קווין, הוא נרתע מפני שהפתעתי אותו ''שא-לום קווין'' אמרתי לו במבט אדיש שוכחת כי הוא אינו ייודע מי אני
-________________________
אופק אלה תפגוש אותנו עדיין

פתחתי את הקופסא אור לבן סינוור את עיני הוצאתי את מה שהיה בפנים זה הרגיש כמו מכתב סגרתי את הקופסא האור נרגע פתכתי את המכתב וקראתי אותו דמעות זלגו מעייני שקארתי את השורה האחרונה התחלתי להבין את משמעות הנבואה "החצוי החזק מכולם הוא..." לא הספקתי להשלים את המשפט אפרודיטה הופיעה לפניי "היי אמא" מלמלתי בקול אדיש מחשבותיי נדדו לעבר מקום אחר אחוזה גדולה ולבה עם צריחים שהתנשאו לשמיים "אופק בוא לבייתך בייתך האמיתי" אמרה לי אמא הערתי את נועם ואמרתי לה להחזיק בידי חשבתי על האחוזה והופענו שם "סוף-סוף חזרנו הביתה" אמרתי לנועם ורצנו פנימה

פורסם במקור על ידי Percy Jackson

פתחתי את הקופסא אור לבן סינוור את עיני הוצאתי את מה שהיה בפנים זה הרגיש כמו מכתב סגרתי את הקופסא האור נרגע פתכתי את המכתב וקראתי אותו דמעות זלגו מעייני שקארתי את השורה האחרונה התחלתי להבין את משמעות הנבואה "החצוי החזק מכולם הוא..." לא הספקתי להשלים את המשפט אפרודיטה הופיעה לפניי "היי אמא" מלמלתי בקול אדיש מחשבותיי נדדו לעבר מקום אחר אחוזה גדולה ולבה עם צריחים שהתנשאו לשמיים "אופק בוא לבייתך בייתך האמיתי" אמרה לי אמא הערתי את נועם ואמרתי לה להחזיק בידי חשבתי על האחוזה והופענו שם "סוף-סוף חזרנו הביתה" אמרתי לנועם ורצנו פנימה

"הו,שלום טל." אמרתי בטון משועמם.טל נראתה מופתעת,מאוד.."איך זיהית אותי?" היא שאלה בחשדנות."זה קל." אמרתי בחיוך."כשהישות החזקה בכל רצף הזמן חלל שוכנת בראשך,זה נותן לך את הכישרון לזהות אנשים לפי האנרגיה הקסומה שהם פולטים.זה די מגניב." הסברתי לה,מחייך מעט.טל חזרה לצורתה האמיתית."מה זה המקום הזה?" היא שאלה,מסתכלת על העיר בפליאה."העיר הזאת נקראת עיר הדמדומים. היא הוקמה ע"י אבי,אודין,וניתנה לבלדאר.בלדאר נתן אותה לגמדים,לאלפים ולאלדרינים כמתנה על כך שהם תמכו בו במלחמת הענקים." אמרתי בחיוך."מאז הם עדיין מעריצים גדולים של אבי ושל כל בניו." אמרתי בחיוך."זה מקום ממש יפה." היא אמרה בהשתאות."זה אמור להיות ככה.האלדרינים והאלפים הם גזעים שמקודשים לבלדאר,אל היופי. אומנם הגמדים הם לא גזעים שמקושרים לזה,אך גם הם חובבי יצירות אומנות.לכן, העיר הזאת נעשתה במטרה להיות העיר הכי יפה מאז ומעולם." אמרתי בחיוך."הלורד,הקארגאת'י ממתין לך." אמר לי אלף אחד בחיוך קל."מה זה קארגאת'י?" שאלה טל."קארגאת'י זה בשפת הגמדים. המשמעות זה-'עליון',והם מתכוונים למלך הגמדים." אמרתי,והלכתי בעקבות האלף כשטל בעקבותיי.

שיעור-הפיה היא צורתי האמיתית, האדם זה ''תחפושת''
________________________-
הלכתי בעקבות קווין, לא הייתי בטוחה כל כך לאן אותו אלף יוביל אותנו, בכל מקום שעברנו השתחוו ומילות כבוד נזרקו אל עבר קווין, ''סליחה גברתי, האם את.. רוח טבע?'' נשמע לפתע קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי ילד, לא, הוא לא היה ילד, הסתכלתי עליו שוב, הוא היה בגובה של ילד\ בעל אוזניים מעט מחודדות, אך היה לו זקן, הוא לבש מגבעת ירוקה גדולה, 'לפריקון...' חשבתי במוחי, ''כן, למה?'' שאלתי את הלפריקון,

רצתי לעבר הבית הוא נשאר כפי שהיה החלונות השקופים הרהיטים הלבנים והתמונות על הקירות "כמה טוב לחזור"אמרתי ונאנחתי "לחזור הביתה" אמרה נועם דמעות ירדו מעייני עד ששמעתי מישהו קורא לי "היי" אמר קול ותיק קול מוכר נדהמתי למשמע קולו של חברי הותיק שהיה אמור למות והתעלפתי נועם העירה אותי שכבתי על אחת מהמיטות ניסיתי לקום אך הייתי חלש בשביל זה "מה קרה?" שאלתי את נועם