נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

''רוח טבע שככה יהיה לי טוב!'' מלמל הלפריקון, ''בואי איתי בבקשה'' הוא אמר לי, ''אמ..טוב?'' השבתי בחיוך חייכתי אל קווין חיוך מתנצל והלכתי לבדי בעקבות הלפריקון, הוא הוביל אותי לביתן קטן ורערוע, ''הנה קחי'' הוא אמר והגיש לי כוס ובא משקה אדמדם ''מה זה?'' שאלתי בחשדנות ''פטל לפרקוני הפטל הטוב ביותר שתטעמי!'' הוא אמר בחיוך חסר שיניים ''אמ..טוב'' מלמלתי וקירבתי את שפת הכוס לפי, הרגשתי את הנוזל הצלול יורד בגרוני, שלפתע הרגשתי את מוחי מתעמעם, קמתי על רצפת עץ, הכל נראה לי גדול יותר, לא-אני זאת שהייתי קטנה יותר, הבנתי שאני בצורת הפיה שלי בתוך כלוב קטנטן, הלפריקון ממקדדם החזיק בכלוב הקטן ''מה עשית לי?!'' צעקתי, ''את ידידתי, הולכת לבעלים חדשים ואני אהיה עשיר!'' הוא ענה, ''מה?!'' צעקתי בפחד, ''פיית נרקיסים, אכן נדיר הדבר'' הוא אמר בצחקוק משוגע

"לכי תמצאי את טל עכשיו" אמרתי בקול חלש אך תקיף "תביא אותה ותגידי לה שתבוא לכאן מחר עם סופי סיידי ורייצ'ל וגם את תבואי איתה עכשיו רוצי" אמרתי היא יצאה מהבית בריצה קמתי על רגליי חברי יצא מהשיחים הוא נראה נמוך מתמיד עם עיניו הירוקות והפרצופו הגמדי הייתי חושב שהוא באמת גמד אך למעשה הוא היה פיקסי "מצאת דרך לחזור דרק אחריי שהשלכתי אותך לאטלנטיס" שאלתי אותו "כן הצלחתי ונחש מה מצאתי בדרך" אמר והוציא להב שחור וצונן עם אותיות יווניות עליו "להב האלים חזק יותר מהקשת שלי" אמרתי "נכון ונחש את מי אני הולך להרוג עם זה?" שאל וחייך חיוך צונן עייני התערפלו וחשיבתי דעכה ברגע שהוא תקע את הלב בליבי "נתראה" אמר דרק ויצא מהבית

''איה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11'' צרח הלפרקון כאשר נשכתי את אצבעו דרך סורגי הכלוב.
''חצופה קטנה'' הוא מלמל, הוא הלך לכמה דקות ולפתע חזר עם חפץ שגרם לי להחסיר פעימה, זה היה מזרק זהוב בגודל אצבע או אפילו פחות עם מחט זהב דקיקה, בתוכו היה נוזל זהוב צלול ''זה...'' מלמלתי, ''כן, לקחתי אותו מטירת ביתך הנסיכה'' אמר הלרקון וצחקק ''פאק'' מלמלתי, ''המזרק של טמירה'' אמרתי בלחש ''אכן'' אמר הלפריקון ''כל רוח טבע אשר חומר הזהב יפגע בעורקיה תשקע בשינה עמוקה וליבה יעצור'', ''אבל..'' אמרתי לחייכתי חיוך לחוץ ''אתה..לא מוכר אותי?'' המשכתי ''כמובן, אבל לבעלים החדשים שלך לא יהיה זמן לטפל בך הוא רוצה אותך..ליופי'' השיב הלפריקון, לפני שהספקתי להגיב פתח הלפריקון במהירות את הכלוב ולפני שהספקתי לפרוש כנפיי עטף את גופי בכף ידו, הוא לקח סרט סטן שחור וכרך אותו סביב גופי כולל כנפיי ורק יד אחת השאיר לא קשורה, הוא הנח אותי על שולחן ומתח את ידי הלא קשורה, הוא החדיר את המחט הדקיקה דרך זרועי, זה לא כאב זא הייתה הרגשה חמימה, מרדימה אשר התפשטה בעורקיי במהירות, ניסיתי להאבק אך זה היה חזק ממני, תוך דקות מספר שכבתי ללא הכרה וללא דופק על השולחן קשורה בחוט סטן שחור

התפללתי לאבותיי לאמותיי עצמתי את עייני והחלשתי את תודעתי 'בקרוב אורנוס ישטלט מחדש על הגוף וירפא אותו ואז אני יעיף אותו לכל הרוחות' חשבתי ועצמתי את עינינ נכנסתי לתודעתי לתוך מוחי 'אורנוס' הד כחול הופיע מולי 'חזרת לדבר מה?' שאל 'תרפא את גופי ואמצא לך גוף מתאים לכוחך' אמרתי 'אין לך סיכוי להשטלט עליי גיליתי מי אימי השלישים ובקרוב אני יגלה את אבי השלישי אני בלתי מנוצח' אמרתי והחזקתי בידו של אורנוס הוא החזיק בידי ניצוצות כחולים עברו מידו לידי מידי אל ליביב וריפאו אותי 'תזכור במעבר בין החיים למוותיש מחיר והמחיר הוא דליפת קסם ממני תגנוב לעצמך ותוכל להיות חזק יותר מהפיקסי המגוחך הזה' אמר אורנוס והוא צדק ראיתי את האוויר מלא קסם והנחתי לו לחדור לגופי שאבתי את כולו עד לטיפה האחרונה 'נתראה אורנוס ידידי הותיק' אמרתי והנחתי לתודעתי לחזור לשלוט

בועות, בעות צבעוניות זה מה שראיתי, בכל בועה ראיתי מקום אחר, הייתי משותקת והבטתי בקביעות על אותה בועה.
ראיתי את עצמי קשורה בסרט סטן שחור, איש בחליפה שחורה מהודרת נכנס, הוא נתן ללפרקון מזוודה, כנראה מלאה בכסף או זהבף הלפרקון הרים אותי והושיט אותי אל אותו איש, הוא לקח אותי בעדינות ושם אותי בכייסו, זה כל מה שראיתי, אאחרי זה חושך, הבועה הוככשחה בגלל מיקומי בכיס.

פתחתי את עייני ויצאתי מהדלת כאב חד פילח את ראשי "נשארת בחיים מה?" שאל אותי קול מרוחק "חבל טוב אני אטפל בך אחר כךך" אמר הקול ושקט רצתי לעבר הים לבייתי אחד מהם עצרתי על קו החוף ושכבת שם משהו מרוחק בים הפר את שלוותי מיקדתי את מבטי 'זה באמת יכול להיות?' חשבתי מצמצתי 'לא סתם אשלייה "חפש אותי" לחש קול לאוזניי "ותמצא אותי חפש אותי ותמצא" אמר הקול נכנסתי ליםרגל אחר רגל ולאט שחיתי אל הים ולחפש באוקיינוסים וביבשה כל מקום 'אני חייב למצוא את מי שזה לא יהיה אני אמצא' חשבתי והמשכתי לשחות

ראיתי את אופק שוחה בבועה צהבהבה הבועה הייתה מעוותת היה כמעט מצחיק לראות את פניו כמעווותות.
שחררתי בעלטה גמורה הצלחתי להעביר רק מסר אחד לאופק ''חפש אותי חפש אותי ומצא אותי''.
לא יותר, חזרתי לבועה שלי, היא כבר הוארה מפני שהוציאו אותי מהכיס, האיש שם אותי במסגרת תמונה קטנה כאשר סר הסטן השחור עדיין חגופי היתיי דוממת ממש כמו תמונה

'שעמום' חשבתי והשכתי לשחות 'חפש ותמצא' במחשבה הזאת הציקה בראשי מרחוק ראיתי סנפיר 'עוד תעתועים זה מה שחסר לי עכשיו' חשבתי וגלגלתי את עייני "מה הוא היה עושה?" שאלתי את עצמי וחשבתי על דמותו "עוד פעם תעתוע" אמרתי בתגובה לסנפיר שהופיע שוב מרחוק שמעתי שיר "שירים במקום הזה?" נענתי את ראשי "בטח מישהו מצבא פוסידון" אמרתי 'חפש אותי חפש ותמצא תיזכר בעבר של המים בעבר שלך עם המים' אמר הקול 'הקודם היה דומה לקול של טל אבל זה בכלל לא זה קול מוכר' חשבתי וצללתי למים

ראיתי את אופק, ''אוי לא'' מלמלתי לעצמי בראשי, הוא חלף היישר ליד אי הסירנות בלי לחשוב בכלל ונפל למלכודת, לקחתי נשימה עמוקה ידעתי שזה הולך לשאוב ממני 5את כל כוחי ''אופק, תתעורר, זהו רק חלום אתה תטבע! צא מן המים מיד המשך לשחות אל תקשיב לשירים'', מתחת למים אופק פקח את עיניו בהפתעה למשמע קולי, הוא מיד שחה מעל פני המים ונשם נשימה עמוקה והצליח לחלוף על פני אי הסירנות בהצלחה רבה

'אופק תיזכר בי תזכר בחברתך' אמר הקול שוב "מי את איפה את?' שאלתי את הקול 'תיזכר אופק חפש אותי חפש ותמצא אותי' אמר הקול דמעות ירדו מעייני חשבתי על מסועותיי על חברותי וחבריי כדי להזכר מי זאת אך ללא הצלחה "אני לא יכול!" צעקתי המים געשו בגלל כעסי ניסיתי להרגיע את עצמי בעזרתמנוחה ושעקתי במים ללא עזרה והצלחה

''אוקיי עם זה לא יהרוג אותי...'' חשבתי לעצמי
הפעלתי את הכוחות שלי כפיית הנרקיסים, רוח טבע יש לי כמה וכמה ''טריקים בבשרוול'', בועה הקיפה את אופק והוא עלה לפני המים ניסיתי בכל כוחי לוודא שהבועה לא תתפוצץ, בסוף הצלחתי להנחית אותו על חוף האי בוא אני נמצאת, הייתי מותשת לא יכולתי עוד לעשות פעולה אחת ''אל תעשה את זה שוב'' שיגרתי לאופק מותשת ומתנשמת

מצמצתי בעייני נענעתי את ראשי בקלות קמתי והתחלתי ללכת לעבר טל 'בתור רואה קול ומלך האלים העיתידי אני יודע שאני יציל אותך אז תפסיקי לעזור לי טל' שידרתי אלייה פסעתי על החול והנחתי את חרבי על הקרקע נתתי לה לשקוע בחול לאן שאני הולך זה לא מקום לחרב רצתי לעבר טל באמצע הריצה הקול דיבר בראשי שוב 'עזוב אותה שחרר אותה אחר-כך קודם תדאג לי' אמר הקול בראשי 'אני לא אוכל לדבר איתך יותר אתן לך רמז אחרון אני במים באחד האוקיינוסים' אמר הקול ללא ספק זה היה קול מוכר בהחלט קול שלילדה מאבק התחולל בתוכי להציל את טל או להזכר בעבר

ראיתי את המאבק המתחולל, ראיתי בבןעה בא אני נמצאת את עצמי, את האיש ממקודם מתקרב אליי, הוא הניח אותי בתוך כספת, הרגשתי את המתכת הקרירה, את חוסר האוויר, ראיתי את מצוקתו של אפק ושיגרתי ''לך אליה, הצל אותי אחר כך'' אמרתי עדיף כי ייזכר בעברו

קפצתי לאוקיינוסים חיפשתי אחד אחד עד שנשאר רק אחד האוקיינוס השקט 'אתה קרוב אופק תמצא אותי' אמר הקול "זה כאן היא כאן אני מרגיש את זה 'אני מצטער טל אמרתי ועצמתי את עייני ונתתי לגלים לקחת אותי משם "אופק, אופק" מישהו טלטל אותי פקחתי את עייני הייתי במערה של רייצ'ל 'מישהו שיגר אותי לכאן' 'אופק תמצא אותי' אמר הקול "רייצ'ל אני חייב ללכת אמרתי ושיגרתי את עצמי לאווקיינוס השקט לחפש את הקול ולזכור את עברי

חור קטנטן נפתח בתקרת הכספת שאיפשר לאוויר לחדור.
גמעתי את האווויר בשקיקה לפתע, הבנתי משהו אני לא פייה רגילה הרי אני פיית הנרקיסים רוח טבע עוצמתית, אני יכולה לעשות הכל לא משנה מה, אספתי את שארית כוחותיי ופקחתי את עייני, הייתי בכספת אפורה, השתמשתי בכוחות שלי ובין רגע הכספת הפכה פרח אחד גדול, סרט סטן היה קשור לרגלי, נראה כי הם היתירו אותו וקשרו אותו לרגלי לא היה לי זמן להעיף אותו.
''אני חופשייה!'' צעקתי בשמחה ועשיתי סיבוב בתעופה באוויר, עפתי דרך החלון הפתוח, ידעתי שעכשיו לפניי מסע של שבוע תעופה עד למחנה.