נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

''אופק...אתה לא מזהה אותי? זאת טל...סליחה שלא סיפרתי ל ךאת שמי האמיתי'' אמרתי, ''וטוב..זה הזמן לספר לך'' אמרתי ''נלחמנו מול המדריך גילינו כי שרה עברה לצד שלו היא הצליחה לחזור למוטב בזכותי ובזכות מר מיצוקי, אבל..לבה כבר היה שייך למדריך היא נתנה לי את הפנינה שלה ונעלמה יחד איתו, נסיכת בת ים חדשה נולדה לאוקיינוס ההודי שמה סיירה והיא אחותי הקטנה, מיקל גנב את ליבה ונשמתה ברגע שנולדה אך הצלחנו להציל אותה, מיקארו נולדה מחדש כילדה קטנה, מיקל הצליח איכשהו לחזור לחיים'' סיימתי סיכום של כמה מה שקרה בשנים האחרונות
אופק נראה מבולבל, התקרבתי אליו ושמתי יד מנחמת על גבו

פתחתי את פי ואמרתי ''סיירה בואי יחד'' סיירה יצאה מאחורי העמוד ושתינו שרו יחדיו-
http://www.youtube.com/watch?v=6LSZO...eature=related

אופק נראה מעודד יותר ''יש לשיר הזה השפעה כזאת'' אמרה סיירה בחיוך

"רינה חכי אני בא איתך!" צעקתי לה מהחלון והתחלתי לשחות לעברה "קדימה הביתיה" אמרתי לה "אופק תישאר כאן" אמרה רינה "תפקידך לשמור עליי" ואת זונחת תפקיד זה עכשיו" אמקרתי לרינה "אופק!" הזדעקה והעיפה אותי אחורה "שישי ומימי" מילמלתי חרש "קול הפנינה הירוקה" אמרה רינה "קול הפנינה השחור" אמרתי באותו הזמן "לא יפה" אמרה מימי "מה דעתך לשיר אחותי שישי?" שאלה מימי את אחותה שישי הנהנה בראשה והם התחילו לשיר "לא!" צעקתי וסימנתי לרינה
"כשאתה נזרק על ידי ים כועס ,
ומרגיש שכבר הפסדת ,
תתחבר ישר לאהבה שבלב,
ותשכח מזה .
ותראה שעוד אעמוד על שלי ,
כמה שנדרש ממני ,
רק כדי לשמור על אהבה שנתנה,
של אור ואהבה .
זה חם כמו השמש ,
כן זה חם , כן זה חם , כן זה חם .
רק אהבה וחסד ,
זה הכל , זה הכל , זה הכל .
דווקא עכשיו , דווקא עכשיו!
אם כך תקשיב לשירי ,
שירי המלא באהבה ,
ורק פעימות ליבי יודעות שהאמת היא רק אחת ,
אם רק תוכל לראות את עצמך מול המראה ,
הקצב אותו תרגיש הוא כמובן כוחה של האהבה ,
האהבה תהיה כאן ,
תמיד היא שרה לצדך !"
"הפעם ניצחתם" אמרו החיות היופי השחור והתפגגו

''היי'' אמרתי לאופק, הוא הסתובב בהפתעה ''האנון!'' הוא אמר '' סליחה על האיחור'' אמרתי כמתנצלת ''לא איחרת'' הוא השיב.
''היי רינה מזמן לא התראנו!'' אמרתי לפתע, ''האנון!'' אמרה רינה בחיוך ''האנון!'' נשמע עוד קול, הסתובבתי וראיתי את לוצ'יה ''לוצ'יה!'' השבתי בשמחה, לאחר האיחוד המרגש
לא ידענו מה לעשות

"אופק עזור לי" שמעתי קול "עזור לי" הקול התחנון הרמתי את ידי "אני מצטער האנון, רינה לוצ'יה" הורדתי את ידי גל גדול שטף אותם משם התחלתי לשחות קודם למצוא אותה "אני בא תחכי לי" מלמלתי"אופק" אמר קול משמאלי "אל תעזור אתה בתוח שזה תפקידך?" הוא שאל "אופק, אתה הנסיך של הים נולדת לעזור" אמר קול מימיני "איפה אני?" שאלתי את עצמי מסביבי היה רקע שחור עם שמונה פסי פס כחול ורוד ירוק כתום שחור צהוב סגול ותכול "הפנינים" מלמלתי מעליהם הייתה דמות דומה למיקל מצדדיו עמדו משרתיו ומעליו אקווה רג'ינה "מה כל זה?" שאלתי את עצמי

לפתע הדבר המוזר ביותר קרה, לוצ'יה התפוגגה מול עיני ומול עיני רינה עמדתי לומר משהו אך לפתע גם רינה התפוגגה, לא הבנתי מה קורה וגם לא היה לי זמן לחשוב כי גם אני התפוגגתי.
עמדתי מעל צדפה כחולה לבא הפנינה שלי ראיתי את רינה מימיני מעל צדפה ירוקה עם הפנינה שלה, ולוצ'יה משמאלי מעל צדפה ורודה עם הפנינה שלה, קוקו הייתה משמאל לוצ'יה מעל צדפה צהובה עם הפנינה שלה לשמאלה הייתה נואל עם צדפה תכולה והפנינה שלה, משמאלה הייתה צדפה כתומה ובא פנינה כתומה למעליה סיירה, משמאלה של סיירה הייתה צדפה סגולה ובא פנינה סגולה למעליה קארן יצרנו סוג של מעגל ואף אחת מאיתנו לא יכלה לזוז א'ווה רג'ינה ודמות דמויית מיקל עמדו מחוץ למעגל ואופק בתוכו

עצמתי את עייני 'האנון תעני לי' שידרתי אלייה מאז ומתמיד היה לנו קשר גם לפניי שיעדתי שזו טל 'לוצ'יה רינה מישהי' שאלתי בתקווה שיענו לי דמות הגשמה מולי זאת הייתה שרה "אופק תהיה חזק אני הולכת לנסות לשחחר אותן" היא אמרה והצביעה על הדמיות של בנות הים "אני סומכת עלייך אופק" היא אמרה והביטה בי היא שידרה לי במבט משהו ונעלמה הבנתי מה היא ניסת לומר הרגשתי משהו בכיסי נפלתי על ברכי "שרה!" הזדעקתי והתחלתי לבכות

ניסיתי לברוח מן כלאי, וגם הצלחתי אך אקווה רגינה עצרה בעדי ואמרה ''הישארי האנון'' ''כן גברתי'' עניתי בהרכנת ראש, ''לוצ'יה, האנון, רינה, נואל, קוקו, קארון, וסיירה כשבע נסיכות בנות הים עליכן לעצור את מיקל ומהר'' אמרה לנו אקווה רג'ינה ''כן גברתי נעדה ככל שנוכל'' עניתי, ''אופק, הפנינה השחורה אינך שלך מטבע שכן אתה עצמך יצרת אותה, רק בנות הים יכולות לשלוט בשבעת הממלכות, את פנינתך תוכל לשמור אך אינך שליט יותר מצד שני יש לי משמיה רק בשבילך'' היא אמרה, אני ושאר שש נסיכות בנות הים שוגרנו אל עמוד אור מוזר ידענו שהוא מוביל לממלכתו של מיקל

"אקווה" אמרתי "אני מזהיר אותך עכשיו" מיקל חזק הם לא יצליחו לעצור אותו לבד" אמרתי עייני היו חלשות "הפנינה שלי מהטבע פנינתי היא הדבר ביחיד שהשארת לי אחריי שהרגת אותם!" צעקתי עלייה "את לא יודעת כלום! את הרסת אותי!" המשכתי לצעוק "אני שונא אותך!" דמעות ירדו מעייני "אופק" אמרה אקווה רג'ינה "אני לא רציתי לעשות את זה אבל הם בחרו בזה" היא אמרה "שרה דאגה לך זה לא הייתה שליטתי ברגע שלא חזרת היא נשברה האנון לוצ'יה רינה וכולן הן זקוקת לך לכן המשימה שלך היא" המשיכה אקווה "לאחד את הפנינים אתה החכם מהים תיצור לי פננה מכל הפנינים פנינתך היא החשובה ביותר פנינתך מכילה מחצית מנשמתה של שרה תשמור על הפניננה הזאת אופק" היא סיכמה "תשמור"

''אבל הבנות יוכלו לעשות זאת לבד אתה יודע זאת'' המשיכה אקווה רג'ינה ''עכשיו הקשב לי טוב, במילים פשוטות משימתך היא לשמור על הפנינה שלך, אני שולחת אותך למסע לקצה השנישל העולם, אנטארטיקה, בקרקעית הים(תצטרך למצא לבד) תיבת כסף, בתיבה זו הנח את הפנינה שלך, היא תהיה מוגנת שם.
~מנקודת המבט שלי~
''הגענו'' אמרתי עמדנו בממלכתו של מיקל ''מלכודת!'' הזדעקה לפתע קוקו היינו מוקפים, אחיות היופי השחור, רן(הפרפרית), ארארא, והעטלפית היו סביבינו במעגל וללא שום גינונים החלו כולן לשיר הכאב היה בלתי נסבל.

לפתע שמעתי בראשי מנגינה מוכרת ''טארו!'' אמרתי

[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=zl-mjC1Yk78[/YOUTUBE]
כל הנסיכות הצטאפו אליי והכנענו במהרה את כל האויבות שלנו ''האנון יש לך שיר חדש'' אמרה קוקו בחיוך כאשר סיימה לשיר ''נכון'' אמרתי בחיוך.
''נו נו יפה מאוד'' אמר מיקל שהופיע מאחורינו

הוצאתי את הפנינה חייכתי חיוך קלהשתמשתי בכוחי ושכפלתי את הפנינה "תיזהרי אקווה פנינתה של שרה שלי לא של אף אחד אחר" מלמלתי שחיתי לחפש תיבת כסף דמות התממשה מולי "אופק למה אתה לא מקשיב לאקווה" שאלה שרה ,את נתת לי אותה שרה היא שלך אני צריך לשמור עלייה אני צריך לשור אותה אצלי" אמרתי לשרה "אופק אני יסתכל עלייך אדאג שלא תעשה צרות רק על תעזור לבנות הים בקרוב אשאיר לך את רוב נשמתי אך ישאר לי מספיק בשביל להתגלות לפנייך מדי פעם שים את הנשמה אצלך בפנינה אופק" אמרה "שמור על מתנתך"

''איה!'' צרחה נואל כאשר נעטפה בכח בכנפיו של מיקל, ''קדימה בנות יחד!'' אמרתי
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=kF4Crn6GO1s&feature=relmfu[/YOUTUBE]
מיקל זעק בכאב.
''האנון'' אמרה סיירה ''התענוג כולו שלך'' השבתי לה
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=znw_BwaC8vc[/YOUTUBE]
ומיקל נעלם

"מצאתי" לחשתי בזמן שראיתי מולי את תיבת הכסף חייכתי ושמתי שם את הפנינה המזוייפת "שלום יש כאן מישהו?" שאלתי בתגובה לרחש ששמעתי עוד משהו מאחוריי הסתובבתי "מיקל שלום" אמרתי וחייכתי לעברו "שלום אמר מה דעתך לתת לי לשאוב אותך?" הוא שאל "תן לי לחשוב על זה... לא" אמרתי "קול הפנינה השחורה"
"כמו עמוד אחרון של סיפור אגדה שנכתב מחדש ושונה לטרגדיה
ואפילו לזה שליבו האמיו בסיפור ועכשיו החלום כבר אבוד לעולם,
אהבה , חלומות, הם רק ארמונות שבנו ילדים על החוף,
הם מגיעם וחלפים אפילו, שלא תרצו שהם היו כאלה.
ואפילו עכשיו אני לא יכולה להיפטר מהשיר שאתה לי נתתה ,
מנגינה מהדהדת בתוכי ואני מרגישה שחזרתי חזרה לאותו היום.
וכל זה היה כמו כלוב שכלא ואני מבטיחה שאני עוד השתחרר מהקוולים
שאתה אתפתה וסגרת אותי עמוק בפנים.
ועכשיו אנחנו ביחד האהבה עוד תעיר את דרכינו,
הגורל כבר החליט מה היה עם כולנו,
ועם הכוכבים יעלמו זה כי אנשים כולם מפחדים מרגש"
מיקל נדנד את ראשו חבל אמר ועטף אותי בכנפיו "האנון!" צעקתי

הפנינה שלי זהרה, ''מישהי בצרה..' מלמלתי '' או מישהו..'' אמרתי בגלגול עיינים, התחלתי לשחות בעקבות אור הפנינה שלי.
המקום ממנו הגיע אות העזרה לא היה רחוק כל כך, ''האנון האנון האנון'' שמעתי צעקות, וראיתי את מיקל עוטף בכנפיו את אופק ''יש לו כישרון להסתבך בצרות'' חשבתי לעצמי וגלגלתי עיינים ''קול הפנינה הכחולה!''
(אני זוכר בעל פה את השיר אני אפילו לא צריכה לבדוק איפה שהוxd)

אני יושבת לי כאן ומביטה למרומים רואה את כל הגוונים משתנים וחושבת על האהבה נזכרת בך ובוכה
הזיכרון הישן עולה פתאום בראשי הקשיבו לו הוא נמצא אי שם באופק האם אני שומעת ילד בוכה בכי מר לבד?
ולב כבד צריך עזרה, אולי זה הגורל שמדריך אותי?
רק הכוכבים הקטנים מובילים אותי בבטחה
בתוך הים בעומק הכחול נמצא ביתי אותו אוהב מכל אני אשמור על כוחי אתמודד עם העתיד שיבוא שקוע בים כחול ומהפנט וליבי תמיד כואב אני אשמור על כוחי אתמודד עם העתיד שיבוא שלך וגם שלי

מיקל צעק ונעלם
אופק הבי בי בתדהמה ''הפנינה שלך היא זיוף לא יותר, היא לא תשפיע על מיקל, תבין אולי אתה בנו של פוסידון אך אין זה אומר כי אתה שולט בים, הים-הוא הממלכה שלי'' אמרתי ונעלמתי בין הגלים חזרה לממלכתי

צחקתי "אולי הפנינה לא משפיעה אבל אני כן" מלמלתי לעצמי חשבתי על המחנה וזה הביא אתי לשם "אופק" אמר מישהו מאחוריי הסתובבתי "פרסי מה קורה פה?" שאלתי "טל תקרא לטל!" הוא אמר 'אוי באמת' חשבתי חשבתי על האנון והופעתי לידיה "היי" אמרתי לה "מה קורה?" שאלתי היא העבירה את ידה בניסיון לגעת בראשי 'הלוואי שלא תצליח לגעת בי שאני יהיה כמו רוח ' חשבתי היא באמת לא הצליחה לגעת בי 'מזל' "אופק מה קורה לך?" שאלה אותי "אני הולך ונעלם מהעולם בגללכם ובגלל עולמכם" החוותי בידי על הארמון "הולך ונעלם..."

''אה...אופק-_- אני נסיכת בת יפ אני יכולה לחוש מתי מרמים אותי אל תנסה אותי'' אמרתי
''יש לי דברים לטפל בהם ביי'' אומר לאתחיל ללכת לשחות לחדרי שבארמון