נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

שחיתי אליה במהירות "אני לא מרמה אותך האנון אני נעלם" אמרתי 'לפחות הכוחות שלי עדיין בפעולה' חשבתי גלגלתי את עייני חדרה של האנון נעלם עד שאחליט להחזיר אותו האנון התעלמה ממני והמשיכה לשחות נענתי בראשי קירות הופיעו ועצרו מטל להמשיך והופיעו קירות גם מאחוריי למקרה שתנסה לברוח "האנון תסתכלי לי בעיינים ותגידי לי אם אני דובר אמת"אמרתי הא הסתכלה בריכוז בעייני "האנון אני נעלם מהעולם"

''כן כן בטח'' אמרתי הברוגז, יכולתי לחוש שהוא מרמה אותי שהוא משתמש בכוחות שלו לעשות את זה.
ניסיתי לדפוק על הקירות, לבעוט בהם עם זנבי אך שום דבר לא שבר אותן, ''קול הפנינה הכחולה!''

אני יושבת לי כאן ומביטה למרומים...(כל השיר)

ואחד הקירות נסדק, חבטתי בו עם הזנב=הוא נפל והמשכתי בדרכי

הרמתי ידיים בתסכול "מה שתגידי" מלמלתי שחיתי למחנה הוא נשאר כפי שהיה חסר כל חיים טוב כמעט כולם היו שם אבל היה שקט חיפשתי במבטי את פרסי לא היה שם גם אנבת' לא ודיוניסוס וכירון גם לא היו "דווקא היא כן" מלמלתי לעצמי רצתי לעברה "קלאריס" אמרתי "מה?" שאלה בחשש "איפה פרסי?" שאלתי אותה היא לא הספיקה לענות והאנון הופיעה שם תודה לאלים בצורה האנושית שלה "הו יופי" מלמלתי לעצמי והלכתי משם בזעם

שתף פעולה
______
''אופק!'' מלמלתי בתסכול ''אתה חייב להפסיק לשגר אותי לאן שאתה רק רוצה 0-ם'' ''כן כן מה שתגידי'' אמר אופק ואחז אותי בידי בחוזקה וגרר אותי לביתן זאוס
''מה אתה צריך?'' שאלתי את אופק מעט בכעס.
אופק הביט בי ולרגע חשבתי שראיתי פחד ובלבול בעיניו, אך רגע לאחר מכן המבט הזעוף והערמומי חזר לפניו ''טוב אז ככה..'' הוא התחיל

"הדין של המחנה נגזר" אמרתי לה "אנבת' פרסיכירון ודיוניסוס עומדים למות" אמרתי "ולפי החיזיון שלי את היחידה שיכולם להציל אותם" אמרתי לה המבט המודאג הגיע לפנייה "אני ילך תשארי קצת עם עצמך" אמרתי והסתובבתי.
"מי נשאר לבדוק?" שאלתי את עצמי "נזכרתי" 'סופי?' שאלתי 'חיה' אמרה 'סייידי' שאלתי 'ני באמצע מחקר חשוב אנא הפסק להפריע' אמרה חייכתי והלכתי לבדוק "עוד אחת אחרונה..."

חייכתי, דיונונוס לא יכול למות, רק להיקצץ לכאלף חתיכות, חייכתי לעצמי למראה החיזיון שעלה במוחי 'זה יהיה שינוי מרענן' חשבתי בחיוך.
''איך לעזעזל אני אומרה להציל אותם אבל? 0-ם'' מלמלתי לעצמי
~התראת אנימה חדשה בשרשור~
החלטתי ללת לטייל מעט בעיר, קצת מראה ''נורמאלי'' לא יזיק לי.
נסעתי באוטובוס לפארק גדול ויפה כשלפתע שמעתי מאחוריי קול צרחה, הסתובבתי דבר דמוי מזודה מרחץ נצמד לנמלה אשר הייתה על הקרקע, הנמלה זרחה וגדלה וגדלה ולפתע עמדה מולי מוטציה, ''מוטציה'' מלמלתי, ''לא מוטציה, חיית כימרה'' אמר קול גברי מאחוריי, הסתובבתי וראיתי נער-


''קחי'' אמר הנער וזרק לידי קמע מוזר למראה-


לפתע הרגשתי כח מוזר בגופי, והרגשתי כאילו אני חייבת לומר משהו, שלפע המילים ''טוקיו מיו מיו מטאפורי סיס!'' נפלטו מפי(אופק אתה לא הופך לגם יש גבולXD), לפתע הרגשתי חמימות מוזרה בגופי, מיששתי את ראשי וצמרמורת עברה בגופי, משהו היה שלא כשורה.
הבטתי בהשתקפותי בשלולית שלידי ורעד מוזר עבר בגופי, נראתי..שונה-



''את מיו מיו, חצי חיה חצי נערה, תפקידך יחד עם המיו מיו האחרים להציל את העולם מן חייזרים!, את חצי ארנבת כפי שאת יכולה לראות, ארנבת מדבר.
תרגישי בלב את המילים ותשתמשי בהם!'' הוא אמר
''ריקוד...חרבות!'' יצאו המילים לפתע מפי, גוש חרבות בעלות ניצב כסף ובאמצעו אבן אודם בצורת לב הופיעו פתאום מול ידיי, עצמתי עיינים והושטתי את ידיי קדימה, דחפתי את האוויר עם אצבעותיי וגוש החרות כאשר קצוותיהם זורחים פגעו בכימרה והיא נעלמה.

'הלאווי שתהיה שם' חשבתי לעצמי כל הדרך נכנבתי למערה "ריי את כאן?" שאלתי "אופק אני כן בנתיים"היא אמרה "וכן אני בסדר "טוב" אמרתי וישבתי מולה "הנבואה" אמרתי "ברור הנבואה הולכת כך" היא אמרה ערפל ירוק התחיל להתערפל שם אך שמעתי צעדים מתקרבים "ריי רגע תשמעי"" אמרתי והיא הקשיבה

נפלתי על ברכיי ''מה זה היה?!'' אמרתי בלחץ, ''כמו שאמרתי לך'' אמר הילד בגלגול עיינים חסר רגישות
''המף..'' אמרתי והזזתי את ראשי הצידה
''בואי'' הוא אמר ותתפס בידי ''עזוב אותי!'' צעקתי הוא הביט בי במבט תמים כלא מבין מה עשה רע
''נו?'' הוא אמר חסר סבלנות
גילגלתי עיינים והלכתי אחריו

"ג'ייסון גרייס" אמרתי הוא הביט בעייני השנאה העמוקה שלו עליינראתה בעייניו "אופק" הוא אמר "שנים לא נפגשנו" הוא אמר רייצ'ל לחשה משהו באוזני עייני קדרו הנהנתי לה ויצאתי החוצה ישבתי ליד המערה "למה הוא כאן מאז המסע הוא לא היה אמור אפילו לנסות להתקרב למחנה" מלמלתי לעצמי "על מי אתה מדבר" שאל קול מוכר

''פרוייקט מיו, נועד לעצור פלישת חיזרים, את המיו האחרונה כל שאר החמש כבר נמצאו'' אמר הנער שגיליתי ששמו הוא ריו
''אוי יופי, חצוייה, רוח טבע, בת ים ועכשיו גם זה מה עוד?'' מלמלתי בעצב ''מה?'' שאל ריו ''אה..כלום'' השבתי
''טוב..אלו האוייבים שלך'' הוא אמר משועמם ותמונה הופיע על המסך שמולינו-

''קישו...הנשק שלו הוא שני פיגיונות תיזהרי ממנו, הוא יכול לרחף ולהשתגר ממקום למקום''

''טארט, נשק שלו הוא חוט עבה שאליו מחוברים שני כדורי ברזל, הוא יכול להשתגר ממקום למקום ולרחף''

''פאי הנשק שלו היא מניפה אדומה גדולה שיכולה ליצור ברקים הוא מאוד מסוכן הוא יכול לרחף ולהשתגר ממקום למקום''
ריו סיים את דבריו וכיבה את המסך

''אמ..אוקיי אני ישים לב'' אמרתי לריו 'אוך אני ישאיר את זה לשאר הטוקיו יש לי מספיק על הראש' חשבתי במוחי, ''רק עוד דבר אחד..תענדי את זה'' אמר ריו והושיט לי שרשרת אליה מחובר הקמע ''נו טוב'' אמרתי ולבשתי את השרשרת, ויצאתי

הבטתי למעלה "היי פרסי" אמרתי "לא אמורה להיות אספה אתה יודע הנבואה" אמרתי לו "כן עוד כמה דקות שטל ותאליה יגיעו האסיפה הראשונה מאז שרייצ'ל ניבאה אותה" הוא אמר לי "המחנה בזמנים קשים מאז שהרה נחטפה..." הוא התחיל אך קלט מה אמר וסתם מיד "מה אמרת?" שאלתי אותו "לא אמרתי כלום" הוא שיקר "היי טל ותאליה הגיעו אפשר להתחיל באספה אמר פרסי ורצנו לבניין המרכזי להתחלת הישיבה

''נו.............................................. ....'' אמרתי בשעמום ''טל שקט!'' נזף בי אופק גילגלתי עיינים.
''התאספנו כאן היום...'' התחילה לומר רייצ'ל ''התאספנו כאן היום'' חיקיתי אותה וכולם, אפילו אופק ורייצ'ל צחקו, ''התאספנו כאן היום בגלל נבואה שניביתי ובא על פי דעתי ועל פי דעתו של אופק מופיעים, אופק, טל ועוד כמה אנשים שלא זיהינו שקיווינו שתוכלו לעזור לנו בהם
''מה הנבואה?'' שאלתי
''הנבואה היא..'' התחילה רייצ'ל

"רגע" קטעתי את דבריו של רייצ'ל "טל את לא זוכרת את הנבואה?" שאלתי "ורייצ'ל גם פרסי שם" אמרתי "טוב הנבואה" אמרה רייצ'ל היא פקחה את עייניה
"בן ארבעת האלים והאורקל יפגשו
יחדיו גורלותיהם יתנגשו
הנסיכה והחצוי החזק מכולם יתהאבו
להב משולש יחרוץ גורלות
הנסיכה והאל האורקל והחצוי יפגשו
ואת גורל האולימפוס ואת גורל העולם יחרצו" אמרה רייצ'ל "זאת הנבואה שאלות?" שאלתי אותם

ראש ביתן אפולו הרים את ידו, ''כן?'' שאלה ריצ''ל
''למה טל בנבואה? היא לא נסיכה וחוץ מזה אין עוד איזכורים דומים לה'' הוא שאל
אני, אופק ורייצ'ל החלפנו מבטים 'מה לעשות?' חשבתי לעצמי ''רק רגע'' אמרתי, תפסתי את ידו של אופק וגררתי אותו אל מחוץ לבניין ''מה לעשות??'' שאלתי

"את מחליטה אם לספר להם זה לא תפקידי אנבת' פרסי וכירון יודעים כל השאר לא זה החלטה שלך" אמרתי לה "אני לא בטוחה" אמרה טל "לפי מה שלמדתי לפניי שגיליתי שאמי היא אפרודיטה הייתי יכול בוודאות להגיד לך לספר עכשיו אני כמעט לא יכול לבטוח באף אחד" אמרתי והרכנתי את ראשי