נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

"נו, תגיד לאדון זאוס" זעפתי בו :אל תדבר אליי ככה" אמר לי כירון "הוא ידבר אלייך איך שבא לו" התערבה טל "אני הולך לביתן של אבא שלי את באה טל?" שאלתי "כן אני באה קדימה" אמרה הלכנו לביתן של זאוס ואז אמרתי "אני לא מאמין, הם חיכו עד עכשיו בשביל להגיד לנו" אמרתי לטל "כן אבל תחשוב על זה אתה ראש בית של שתי ביתנים וגם אני ואנחנו אלים" אמרה טל "טוב יש לזה יתרונות, אבל זה מעצבן שהם חיכו עד עכשיוהלכנו לישון למחרת בבקר בא אלינו סאטיר "לביניין המרכזי מהר" הוא אמר

נבהלתי, פגשתי את אופק ורצתי אליו במהרה, הגענו לבניין המרכזי תוך דקות ספורות, כירון חיכה לנו שם ואמר ''אנחנו שולחים אותכם למסע חיפושים'', 'וואוו.. איזו קבלת פנים יפה' חשבתי לעצמי וזעפתי פנים, אופק הבין מה אני עומדת לומר אך קטע אותי ואמר ''לאן כירון? מתי ואיפה?'', כירון התיישב מולינו ואמר ''בניו יורק, יש שלושה כלבי שאול מתרוצצים, אבל אלה לא סתם כלבי שאול כל אחד מהם עונד טבעת קטנטנה על אחת מרגליו, טבעות אלו הם המפתח למציאת מחנה החצויים הרומי'', 'הרומי?' למה הכוונה חשבתי

"נו באמת, עוד משע חיפושים" אמרתי 'המחנה הרומי מעניין' חשבתי "טוב את באה טל?" שאלתי היא הנהנה בהסכמהיצאנו החוצה והגענו לסנטרל פארק שם חיכה לנו הכלב הראשון לקחתי את הפיגיון והסתערתי לעבר הכלב התקרבתי לרגל שלו ואז הוא שם לב אליי הוא העיף אותי בעזאת הרגל שלו ואז עליתי עליו והסחתי את דעתו בזמן שטל לקחה את החרב שלה ושרטה את הרגל שלו תקעתי לו את הפיגיון באמצע הראש והוא התפוגג לאבק נפלתי על הרצפה ואמרתי "אחד הלך שתיים נשארו" והמשכנו ללכת

קודם כל זה מסע חיפשוים לא משע חיפושים
_______________________________________
הלכנו אל רחוב אחד ושמו ''שנסון'', ראינו כלב שאול גדול אפילו מהקודם, התקרבתי אליו בחרב מורמת, אבל כלב השאול ראה אותי (מעכשיו במקום כלב שאול אני אכתוב כ''ש), הוא זינק לעברי בציפורניים שלופות, רק במזל התחמקתי אבל אופק נפגע, כעסתי על כ''ש ורצתי אליו, תקעתי את חרבי בגרונו והוא התפורר כלא היה

לפני שהלכנו לקחתי את הטבעת שהיה על הרגל של הכ"ש בלי שטל תראה ושמתי בכיס "עוד אחד וסיימנו" אמרתי לטל "קרה משהו?" היא שאלה התעלמתי ממנה והמשכנו לשדרה החמישית ושם חיכה לנו כלב שאול בגובה של שתי בתני זאוס במחנה "הוא גדול מעוד" אמרתי ושלפתי את הפיגיון התקדמתי צעד קדימה ואמרתי "היי, גוש בשר בוא תאכל אותי אתה נראה רעב" הוא נהם אני לא יודע למה אבל כנראה הוא חשב שטל יותר טעימה ורץ לעברה זרקתי עליו את הפיגיון והכ"ש צעק "טל זאת ההזדמנות תנצחי אותו!" צעקתי לה היא הרימה את החרב ושיספה את הכלב רצתי ולקחתי את הפיגיון תעקתי אותו בראשו והוא התפוגג יזרנו למחנה ושהגענו כירון שאל "נו, מה היה?"

''ניצחנו'' אמרתי בהתנשמות, זרועי הייתה משוסעת ורגלו של אופק גם, כירון נתן לנו מעט נקטר ואמברוסיה אבל משום מה זה לא עזר..!, כירון קימט את מצחו ואמר ''איך זה ייתכן? אלה היו כ''ש ולא ..'''ואז הוא עצר את עצמו פוער עיינים גדולות ושאל ''כ''ש האלו היו גדוליפ מהממוצע?'', ''כה'' אמרתי ללא היסוס, כירון אמר ''אז אלה לא כלבי שאול רגילים אלה...''

״אלה מוטציות״ אמר כירון ״איך זה יכול להיות אבל בכל זאת ניצחנו לא?״ שאלתי את כירון ״בזה נדון אחר כך עכשיו אופק תוציא את זה״ הוא אמר ״להוציא את מה?״ שאלתי אותו ״את הטבעת אופק הטבעת״ הוא ענה 'איך הוא ידע שלקחתי' חשבתי הטבעת הייתה ביד שלי בתוך הכיס קמתי מהשולחן והלכתי ״לאן אתה חושב שאתה הולך?״ שאל כירון ״לביתן שלי ,לביתן זאוס״ אמרתי כירון היה מופתע כל מה שהיה אחריי זה לא ראיתי כבר הלכתי 'לפחות אני לבד בביתן שלי, ביתן זאוס'

''סיפור ארוך..'' מלמלתי והלכתי אל הביתן של אמא שלי, ונרדמי חלמתי חלום מוזר, חלמתי שאני עומדת אל מחוץ לגוף של ומטיילת במחנה, פתאום פגשתי את אופק מבולבל כמותי, הוא שאל ''זה אמיתי?'', ''אני לא יודעת'' עניתי בפחד ותסכול, לפתע מולינו נעמד אריה ענק שאמר ''בואו אחריי'', לא ידעתי מה לעשות, 'לבטוח באריה ענק....ץ' משהו בראשי אמר לי שלא אבל אחר כן, הבטתי באופק במבט שואל

הנהנתי בהסכמה עקבנו אחריי האריה והגענו למקום מוזר "אני חושב שזאת רומא" אמרתי לטל "אולי, אני חושבת שזאת מצריים" אמרה 'אוי, כמה זמן לא הייתי פה' אמר קול בראשי אני לא יודע מה טל שמעה אבל היא הסתכלה עליי במבט מוזר 'לא הייתי כאן אף פעם' אמרתי לקול 'אתה לא ,אני כן' הוא השיב המשכתי לעקוב אחריי האריה "איפה אנחנו?" שאלתי אותו "אנחנו במחנה הרומי" אמר האריה "אתם תצטרכו לשתף פעולה" הוא הוסיף "לשתף פעולה איתם" אמרתי והצבעתי על ילד קטן שנראה כמו פח זבל "כן איתם" אמר האריה חזרתי למיטה אחריי המשפט הזה התעוררתי והלכתי לחפש את טל ראיתי אותה עומדת מול ביתן אתנה הלכתי אלייה ושאלתי "את באה לביתן המרכזי?" היא הנהנה שהגענו כירון חיכה לנו שם "נו תסבירו על החלום" אמר

''איך ידעתה?'' שאלתי את כירון בחשש והוא ענה ''טוב..אני מודה אני אוהב להיכנס לחלומות של אחרים, יש לי יכולת כזאת אבל איבדתי אתכם קת אחרי שפגשתם את האריה מנמאה'', ''מה?!'' שאלנו אני ואופק פה אחד, בין עם תדהמה מכך שעקב אחריני בין עם לא הנו מה זה האריה מנמאה, כירון הסמיק ואמר ''לא חשוב..'', ואז אמר ''נו מה קרה אחר כך??'' סיפרנו לכירון כל מה שקרה, הוא הסתובב אל אופק אשר עמד לידי ושאל ''אופק, איך נראה הילד שראיתם?''

"כמו זבל, ביי" אמרתי והלכתי לביתן של אמא חשבתי על הקול שהיה בראש שלי 'מעניין מי זה היה' חשבתי 'בקרוב תדע' אמר שוב הקול בראשי 'תגלה את עצמך' אמרתי החדר זהר באור זהוב אוליי זאת רק המיטה שלי שנאור נחלש ראיתי את זאוס "אבא מה אתה עושה כאן?" שאלתי "אתה אל תחשוב לבד" אמר 'איך זה יתכן' חשבתי "אלים זה אלים ויש רק דרך אחת לבדוק" אמר לי "מה הדרך?" שאלתיאותו "תביא את הפיגיון שלך" הוא אמר זרקתי לו את הפיגיון והוא תקע אותו בליבי שהוא הוציא את הפיגיון ירד לי דם דם זהוב "אתה אל" אמר תוך דקה כבר לא ירד דם והפצע נעלם כלא היה "איך זה ייתכן?" שאלתי "אל אופק אתה אל"

פגשתי את אופק שסיפר לי על הפגישה שלו עעם אביו וסיפרתי לו שכך קרה לי עם אמי, יצאנו אל עבר שיעור חץ וקשת שהעבירה קנטאורית שחורה אופק פגע בכל המטרות וכך גם אני, ניגשה אלינו קבוצת ילדים בסוף השיעור שאמרה ''אנחנו גרועים בזה העם תלמדו אותנו?'' הסתכלתי על אופק במבט שואל וחיכיתי לתשובתו

"שהיה" אמרתי ואז מולי ראיתי מישהו מיוחד קדימה ילדים לכו מהר" אמרתי "טל תסתכלי" אמרתי ראיתי את אתנה "אמא" אמרתי יש לי משהו להראות לך" אמרתי "והוא?" שאלה אותי הפכתי לצורה של אל ואמרתי "התאמנתי על זה היום בבוקר" חייכתי "אופק זה... זה... מדהים!" אמרה טל "נכון, זה מדהים" בוא רגע אופק" היא אמרה לי הלכתי אחריי אתנה וראיתי משהו שאף פעם לא חלמתי שאראה אותו "אני לא נוגע בזה" אמרתי "נו מה הבעיה זה רק הראש של מדוזה הוא יעזור לך בקרב" אמרה "טוב" נאנחתי לקחתי את הראש של מדוזה ושמתי בתיק שחזרתי לטל היא שאלה "נו מה היה?" "הראש של מדוזה" אמרתי

''איזה משפטים מטופשים אתה ממציא!'' נזפתי באופק, הראש של מדוזה אומר שקרה משהו רע?'' דבראופק! צעקתי עליו בחוזקה ואז כירון הופיע ואמר ''בואי אחרי'' בקול מלא עצב, הלכתי אחרי כירון ופתאום הקיו אותי כשמונה חצויים עוטי שיריון וחרבוצ בידיהם וכירון אמר ''את נידונה למוות בשל היותן אלה לא יציבה'', ואז הוא זז וראיתי את הגיליוטינה ''אופק!'' צעקקתי לעזרה

שמעתי את הצעקה של טל רצרצתי לעבר הביניין המרכזי ושנכנסתי ראיתי "אין לך טעם לנסות להרוג אותה כירון, היא אלה בת על-מוות" אמרתי לו והוצאתי את הפיגיון "ואם תצליח תצטרך לעבור אותי קודם" אמרתי "איך שאתה רוצה" אמר כירון והשמונה חצויים הקיפו אותי אחד הצליף בי עם החרב אבל עצרתי אותה בפיגיון והעפתי לו את החרב מהיד דחפתי אותו בעוצמה כזאת שהוא יצא מהביניין 'אם אני יתגלה בצורה האמיתית שלי הם ילכו' חשבתי לעצמי והתחלתי לזהור שמעתי את כירון אומר "תצאו מהר הוא הופך לאל!" אני לא זוכר מה קרה אחריי זה אבל נראה לי שהתעלפתי שהתעוררתי שכבתי במרפאה וטל הייתה מעליי "מה קרה?" שאלתי אותה