נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

זימנתי טורנדו שייקח את טל למחנה והמשכתי בדרכי 'שתי קמעות האחד בים והשני יהיה במדבר חבל' חשבתי זימנתי עוד טורנדו שיקח אותי ללב המדבר בדרך ישנתי החלום שלי היה זוועה אורנוס הופיע מולי "אתה מתחיל לשלוט בכוחותינו אך היזהר כוחך יהיה גדול משלי ושל גאיה ביחד העוצמה תוכל לשרוף אותך"הוא אמר "תעשה לי טובה, תעוף מפה" אורנוס הבהב ונעלם החלום התחלף ומעצתי את עצמי בטורנדו של טל "הוא היה חייב להרוג אותו את ''עמיתי'' לעסקים" היא אמרה לעצמה אני יהרוג אותו רציתי לצעוק לה שהוא היה אל הוא לא יכול למות אך קולי לא נשמע התעוררתי בקול טרטור הסתכלתי למטה והנמכתי את הטורנדו הגעתי למדבר יצאתי מהטורנדו והתחלתי לחפור במהירות ומצאתי את הקמע שחיפשתי קמע היפריון זימנתי עוד טורנדו שישא אותי למחנה

''איפה אני?w' היה הדבר הראשון שיצא מפי כאשר קמתי בבהלה, הכאב היה מיידי, כאב בחזה, בריאה ואיפה לא ''היי, תיזהרי יש לך שם ריאה קרועה וצלעות שבורות שאפילו נקטר ואמברוסיה לא ריפאו לחלוטין'' הסתכלתי סביבי, ישבתי במיטת חולים ולידי היה קנטאור שחום-פרווה, ''אני רונו'' הציג את עצמו ''ה..היי..'' מילמלתי ''כה..היי..'' הוא השיב והלך משם.

''אוקיי...הוא חזק הוא בטח חזר כבר מהשאול'' אומר לעצמי, ''סופי...סופי שומעת?'' אשאל בעזרת הטלקניזס (תכונה מולדת ביני לבין סופי) ''כן טל'', ''את בריאה?'' ''כן דודה טל'' ענתה לי סופי במוחי, 'תודה לאל....' חשבתי לעצמי, ''מה איתך דודה טל?'' שאלה אותי סופי, ''הכל בסדר חמודה חזרי לאבא ואמא'', 'היא בסדר..' חשבתי לעצמי וניתקתי את הקשר.

''אוקיי הגיע הזמן לחזור למזבח ולמות..'' אמרתי לעצמי... אך אמרתי חזק מידי, מפני שאופק עמד המום בדלת ונראה כי שמע את מילותיי

חשקתי שיניים "אני מציל אותך ומה את עושה?, חוזרת למות" אמרתי לה "בקרוב אני יפיל את אליי האולימפוס ואף אחד לא יצליח לעצור אותי" אמרתי לה 'חוץ מסיידי, אף אחד' חשבתי תיעלתי את כוחו של היפריון כדי לסנוור את טל "פעם הבאה שניפגש זה יהיה בים, עמוק בים" אמרתי הוצאתי כובע היעלמות מתנה מאימי דומה לזה של אנבת' ושמתי אותו עליי מיצמצתי ועייני חזרו זהובות הבטתי בטל והיא נראתה המומה "יפיל את אלי האולימפוס מה הוא חושב לעצמו, ומה זה אומר שניפגש בים" היא מלמלה לעצמה עינייה נפערו "הקמע של אוקיינוס" היא אמרה ואני עזבתי את המקום

אוקיי,'' אמרתי לעצמי ונשמתי נשימה עמוקה ''יש לו הוא שיהיה לו את הקמע של אוקיינוס, עד כמה זה עוד יכול להידרדר?'' מלמלתי ושאלתי את עצמי, במבט לאחור הייתי צריכה לומר ''למה שאלתי..?'' בגלל שבאותו רגע נודע לי על כך שבמחנה שוררת אנרכיה מוחלטת, כל מה שהבנתי מכירון הוא שהקמע של אוקיינוס נגנב, ''או...לא הוא לא'' חשבתי לעצמי, 'חברים הופכים ליריבים..א.ירוני' חשבתי לעצמי, ''בדיוק כמו בסיפור על הקמע....' וכך יצאתי לי, עקבתי אחרי שובל מיוחד שלמדתי מאמי איך עוקבים אחריו, שובל שבעזרתו ניתן לעקוב אחריי חצויים, תוך דקות ספורות מצאתי את אופק בסן-דייגו, והקמע של אוקיינוס בידו ''עצור!'' צעקתי

"לא רוצה" אמרתי לטל "ודרך אגב מי זאת סופי?" שאלתי טל נראתה המומה "מאיפה אתה מכיר את השם שלה?" היא שאלה הוצאתי את כובע ההיעלמות ושמתי אותו על ראשי נעלמתי "ככה אני יודע אני מרגל אחרייך כבר שבועות זה לא היה קשה הראייה שלך לא צלולה במיוחד" אמרתי לה טל הוציאה את החרב שלה "נילחם ונראה מי חזק יותר" אמרה הורדתי את כובע ההיעלמות מראשי והוצאתי את החרב שלי "אני ינצח את תגידי לי מי זאת סופי ואז אני אולי יעזור לך להגן עלייה את תנצחי אני לא יפיל את אליי האולימפוס מהכס סגרנו?" אמרתי "כן סגרנו" אמרה וניסתה לדקור עם החרב העפתי לה את החרב מהיד בזכות גל חול חלש והחדרתי את החרב שלי ללב שלה "סוף המשחק" אמרתי וצחקתי צחוק מרושע

הרגשתי נוזל חמים בגופי, הדם ניקז מן החזה שלי אך ידעתי, ידעתי שלא אמות, ידעתי בגלל הסוד שלי והסוד של סופי.
נפלתי, העמדתי פני מתה, או]ק התרחק ממני בעודוד צוחק צחוק מרושע, קמתי במהירות והרמתי את חרבי מן הרצפה\ ''יו הו'' אמרתי ואופק הסתובב בתדהמה, לפני שהספיק לעשות משו דקרתי אותו ביד ''זה על זה שלא נתת לי למות'', דקרתי אותו שוב ברגל ואומרתי ''זה על זה שניסית להרוג אותי'', ולבסוף כאשר הוא כבר שכב על הארץ ואני מעליו כאשר חוד חרבי מכוונת אל לבו ''וזה.....כי אתה בוגד באלים'', ונעצתי את חרבי בלבו

חייכתי "למה אתה מחייך?" שאלה טל "בגלל זה" אמרתי והושטתי יד הצידה והעפתי עלייה סופה של חול "ובגלל זה" אמרתי והעפתי עלייה טורנדו "אני יכול לעזור לך להגן על סופי מי שהיא לא תיהיה בכוחי אבל את לא רוצה אז..." אמרתי והרמתי את החרב "תמותי" אמרתי ונעצתי את החרב בלב שלה ובבטן שיספתי לה את הגרון והלכתי משם משאיר את טל מאחור

יצאתי מאחורי האבן אשר מאחוריה הסתתרתי וזחלתי אל עבר השיכפול שיצרתי לעצמי ושלטתי בוא, ניסיתי לגרום לו להרים את היד אך ללא הצלחה, ''הלך לי השיבוט..'' חשבתי לעצמי ואמרתי ''היי אופק'' המבט שעל פניו כאשר ראה אותי בריאה ושלמה בלי שני דקירות בלב אחת בבטן וגרון משוסף, ''למה? למה אתה עושה את זה?'' שרלתי במטרה למשוך זמן

"תגידי לי מי זאת סופי אחריי שאגיד לך למה אני עושה את זה?" שאלתי את טל "כן אני יגיד לך" היא אמרה תיעלתי את כוחו של היפריון ואוקיינוס בשביל ליצור איריס-נט "איריס אלת הקשת בענן תראי לי את האולימפוס לפניי שבוע בחדר הכס" אמרתי וחדר הכס נגלה מולנו.
אני ואבי זאוס ישבנו שם "אבא תן לי ללכת זה לא מגיע לי" אמרתי והצבעתי על אזיקים שכובלים אותי "זה עונש העל כך שניסית להרוס את הכס" אמר זאוס בזעם "לא רציתי זה אורנוס הוא מכריח אותי" אמרתי לו "שקרן אורנוס מת" אמר זאוס והאיריס נט התפוגג
"עכשיו את מבינה למה?" שאלתי את טל

''ניסית להרוס את הכס, הגיע לך יותא מזה הוא נהג בך ברחמנות, הוא לא היה חכול לפטור אותך מעונש, איך הוא היה נראה בעיני השאר?ובאבא?'', ''חוץ מזה'' הוספתי ''שיקרתי לעולם לא אגלה לבוגד כמוך מי זאת סופי, בחיים לא תשכח מזה!'' את המילים האחרונות אמרתי כמעט בצרחה,

דמעות ננצו בעייני "את לא הקשבת טל אורנוס מכריח אותי לעשות את זה" אמרתי לטל "שקרן אורנוס מת בדיוק כמו שאבא שלך אמר קורונוס קצץ אותו לחתיכות" צעקה טל "מה שתגידי" אמרתי ועזבתי את המקום בבכי

''הם לעולם לט מתים....רק כלואים'' נשמע קולה של סופי בראשי, ''ךמה את מתכוונת?'' שאלתי, ''דברי איתו אולי הוא יוכל לעזור לנו בדבר'', ''את צודקת'' השבתי, ''אתה לא חייב לעשות מה שאוראנוס אומר לך ואתה יודע את זה'' צעקתי לאופק, ''תמיד תוכל להתנגד''!'' המשכתי במילותיי

"לא אני לא יכול להתנגד הוא שולט בי אני רואה חזיונות והוא מופיע בחלומות שלי אני בלתי מנוצח ואת לא יכולה לעצור אותי" אמרתי לה "אופק אני יספר לך מי זאת סופי אם תבטיח לעזור לה" אמר טל "טוב אני יעזור תתחילי לספר" אמרתי והיא נאנחה ואז התחילה לספר ...

שיט מבוי סתום לי!
_______________________________________
''היא בת דודה שלי, בינינו שורר טלקניסס, '' ואז מילותיי נקטעו כאשר עיניו של אופק נעשו ריקניות, הוא הרים את ידו ואמר בתנועה מאיימת ''אני הוא אוראנוס, מלך השמים, היכנעי עכשיו או שתושמדי'' , ''לעולם לא אכנע!'' אמרתי בעוז תוך כדי הכנת חרבי למתקפה, ''חה! לא תנצחי אותי בצעצוע הזה!'' אמר לי אוראנוס דרך גופו של אופק, הדבר הבא שקרא היה שאוראנוס תקע בליבי במהירות בזק חרב ארד שמיימי מהמשובחות שבמשובחים, ידעתי שזה הסוף שום נקטר ושום אמברוסיה לא יעזרו לי, אמרתי ''אופק....אתה יכול לגבור עליו, ההקרבה שלי תיתן לך כח'' ואז לבי נדם והעולם נותר בידי חצוי אחד ויחיד שגופו נשלט בידדי אוראנוס....

"לא..." מלמלתי"לא!" צעקתי דמות הופיעה לידי "אפולו" אמרתי "אכן כן אופק זמנה של טל למות עדיין לא הגיע באתי לרפות אותה" אמר אפולו "אך זמנה קרוב וכך גם החלטתך תזכור מה שסיידי אמרה לך תמיד" אמרו החווה בידו טל נרפאה ופתחה את עייניה אפולו נעלם "מה קרה פה?" שאלה סיפרתי לה על השיחה שלי עם אפולו "מה זה אומר שזמני הגיעה?" שאלה "אני אף פעם לא מבין את אפולו וגם אם הייתי מבין אין לי מושג" אמרתי