נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

לפתע עייני אורו, ''חכה'' אמרתי לאופק, 'סופי,סופי עני לי' אמרתי במחשבותיי לסופי, ''כן?'' ענה לי קולה של סופי, ''זה הזמן'' עניתי לה, קולה של סופי נשמע עתה מהול בפחד והתרגשות ''אני באה'', 'אוי....זה יכאב...' חשבתי לעצמי, וסופי יצאה דרך מחשבותיי לאיפה שהייתי, ''היי סופי..'' מלמלתי בעודי ראשי פועם בחוזקה, מולי עמדה סופי בת -דודתי בת השמונה, השיער השחור שלה היה מפוזר על גבה והיא הייתה לבושה בפיג'מת דובוני אכפת לי,'''סורי שהוצאתי אותך מהמיטה..'' ''בסר..'' היא אמה בפיהוק\ כל אותו זמן אופק עמד שם ובהה המום

"אז את סופי המפורסמת" אמרתי לסופי "לא מי שחשבתי טל" התקפלתי מכאב "אופק?" שאלה טל "תברחו מהר הוא משתלט עליי" אמרתי לטל הם רצו משם בשיא המהירות עד שהם נעלמו אורנוס הופיע מולי "זה לא מה שרצית פעם להרוג אותן" הוא אמר פעם רציתי עכשיו לא" אמרתי "אז תסבול בייסוריים נוראים לעולם" אמר אורנוס וצרחתי

שמעתי את צרחתו של אופק, ''סופ...'' קראתי לבת דודתי בשם החיבה שלה, ''זה כואב'' אני יודעת, אך אין לנו בררה, עצמתי את עייני בחוזקה וכך גם סופי, ''תחזיקי חזק!'' אמרתי בזמן שנשאבנו אל מימד אחר, מימד שבוא רק הרוע שלוט, עולם לא מאוזן.
''חייבים להשמיד את הקשר!'', צרחתי בזמן שסופי ניסתה להשאיר אותנו מחוברות, ''הנה הוא!'' צרחתי, ''אוי לא זה...'' אמרה סופי, ''כן, זה חפץ שחור'', אמרתי, ''תה ידעת על זה?!'' היא שאלה אותי בהלם, ''כן ידעתי שזה חפץ שחור ולא לבן'', ''את יודעת מה חקרה ב רגע שתגעי בוא נכון?'' היא שאלה אותי, ''מצטערת סופ, אני אוהבת אותך, הגיע שעתי ללכת, תשמרי עליו בשבילי טוב?'', עיניה של סופי הוצפו דמעות ''לא! את לא יכולה למות!'' סופי אמרה בעודה בוכה, ''הכל יהיה בסדר סופ, רק תזכרי ולעולם אל תשכחי-
Όσο υπάρχει ελπίδα στην καρδιά, η πίστη σας του αδαείς κόσμο

''לא אשכח, לעולם לא אשכח!'' השיבה לי סופי, ואז נגעתי בחפץ השחור ומתתי

סופי חזרה למימד הרגיל, עמדה מול אופק ובידה החפץ השחור, ''Όσο υπάρχει ελπίδα στην καρδιά, η πίστη σας του αδαείς κόσμο
'' היא אמרה, חזרה על דבריי ויצאה לקרב

"לא סופי אל תתקפי אותו" צעקתי אלייה אור סגול העלים את אורנוס ועצר את סופי "מה קרה פה?" שאלה סופי "אני לא מאמין" אמרתי והסתובבתי סיידי הופיעה מולי "איך הגעת לפה?" שאלתי אותה "התאמנתי והצלחתי איפה טל?" שאלה לא ראיתי אותה סופי איפה טל?" שאלתי אותה

(עכשיו אני מדברת מנק' סופר רואה כל כי הדמות שלי מתה)
סופי הסתכלה אל אופק וסיידי, דמעות עלו בעייניה היפות והעדינות, והיא אמרה ברעד ''היא נגעה בחפץ השחור במטרה להביס את אורנוס, היא ידעה מה הסיכונים, אך היא בכל זאת נגעה בוא'' אמרה סופי

"היא לא מתה" אמרתי וסיפרתי לסופי וסיידי על השיחה שלי עם אפולו "אפולו אמר שזמנה של טל קרוב אבל שלי יותר אני הולך להאדס להחזיר את טל מהמתים" אמרתי "אופק לא אסור להתערב בעיניים האלה" אמרה לי סיידי "זה לא מעניין אותי" אמרתי והתחלתי ללכת

''היא לא שם...'' אמרה סופי, ''היא ידעה את הסיכונים...'' היא חזרה שוב על דבריה, ''היא פה, או לפחות הנשמה שלה'' היא אמרה והצביע על חפץ השחור, ''לא ניתן להחזיר אותה בשום דרך, ברגע שמישהו שנכנס לחפץ השחורף הוא כלוא שם לעד עד שמשתמשים באנרגייה הנשמה שלו, במקרה הזה טל הקריבה את עצמה בכדי שתוכלו להביא את אוראנוס''

"תשתמשי באנרגייה הזאת עליי סופי" אמרתי לה "אני לא יכולה טל אמרה לי לשמור עלייך" היא אמרה " אני לא בן תמותה, חצוי או אל רגיל זה לא יפגע בי" " זה לא ייתכן" היא אמרה "את רוצה להחזיר את טל או לא תגידי" אמרתי לה "אני רוצה תשתמשי עכשיו" היא הסתכלה בי בחשש אך תקעה את הסכין בגופי ראיתי את חיי חולפים לנגד עייני 'אתה החזק מכולם נועדת לשרוד' חשבתי לעצמי והוצאתי את הלהב מגופי "טוב אני הולך לבקר את דוד האדס" אמרתי והתחלתי ללכת

''אמ.... זה לא החזיר אותה...'' אומרת סופי, ''זה יפעל רק על מי שטל רוצה שזה יפעל, וזה על אוראנוס, ברגע שהסכין השחורה תינעץ בו, הוא ישקע בתרדמה ל1000 שנים, וטל עדיין לא תחזור'' אומרת סופי, אתה הולך לבקר את דודך. ''למה באת לפה אחיין?'' שאל האדס שאתה ניצב מולו

"תחזיר אותה" אמרתי לו "אני חושב שאחיינית שלה הסבירה לך את ההשלכות של ההחלטה של טל" הוא אמר "אני לא התכוונתי אליה" אמרתי לו "התכוונתי לאמא שלי האמא האמתית לא אתנה" אמרתי לו האדס נרתע "מאיפה גילית עלייה?" שאל אותי "אני לא צריך שתגיד לי יש לי מקורות"

''ולמה לי לעשות זאת אופק?'', היא ידעה בדיוק מה עלול, לא, היא ידעה בדיוק מה יקרה עם תעשה את זה, היא עכשיו בשדות אליסיום, והיא לא תצא, כמה גיבורים כבר ניסו להשיב אנשים מהמתים אופק? וכמה כבר הצליחו?'' שאל אותך דודך, ועל פי פנו נראה כי הוא רציני

"היא לא שם אתה כלאת אותה בממלכתך על הכס שכאלא אותה בפעם הראשונה על הכס שבנה הפייסטוס, היא תמיד אמרה לי שאני יהיה היחיד בילדיה שאני יהיה אלופה האחד והיחיד" אמרתי לו "אתה ידעת שיום אחד אני יגלה ויבוא לשחרר אותה אבא אתה ידעת" אמרתי ודמעות עלו בעייני האדס רתח מזעם 'ידעתי שלא כדאי להזכיר את זה'

האדס לקח את החרב שלו ואמר ''מצטער אחיין או בן או איך שלא תרצה שאקרא לך, אבל היא נשארת פה'' אמר לך אביך, ''כן כן'' מלמלת בזמן שהתחמקת מן החרב, אביך שרק וצבא שלדים הקיף אותך

"זה לא יעזור אני לא פגיע כל עוד היא שומרת עליי בברכותיה" אמרתי להאדס "היא תיפול לאדמה וגאיה תבלע אותה" האדס צעק "בוגד" אמרתי דקרתי את האוייבים שיספתי והנפתי לא משנה מה עשיתי עלכל שלד שהרגתי נוסף עוד אחד התרכזתי באדמה ככל שיכולתי אבנים יקרות הופיעו מכל עבר פלטינה נחושת יהלום... "הייזל וניקו נתנו לי יכולות של פלוטו" אמרתי לאבי "המוות והממון."

אביך חייך, ''השכחת כי לי היכולת לבטל ברכות אלו?'' הוא הניף את ידו והרגשת את הברכות וההגנות הולכות מעלייך,''לא!'' התנשפת, ''כן...'' אמר אביך בשמחה, ''להתראות אופק בן גאיה'' הוא אמר ותקע בליבך את חרבו הגדולה, הרגשת את הדם החמים זולג על חזך ''זה הסוף...'' מלמלת