נושא: שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

"בדבר אחד אתה טועה אבא" אמרתי לו "אני לא בן גאיה אני בן הרה" אמרתי "היחיד בילדיה בני התמותה איזה אידיוט אני" הוא מלמל כמעט לעצמו והוצאתי את החרב מליבי הפצע כבר התחיל להיסגר הדם נעלם הרגשתי כעס וצעקתי צעקת קרב אחרונה "בשם הרה!" והסתערתי לקרב

''חמוד'' גיחך אביך, ''חמוד אבל מעצבן'', הוא הדף אותך בהנפת אצבע, פשוט כמשמעו, ''חמוד, מעצבן וחי באשליות'' המשיך אביך במשפטו, ''חמוד, מעצבן, חי באשליות ולא יודע את האמת שבסיפור לידתו'', הוא המשיך, ''סתום!'' צעקת ושוב תקפת, 6אביך הניף ידו והיית לפתע מוקף בועה, זיהית את הבועה הזאת וידעת שלשעה הבאה אין לך כל דרך להימלט, עד שתתפוצץ מעצמה, בעוד שעה, אביך ציחקק ושוב אמר בהמשך ''חמוד, מעצבן, חי באשליות, לא יודע את האמת שבסיפור לידתו ותמים''...

"אני יודע יותר טוב ממך דוד האדס" אמרתי והחוותי בידי הבועה נעלמה התרוממתי באווויר והבועה נעלמה "אני בן ארבעת האלים:פוסידון זאוס אתנה והרה.!" צעקתי והפשלתי את שרוולי היו שם ארבעה סימנים:מרכה עיט קלשון וטבעת . 10 קווים והאותיות

s.p.q.r

"אני קוטל מלך הענקים פופיריון במלחמת הענקים הראשונה פריאטור הליגיון השניים-עשר פולימנטה מקים מחנה החצויים ומחנה יופיטר אביהם של רמולוס ורמוס!" צעקתי "אני כפיתי על גאיה ואורנוס לישון לפניי 500 שנה, ומי אתה האדס שתעצור אותי מלשחרר את אימי?" שאלתי

''טוב טוב'' אז אל תאמין למה שיש לדודך הזקן לומר, ''עם אתה לא רוצה לדעת מי היא אמך הנוספת לא חייב'' אומר דודך בקול נעלב, ''צאי'' אמר דודך, ולפנייך נעמדה טל, אך היה בא משהו שונה, שערה, אשר היה בלונדיני עד עתה, נהפך שחור, עייניה הכחולות נהפחו סגולות, ובגדיה היו שחורים, והכי גרוע- הילה שחורה הקיפה אותה, ''צאי!'' אמר האדס וטל השחורה התקרבה אלייך עם חרב גדולה בידה

טל שיספה התרוממתי באוויר "אופס פספסת" אמרתי לה בחיוך היא העיפה את חרבה למעלה עפתי הצידה "שוב פספסת" היא קפצה באוויר ושיספה במהירות אדירה הילה סגולה אפה אותי וחסמה את טל "אופס שוב פספסת" אמרתי כדור הילה סגולה חזר אל טל עיינה חזרו כחולות שערה חזר בלונדיני והחולצה הפכה לחולצה כתומה של המחנה ומכנסי ג'ינס "מה קורה פה?" שאל האדס בעצבנות והסתכל על סופי וסיידי שבדיוק נכנסו

''מה? אני..ב...טירה של האדס?''מלמלתי כאשר הסתכלתי סביבי, ''אני....מתה מן הסתם... באמת... למה דוד האדס שם אותי דווקא בתור שלד-משרת בטירה שלו'' הסכלתי למטה בציפייה למצא את גופי, או ליתר דיוק את שלדי, לבוש מדי השאול.
אבל לא, לבשתי בגדי מחנה רגילים, וגם זכרתי מי אני, ''אוקיי מוזר'' חשבתי לעצמי, הרמתי את ראשי אל כס המלכות שם עמד האדס מביט בי במעין נזיפה, ''אמ..דוד האדס? אני..לא אמורה להיות מתה כרגע?'', ''אהיית אבל הנודניק הזה שיחרר אותך מהפרקה!'' הוא אמר והצביע על אופק, ''אופק!'' אמרתי בשמחה למראהו, ''רגע רגע.... דוד האדס.. עשית ממני אמפרקה?!'' הזדעקתי, לחיו של האדס האדימו, הן מבושה והן מזעם, ''כן! אז מה? את יודעת טוב מאוד שאת...'' , ''לא!'' חשסמתי את מיליותיו, לא רציתי שאופק ידע על העובדה שיש לי דם כחול, לא רציתי שידע על קיום המימד ממנו באתי, המימד בוא נולדתי- מימד האולמטיק, לא רציתי שידע שאני בת למלך ולמלכה של האולמטיק, לא רציתי שידע שעם רק ארצה אוכל להקפיא כל אחד במבטי, שעם שיערי יחתך אמות, שעם רק ארים את ידי- כל הסובבים אותי יהופנטו, כוחי נוצל בעבר לרעה, הוכרחתי להשמש בוא באולמטיק כנגד רצוני, ותכן ברחתי.

"עצרי במקומך טל" אמרתי לה טל עצרה "אמרתי לך סופי שאפשר סיידי קחי אתם למחנה" אמרתי לה סיידי הנהנה והחזיקה בהם הן נעלמו "עכשיו דוד האדס בידיוק עמדת להגיד לי מי אימי הנוספת" אמרתי באגביות "בחיים לא אגיד לך" הוא צעק עליי חייכתי "חמוד אבל אני חושש שאין לך ברירה אלה להגיד לי" אמרתי החוותי בידי וכיסא הופיע האדס התיישב וניסה לקום החזקתי אותו דבוק לשם בכוח רצוני וצחקתי על נסיונתיו לקום

''אחיין...'' מלמל האדס, ''דוד..'' מלמל אופק בחיוך מרושע.
''קח את זה!'' מלמל אופק בצעקה חירשית ותקע את חרבו בבטן דודו
''אחחיי!'' צרח האדס מזעם ומכאב
''טוב הבסת אותי בקרב הוגן, אגלה לך את זה''
''אתה הבן של..''

"עצור" קטעתי את דבריו דודי רחש נשמע ואז שריקה רמה וצורמת חשבתי על מחנה החצויים ואז הופעתי בו רצתי לעבר המערה של רייצ'ל בכניסה למערה היה וילון סגול עם לפידים בצדדים הצצתי דרך הוילון רייצ'ל ישבה שם "רייצ'ל קראת לי?" שאלתי אותה "כן אופק קראתי לך בא שב לידי" היא אמרה "אני חושש שהוא לא יצליח לשרוד את מסע החיפושים הזה" אמרתי לה "הוא ישרוד הוא חזק ממה שנראה" היא אמרה לי השענתי עלייה את ראשי "אני יודע שזה מוזר אבל זה הגורל רייצ'ל את מכל האנשים צריכה להבין את זה את זוכרת את הנבואה" אמרתי לה "כן אני זוכרת" היא אמרה בקול קודר "אני יוצא לחפש את טל" אמרתי לה 'בהתחלה ביתן דמטר' אמרתי והלכתי לעבר הביתן

שכבתי במיטת הביתן שלי, דמטר, ובכיתי, כל כך הרבה עבר עליי במהלך היומיים האחרונים-מתתי, וחזרתי לחיים שוב מתתי ושוב חזרתי לחיים, האדס הפך אותי לאמפריקה, אופק שונא אותי ומה לא.
''טל!, טל!'' שמעתי קול רל ומוכר, ''אופק?'' מלמלתי, הרגשתי יד מנחמת על הכתף שלי, הסתובבתי, וראיתי אותו, אופק עמד מולי ושם יד מנחמ על כתפי, בדיוק כמו פעם, לפני שהתחיל להתנהג מוזר כל כך, ''או..אופק..'' מלמלתי, הוא מחה את דמעותיי והתקרב אליי, לרגע חששתי שמט יתקע סכין בגבי, לא ידעתי עם הוא הישתחרר כבר מההשפעה, אך נתתי לו להקרב.

ליטפתי את ראשה של טל "את צריכה לנוח אבל אני צריך להראות לך משהו" אמרתי ושלפתי את חרבי טל נרתעה הארד הזהב והפלדה נצצו באור השמש שמתי אותה על ביטנה של טל טל נגעה בלהב "איפה קיבלת את החרב הזאת?" שאלה "קיבלתי לפני 262 שנה בערך קיבלתי אותה מבנג'מין פרנקלין" אמרתי "אתה זקן מאד אה?" היא שאלה צחקתי "אני עתיק כמו האלים אני קשור לנבואה שהאורקל נתנה אני בן ארבעת האלים אתנה פוסידון זאוס והרה ולדבריי דוד האדס אני בן של עוד אשה אחת" סיכמתי

''חח..טוב אני טל, בת שלוש-עשרה, בת דמטר ובת הפייטוס, אני די חזקה לגילי, הנשק שלי זו חרב הארד השמיימי המוזהבת שלי, יש לי קורות חיים הרבה פחות מסובכים משלך'' אמרתי לאופק בחיוך, הוא חייך חזרה, ''אז מה עושים עכשיו?'' שאלתי

"עכשיו הולכים לרייצ'ל בואי" אמרתי לה "למה הולכים לרייצ'ל?" היא שאלה "את צריכה לשמוע את הנבואה" אמרתי "איזה נבואה?" שאלה טל "את תשמעי אותה בואי כבר" דחקתי בטל "אני לא זזה עד שתגיד לי את הנבואה" היא אמרה לי
"בן ארבעת האלים והאורקל יפגשו
יחדיו גורלותיהם יתנגשו
הנסיכה והחצוי החזק מכולם יתהאבו
להב משולש יחרוץ גורלות
הנסיכה והאל האורקל והחצוי יפגשו
ואת גורל האולימפוס ואת גורל העולם יחרצו" אמרתי לטל "זאת הנבואה את באה?"

''חכה!'' מלמלתי, צריך לפענח קודם כל את הנבואה!

"בן ארבעת האלים והאורקל יפגשו- ארבעה אלים והאורקל יפגשו, אני חושבת
יחדיו גורלותיהם יתנגשו
הנסיכה והחצוי החזק מכולם יתהאבו- נסיכה כלשהי וחצוי הכי חזק יתאהבו
להב משולש יחרוץ גורלות- חרב בעלת שלוד להבים תחרוץ גורלות
הנסיכה והאל האורקל והחצוי יפגשו - הנסיכה ומשהו אורקל וגם החצוי יפגשו
ואת גורל האולימפוס ואת גורל העולם יחרצו" -והדבר יחרוץ את עולם האולימפוס

אתחיל לפענח את הנבואה, ''אויש בואי'' אמר אופק ומשך אותי לכיוון המערה של רייצ'ל

"אם את רוצה לפענח את הנבואה כדאי לחשוב מי הנסיכה והחצוי אני בן ארבעת האלים האורקל זאת רייצ'ל והלהב זה החרב שלי" אמרתי לטל "החצוי" היא מלמלה "אני מכיר הרבה חצויים עדיין לא פגשתי את החזק מכולם את כולם ניצחתי בשניות" אמרתי לטל "הנסיכה" היא אמרה "לא ראיתי במסעותיי נסיכות שיודעות על כל זה" אמקתי והחוותי בידי על המחנה "אולי חוץ מ... לא אין סיכוי" אמרתי ועמדתי עם טל מול המערה של רייצ'ל "אחרייך" אמרתי לטל