נושא: שרשור לי ולטל

טופס:

שם:
גיל:
לאום:
כוח:
אופי:
מראה:
רקע:
רומנטיקה:כן\לא
הערות:

שלי:

שם:סקוט סרוונט-scott servent
גיל:17
לאום:אמריקאי
כוח:יוניוקינסיס, אוהב במיוחד ליצרו איתו סביבות מסוכנות (לדוגמה-ג'ונגל צמחים טורפים).
אופי:קשוח,חכם,אוהב להשוויץ קצת, מתבודד, חסר אמונה באנשים אחרים.
מראה:שיער חום בהיר, גבוה,עיניים ירוקות, שרירי, שזוף, לובש חולצת טי שחורה ומכנס ברמודה בצבע חאקי.
רקע:אני אערוך עוד מעט...
רומנטיקה:כן
הערות: אין.

שם:סיירה לוצ'י
גיל:15
לאום:יפני
כוח:אין לי מושג איך אומרים את זה אבל אש וקרח
אופי:חכמה, יהירה,חסרת סבלנות, חשדנית
מראה:עיינים כתומות ושיער ג'נג' גולש, יחסית בהירה מבחינת צבע עור, לובשת שמלת כתומה חלקה
רקע:י''ב
רומנטיקה:לא
הערות:אתה מתחיל

עוד יום רגיל בבית הספר המסריח שלי. כמו כל יום,הגעתי לבית הספר די מוקדם כדי לחמוק מכל הריונים בשכבה מעליי שניסו להציק לי כל הזמן. הייתי בספריה,מקום שוב הם לא יכולים לגעת בי. בהישמע הצלצול הלכתי לכיתה,מנסה לא להיתקל בכל הבריונים של בית ספר. לפתע,הופיע הבריון הראשי של השכבה,האצ'ט האקלברי. הוא דחף אותי ישר קדימה, ואני נכנסתי לתוך אחד הלוקרים."שלום לוזר!" אמר בלגלוג. אבל,זה היה שונה הפעם:הרגשתי מעין כוח בלתי מוסבר בתוכי. מתוך אינסטינקט בסיס, הרמתי את ידיד,ולמרבה ההפתעה, האצ'ט עף באוויר וראשו נחבט בתקרה.

סורי שלא הגבתי עד עכשיו
________________________
נלכתי באיטיות במסדרון בית הספר שלי, ''בית הספר המסריח'', כך כולם קראו לו, ולא בגלל שהם שנאו בית ספר אלה בגלל שהוא באמת היה מסריח, פשוט כמשמעו.
ראיתי כמה ביריונים מרביצים לקטנים מהם, כמו תמיד, בי לא נגעו, כי אני בת, בדרך כלל התעלמתי מהמכות והמשכתי ללכת אבל משהו משך את עייני, סקוט סרוונט הוכה על ידי אחד מהביריונים, אלה שבאים מבית עשיר אבל הוא העיף את הביריון כמעט ללא תזוזה, ואז טומי אנדש, הביריון היחיד אשר מכה גם בנות התנפל עליי מאחור, צעקתי לעזרה אבל הוא לא הרפה וכיוון את אגרופו לעין שלי, הרמתי את ידי בשביל להתכונן אבל לא הרגשתי את נחת זרועו, לא, פתחתי את עייני והוא עמד שם, קפוא בגוש קרח ענקי, מבטי הצטלב בבמבטו של סקוט המופתע.

פורסם במקור על ידי ttrrtte

סורי שלא הגבתי עד עכשיו
________________________
נלכתי באיטיות במסדרון בית הספר שלי, ''בית הספר המסריח'', כך כולם קראו לו, ולא בגלל שהם שנאו בית ספר אלה בגלל שהוא באמת היה מסריח, פשוט כמשמעו.
ראיתי כמה ביריונים מרביצים לקטנים מהם, כמו תמיד, בי לא נגעו, כי אני בת, בדרך כלל התעלמתי מהמכות והמשכתי ללכת אבל משהו משך את עייני, סקוט סרוונט הוכה על ידי אחד מהביריונים, אלה שבאים מבית עשיר אבל הוא העיף את הביריון כמעט ללא תזוזה, ואז טומי אנדש, הביריון היחיד אשר מכה גם בנות התנפל עליי מאחור, צעקתי לעזרה אבל הוא לא הרפה וכיוון את אגרופו לעין שלי, הרמתי את ידי בשביל להתכונן אבל לא הרגשתי את נחת זרועו, לא, פתחתי את עייני והוא עמד שם, קפוא בגוש קרח ענקי, מבטי הצטלב בבמבטו של סקוט המופתע.

"מה קרה פה?" שאלתי בלחש,אבל לא התכוונתי לתת לדבר המפתיע הזה להפריע לנקמתי. הזזתי את גוש הקרח דרך החלון בעזרת המחשבה. הוא נפל ונשבר וטומי נראה מבולבל. בבת אחת לקחתי גם את האצ'ט והעפתי אותו על טומי."ואל תיגעו באנשים שוב." אמרתי בטון מאיים. הם הנהנו בפחד ונמלטו מהמקום."איך עשיתי את זה?" שאלתי את עצמי בתימהון. הצבעתי על הלוקר מולי וציוויתי במוחי "תישרף!". להפתעתי הלוקר נשרף לאפר בכמה שניות."מה קורה לי? ומה קורה לך?" שאלתי בתימהון.

הסכלתי במבט מבוהל בסקוט שהחזיר לי מבט מבוהל, שאלתו לא יצאה ממוחי ''ומה קרה לך?'', תשובה לא הייתה לי, התתחלתי לגמגם ''אנ,,,יוד,,,מ...'', ואז התאפסתי על עצמי, הסתכלתי על הלוקר שסקוט שרף, הרמתי את ידי ואמרתי ''קפא'', גוש המתכת השרוף קפא מיד במקום, סקוט הסתכל אליי מבולבל, צעדנו יחד לחצר כדי לדבר על כך ללא הפרעה, ואז ראינו אותו, היה לו מבט מטורף בעיינים שלו, עיין אחת ירוקה ואחת צהובה, מביט בנו בחיוך מרושע וחסר שיניים מלבד אחת שחורה ושבורה, הוא הרים את ידו למעלה ואמר ''תמותו, גיבורים!'', ועמוד אש בגובה שני מטר התקרב לעברינו