קודם כל,אני חייב להסביר.הסיפור הזה לא יהיה קשור למשחק פוקימון רבולושיון שהוצא לווי,בשום צורה שהיא.
דמויות
ג'ימי
ג'ימי הוא הדמות הראשית.ג'ימי אוהב מאוד פוקימוני אש.
פוקימונים:צ'ימצ'אר
מתקפות:
שריטה
פזילה
גלגל אש
ויולט
ויולט היא שותפתו של ג'ימי למסע.
פוקימונים:מורקורו
מתקפות:
חבטה
מכת כנף
ניקור
על חושי
פרקים:
פרק 1:זיכרונות מבית העץ
פרק 2:הצד האפל של הכנף
פרק 1-זיכרונות מבית העץ
"למה אתה מסתכל על לוח השנה הזה כל כך הרבה זמן?"אריק שאל אותי.ברור שהוא לא ידע.לא סיפרתי לו.לא סיפרתי לאף אחד.בעצם,אף אחד לא יודע על זה.רק אני.זה היה לפני 9 שנים,שהייתי בן 6.לי ולאריק היה מקום מיוחד.שלנו.רק שלנו.בית העץ שלנו.הוא היה מדהים והיה בו כל מה שילדים כמונו רצו:היה מחסן ענקי שתמיד היה בתוכו חטיפים וסודה.הייתה מעלית מבול עץ ששימש לריצפת המעלית וחבל שאיתו היינו שולטים בתזוזה של המעלית.אבל האוצר הכי מדהים שלנו היה תיבת הזכוכית הגדולה.בתוכה היו שתי קומות:אחת עם צבעים ועפרונות ודפים ריקים והקומה השניה הייתה מלאה בדפים מצוירים.זה היה האוצר שלנו.ערמות דפי מידע וציורים על פוקימון שחשבתם עליו.כל מידע.כל ציור.כל פרט.ואז זה קרה.זה היה לילה והיה חשוך.אני ואריק עבדנו על דף של פוניטה.בשלב כלשהו היה יותר מדי חשוך כדי לראות,ואריק הלך להביא גפרור ונר.כשחזר,הוא נפל ומעד על הרצפה.הגפרור השתכשך ברצפת העץ ונדלק.הייתה שריפה בבית העץ.אמא ואבא שלי הריחו את העשן ובאו לחלץ אותנו.הם הצליחו לחלץ אותנו בדיוק בזמן.אבל זה היה מאוחר מידי.כל מה שהיה שם נשרף,שום דבר לא שרד."לא!!!!"צעקתי ורצתי לשאריות בית העץ.שום דבר לא שרד."העץ...לא שרד..."אמרתי לאריק עם דמעות בעיניי.לא האמנתי שזה קורה.נפלתי על הדשא.כאילו כבול."לא!!!לא!!!!!!!!!!!!"לא יכולתי לעצור את הבכי.הדמעות חנקו את הגרון שלי ויצאו בצעקה ענקית."לא!!!!!!".אריק שכח מאז,אבל אני מעולם לא שכחתי.היום אנחנו בני 15.אריק והוריו נוסעים לשליחות בקנטו ואני נשאר בסינו.אבל מהר מאוד עזבתי את ההתאבלות.כי היום זה היום שלי.היום אני מתחיל את המסע שלי.ועכשיו,אני יודע את מי אקח איתי.את צ'ימצ'אר.הלכתי למעבדה של הפרופסור,אבל שהגעתי חיכתה לי הפתעה."סגור?מזאת אומרת סגור?"לקחתי את הפתק שהיה על הדלת והתחלתי לקרוא."מאמנים חדשים,שלום.יצאתי לאסוף את הפוקימונים המתחילים שלכם.אחזור בקרוב,פרופסור רואן."אווף!"צעקתי."אההה!!"התפלאתי"אני מדבר מהבטן או שההד שלי מקולקל?!"הצילו!!!"הנה קול הזה שוב.רצתי אחרי הקול.רצתי ורצתי ורצתי עד שהגעתי."תציל אותי!"הקול קרא.זה היה פרופסור רואן.אהה...אהה...לא ידעתי מה לעשות.משהו משך את תשומת לבי.זה היה צ'ימצ'אר.רצתי אליו."תקשיב צ'ימצ'אר,פרופסור רואן נמצא והוא מותקף.אם לא תעזור לי,לא אוכל להציל אותו.אתה רוצה לעזור לי?"שאלתי אותו.הוא הסתכל אלי רגע ואז חייך."צ'ימצ'אר!"הוא קרא.רצתי אחורה וראיתי פוקדור על האדמה."גורל,אל תאכזב אותי.פוקדור צא!"עצמתי עיניים וזרקתי את הפוקדור בחוזקה.הפוקדור בלע את צ'ימצ'אר.הפוקדור התנדנד והתנדנד.לבסוף הוא עצר."יש!!עכשיו,צ'ימצ'אר צא!"פרופסור רואן זרק אלי משהו."זה פוקמד-פוקדקס נייד.הוא יעשה כל מה שפוקדקס רגיל עושה,אבל זה גם טלפון,מפה,וזה יכול למדוד רמה של פוקימון שתפגוש ויודיע לך אם הפוקימונים שלך עלו רמה או למדו מתקפה.עכשיו,תעזור לי!!!"אהה..כן,כן!צ'ימצ'אר תתקוף בשריטה.צ'ימצ'אר שרט את הפוקימון,אבל הוא נסג בחזרה מהר.הפוקימון הסתובב ולפתע התגלה לפניי קרוקנאו אימתני."קרוק!!!"הוא שאג."צ'ימצ'אר!אתה בסדר?"שאלתי אותו והוא עלה על כתפיי."מה נעשה?"חשבתי לעצמי."אולי תיתן לי לעזור לך?"הייתי מבולבל."מי אמר את זה?"אני!"הסתכלתי על הפוקמד ולא האמנתי."אתה מדבר?"לא,אני סתם הזיה שלך ואתה בחלום!עכשיו,אם אתה רוצה להציל פרופסור היום,תכוון אותי לצ'ימצ'אר שלך!"הוא לא הצ'ימצ'אר שלי..."הוא קטע אותי."שלי,שלך!מה זה משנה?!אתה רוצה שהקרוקנאו הזה יאכל את הפרופסור או לא?תעשה מה שאמרתי כבר!"בסדר,בסדר...שתלטן..."רטנתי ועשיתי מה שביקש."נו טוב,ילד.נראה שאתה בר מזל..."הוא התרברב."בר מזל?למה?"כי הצ'ימצ'אר הזה יודע להשתמש בגלגל אש!עכשיו,תתקוף כבר!"אוקיי!רק תזכור מי פה המאמן,טוב?"בסדר,בסדר,רק תזיז את עצמך כבר!"טוב,צ'מצ'אר,גלגל אש עכשיו!"צ'ימצ'אר!!!"הוא קרא והסתער על קרוקנאו.זה היה מדהים.צ'ימצ'אר נלחם כאילו הוא אגדי!הוא התקיף את קרוקנאו מכאן ומשם,ובקושי ראיתי אותו.אחרי כמה דקות הוא חזר לכתף שלי."צ'ים צ'ים צ'אר..."הוא הרים את פניו בגאווה כאילו זכה בתחרות."תודה לך!ג'ימי,נכון?אני שמח שהיית בסביבה,בלעדיך כבר מזמן הייתי מאכל פוקימונים.שמור לעצמך את הפוקמד הזה לאות תודה."מה?!אתה תוקע אותי איתו?!ודרך אגב קוראים לי דקס,"הוא הוסיף."ודרך אגב,ברכותיי,הצ'ימצ'אר עלה לרמה 7 ובלה בלה וכל השטויות האלו..."פרופסור רואן התחיל ללכת."רגע,פרופסור,שכחת את צ'ימצ'אר!"אני יודע,ילד.אני יודע..."הוא קרא לעברי בקריצה.קרצתי לו בחזרה."ועכשיו,"דקס אמר."אם כבר נתקעתי איתך,אפשר לבקש משהו?"חייכתי אליו במחשבה שאולי יהיה נחמד פעם אחת."מה?"אמרתי."תזיז כבר את עצמך!בקצב הזה נגיע לעיר הבאה בעוד שנה!"אתה לא תדבר אלי ככה!"מה אתה אומר?!"אני אומר ש..."צ'ים צ'ים צ'אר..."
וכך ג'ימי,דקס וצ'ימצ'אר צעדו להם אל הלא נודע,כשהם הולכים לעבור מסע של ניצחונות,גאוות,חוויות,חברים,וכמובן,הרבה מאוד ריבים.אז צפו לפרק של פוקימון-אגדת האלוף!